בשבועות האחרונים הפוליטיקאים הבריטים מצאו את עצמם מתעסקים הרבה מאוד במגדר וזהות מגדרית. מפלגת הלייבור מצאה את עצמה מגמגמת בקשר לדרך הנכונה להתייחס לנשים טרנסיות. המפלגה השמרנית נכנסה לתסבוכת רצינית הרבה יותר, לאחר שנחשף שהיא התכוונה לזנוח את הבטחותיה לאסור על טיפולי המרה. לאחר שחזרה בה מהפרת ההבטחה, הזעם לא שכך שכן הוחלט שלמרות הכל טיפולי המרה עבור טרנס* יישארו חוקיים. בתגובה, ארגוני הלהט”ב ביטלו בהמוניהם את השתתפותם בכנס בינלאומי לזכויות להט”ב שהממשלה ארגנה, עד שזו נאלצה לבטלו. וגם, על הפיכתו של ג’יימי ואליס מהשמרנים לחבר הפרלמנט הטרנס* הראשון בהיסטוריה של בריטניה | צילום: משרד החוץ הבריטי
בשבועות האחרונים יש נושא שמעסיק מאוד את הפוליטיקה הבריטית, והפעם אני לא מדבר על המלחמה באוקראינה. מדובר בטרנס* וכמובן טרנספוביה. מצד אחד, קיר סטארמר מעוניין להיראות כמי שמגן על זכויות טרנס*, מה שמכניס אותו ללא מעט עימותים. מצד שני, בוריס ג’ונסון בחר כאסטרטגיית בחירות את המלחמה ב-woke, ולטובת תמיכה משמרנים כבדים מתכוון לזרוק את הקהילה הטרנסית ישר אל מתחת לאוטובוס ומגלה התנגדות לצעדים האלו גם בבית.
לפני שאפתח, אבהיר: אין לי את הידע או היכולת להיכנס לכל הקשת הטרנסית (ותודה לירין רבן, פעיל במגמ”ה – מורים ומורות גאים במערכת החינוך, על הייעוץ בכתיבת הפוסט). לכן, רק לטובת יישור קו, טרנסג’נדרים וטרנסג’נדריות הם מי שזהותם או זהותן המגדרית לא תואמת את המין הביולוגי (או אם להשתמש במונח המדעי, זוויג, קרי זכר או נקבה) אליו נולדו. בחלק מהמקרים נעשה הליך תרופתי או ניתוחי כדי לעשות התאמה של המין הביולוגי לזהות המגדרית, אבל פלוני יכול.ה להיות טרנס* גם בלי זה. וכדי למנוע בלבול, כאשר יהיה מגדור של המילים (טרנס או טרנסית), הדבר ייעשה בהתאם לזהות המגדרית של האדם המדובר ולא לפי הזוויג בלידה. טרנס*, עם הכוכבית, זו הדרך המקובלת להתייחס לכל המגדרים.
עניין של הגדרה
איך מגדירים אישה? למפלגת הלייבור אין תשובה פשוטה. נתחיל באנליזה דודס, השרה לנשים ושוויון בממשלת הצללים של הלייבור. היא נשאלה בריאיון ל-BBC לכבוד יום האישה הבינלאומי (8.3) לגבי ההגדרה שלה לנשים, והיא ענתה: “יש הגדרות […] שונות מהי למעשה אישה… יש לך את ההגדרה הביולוגית, את ההגדרה החוקית, כל מיני דברים”. כשהתבקשה לתת את ההגדרה של הלייבור, היא ענתה: “אני חושבת שזה תלוי בקונטקסט, בוודאי. את יודעת, יש אנשים שהחליטו שהם צריכים לעשות את המעבר. בגלל שהן חיות כמו נשים, הן רוצות להיות מוגדרות כנשים”.
זה העיר את הסופרת ג’יי קיי רולינג, שצייצה: “שמישהו ישלח בבקשה לשרת הצללים לשוויון מילון ועמוד שדרה”. עוד היא צייצה: “מתברר שתחת ממשלת לייבור היום (יום האישה הבינלאומי – אב”מ) ייקרא ‘יום האין לומר את שמן'”. לרולינג, כידוע, יש דעות ברורות, עקביות ועוינות כלפי טרנס*, ונטייה להיכנס לכל דיון אפשרי בנושא, כך שזה לא מפתיע.
בעקבות הראיון של דודס והדברים של רולינג, שרת הפנים בממשלת הצללים, איווט קופר, נשאלה בריאיון לטיימס יום לאחר מכן לגבי ההגדרה שלה לאישה. קופר נתנה את התשובה הישירה הבאה: “אני חושבת שאנשים יורדים במחילות ארנב בעניין הזה. אני חושבת, בואו פשוט נחגוג את יום האישה הבינלאומי ואת הנשים המדהימות בכל רחבי המדינה, את הנשים המדהימות בכל רחבי העולם, ובואו גם נאתגר את אי השוויון ונגיד מה אנחנו צריכים לעשות למען העתיד”. אמיץ מצדה.
אז למי תהיה תשובה? לראש המפלגה, קיר סטארמר. מספר ימים לאחר מכן הוא אמר בפירוש: “אישה היא נקבה בוגרת, ובנוסף נשים טרנסיות הן נשים, וזו לא רק דעתי – זה למעשה החוק”. הוא מדבר על חוק ההכרה המגדרית מ-2004 וחוק השוויון מ-2010. כיום חוק ההכרה מאפשר למי שאובחנו בדיספוריה מגדרית (המונח הקליני לחוסר התאמה בין המין הביולוגי לזהות המגדרית) וחיו שנתיים בהתאם למגדר החדש לקבל הכרה חוקית בהתאם לו. סטארמר קרא לבחון את שינוי החוק, בטענה שאולי הצורך בהליך רפואי, במקום להתבסס על הגדרה עצמית, לא הולם.
תגובת נגד
חייבים להודות שמדיי פעם זה מרענן לקבל מקיר סטארמר עמדה נחרצת. וכמובן שלעמדה נחרצת כזו תעורר תגובת נגד. תגובה בולטת הגיעה, איך לא, מצדה של ג’יי קיי רולינג. היא פרסמה שרשור טוויטר, בו טענה ששלילת ההגדרה של טרנסיות כנשים היא חלק מהגנה על זכויות נשים (מה שמכונה לעתים TERF, ראשי תיבות של “פמיניסטית רדיקלית מדירת טרנס*”). בשרשור היא גם כתבה: “ועכשיו קיר סטארמר מציג מצג שווא של חוק השוויון בפומבי, בעוד אינדיקציה שלא ניתן יותר לבנות על מפלגת הלייבור שתגן על זכויות נשים”. לרולינג, יש לציין, יש בעלות ברית גם בתוך הלייבור, כמו חברת הפרלמנט רוזי דאפילד, שסיפרה לפני מספר חודשים ששקלה לעזוב את המפלגה בשל האש שחטפה על הבעת עמדות דומות לגבי הזכות של מי שנולדו זכרים להגדיר את עצמם כנשים.
כשבועיים אחר-כך סטארמר שוב מצא את עצמו תחת אש בשל עמדותיו בעניין. הוא התראיין לרדיו LBC, ומאזינה עלתה לשידור ושאלה אותו אם זה הוגן שטרנסיות ישתתפו בספורט נשים. סטארמר ענה שזה עניין לאגודות הספורט להחליט וסירב להיכנס לשאלות בדבר טרנסיות ספציפיות. גם המראיין, ניק פרארי, אתגר את סטארמר בעניין ושאל: “האם יכולות להיות נשים עם פין?”. סטארמר ענה שלדעתו מדובר בדיון שלא יקדם את העניין, ואמר שהוא מעניין בדיון ענייני שגם ייתן מענה לשאלת המרחב הבטוח לנשים (טיעון ידוע בז’אנר הוא שמתן אפשרות לטרנסיות להשתמש בשירותי נשים יהווה פתח לגברים להיכנס לשירותי נשים). כך למשל, הוא אמר שלא יתמוך בהכנסת טרנסיות למקלט לנשים מוכות.
לא עבר הרבה זמן, וסטארמר היה צריך להבהיר. בשבוע שעבר (ה’), במהלך השקת קמפיין הלייבור לבחירות המקומיות, סטארמר אמר ש”ביולוגיה משנה (matters)”, ושברור שעבור רוב הנשים היא מה שמשנה. עם זאת, יש גם את מי שלא מרגישים חלק מהמגדר ששויך להן בלידה אלא עם מגדר אחר, ו”לעתים קרובות הם נאבקים”, ואמר שהוא לא רוצה לעמוד בדרכן. אם ככה, באיזה אופן “הביולוגיה משנה” מבחינת סטארמר, מעבר לניסיון לנסות למשוך את העוקבים של רולינג?
מלחמת תרבות
נעבור למפלגה השמרנית. שם המפלגה עשוי לרמז לעוינות כלפי טרנס*, אבל חשוב לזכור שהתמונה מורכבת: ממשלתה של ת’רזה מיי תכננה לשנות את החוק כך שהכרה מגדרית תיעשה, במקום על-סמך דיאגנוזה רפואית ושלל תנאים, על בסיס הגדרה עצמית. לאחר החלפתה בג’ונסון בקיץ 2019, התכנית נזנחה. אבל העובדה שהתמונה מורכבת אין פירושה שאין קו מנחה. בכנס השנתי של המפלגה השמרנית, מנכ”ל המפלגה אוליבר דאודן הכריז על מאבק ב”תוקפנות ה-woke”. זו לא הייתה יריית הפתיחה (המלחמה ב-woke מצד השמרנים נמשכת באופן לא רשמי מאז תחילת 2021), אבל זו הייתה חלק מהצהרת כוונות. השמרנים מבקשים להפריד את עצמם מהלייבור, דבר דיי קשה כשחתומים על המסים הגבוהים ביותר זה עשורים, והחליטו ללכת על עניין ה-woke.
בשבוע שעבר (ג’), לאחר שסטארמר סירב להשיב לאותה שאלה על נשים ופינים, סיפק לבוריס ג’ונסון הזדמנות לנקוט בקו הזה. בארוחת גיבוש לחברי הפרלמנט השמרנים, בוריס ג’ונסון פתח את נאומו כך: “ערב טוב גבירותיי ורבותיי. או, כמו שקיר סטארמר יגיד, אנשים שסומנו כנקבות או זכרים בלידתם”.
אבל, כאמור, זה מורכב. באותו לילה חבר הפרלמנט השמרני ג’יימי ואליס יצא מהארון כטרנס* (אבל לעת עתה שומר על לשון הפנייה הוא/אתה), ובכך הפך לחבר הפרלמנט הטרנס* הראשון בהיסטוריה של המדינה. בחשיפה נכתב: “אני טרנס*. או אם לדייק, אני רוצה להיות. אובחנתי בדיספוריה מגדרית והרגשתי כך מאז שהייתי ילד צעיר מאוד”. ההצהרה כוללת גם וידויים על סחיטה ואונס שעבר ואליס. מה הייתה תגובתו של בוריס ג’ונסון להצהרה האמיצה? הוא בירך את ואליס על הצעד האמיץ בפרלמנט. מעיניי המבקרים לא חמקה הצמידות בין הבדיחה לבין הברכה. הברכה לא באמת צריכה להפתיע: בוריס ג’ונסון כבר תיאר את עצמו כ”מרכז-ימין פרוגרסיבי” וגם יש לו כמה הצבעות ברקורד למען קהילת הלהט”ב, ומן הסתם לא ייגרר להתבטאויות נוסח רולינג. ובכל זאת, אלא אם ג’ונסון ביקש ללעוג לחוסר ההחלטיות של סטארמר בנושא, הרי שהוא משתמש במתקפות על הקהילה הטרנסית לרווח פוליטי.
It’s time. https://t.co/cbt0tKQZuN pic.twitter.com/IUaCjm9PtE
— Jamie Wallis MP (@JamieWallisMP) March 30, 2022
טיפולי המרה
אבל זה עוד היה, מה שנקרא, בקטנה. השבוע האחרון ידע סערה הרבה יותר רצינית. ביולי 2020 בוריס ג’ונסון הבטיח לאסור על טיפולי המרה, אותה פרקטיקה מתעללת שעל הנייר נועדה לגרום ללהט”ב להפוך לסטרייטים ובפועל מהווה בעיקר מקור לצלקות נפשיות ואף התאבדויות. היה מדובר בהמשך להבטחות של ממשלת ת’רזה מיי שהושמעו מאז 2018. אז, הפעילים הביעו תקווה שהאיסור יהיה גורף, ויכולול גם טרנס*. בסוף 2021 היה נראה שהממשלה מתקדמת, כשפרסמה נייר מדיניות בו הבטיחה לאסור טיפולי המרה על כל סוגיהם, כולל במסגרות דתיות, אלא אם כן הם ייעשו בהסכמה. הבעיה הייתה, כמובן, איך מגדירים הסכמה בסיטואציה כזו. הביקורת על ההצעה הגיעה גם מספסלי המפלגה השמרנית עצמה.
ואז, בשבוע שעבר (ה’), ב-ITV חשפו שהממשלה מתכוונת לוותר על האיסור לחלוטין. המסמכים המודלפים עליהם התבסס כתב הערוץ פול ברנד, הראו שבממשלה תכננו להודיע על כך בנאום מן הכס (או, נאום המלכה) שעומד בלב טקס פתיחת מושב הפרלמנט – ההבטחה לאסור את טיפולי ההמרה מלכתחילה הוכנסה לנאום של השנה שעברה – כדי להראות את זה כחלק משינוי סדרי עדיפויות חקיקתיים ולא כצעד אנטי-להט”בי. הצעד היה בחיתוליו, ולפי המסמכים באותה עת השרה לנשים ושוויון, ליז טראס, לא יודעה בכוונת הממשלה. המסמכים הזהירו מתגובת נגד רצינית, אבל לא כניסיון למנוע את המהלך אלא כהכנה מראש.
ובכן, המסמכים חזו את התגובה, אבל כנראה שלא את חוסר המוכנות של הממשלה לעמוד בה. שעות ספורות לאחר החשיפה הנ”ל, פול ברנד דיווח שהממשלה חוזרת בה מהחזרה בה ושבדאונינג 10 אישרו בפניו שאיסור טיפולי ההמרה ייכנס לנאום המלכה הקרוב. הסיבה ככל הנראה הייתה התנגדות נחרצת למהלך מצד חברי המפלגה. לפי הדיווחים, לא פחות משישים חברי פרלמנט שמרנים הביעו זעם בפני ג’ונסון על העניין. כך עשה גם שר זוטר לענייני שוויון, מייק פריר. לכאורה, סיבה למסיבה, חוץ מעניין אחד: הממשלה חזרה בה רק לגבי הלה”ב שבלהט”ב. ה-ט’, הטרנס*, נשארו בחוץ והממשלה מתכוונת להשאיר את טיפולי ההמרה עבורם חוקיים.
מתחת לגלגלי האוטובוס
למה בעצם ג’ונסון עשה את כל התרגיל הזה? ובכן, המפלגה השמרנית לא אחידה בנושא הזה. כפי שיש הרבה מאוד חברי פרלמנט שמרנים שמתנגדים לטיפולי המרה, כך יש לא מעט שמעוניינים בהשארתם, והם הפעילו לחץ על ג’ונסון. אז מה הביא לפניית הפרסה החלקית הזו, שזרקה על הדרך את הטרנס* אל מתחת לגלגלי האוטובוס? האם מדובר בפשרה מפא”יניקית, במחשבה שמעטים יילחמו על הקהילה הטרנסית? ובכן, לפי פול ברנד ומקורותיו בממשלה, זה הרבה יותר ציני מכך: הרעיון היה להגיש את החקיקה על איסור טיפולי ההמרה, שכאמור לא יכלול התייחסות ל”טיפולים” לטרנס*. הלייבור, בתקווה, תציע תיקון כך שהחוק יאסור טיפולי המרה מכל סוג וגם לטרנס*. בכך, הנושא הזה ייהפך למשהו שמזוהה עם הלייבור, ויאפשר לשמרנים לתקוף אותם במסגרת המלחמה ב-woke. אם זה נכון, ואני מאוד מקווה שברנד הוטעה, הרי שמדובר במשחק בחייהם של בני אדם לטובת רווח פוליטי.
בכל מקרה, קשה להגיד שההחלטה הזו עשתה יותר מדי טוב לג’ונסון. הדבר גרר הרבה מאוד מחאות. לדוגמה, השבוע (ב’) איין אנדרסון, יועץ לענייני להט”ב בדאונינג 10, התפטר במחאה. הוא האשים את הממשלה ש”אין לה אסטרטגיה” להתמודד עם זכויות הטרנס*, וטען שכל הדיון בנושא הוא “ברמת הצהובונים”. באותו יום שורה של אנשי דת, ביניהם הארכיבישוף מקנטברי לשעבר רואן ויליאמס, כתבו מכתב לבוריס ג’ונסון בו טענו שאין הצדקה להחריג את טיפולי ההמרה בטרנס* מהחקיקה. בימים שלאחר מכן, גם ארגוני בריאות הצטרפו לקריאה.
אבל חשוב מכל: ארגוני הלהט”ב לא נשארו חייבים, ושלשום (ג’) יותר משמונים ארגונים הודיעו שלא ישתתפו בכנס עולמי לזכויות להט”ב שהממשלה ארגנה, תחת הכותרת “בטוח להיות אני” (Safe To Be Me). זה לא סתם: הכנס הזה הובטח במצע המפלגה השמרנית בבחירות 2019. עוד באותו ערב המספר כבר עלה ל-100, מה שאילץ את הממשלה לבטל למעשה את הכנס (האישור הרשמי על ביטול הכנס הגיע רק ביום למחרת).
החטא ועונשו
זו לא ההבטחה הראשונה שבוריס ג’ונסון מפר, וכרגיל הוא מסרב ללמוד את הלקח: לא לעשות כלום מראש זה הרבה פחות בעייתי מאשר להבטיח משהו ואז להפר את ההבטחה. לו השמרנים מעולם לא היו מבטיחים לאסור על טיפולי המרה, סביר להניח שגם אם היו בעלי עניין שרצו בביטול הכנס, הם לא היו משכנעים בקלות כזו את ארגוני הלהט”ב, שאולי היו רואים בכנס פלטפורמה לקידום הנושא, להחרים אותו. אבל בגלל שההבטחה הובטחה, השתתפות בכנס כבר לא הייתה סתם שיתוף פעולה עם ממשלה שלא עושה מספיק, אלא שיתוף פעולה שביודעין ובמכוון מפלה את הקהילה הטרנסית. לארגונים לא באמת היה רצון כזה, מה שהוביל את הכנס לביטול המביך הזה. ואכן מדובר במבוכה עבור הממשלה: זה היה אמור להיות פרויקט רציני של ליז טראס, ובנוסף ג’ונסון מעוניין ברקורד פרו-להט”בי עבור הממשלה, שכעת נלקח ממנו.
ג’ונסון, לאחר הביטול, נשאל על העניין הזה, ג’ונסון הצר על כך שלמרות הרקורד שלו בנושא להט”ב הדברים הגיעו לאן שהגיעו. הוא הסביר שטיפולי המרה ללסביות, הומוסקסואלים וביסקסואלים הוא פשוט יותר מעניין טיפולי ההמרה לטרנס*, כי המעבר משדה המיניות לשדה המגדר מסבך הכל. ואז הוא עבר להסביר כמה עניינים שהוא תומך בהם: ראשית, לדבריו ילדים לא אמורים לקבל החלטות לגבי טיפולים בלתי הפיכים כדי לשנות מגדר ללא הסכמה הורית (כאילו שמישהו הציע דבר כזה). שנית, טרנסיות, שנולדו כזכרים, לא אמורות להיות רשאיות להשתתף בתחרויות ספורט לנשים. שלישית, אמורים להיות מקומות שיהיו לנשים שנולדו כאלה בלבד (הכוונה היא לתאי שירותים וכו’). לכן, הסביר ג’ונסון, לא ניתן לפתור הכל בחקיקה אחת. זה, במחילה, בולשיט. לא ביקשו מג’ונסון לפתור את כל הבעיות בחקיקה הזו. ביקשו ממנו לאסור על פרקטיקות מצלקות נפשית גם כשזה מגיע לטרנס*, משהו שאין שום צורך לענות על השאלות שג’ונסון העלה כדי לקדם.
חדרים נפרדים
ועוד דבר אחד. בתחילת השבוע (ב’) הנציבות לשוויון וזכויות אדם, הגוף שאחראי על האכיפה של אלו בבריטניה (כחלק מכך, למשל, הוא חקר את האנטישמיות בלייבור), פרסם החלטה שאני בטוח ששימחה את ג’יי קיי רולינג (לא הלכתי לבדוק) ואולי גם את ג’ונסון. לפי ההחלטה, מותר לאסור על נשים טרנסיות להיכנס לשירותים, חדרי הלבשה ושאר חדרים שנועדו לנשים בלבד. וחשוב להבהיר: ההחלטה נוגעת גם למי שזכו להכרה מהמדינה כנשים מתוקף החוקים שהוזכרו קודם. ההיתר הזה אינו אוטומטי, וחייב לבוא עם נימוק משכנע מצד העסק שבוחר להשתמש בו (דוגמה אחת לנימוק היא שמירה על הפרטיות). אם אין בנימוק ובסיטואציה כדי להצדיק את הפעולה הזו, הרי שעדיין האיסור על טרנסיות להשתמש בשירותי הנשים עשוי להיחשב ללא חוקי. עוד חשוב לציין זה שלא מדובר בהמלצות נורמטיביות, אלא בפרשנות של החוק הבריטי הקיים.
לסיכום
אם בוריס ג’ונסון צודק לגבי דבר אחד, הרי שאכן השאלה כיצד לשלב טרנס* במרחבים מופרדים מגדרית (תחרויות ספורט, שירותים וכו’) מעלה קשיים. אני לא הולך לענות עליהם פה, כי אני כנראה רק אשטיח את הדיון. אבל מה שהפוליטיקאים פה עושים זה לא באמת לדון בקשיים האלו, כמו שהם משחקים משחק פוליטי על הגב של קבוצה שגם ככה סובלת מאוד מהיחס כלפיה (כשמי שמזדהות כנשים, איך לא, סובלות יותר). בלייבור, גם אם מגיעה אמירה נחרצת בנושא, היא תמיד מלווה בגמגום כדי לא להרגיז יותר מדי. ג’ונסון, לפחות לפי הדיווחים, הופך את הטרנס* לקלף במשחק כחלק ממלחמתו ב-woke. אגב, ייתכן ששמתם לב שלמעט ג’יימי ואליס, טרנס* לא ממש הוזכרו כדמויות בפני עצמן. זה לא במקרה: כפי שזה נראה, הפוליטיקאים מדברים מעל ראשי הטרנס*, ולא ממש איתם (ואם כן, אז הם לא מביאים אותן לפרונט). אם סטארמר וג’ונסון רציניים לגבי הצורך הדיון מעמיק בסוגיה, הם יכולים להתחיל שם.