אחרי שבוריס ג’ונסון התנצל על השתתפותו בהתקהלות אסורה בימי הקורונה, האופוזיציה החליטה שזה לא מספיק. ג’ונסון טוען חדשות לבקרים שכאשר אמר שהכללים נשמרו הוא האמין שאכן כך היה, בעוד האופוזיציה טוענת שהוא הטעה את הפרלמנט במכוון. לכן, היא החליטה להביא לפרלמנט הצבעה על פתיחה בחקירה של ועדת החסינות, אחת משתי ועדות האתיקה, כדי שזו תחליט אם ג’ונסון שיקר או לא. כמובן, רק לאחר שהמשטרה תסיים את חקירותיה בעניין. בתחילה הממשלה ניסתה לחסום את ההצבעה עם תיקון שידרוש לחכות עם ההצבעה עד לאחר סיום חקירת המשטרה, אבל נאלצה לחזור בה מהר מאוד, ככל הנראה בשל מרד פנימי. שמרנים רבים נעדרו מהדיון ולא הגיעו לגבות את ג’ונסון, ולבסוף ההצבעה עברה ללא שום התנגדות. אם החקירה תגיע למסקנה שג’ונסון שיקר, הוא יתקשה לשמור על משרתו. ומה ג’ונסון, שבכלל נמצא בביקור בהודו, חושב על זה? הוא ניסה לשדר קור רוח, אבל נראה שהוא מאוד לא מרוצה מההתפתחות הזו | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
כשפרשת המסיבות התפוצצה קראו לו להתפטר, אבל בוריס ג’ונסון רק הכחיש שאיזשהם כללים הופרו. כשהלחץ עלה שיתפטר, הוא הכריז על חקירה עצמאית הראשות עובדת המדינה סו גריי, וביקש לחכות לתוצאות החקירה. כשהמשטרה החליטה שהיא נכנסת לתמונה, סו גריי פרסמה דוח ביניים עם האשמות קשות על תרבות העבודה בדאונינג 10 ושוב קראו לו להתפטר, אבל ג’ונסון ביקש לחכות לתוצאות חקירת המשטרה. כשהמשטרה נתנה לו קנס, מה שהוכיח שהוא עבר על החוק למרות הכחשותיו, הוא התנצל וביקש להמשיך הלאה כדי להמשיך לעבוד עבור הציבור הבריטי, ושוב דחה את כל הקריאות להתפטר. בכל פעם הייתה לו סיבה אחרת למה לא צריך להתפטר. הוא אולי קיווה שהקנס הזה יהיה סוף הסאגה, אבל זה היה הפרלמנט שהביא לאמצעי שבאמת יביא לסופה: חקירה של ועדת האתיקה.
רקע
כידוע, בוריס ג’ונסון הסתבך לאחר שנחשף שבדאונינג 10 התקיימו מסיבות בימי הקורונה בניגוד לכל ההנחיות. בהתחלה הוא ניסה להכחיש, אבל הראיות הצטברו והצטברו, כולל כאלו שהראו שהוא השתתף בחלק מהמסיבות. רגע מכריע כשהמשטרה המטרופוליטנית של לונדון, לאחר חקירה, החליטה לקנוס את ג’ונסון על השתתפותו באחת המסיבות שנחקרו, וייתכן שבהמשך יהיו עוד קנסות. הקנס הוא לכאורה ראיית זהב שג’ונסון לא אמר אמת כשסיפר לפרלמנט שנשמרו כל הכללים, שכן הנה עובדה שהצטבר נגדו רף מספיק של ראיות מפלילות כדי לתת לו קנס אחרי כמעט שנתיים.
למה זה משנה שהוא לא אמר אמת לפרלמנט? ובכן, הכירו את הקוד המיניסטריאלי, שהוא, כך אתר ממשלת בריטניה, “מתווה את רף ההתנהגות המצופה משרים ומילוי חובתם”. הקוד הוצג לראשונה בספטמבר 2010, תחת דייוויד קמרון, ומאז עבר כמה עדכונים. האחרון שבהם נעשה באוגוסט 2019, תחת ראש הממשלה הטרי בשעתו, בוריס ג’ונסון, והוא חתום על הקוד בצורתו הנוכחית. ובקוד הזה, שג’ונסון חתום עליו, ישנו סעיף 1.3 סעיף קטן C, שאומר כך: “יש חשיבות עליונה לכך ששרים יספקו לפרלמנט מידע מדויק ואמיתי, [ו]יתקנו כל שגיאה שניתנה בשגגה בהזדמנות הראשונה. מצופה משרים שיטעו את הפרלמנט במתכוון להגיש את התפטרותם לראש הממשלה”. כמובן, הקוד המיניסטריאלי לא המציא את הדרישה הזו, והתפטרויות על הטעיית הפרלמנט נדרשו גם בעבר, אבל הקוד המיניסטריאלי נתן להם תוקף נוסף.
לכאורה, ג’ונסון עבר על הסעיף המדובר וצריך להתפטר. הוא נשאל אם השתתף במסיבות, והוא טען בפני הפרלמנט שכל הכללים נשמרו. הטעיה או לא הטעיה? ובכן, שימו לב לנוסח המדויק: “יטעו את הפרלמנט במכוון”. ג’ונסון טוען שהוא אמר את מה שאמר מתוך מחשבה שאכן הוא שמר על הכללים (שהוא עצמו כתב, כן?). הרבה מאוד מחבריו למפלגה גיבו את הטיעון הזה. ולכו תוכיחו שלא. אבל אז האופוזיציה החליטה להביא להצבעה לפרלמנט הצבעה: שוועדת האתיקה תחקור ותסיק אם הוא הטעה במתכוון או לא.
ההצעה
נתחיל בנוסח ההצעה, עליה חתומים ראש האופוזיציה קיר סטארמר, ראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד, ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי, ראשת פלייד קמרי בווסטמינסטר ליז סאוויל-רוברטס, ראש ה-SDLP קולום איסטווד, נציגת הירוקים בפרלמנט קרוליין לוקאס וסגן ראש מפלגת הברית סטיבן פארי. ההצעה עצמה כוללת שני סעיפים פשוטים. הראשון מזכיר את הקנס שג’ונסון קיבל ורשימת אירועים קודמים מאז דצמבר 2021 בהם טען בבית הנבחרים ששום הנחיית קורונה לא הופרה ושהוא לא השתתף בשום מסיבה לא חוקית. הסעיף השני הוא המעניין יותר לענייננו והנה הוא במלואו:
“[בית הנבחרים] מורה שהעניין הזה יופנה לוועדת החסינות כדי שתעיין בשאלה האם התנהגותו של החבר המכובד (בוריס ג’ונסון – אב”מ) הגיעה לכדי ביזוי הבית, אך שהוועדה לא תתחיל עיון ממשי בעניין עד שהחקירות המנוהלות כרגע על-ידי המשטרה המטרופוליטנית יסתיימו”.
Later today Members will debate a motion relating to privilege.
The matter is the Prime Minister’s statements to the House regarding gatherings held at Downing Street and Whitehall during lockdown. pic.twitter.com/PtEaBCKeQi
— UK House of Commons (@HouseofCommons) April 21, 2022
שניכנס למה שזה אומר? ובכן, למעשה יש שתי ועדות אתיקה פרלמנטריות: הראשונה היא ועדת החסינות (Committee of Privileges) והשנייה היא ועדת הסטנדרטים (Committee of Standards). הוועדה הראשונה, זו שבהצעה המדוברת, עוסקת בכל מה שקשור לאפשרות שחברי פרלמנט ביזו את הפרלמנט. השנייה עוסקת בהפרות כללי האתיקה שחלים על עבודת חברי הפרלמנט, מהסוג שאואן פטרסון הסתבך איתם. בשתי הוועדות יושבים אותם חברי פרלמנט, אבל בוועדת הסטנדרטים יושבים גם כמה חברים עצמאיים. בראשות הוועדות עומד כריס בריאנט (לייבור), אבל זה הודיע שבמקרה שאכן יוחלט על חקירה הוא יפסול את עצמו ממנה, לאחר שכבר קבע פומבית שג’ונסון שיקר.
ג’ונסון, כאמור, ייחקר בוועדה הראשונה, שתצטרך לבחון אם בפעולותיו היה ביזוי של בית הנבחרים, כלומר לבדוק האם הוא שיקר לפרלמנט. לוועדה יהיו סמכויות לזמן עדים וראיות, והיא תצטרך להכריע. אם תרשיע את ג’ונסון, היא תוכל להמליץ על עונש, כולל השעיה. העונש הזה יצטרך לעבור במליאה. כלומר, במילים אחרות, האופוזיציה ביקש להעביר דבר פשוט מאוד: חקירה פרלמנטרית של הוועדה המוסמכת, שתקבע באופן סופי וחד-משמעי אם ג’ונסון שיקר ביודעין או לא. במקום להתווכח באופן אינסופי על העניין בתקשורת ובבית הנבחרים, בואו נגיע למסקנה חותכת ונגמור עניין.
תשובת הממשלה
תגובת הממשלה יצרה את הרושם שהדבר האחרון שג’ונסון מעוניין בו הוא חקירה נוספת. הממשלה הציעה תיקון להצעת האופוזיציה. בגדול, התיקון היה מוחק את כל ההצעה של לעיל ומחליף אותה בטקסט שג’ונסון הכיר בטעויות שנעשו, התנצל, ושבכל מקרה יש חקירת משטרה שטרם הסתיימה, ולאחר שתושלם גם הדוח של סו גריי יתפרסם. לכן, כך התיקון, יש לדחות את הדיון הזה לאחר פרסום כל הדוחות וסיום כל החקירות.
לפי הממשלה, התיקון הזה היה אמור לאפשר לחברי הפרלמנט לקבל את כל העובדות לפני שיקבלו החלטה. בפועל, שום דבר לא יתחיל לקרות לפני שכל העובדות יתפרסמו, כך שזה לא בהכרח המניע האמיתי. הממשלה כנראה מעדיפה פשוט להפוך את ההצבעה הזו לבעיה של העתיד, במקום שהוא יצית את הכותרות רגע לפני הבחירות המקומיות.
אבל הממשלה עשתה טעות רצינית: לפי הדיווחים, השמרנים הטילו משמעת סיעתית על התיקון הזה, מה שיחייב את כל השמרנים להצביע בעדו. למה טעות? ובכן, אם כבר דיברנו על אואן פטרסון, הרי שכל הסיפור שלו התפוצץ אחרי שהממשלה ניסתה להגן עליו באמצעות הצבעה במליאה, וגם אז היא הטילה משמעת סיעתית. רק שהנוהג הוא שלא מטילים משמעת סיעתית במה שקשור לענייני הבית (קרי, להחלטות של הפרלמנט על עצמו). הדבר במיוחד בעייתי כשמדובר במפלגת השלטון, שכן אז מדובר בהתערבות של הרשות המבצעת בסדרים הפנימיים של הרשות המחוקקת. במקרה של פטרסון זה התפוצץ להם בפנים גם מתוף המפלגה, והיה ניתן לצפות שמישהו שם הבין את המסר. אבל אם מישהו היה קולט מפרשת פטרסון את המסר, הרי שג’ונסון מלכתחילה לא היה מכריז כעובדה שכל הנחיות הקורונה מולאו.
בכל מקרה, לפני הדיון הממשלה משכה את התיקון ואת המשמעת הסיעתית. בדיון עצמו היא נתנה הסבר אחר, אבל לפי הפרשנים הפוליטיים נראה שהממשלה עמדה בפני מרד שמרני מסיבי, כולל איומים בהתפטרות מהממשלה, ולכן נכנעה. כרגיל, הממשלה לומדת בדרך הקשה את מה שברור לכולם מראש.
הדיון
אחרי כל הסיפור הזה, אפשר לגשת לדיון עצמו, שהתקיים אתמול (ה’). בוריס ג’ונסון עצמו לא נכח בדיון, שכן הוא נסע בביקור רשמי בהודו. הדיון עצמו היה ייחודי משהו: עקרונית, זה נחשב לא פרלמנטרי להגיד בדיון שאחד החברים שיקר או הטעה במכוון את הפרלמנט. אבל בגלל שהדיון עסק בשאלה האם בוריס ג’ונסון שיקר, הכלל הזה ירד מהשולחן. כמו כן, מה שעוד בלט בדיון הוא הרבה יותר אנשים שמילאו את ספסלי האופוזיציה מאשר אנשים שמילאו את ספסלי מפלגת השלטון.
נתחיל? ראשית התחיל קיר סטארמר, בנאום שאני ממליץ למתעניינים בפוליטיקה בריטית לצפות בו. מעבר לכך שהוא הציג את המקרה של ג’ונסון כאחד שיש לבחון מקרוב, תוך כדי שלג’ונסון תישמר זכות התגובה ושהחקירה לא תחל לפני סיום חקירת המשטרה, הוא גם דיבר בצורה בהירה על כמה מהיסודות העמוקים ביותר של הפוליטיקה הבריטית. המרכזי שבהם, אך לא היחידי, היה הכבוד. המוסכמות הג’נטלמניות שלמעשה מחזיקות את הדמוקרטיה הבריטית.
אחריו עלה אבי בית הנבחרים פיטר בוטומלי. הוא סבור שצריך לחכות לממצאים כולם להתפרסם לפני שהפרלמנט יחליט על חקירה כזו. כמו כן, לדעתו התזמון היה הבחירות המקומיות הקרבות והרצון להרוויח נקודות לקראתן. אחריו עלה איאן בלאקפורד, שמעבר לכך שטען שאין שום קשר לבחירות, נתן תזכורת לכל מעשיו הבעייתיים של ראש הממשלה, והזהיר שלתת לו להישאר בתפקידו יפגע קשות בדמוקרטיה. הבא בתור היה יו”ר ועדת החוקה ויליאם ראג (שמרני), שקרא להתפטרותו של ג’ונסון ולהדחתו על-ידי המפלגה השמרנית. בהמשך דיברו גם כריס בריאנט ואד דייווי, ששמו את הדברים בהקשר של האירועים הגדולים יותר שמתרחשים, כמו המלחמה באוקראינה, ואמרו שחייבים להוציא את ג’ונסון מהתמונה כדי להתמקד בהם.
אחרי דייווי דיבר סטיב בייקר (שמרני), מעושי הצרות הגדולים לג’ונסון בזמן הגבלות הקורונה. הוא אמר שהוא מאמין בסליחה, אבל שהתנהגותו של ג’ונסון לאחר ההתנצלות לא מצדיקה אותה. אם זה היה כל בעל תפקיד אחר, כך בייקר, הוא היה הולך מזמן. לכן, בייקר אמר שיצביע בעד החקירה, אבל קרא לג’ונסון פשוט להתפטר.
סיום הדיון
התמונה דיי ברורה: הרוב אמרו שיצביעו בעד החקירה, חלק מהשמרנים הגנו על בוריס ג’ונסון. בואו נדלג לדוברים האחרונים? סגניתו של סטארמר, אנג’לה ריינר, חתמה את הדיון מהצד של האופוזיציה. אם סטארמר נקט בגישה מאוד ממלכתית, שדיברה על העיקרון שבצורך לחקור דברים כאלו, ריינר היא זאת שסיפקה את הראנט נגד ג’ונסון ומעשיו. לאחר שמנתה את כל חטאיו, היא אמרה שהפרלמנט לא היה במצב הזה לו ג’ונסון רק היה עושה את הדבר המתבקש ומתפטר מיוזמתו.
ולסיום עלה מייקל אליס, שר במשרד הקבינט, שבמהלך הדיון זכה לכינוי “המגן האנושי” של ראש הממשלה. נשים בצד את ההגנות של אליס על ג’ונסון, שהוא חייב לתת מתוקף תפקידו כחבר ממשלה. הוא הסביר שהממשלה הציבה את התיקון כדי להבטיח שלא תהיה חקירה לפני שיתפרסמו כל העובדות, ומרגע שהובן שזה מה שהולך לקרות גם כך אין לממשלה בעיה שאם בית הנבחרים חושק בכך שיצביע בעד חקירה. זה, כמובן, בולשיט. כלומר, אלא אם נאמין שאליס, שחתום על התיקון, כותב תיקונים בלי לקרוא את ההצעות המקוריות. לאחר דבריו, הגיע הזמן להצביע. סגן יו”ר בית הנבחרים ביקש מכל אלו שבעד ההצעה לצעוק “כן”, ולאחר מכן מכל אלו שמתנגדים לצעוק “לא”. בשלב ה”לא” אף אחד לא צעק, ומשום כך לא היה צורך בהליך ההצבעה המלא.
למה בעצם הממשלה החליטה להסיר את התנגדותה להצעה של האופוזיציה, כך שעברה ללא הצבעה? האם זה רק בגלל שהבינו שלא כדאי לגרור את זה עוד? גם, אבל ייתכן שלא רק. במהלך הנאום של סטארמר התערב אליסטייר קרמייקל (ליברל-דמוקרט), שקרא להביא לכך שתהיה הצבעה, “כך שנדע איפה כל חבר של הבית הזה עומד בקשר לעיקרון הזה?”. כלומר, ייתכן שהממשלה רצתה להימנע ממצב בו חבריה מצביעים בעד חקירת ראש הממשלה אבל גם ממצב בו היא מצביעה נגד, בהבנה שזה ייראה רע מאוד.
תגובת ראש הממשלה
כאמור, בוריס ג’ונסון לא נכח במליאה מאחר שהוא נמצא בביקור רשמי בהודו. אבל הכתבים שראיינו אותו שם באותו יום, לדוגמה גארי גיבון מערוץ 4 או בת’ ריגבי מסקיי ניוז, לא נתנו לו לשכוח מהעניין הזה. ג’ונסון ניסה להסביר שוב ושוב שאין לו שום בעיה עם החקירה, ושכל הניסיון של הממשלה היה להבטיח שלא יתחילו עוד חקירות לפני סיום האחרות. אם האופוזיציה מעוניינת בחקירה הזו, כך ג’ונסון, היא יכולה לקבל אותה.
אבל היה ברור שג’ונסון מאוד לא מרוצה מההתפתחויות הפוליטיות בבית. לרוב כשג’ונסון מתראיין הוא אמנם לא עונה לשום שאלה באופן ישיר ותמיד מנסה לסבן את השאלות הקשות, אבל הוא עושה זאת בחיוך ובסבלנות. הפעם הוא היה קצר רוח, לעתים כמעט גס רוח, ובעיקר חסר סבלנות. תמיד כששאלו אותו על פארטיגייט הוא ניסה לשנות את הנושא לענייני מדיניות, אבל הדרך הייתה שונה הפעם. לרוב הוא אומר דברים בסגנון: “אני מבין את הכעס וכו’, אבל אני חושב שמה שנכון להתעסק בו זה העניין הזה והזה”. לפעמים הוא מנסה להכניס מילים לפה של העיתונאים כדי שיוכל לשנות נושא. הפעם הוא פשוט נזף בעיתונאים שהם שאלו אותו על ההתפתחויות האלו במקום על מה שהוא עושה בהודו. זה לא היה ממקום פופוליסטי, כמו שנראה שהוא מגיע לקצה בכל מה שקשור לפרשה הזו.
ואפשר להבין אותו: אם להאמין לדיווחים שהזכרתי קודם, ג’ונסון ניסה שוב לנצל את הרוב הפרלמנטרי של השמרנים לטובתו האישית, והפעם הוא לא הצליח אפילו להוציא את פארסת אואן פטרסון 2.0 לפועל. בנוסף, הרוב לא נחושים להגן עליו בפרלמנט. לא הייתה לו בררה אלא לתת לאופוזיציה את מבוקשה. ומבחינתו מדובר בפספוס של הזדמנות: השרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג’ון, נתפסה פעמיים בלי מסכה בניגוד לתקנות בסקוטלנד. היא קיבלה אזהרה מהמשטרה ובהתאם התנצלה. הרשתות הראו שהדבר היה יכול להוות חיזוק עבור ג’ונסון, שכן אם היא לא התפטרה למה שהוא יתפטר? במקום זאת, הוא מתמודד עם חקירה נוספת שרק תעיב עליו.
מה פירוש כל הסיפור הזה?
כולם רוצים לסיים עם הסיפור הזה. האופוזיציה רוצה לראות את בוריס ג’ונסון הולך, והממשלה רוצה להפסיק להתייחס לאירועים מ-2020. החקירה הזו, כשתסתיים, תהיה בפוטנציאל גדול הסוף הזה. אם ועדת החסינות תמצא את ג’ונסון כלא אשם בביזוי הפרלמנט, האופוזיציה תאבד את רוב הקייס שלה נגדו. אמנם עוד יישארו הפרות החוק עצמן, אבל אז ג’ונסון יוכל לשאול מתי סטרג’ון מתפטרת. אם הוועדה תמצא אותו אשם, הרי שהניסיונות לטעון שהוא לא צריך להתפטר יתקשו להחזיק מים. אמנם הוועדה לא יכולה לקבוע אם נעשתה הפרה של הקוד המיניסטריאלי, שכן זה בסמכות ראש הממשלה. אבל הרשעה בהטעיית הפרלמנט תהיה למעשה גם הרשעה בהפרת הקוד המיניסטריאלי. מאחר שארבעה מתוך שישה (שבעה כולל בריאנט) מחברי הוועדה הם שמרנים, פירוש הדבר הוא שטענות נגד מסקנות הוועדה יהיו השמצה נגד ארבעה חברי מפלגה. בקיצור, לכאן או לכאן, האופוזיציה הצליחה להעביר את מה שלא יהיה סוף הסאגה רק אם הסוף יוקדם על-ידי התפטרות רצונית.
מה הסיכויים שנגיע להרשעה? קשה לדעת. איך מוכיחים שמישהו שיקר ביודעין? הוועדה תצטרך לעבוד קשה מאוד כדי להכריע מעל לכל ספק סביר. לכן ההרשעה שלו לא מאוד בטוחה, אבל גם לא בלתי סבירה (ובכל מקרה, מצבו מול המפלגה לא מעודד במיוחד). עבור שני הצדדים, עבור ג’ונסון ועבור מתנגדיו, מדובר בהימור של הכל או כלום.