שוקעים למצולות

סאגת הפיטורים של P&O Ferries ממשיכה והסיום לא נראה באופק. לאחר פיטוריהם של 800 עובדים ללא הודעה מוקדמת נראתה אחדות פוליטית, אבל נצפים בקיעים מצד הממשלה. התברר שבמשרד התחבורה וכנראה גם בדאונינג 10 ידעו כמה שעות מראש על הפיטורים הצפויים אך לא עשו דבר. כמו כן, בוריס ג’ונסון לא נלהב להפעיל את האופציה הגרעינית של ביטול החוזים הממשלתיים עם החברה, למרות הדרישות מפוליטיקאים רבים ומהאיגודים. אבל ייתכן שכעת הוא יעמוד תחת לחץ נוסף לעשות כן, לאחר שמנכ”ל החברה הודה בפרלמנט שהיה ברור לכולם שההתנהלות הייתה לא חוקית. רבים חוששים שהסתפקות בקנסות הקבועים בחוק בלבד תוביל עוד חברות בינלאומיות לנהוג בעובדיהן הבריטים באותו אופן | צילום: Serial Number 54129, ויקיפדיה

הפיטורים ההמוניים והספק חוקיים של 800 עובדים מחברת P&O Ferries ממשיכים להסעיר את המערכת הפוליטית. הסיפור הזה מציב את הממשלה בעמדה לא פשוטה, שכן לא בטוח שהקנסות הקבועים בחוק יספיקו כדי להרתיע חברות אחרות מלנהוג כמו P&O. כמו כן, לא ברור עד כמה השרים סיפרו את כל האמת לגבי העניין הזה.

תקציר האירועים

תזכורת: בשבוע שעבר (ה’) חברת הספנות P&O Ferries פיטרה 800 עובדים מעכשיו לעכשיו. מדובר בצעד שככל הנראה לא חוקי, כיוון שפיטורים דורשים הודעה מוקדמת למפוטרים, ופיטורים של יותר ממאה עובדים דורשים גם את עדכון הממשלה לפחות 45 ימים מראש. את הדברים האלו P&O לא עשתה, מה שאומר שככל הנראה הפיטורים האלו לא חוקיים (אני כותב ככל הנראה, פשוט כי יש כמה תהיות לגבי זה, בין השאר בגלל ש-P&O נמצאת בבעלות חברה זרה, DP World האמירתית). הדבר עורר זעם רב לא רק בקרב העובדים המפוטרים ובקרב האיגודים המקצועיים, אלא גם בקרב הפוליטיקאים. הכוונה היא לא רק למפלגת הלייבור, שמטבע הדברים תתנגד לצעד כזה. גם בממשלה השמרנית זעמו, וחברים מטעמה אף קראו לחקיקת בזק שתחסום את המהלך של P&O, למרות שמדובר במעורבות ממשלתית בחברה פרטית.

ידעו או לא ידעו?

מאז, קרו עוד כמה דברים. הדבר הראשון הוא שלא ברור עד כמה הממשלה מדייקת בדבריה. בתחילה, לפי הממשלה, השרים למדו על הפיטורים יחד עם כל שאר הציבור. רק שזה לא החזיק הרבה: יום למחרת הפיטורים (ו’) בדאונינג 10 כבר הודו שהודעה בנושא הועברה למשרד התחבורה בערב שקדם לפיטורים, והמידע נשאר במעגל מצומצם כדי לא לפגוע בפעילות מסחרית.

גם זה לא החזיק הרבה: יום לאחר מכן (ש’) הטיימס פרסם על אודות מזכר מודלף, שמראה שזה לא בדיוק הסיפור. המזכר מראה ש-P&O נתנו התראה של יום לא רק לקומץ אנשים במשרד התחבורה, אלא גם לשר התחבורה גרנט שאפס ולמשרד ראש הממשלה. לפי המזכר, ב-P&O תכננו לנסות לשכור מחדש את העובדים החדשים בתנאים מורעים. ומה משרד התחבורה עשה כדי לנסות לעצור את הפיטורים? כלום. למעשה, לפי הטיימס אנשי משרד התחבורה ניסו לשכנע את השרים לתת לפיטורים האלו לקרות כדי ש-P&O תישאר “שחקן מפתח” בשוק הבריטי. כמו כן, המזכר הזהיר שבלי ההחלטה הזו החברה תצטרך בסוף לשלוח הביתה 2,200 עובדים.

עכשיו, שוב, P&O הייתה צריכה ליידע את הממשלה 45 יום קודם, לא יום אחד. ככל הנראה הפעולות שלה עדיין לא היו חוקיות. אבל זה גם מעלה הרבה מאוד ביקורת כלפי הממשלה. קודם כל, למה עוד פעם לשקר? ידעתם מראש. שנית, למה דבר לא נעשה? עם כל הכבוד לעצות של בכירי משרד התחבורה, את ההחלטות מקבלים השרים. האם יכול להיות שהם קיבלו את עצת אנשיהם, ואז כשראו שהציבור לא מקבל את זה יפה החליטו להתנהג כאילו הם התוודעו לעניין יחד עם העולם כולו? בממשלה התגוננו ואמרו שזה היה בסך הכל “מזכר פנימי” שציטט את דברי P&O, ולפני שהשרים הספיקו ללמוד את העובדות. רק שנראה שממה שסיפרתי פה עלו מספיק שאלות כדי לכל הפחות להפנות אותן לחברה שמתכוונת לפטר 800 עובדים. לא סתם מזכ”לית קונגרס האיגודים (TUC), פרנסס אוגריידי, טענה שהממשלה “ישבה על הידיים”. שלשום (ד’), בשאלות לראש הממשלה, בוריס ג’ונסון התעקש שלא ידע על הפיטורים.

חוקי או לא חוקי?

הלאה. בינתיים עלתה גם השאלה עד כמה הסיפור הזה חוקי. כאמור, החוק דורש התרעה מראש למפוטרים עצמם, במקרה של פיטורי עשרים איש או יותר גם לארגון היציג, ובסדר גודל של פיטורים כמו במקרה הנוכחי גם לממשלה. שום דבר מאלו לא ניתן בהתאם לחוק. לכאורה אין שאלה שהנהלת P&O עברה על החוק. בוריס ג’ונסון אמר בעצמו בשאלות לראש הממשלה: “החברה המדוברת עברה על החוק”. אז למה בכל זאת יש שאלה? ובכן, לפי קווין ברנט, עורך דין מוביל בתחום הימייה, ב-2018 החוק שונה כך שאין חובה לעדכן מראש את הממשלה במקרה של ספינות שרשומות בחו”ל. במקרה כזה, יש לעדכן את הרשויות של המדינה בה הספינות רשומות. מאחר שכל הספינות של P&O רשומות מחוץ לבריטניה, על פניו הממשלה הבריטית יכולה ללכת לחפש. לפי החברה, הרשויות הרלוונטיות עודכנו ב-17 במרץ.

אבל האם הצעד כולו נעשה בצורה חוקית? אולי כדאי שנשאל את אנשי P&O? אני יודע שזה קצת מוזר, שכן הם קצת משוחדים. אבל מתברר שהתשובה שלהם דווקא עשויה להפתיע: אתמול (ה’) מנכ”ל P&O פיטר הבלת’ווייט נקרא לתשאול בפרלמנט. אנדי מקדונלד (לייבור) שאל: “האם ל-P&O הייתה חובה להתייעץ עם האיגוד?”. התשובה של הבלת’ווייט הייתה מדהימה: “אין שום ספק שנדרשנו להתייעץ עם האיגודים. בחרנו שלא לעשות כן”, אבל הבטיח שכל העובדים יפוצו בהתאם. כשנשאל באיזה קטע בדיוק הם החליטו במודע שהם עוברים על החוק, הבלת’ווייט הסביר ששום איגוד עובדים לא היה מקבל את מודל התעסוקה החדש שהם רצו לעבור אליו. במילים אחרות, הבלת’וויט וחבריו להנהלה הגיעו למסקנה שיותר משתלם לעבור על החוק ולהתמודד עם ההשלכות של זה, מאשר להתחיל לריב עם האיגוד. לדבריו, הוא גם היה עושה זאת שוב.

בעקבות העדות הזו, יש לחץ רציני על הבלת’ווייט להתפטר מתפקידו כמנכ”ל. קראו לכך שר התחבורה גרנט שאפס, יו”ר ועדת התחבורה יו מרימן (שמרני) והאיגוד RMT (לעובדי תחבורה מסוגים שונים), תחתיו מאוגדים עובדי P&O. ללא ספק מהלך מבריק.

מה עושים מכאן?

נשאלה השאלה: מה הלאה? בשאלות לראש הממשלה, ראש האופוזיציה קיר סטארמר קרא לבוריס ג’ונסון להפסיק את כל ההתקשרויות הממשלתיות עם P&O עד שישיבו את כל העובדים. הוא לא היחיד, והוא מצטרף לקריאה שנשמעה מהיום הראשון לסאגה. הרעיון פשוט: אם החברה עוברת על החוק כדי לנהוג כך בעובדים בריטיים, אין שום סיבה שכספי משלם המסים הבריטי ילכו לאותה חברה. בוריס ג’ונסון סירב להיענות לקריאה והסתפק בכך שהממשלה נוקטת בצעדים ממשלתיים נגד P&O בגלל העבירות שביצעה לכאורה. מה הרציונל מאחורי הגישה של ג’ונסון? ההסבר שהוא סיפק היה שצעדים יותר חריפים יגרמו לפגיעה בהשקעות זרות בבריטניה.

זה, כאמור, היה שלשום, לפני העדות של הבלת’ווייט. ייתכן מאוד שהעדות הזו תיאלץ את הממשלה לבחון את גישתה מחדש. מהעדות שלו עולה בבירור שלצורך ההתייעלות (הוא אמר שבלי הצעד הזה החברה הייתה פושטת רגל), החברה שקלה היטב את ההחלטה לעבור על החוק. ייתכנו שני הסברים להחלטה הזו. הראשונה היא שב-P&O הניחו שהממשלה לא באמת תתעקש על העניין הזה, והם יצליחו לצאת בלי פגע. השנייה היא שהחליטו שהעונשים שיוטלו עליהם שווים את החיסכון בטווח הארוך. בלייבור חוששים שאם זה העניין השני, הרי שהשארת החוזים הממשלתיים עם P&O תסמן לא רק לחברה הספציפית הזו אלא לחברות אחרות שמחזיקות בחוזים ממשלתיים, שהפרת חוקי העבודה משתלמת. משלמים את הקנס בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך העסק משתלם.

החשש הזה עולה בעיקר נוכח תכניות השכר עליהן סיפר הבלת’ווייט לחברי הוועדה: 5.5 ליש”ט לשעה, לעומת שכר המינימום הבריטי שהחל מעוד שבוע יעמוד על 9.5 ליש”ט לשעה. הבלת’ווייט התחייב שבמסלולים מקומיים השכר יהיה בהתאם לשכר המינימום, אבל הרבה מהמסלולים שהיא מציע הם בינלאומיים. זה מעלה את החשש שעוד חברות בינלאומיות יפעלו באופן כזה אם הממשלה תחליט שהיא משתפת עם זה פעולה. מאחר שהגישה החדשה של בוריס ג’ונסון היא לנסות להתחבר גם למעמד העובדים, אי-אפשר לפטור זאת כדאגה של הלייבור בלבד. לכן, אפשר לצפות שאם הממשלה תמשיך בהתקשרויות שלה עם P&O הלחץ עליה יגבר.

קצת על העובדים

הסיפור הזה, בכל זאת, הוא לא רק של פוליטיקאים ואנשי עסקים בחלונות הגבוהים. יש פה גם עובדים ואיגודים, שמהווים חלק בלתי נפרד מהתרבות הפוליטית של בריטניה. ב-RMT הציגו לממשלה מספר דרישות: ראשית, לדרוש מ-P&O לחזור בה מהפיטורים ולהתחיל מו”מ עם האיגוד. אם תסרב, על הממשלה להחרים את כלי השַיִט שלה ולהפעילם בעצמה. שנית, ביטול כל תמיכה ממשלתית ב-DP World, הבעלים של P&O (בהקשר זה שווה לומר שיש גם פוליטיקאים שדורשים ש-P&O תחזיר את התמיכה הממשלתית בשווי 10 מיליון ליש”ט מימי הקורונה) וכמו כן ביטול החוזים הממשלתיים עמה, ותמיכה בעובדי P&O במקום. שלישית, חרם מוחלט על P&O עד החזרת העובדים לעבודתם. רביעית, חקיקה חדשה שתמנע ממצב כזה להישנות ותגן על עובדי המעבורות בבריטניה.

זאת כמובן בנוסף לשורה של הפגנות נגד P&O. דוגמה ראויה לציון היא מליברפול, שם מפגינים חסמו את כביש הגישה לנמל, עד שהמשטרה פינתה אותם. הסיבה לחסימה היא שמשם יוצא שַיִט של P&O לדבלין. זו כמובן רק דוגמה אחת, ו-RMT ממשיכים לפרסם עוד הפגנות על בסיס יומי. המשימה של האיגודים פה היא לא פשוטה, שכן הם לא מנסים ללחוץ על P&O לבדה, אלא גם על הממשלה. שם, כך נראה בינתיים, לא נלהבים במיוחד להילחם על הסיפור הזה.