אחרי שהמלחמה באוקראינה חיסלה את המומנטום בתוך המפלגה השמרנית להדיח את בוריס ג’ונסון, הדוח של סו גריי על פרשת המסיבות החזירה אותו לחיים כאילו מדובר בעוף החול. מאז פרסום הדוח הזה חברי מפלגה שמסירים בפומבי את תמיכתם בג’ונסון ממשיכים לזרום, כולל בעלי ברית חשובים של ג’ונסון. יש אפילו מי שמדברים על הצבעת אי-אמון בג’ונסון בימים הקרובים. ג’ונסון ותומכיו מצדם לא מתכוונים לוותר ומנסים לשכנע שמה שצריך עכשיו זה לתת לג’ונסון לעשות את עבודתו. המורדים גם לא עושים לעצמם חיים קלים, עם מאמץ לתזמר את המרד בתזמון המדויק ועם ניסיון לצייר את המרד נגד ג’ונסון כקונספירציה נגד הברקזיט. בפועל, קצת קשה להעריך מה יקרה, והרבה תלוי בתזמון. וגם: על שינוי הקוד המיניסטריאלי | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
עם על הכבוד ליובל הפלטינה למלוכתה של אליזבת’ השנייה, הפוליטיקה לא הפסיקה לכבוד החגיגות (ולא כי לא ניסו). פרשת המסיבות של בוריס ג’ונסון לא נרגעה בעקבות הדוח של סו גריי, ועוד ועוד שמרנים קוראים לו לפנות את מקומו. מצד שני, זה לא שג’ונסון הולך לוותר. האם אנחנו בדרך להכרעה בעניין?
תקציר
אם טרם קראתם את כל עלילות פרשת המסיבות (“פארטיגייט”), תוכלו לעשות זאת כאן. אבל בקצרה: לפני חצי שנה נחשף שהתקיימו מסיבות בדאונינג 10 ובמשרד הקבינט בזמן שהציבור היה נתון בסגרים או הגבלות התקהלות, ובהמשך התברר שבוריס ג’ונסון עצמו לקח חלק בחלקן. בתחילה ג’ונסון ניסה להכחיש שהנחיות הקורונה הופרו באיזושהי דרך, אבל הראיות שפורסמו בתקשורת (בין השאר באדיבותו של דומיניק קאמינגס, יועצו של ג’ונסון עד סוף 2020) הקשו לקבל את הגרסה הזו. הדבר הביא להכרזה על חקירה פנימית, שבסופו של דבר הגיע להנהגתה של עובדת המדינה הבכירה סו גריי. משם, כשהצטברו אצל גריי ראיות משמעותיות, זה הגיע גם למשטרה המטרופוליטנית של לונדון. זו החליטה גם לקנוס את ג’ונסון ואת שר האוצר רישי סונאק, שהגיעו למחוות יום ההולדת של ג’ונסון בין פגישות. הדבר הביא את הפרלמנט להכריז על חקירה משלו: האם ג’ונסון שיקר לפרלמנט כשאמר שכל הכללים נשמרו, או שהוא אמר את הדברים בתום לב? משמעות האפשרות הראשונה היא שיצופה מג’ונסון להתפטר.
הסיפור הזה הביא למחאות רבות נגד ג’ונסון, ולא רק מכיוון האופוזיציה. עוד ועוד חברי פרלמנט שמרנים קראו לו להתפטר מתפקידו, והתחילו להתארגן להצבעת אי-אמון בו כראש המפלגה (מה שדורש מכתבים חסויים מ-15% מהם). אבל המומנטום אבד בחסות המלחמה באוקראינה, שיצרה תחושה של מצב חירום ושלא ניתן להחליף בעת הזו ראש ממשלה. אבל אז קרה משהו שהחזיר את המומנטום: בשבוע שעבר (ד’) התפרסם הדוח של סו גריי, בעקבות הודעת המשטרה על סיום החקירה שלה (במהלכה ג’ונסון לא קיבל קנסות נוספים). התמונה שעלתה ממנו הייתה של תרבות עבודה נוראית בדאונינג 10 ודובר על “כשלי מנהיגות”. ג’ונסון ניסה לבחור בטקטיקת “אני מתנצל, בואו נעבור הלאה”, אבל רבים לא השתכנעו. בנוסף, העובדה שסו גריי לא חקרה לעומק מסיבה שהתקיימה בדירת השרד של ג’ונסון ואשתו, באותו יום הולדת, מוסיפה לתחושה שיש פה הרבה מאוד טיוח.
הקוד המיניסטריאלי
עוד נשוב לפרשה הזו ולהתפתחויות האחרונות בה, אבל לפני זה עוד משהו קטן בתחום האתיקה הממשלתית. דיברתי כבר בעבר על הקוד המיניסטריאלי, אותו אוסף של כללים עבור חברי הממשלה. הקוד המיניסטריאלי גם כולל בתוכו את הכלל לפיו מצופה משרים שהטעו במכוון את הפרלמנט להתפטר (מוסכמה ותיקה בהרבה מיצירת הקוד המיניסטריאלי). בהיעדר חוקה כתובה, לקוד המיניסטריאלי יש מעמד חוקתי, אבל מדובר במסמך שיכול להשתנות בהתאם לרצונו של ראש הממשלה, והרעיון שהוא יעודכן בצורה נאותה היא מוסכמה בלבד.
למה אני מזכיר את זה? כי לפני שבוע (ו’) הממשלה הודיעה על עדכון של הקוד המיניסטריאלי. השינוי הגיע בעקבות המלצות לתת ליועץ האתיקה של ראש הממשלה (כיום הלורד גיידט) סמכויות יותר מחייבות: עד עתה הקוד המיניסטריאלי דרש משרים שהפרו אותו להתפטר, אבל בעוד שיועץ האתיקה יכול רק לתת תשתית עובדתית, זה ראש הממשלה שקובע האם אכן הייתה הפרה שדורשת פיטורים. לכן, הומלץ לתת לקביעותיו של היועץ מעמד מחייב יותר. בהודעה על העדכון הממשלה הודיעה שהחליטה לדחות את הרעיון. ההסבר, האמת, לא נטול בסיס: ההחלטה על הרכב הממשלה הוא עניין לרשות המבצעת. מתן מעמד מיוחד ליועץ האתיקה ידרוש חקיקה, כלומר התערבות מצד הרשות המחוקקת. וזה עוד עלול להביא לערעורים שיאלצו לערב גם את הרשות השופטת.
ועוד עניין, כפי שנראה בקוד המעודכן, הוא שהכלל בגינו נוצר הדיון הזה, קרי שהפרת הקוד הזה דורשת את סיום תפקיד השר/ה הרלוונטי/ת, שונה. כעת, הפרה של הקוד עשויה לדרוש התפטרות, אבל במקרים אחרים ניתן להסתפק בהתנצלות פומבית או בקנס בדמות הפחתה חד-פעמית בשכר. בממשלה הסבירו שהתפטרות על מעשים טריוויאליים עשויה לפגוע באמון הציבור בכללים האלו במקום לחזק אותם, ושלא פעם דרישה להתפטרות מגיעה מסיבות של פוליטיקה מפלגתית. יש גם מי שהבחינו ש”עקרונות נולאן” – שבעה עקרונות מנחים לנבחרי ציבור (למשל, יושרה) שנקבעו בשנות התשעים בעקבות שורת שערוריות ממשלתיות – ירדו מההקדמה לקוד.
פרופורציות ומראית עין
רבים נזעקו נוכח המעשה. לרבים ברשתות החברתיות הדבר נראה כאילו ג’ונסון מנסה לחלץ את עצמו. הוא הרי נתפס כעת במה שנראה כמו הפרה של הקוד המיניסטריאלי, והוא עושה את מה שנראה כמו ניסיון להפחית מחשיבות כללי הקוד המיניסטריאלי. גם העלמת עקרונות נולאן מההקדמה נראית כמו ניסיון להפחית מחשיבותם של רעיונות שנראים כמעט קריטיים לפוליטיקה הגונה. אבל כדאי לקחת את העניין בפרופורציות: ראשית, הכלל שדורש התפטרות במקרה של הטעיית הפרלמנט עודנו שם. על זה ג’ונסון נחקר כעת על-ידי ועדת האתיקה של הפרלמנט, מדובר כאמור במוסכמה ותיקה בהרבה מהקוד המיניסטריאלי, וג’ונסון יתקשה להישאר בתפקידו אם יימצא אשם. שנית, נכון שעקרונות נולאן יצאו מההקדמה, אבל הם עדיין נספח שריר וקיים בקוד. שלישית, ג’ונסון כבר הגן על שרת הפנים פריטי פאטל לאחר שנמצא שהפרה, גם אם לא בהכרח במכוון, את הקוד. כלומר, ג’ונסון לא באמת נותן לעצמו סמכויות חדשות.
אבל זה לא אומר שהכל בסדר כאן. יש פה הרבה עניין של מראית עין. קודם כל, הוא אכן לא נותן לעצמו סמכויות חדשות, אבל הוא מנרמל את האכיפה המאוד רופפת שלו את הקוד, שבעיניי רבים נראית לא כמו לקיחת העבירות בפרופורציות אלא ככסת”ח לטובת החברים של ג’ונסון. עוד עניין הוא שגם אם ג’ונסון לא באמת מחלץ את עצמו משום דבר שנוגע לפרשת המסיבות, התזמון נראה פשוט רע. היה כל-כך כואב לחכות עם שינוי הקוד עד אחרי שכל הסאגה תסתיים? כמו כן, גם אם עקרונות נולאן נשארו בנספחים, עצם הוצאתם מההקדמה מראה שכבר לא ניתן עליהם דגש, דבר שקשה להתעלם ממנו. ולסיום, גם אם באמת יש לג’ונסון נקודה לגבי יחסי הכוחות בין הרשויות כשזה מגיע לסמכויות יועץ האתיקה, אבל זה יוצא מנקודת הנחה שראש הממשלה מסוגל לשפוט באופן רציני את שריו. ג’ונסון הוא כנראה המפטר הגרוע בעולם, כך שלא נראה שהוא עומד בתנאי הזה.
בקיצור, העדכון הזה הוא לא סוף הנורמות בשירות המדינה ובפוליטיקה, אבל הוא גם בעייתי מאוד כשזה מגיע מהממשלה הנוכחית.
מכתבים
נחזור לענייננו. פרסום הדוח של סו גריי הצית מחדש את הגל השמרני נגד בוריס ג’ונסון. לפי ספירה של רשת ITV, אנחנו מדברים על 17 חברי מפלגה שהודיעו פומבית שהגישו לוועידת 1922 (שמנהלת את המפלגה הפרלמנטרית) מכתב אי-אמון במנהיגותו של ג’ונסון את המפלגה. זה הרבה פחות ממספר הקסם של 54 מכתבים שנדרשים כדי להגיע ל-15% מחברי הפרלמנט של המפלגה ולהביא להצבעת אי-אמון, אבל צריך לזכור שהמכתבים האלו מוגשים באופן חסוי, כך שרק יו”ר ועידת 1922, כיום גראהם בריידי, יודע על כל מי שהגישו. כלומר, כנראה שיש יותר מכך. יש אפילו דיבורים שהצבעת אי-אמון בג’ונסון כראש המפלגה תתקיים כבר ביום שלישי, לאחר חזרת הפרלמנט מפגרה.
הספירה של ITV ספרה גם כאלו שקראו לג’ונסון להתפטר, מבלי שהצהירו במופגן שהגישו מכתב לוועידת 1922. כאלו יש כרגע 16. קריאה בולטת כזו, ולא מובנת מאליה, הגיעה מאנדריאה לדסם. לא ניכנס לכל טיעוניה במכתב הפומבי שלה, אבל זו השורה המסכמת: “כל אחד מהקולגות השמרנים שלי בפרלמנט ואני חייבים כעת להחליט כל אחד לעצמו מהי דרך הפעולה הנכונה שתשיב את האמון בממשלה שלנו”. זה נראה כמו עידוד דיי ברור שכל חבר פרלמנט שמרני יחליט לעצמו שהגיע הזמן להיפטר מג’ונסון. המכתב ממנה הוא משמעותי במיוחד, כי עד כה לדסם נחשבה לבעלת ברית רצינית של ג’ונסון. גם אחרי שהוא פיטר אותה מהממשלה בפברואר 2020, היא נשארה נאמנה יחסית (גם אם הייתה קצת עושת צרות בקורונה). היא הייתה המשת”פית של הממשלה מהספסלים האחוריים בפרשת פטרסון, שהתחילה את הצרות של ג’ונסון מול מפלגתו. וכעת, היא פונה נגדו.
דבר ההגנה
כמובן, תומכיו של בוריס ג’ונסון, והוא עצמו, נחלצו לעזרתו ככל הניתן. למשל, שר המשפטים דומיניק ראב ניסה להקטין מחשיבות האירועים. לדבריו כל העיסוק הזה היה עניין של “בועת וסטמינסטר”, והזהיר שהחלפת ראש ממשלה בעת הזו תיתפש כ”ווסטמינסטר שמדברת לעצמה, ולא לציבור”. שרת התקשורת והתרבות נאדין דוריס טענה ל”ניסיון מתוזמר” להדיח את ג’ונסון “מסיבות שונות”. לדבריה, בהתחשב בתוצאות הבחירות הכלליות של 2019, שהביאו לג’ונסון רוב ענק, יש לציבור אמון בג’ונסון ולכן על חברי המפלגה להתאחד מאחוריו. הטיעון האחרון דיי חלש: אמת, ג’ונסון קיבל ב-2019 אמון מכובד. אבל אנחנו כמעט שנתיים וחצי אחרי, ודברים ישתנו. לג’ונסון עדיין יש מנדט חוקי, אבל זה לא אומר שהוא נהנה מאמון הציבור. אזכיר רק שלפני פחות מחודש השמרנים הפסידו קרוב ל-500 חברי מועצה בבחירות המקומיות בשם ה”אמון הזה”. גם העובדה שכשהגיע לאחד מטקסי יובל הפלטינה היום (ו’) וחטף קריאות בוז מהציבור במקום, לא מובן מאליו לשמרנים כשמדובר בקהל מלוכני במובהק, לא מחזקת את הטיעון של דוריס.
דוגמה נוספת לכך היה ניתן לראות בריאיון של בוריס ג’ונסון עצמו, לאתר Mumsnet, שהתבסס על שאלות גולשים שנבחרו על-ידי המראיינת. שאלות רבות עסקו בפרשת המסיבות והאשימו את ג’ונסון שלא ניתן לבטוח בו. ג’ונסון ביקש שישפטו לפי רקורד העשייה שלו (שכולל הפרות של הבטחות ממצע הבחירות, אז לא בטוח שהייתי בוחר בגישה הזו). הוא המשיך להתנצל ולהסביר כמה קשה עבדו בדאונינג 10 (רבות מהצופות בערוץ הן מורות ואחיות, שעבדו קשה מאוד בקורונה), אבל נראה ששוב התקשה לקלוט איך עובד המנגנון של התנצלות. השמרנים בממשלה מתייחסים לכך כאל מטבע שמכניסים למכונה והיא בתמורה עוזבת אותם באמאש’ם. בפועל, התנצלות היא הכרה בכך שנעשה משהו לא בסדר (מה שהממשלה לא מכחישה), והשאלה אם להמשיך הלאה או לא תלוי במי שמתנצלים בפניהם. עוד באותו ריאיון הוא אמר שזה לא יהיה אחראי מצדו להתפטר, שזה קצת מזכיר את דבריו של אהוד אולמרט לאחר פרסום דוח הביניים של ועדת וינוגרד.
לא רק בתקשורת
אבל ג’ונסון לא נאלץ להסביר את עצמו רק בתקשורת. הלורד כריסטופר גיידט, יועץ האתיקה של ג’ונסון, מילא את תפקידו ושאל את ג’ונסון אם הוא הפר את הקוד המיניסטריאלי. ג’ונסון השיב שהשאלה לגיטימית, ושהתשובה לה היא לא. הבסיס לכך היה הטיעון המתמשך שלו, שהכל נעשה בתום לב. גיידט המליץ לג’ונסון לתת דין וחשבון לציבור לגבי מעשיו במסגרת הקוד המיניסטריאלי, גם אם לדבריו הוא לא הופר. בלי קשר לשאלה מה אתם חושבים על הטיעון של ג’ונסון, זה מדגיש למה יש מי שרוצים לתת ליועץ האתיקה סמכויות מחייבות: הרעיון שג’ונסון שופט את עצמו הוא בגדר בדיחה.
צרות המורדים
אבל זה לא שהדרך להדחה לא רצופה מכשולים. ראשית, לא ממש ברור מתי תהיה הצבעה כזו, אם בכלל. לפי הגארדיאן, אחד מהמורדים מנסה לגרום לחלק מחבריו למרד למשוך את מכתבי האי-אמון שלהם, כדי שהם לא יביאו להצבעה כזו מוקדם מדי. וזה הגיוני: אם ג’ונסון ישרוד את ההצבעה הזו, לא יהיה ניתן לערוך הצבעה נוספת במשך שנה שלמה, מה שייתן לו רשת ביטחון משמעותית. גם יש הסכמה שאם יהיה הפסד משמעותי בבחירות הביניים הכפולות ב-23 ביוני, ג’ונסון כנראה לא יצליח לשרוד. הכוונה לשתי בחירות ביניים שייערכו באותו יום במחוז הבחירה וייקפילד ומחוז הבחירה טיוורטון והוניטון. מדובר בשני מחוזות בחירה שמרניים, הראשון נלקח מהלייבור אחרי עשורים בשליטתה, והשני נע ונד בין השמרנים לליברל-דמוקרטים. הפסד בבחירות האלו יסמן שג’ונסון מסכן את עתיד המפלגה בבחירות הכלליות הבאות. לכן, רבים מעדיפים לחכות עם ההצבעה, כדי להעלות את סיכוייה להביא לתוצאה המיוחלת. למעשה, כבר טענו ברשתות שג’ונסון מנסה לקדם את ההצבעה ולקבל את רשת הביטחון.
בנוסף, אחד המורדים המוצהרים עשה טעות טקטית. ניתוח של הטלגרף מצא שרוב המורדים המוצהרים הם ברקזיטרים. זה חשוב, שכן יש מי שמנסים לטעון שהמרד נגד ג’ונסון הוא ניסיון להשיב את הברקזיט לאחור. ואז טוביאס אלווד, יו”ר ועדת ההגנה ואחד מהמורדים, היה צריך לתת צידוק לטיעון המופרך הזה. הוא קרא, כאסטרטגיית התמודדות עם משבר יוקר המחיה, להחזיר את בריטניה לשוק המשותף של האיחוד האירופי. אתם יכולים לתאר לעצמכם שרבים במפלגה לא אוהבים את הרעיון, שכן זה אומר שבריטניה תקבל על עצמה הרבה מחוקי האיחוד מבלי שתהיה חברה בו. על כך אמר אחד מחבריו למפלגה של אלווד ש”יצא המרצע מהשק”. אלו כמובן שטויות, אבל ההצעה של אלווד נתנה חומר לתומכי ג’ונסון. כמובן, זה לא אומר שאלווד לא היה צריך להציע את מה שהציע: אבוי לנו אם נבחרי הציבור יימנעו מקידום מדיניות שלתפישתם תיטיב עם הציבור רק בגלל שיקולים מפלגתיים כאלה. אבל גם אי-אפשר להתכחש לאפקט.
האם אנחנו בדרך להדחה
קשה לדעת. מאז שבחירת ראש המפלגה השמרנית נעשה באמצעות הצבעה (בהתחלה רק של חברי המפלגה הפרלמנטרית וכיום על-ידי המתפקדים כולם) לא היה מקרה בו המפלגה הדיחה ראש ממשלה מכהן. אדוארד הית’ וג’ון מייג’ור הפסידו בבחירות ודייוויד קמרון התפטר בעקבות כישלון הברקזיט. הכי קרובות להדחה היו מרגרט ת’אצ’ר ות’רזה מיי, שהתפטרו לאחר שהובהר להן שהמפלגה לא תיתן להמשיך לאורך זמן. שני אלמנטים משותפים לשתיהן היו מישהו שהתחמם על הקווים וחיכה להזדמנות להדיח אותן והתפטרות של שרי מפתח. כרגע, אין לנו את שניהם. יש כמה חברי פרלמנט שאמרו שינסו להחליף את ג’ונסון, אבל הם לא ממש מראים אמביציה בתחום. וכרגע, אין שום שר בכיר שהתפטר. הדבר הקרוב ביותר לכך הוא אנדריאה לדסם, שאת ההתרחקות שלה מג’ונסון ניתן להשוות אולי לנאום ההתפטרות של ג’פרי האו, בעל בריתה הקרוב של ת’אצ’ר עד שנמאס לו. הנאום שלו הוא מה שהדליק את התהליך שהביא בסוף להתפטרותה. זאת בהנחה שלדסם היא לא חלק מקונספירציה של ג’ונסון עצמו.
האם זה יספיק? קשה לדעת. נראה שכרגע כל השרים עומדים מאחוריו. מצד שני, הצבעת אי-אמון בראש המפלגה נעשית באופן חשאי. כלומר, שרים יוכלו להצביע נגד ג’ונסון גם אם הם מגבים אותו בפומבי. כריס בריאנט, יו”ר ועדת האתיקה (לייבור), טוען שחמישה שרים כבר אמרו לו שיצביעו נגד ג’ונסון. כמובן, צריך לקחת את זה בעירבון מוגבל, כי זו עשויה להיות מלחמה פסיכולוגית. ועם זאת, לא ניתן לפסול את האפשרות הזו. על כך יש להוסיף את העובדה שרוב חברי המפלגה לא גיבו או גינו את ג’ונסון אלא שומרים על עמימות. קשה לעשות ככה הערכות מושכלות. כלומר, ישנה אפשרות תאורטית שהצבעה בשבוע הבא, או בעוד שלושה, תפיל את ג’ונסון. אבל זה יהיה מקרה חסר תקדים: הדחת ראש ממשלה על-ידי מפלגתו, בלי מוכנות מצדו להתפטר ובעבודה של יושבי הספסלים האחוריים בלבד, בלי שום עזרה משרי הממשלה. לכן, הייתי מדבר על הדחה, בטח ובטח שלפני בחירות הביניים, בעירבון מוגבל מאוד ועם אלף הסתייגויות.