שבועיים למלחמה באוקראינה, והרבה קרה מהזווית הבריטית בימים האחרונים. הממשלה קידמה את הצעת חוק הפשיעה הכלכלית, שתקשה על אוליגרכים זרים לכבס כספים בלונדון, אבל החקיקה מלאה בפרצות. הממשלה גם הבטיחה להתנתק ממשאבי הטבע הרוסיים עד סוף השנה, אבל רבים חוששים מגישושיה אחר המקורות האלטרנטיביים. במקביל, התקשורת חשפה שג’ונסון התערב בשיקולים של גורמי הביטחון כדי להבטיח את מינויו של יבגני לבדב, בנו של סוכן קה-גה-בה לשעבר, לבית הלורדים. בוריס ג’ונסון גם מגדיל את המאמצים שלו מול העולם, והציג תכנית שש נקודות, שהיא בעיקר נקודות ופחות תכנית. בינתיים, למרות שהממשלה הבטיחה שהתכנית שלהם לקליטת פליטים תאפשר ל-200 אלף איש לבקש מקלט בבריטניה, הבירוקרטיה של משרד הפנים הצליחה להנפיק אשרת שהייה רק לאחוזים זניחים מאלו שביקשו. כעת, הלחץ על הממשלה לזנוח את הדרישה לוויזה עולה. וגם: על הנאום של וולודימיר זלנסקי לחברי הפרלמנט והחזרה של המערכת הפוליטית לשגרה | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי
לפני שבועיים בדיוק החלה הפלישה הרוסית לאוקראינה, תזמון מצוין לעקוב אחרי ההתפתחויות בזירה הבריטית (באופן כללי, העדכונים על המלחמה יהפכו לשבועיים, פשוט כי יש יותר מדי בשביל שפוסט על כל התפתחות יהיה ריאלי). יש הרבה במה לעדכן, שכן היו הרבה התפתחויות, אבל במקביל נראה שהפוליטיקה הבריטית מתחילה להיכנס לשגרה החדשה ולחזור לפוליטיקה הישנה.
סנקציות ועצמאות אנרגטית
בריטניה ממשיכה להדק את משטר הסנקציות שלה על רוסיה. הסנקציות האחרונות שהוכרזו על-ידי משרד החוץ, ממש אתמול (ד’), כוללות איסור על חברות בריטיות לייצא לרוסיה מוצרים וטכנולוגיות בתחום האוויר והחלל, איסור על חברות ביטוח לספק או לחדש ביטוח למוצרים כאלו וגם כוח לקרקע ולהחרים מטוסים ששייכים לאוליגרכים רוסים מסוימים. אבל שני דברים יותר רציניים קרו מאז העדכון האחרון על פעולות בריטניה מול רוסיה.
חוק הפשיעה הכלכלית
העניין הראשון הוא העברת הצעת חוק הפשיעה הכלכלית, שלפני שלושה ימים (ב’) עברה בהליך בזק בבית הנבחרים ועברה לבית הלורדים. מה הצעת החוק אומרת? ובכן, הצעד המשמעותי ביותר יהיה שכבר לא יספיק לרשום רכוש והון שמקורם בחו”ל רק תחת החברות שרשמית מחזיקות בבעלות (ופעמים רבות הן חברות קש), אלא הן יצטרכו להצהיר מי הנהנים העיקריים מהכסף או הרכוש. כמו כן, המדינה תקבל יותר כלים להתמודד עם הון לא מוסבר. הצעדים הללו אמורים להקשות על מכבסת הכספים של “לונדונגרד”. כמו כן, זה יקל על שרים להטיל סנקציות על אינדיבידואלים.
אבל למרות שההצעה עברה בתמיכת האופוזיציה, עדיין יש עליה הרבה מאוד ביקורת. הטענה העיקרית היא שהצעת החוק מכילה יותר מדי פרצות. העיקרית היא שהצעת החוק תאפשר “תקופת חסד” בת חצי שנה לצורך ההרשמה של הרכוש וההון בבריטניה. באופוזיציה נטען שזה המון זמן, שיאפשר לאוליגרכים למעשה להוציא את כל הכסף והרכוש שלהם מבריטניה ובכך לשמור עליו. בלייבור מעוניינים שתקופת החסד הזו תהיה בת ארבעה שבועות בלבד. אבל האמת היא שגם העובדה שזה חצי שנה היא שיפור: בהתחלה בוריס ג’ונסון רצה שתקופת החסד תימשך שנה וחצי, אבל התקפל אחרי הרבה מאוד לחץ מהאופוזיציה. יש עוד רשימה של פרצות, למשל משפחת אוליגרכים תוכל להחזיק בחברות הקש באחוזי בעלות לראש שקטנים ממה שדורש החוק לצורך ההכרזה על הנהנה מהרכוש.
אבל, אחרי שההצעה הזו הייתה אמורה לעלות להצבעה בשלב מאוחר בהרבה ואחרי שיותר מדי שנים בריטניה הייתה פשוט מכבסת כספים ענקית, זו גם התקדמות.
מקטינים את התלות
עניין שני הוא ההכרזה של הממשלה משלשום (ג’) על כוונתה של בריטניה להשתחרר לחלוטין מהנפט והגז הרוסיים עד סוף 2022. זאת רק יום לאחר שמסיבת עיתונאים משותפת עם ראש ממשלת קנדה ג’סטין טרודו וראש ממשלת הולנד מארק רוטה, בוריס ג’ונסון אמר שאיסור ייבוא גז ונפט מרוסיה נמצא על השולחן. בריטניה יכולה להרשות את זה לעצמה, כי כבר כעת שיעור הגז והנפט הרוסי שמגיע לבריטניה הוא אחוזים בודדים מסך כל הנפט והגז שבריטניה צורכת. זאת, בניגוד לרוב מדינות האיחוד האירופי, שהמשאבים הרוסיים מהווים עשרות אחוזים מסך כל המשאבים שהן צריכות. עם זאת, גם בבריטניה כנראה ירגישו בהשלכות של ההחלטה הזו, שכן ההכרזות שלה ושל ארצות הברית בעניין כבר גרמו לעלייה במחירי הנפט.
השאלה היא מה יבוא במקום. בוריס ג’ונסון מעוניין להפיק את המשאבים האלו באופן מקומי. הוא ביקש משריו להסתכל שוב על האפשרות של סדיקה הידראולית, שיטה לקידוח משאבים שלא אכנס לאיך היא עובדת, אבל היא מאוד שנויה במחלוקת ונאסרה בבריטניה ב-2019 על-ידי בוריס ג’ונסון עצמו. השיטה הזו נאסרה בגלל ממצאים שמראים שהגיאולוגיה הבריטית לא מתאימה לסדיקה הידראולית, שגרמה שם לרעידות אדמה בעוצמה 2.9 בסולם ריכטר. בהתאם, תושבים בקרבת אתרי קידוח ופעילי סביבה מאוד מתנגדים לרעיון. גם שר האנרגיה קוואזי קווארטנג לא משתגע על השיטה הזו. מצד שני, כארבעים חברי פרלמנט כבר קראו לחזור לשיטה הזו. קווארטנג הבטיח שינסה לקדם את הפתרון של יותר טורבינות רוח במקום. למעשה, בוריס ג’ונסון מכנה את בריטניה “ערב הסעודית של אנרגיית רוח”. בינתיים, נראה שפעילי הסביבה יהיו מוכנים על המשמר.
הלורד לבדב
אבל שוב עולה השאלה עד כמה בוריס ג’ונסון הוא האיש המתאים להילחם בהתמכרות של בריטניה לכסף הרוסי. בסוף השבוע נחשף בסאנדיי טיימס שבוריס ג’ונסון ממש נלחם כדי למנות את מקורבו, יבגני לבדב (Lebedev), ללורד. ולא התערבות לגיטימית במיוחד: לבדב הוא לא רק הבעלים של האיבנינג סטנדרד והאינדיפנדנט. הוא גם בנו של אלכסנדר לבדב, סוכן קה-גה-בה לשעבר, ושירותי הביטחון הבריטיים הגיעו למסקנה שלתת לו מקום בבית הלורדים יהווה סיכון ביטחוני. לכן, נציבות המינויים של בית הלורדים הגיעה למסקנה שלא יהיה נכון לאשר את בקשתו של ג’ונסון למנות את לבדב ללורד. ואז יום אחד סוכנויות המודיעין שינו את חוות דעתן לנציבות, וזו נותרה ללא בררה אלא לאשר את המינוי. לפי חלק מהמקורות של הטיימס, ג’ונסון לחץ על שירותי המודיעין לשנות את חוות הדעת, אבל יש גם מקורות שטוענים שהן לא היו עושות זאת בלי ראיות חדשות. איך שלא יהיה, זה מטיל צל על כל המינוי.
כמובן, זה גם מטיל צל על הכשירות של בוריס ג’ונסון להילחם כלכלית ברוסיה, כשהוא עוקף את סוכנויות המודיעין שלו עצמו כדי למנות חברים שלו שייתכן שיש להם קשרים כאלה ואחרים לקרמלין. ג’ונסון עצמו, יצוין, מכחיש. עם זאת, מעבר לשם שהוא קנה לעצמו כשקרן פתולוגי, התשובה המלאה שלו הייתה מוזרה: הוא מיהר לשנות נושא ואמר ש”זה מתאים לאג’נדה של פוטין לתאר את זה כמאבק בין המערב לרוסיה”. שזה, אה, רגע, מה? אמת שלא כל רוסי מעביר מידע ישירות למודיעין הרוסי, אבל עדיין: מה? איזה קשר יש בין אזהרה נקודתית של סוכנויות המודיעין לגבי אזרח רוסי מסוים לבין “המערב נגד רוסיה”? השר לענייני אירופה והאמריקות במשרד החוץ, ג’יימס קלברלי, גם ניסה להגן על המינוי והרגיע שלבדב הוא לא לורד פעיל במיוחד בבית הלורדים. זה אכן מנחם, אבל עדיין יש לו מושב בבית הלורדים. בכל מקרה, כעת ראש האופוזיציה קיר סטארמר קורא לוועדת המודיעין והביטחון של הפרלמנט לרדת לשורש העניין.
שש הנקודות של ג’ונסון
לוודרו וילסון היו 14 נקודות, בוריס ג’ונסון יסתפק בשש. בתחילת השבוע (א’) הוא פרסם את “תכנית שש הנקודות” שלו למאבק מול רוסיה, אליה הוא מעוניין לרתום את כל העולם. ואלו הן: ראשית, לגבש קואליציה הומניטרית בינלאומית לטובת אוקראינה. שנית, לתמוך במאבקה של אוקראינה ולספק לה אמצעים להגנה עצמאית. שלישית, למקסם את הלחץ הכלכלי על משטרו של פוטין. רביעית, למנוע “נורמליזציה מזדחלת” למעשיו של פוטין. חמישית, חתירה לדרכים דיפלומטיות לסיים את המשבר, אבל רק בהשתתפות ממשלת אוקראינה. שישית, להתחיל בקמפיין לחיזוק הביטחון באזור האירו-אטלנטי.
Putin must fail and must be seen to fail in this act of aggression.
We must come together under a six point plan of action to ensure Putin fails in his ambitions.
The world is watching. It is not future historians but the people of Ukraine who will be our judge. pic.twitter.com/mHm0cKAc4H
— Boris Johnson (@BorisJohnson) March 6, 2022
עכשיו, אל תבינו אותי לא נכון: הביצוע של כל נקודה הוא משמעותי. אבל זו לא תכנית. זה בגדול דברים שגם ככה נעשים, והאיסוף של כולן ביחד לא אומר כלום. איך לכל הרוחות הוא מכנה את קיר סטארמר “קפטן בדיעבד” כשכל מה שיש לו להציע זה תכנית שהתגובה הראשונית אליה היא “אה… דה”? לא סתם טור דעה בגארדיאן כינה את אסופת הנקודות הזו “משהו שילד עשוי לבוא איתו לאסיפת כיתה”.
אבל אם רגע ננתח את הדבר הזה ברצינות, דיי ברור שג’ונסון פונה לקהל הביתי. הוא רוצה להראות לבריטים ש”בריטניה הגלובלית” של אחרי הברקזיט מובילה את העולם במאבק בתוקפנות הרוסית. אז הוא מציע משהו שכולם מסכימים עליו גם ככה, ואז אם רק יצליח לגרום למנהיגי העולם להגיד במוצהר שהם מסכימים, אז הנה הוא הוביל משהו. חסר ערך כמעט לחלוטין, אבל משהו. ומבט מקרוב בכלל יראה כמה זה מדבר לקהל הביתי: אף אחד לא באמת חושב להשאיר את אוקראינה מחוץ למשא ומתן הדיפלומטי שיתקיים. למעשה, אוקראינה מקיימת גם ככה מו”מ מול רוסיה. זה פשוט אמור לנגן על הזיכרון הקולקטיבי של הבריטים, כשבהסכם מינכן נוויל צ’מברליין ושאר מדינות המערב לא שיתפו את נציגי צ’כוסלובקיה במשא ומתן והנחיתו עליהם עובדה מוגמרת. בקיצור, ג’ונסון לא נח מהתעמולה שלו אף לא לרגע.
פליט בירוקרטיה
בינתיים, סוגיית הפליטים ממשיכה לעשות רעש בבריטניה. אחרי שהממשלה נכנעה ללחץ והרחיבה את תכנית הפליטים שלה, כך שאוקראינים עם קרובי משפחה בבריטניה יוכלו לקבל אשרת שהייה אחרי בדיקות ביטחוניות בלבד, הממשלה הבטיחה שזה יאפשר לכ-200 אלף אוקראינים לקבל מקלט בבריטניה. אבל איך זה הולך? לא להיט.
לפני שלושה ימים משרד הפנים פרסם סטטיסטיקה, והנה המספרים: 17,700 בקשות לאשרת שהייה נפתחו. מתוכן, 8,900 הוגשו. מתוכן, 300 אשרות הונפקו. זו אמנם עלייה מחמישים האשרות שהיו קודם, אבל זה דיי מביך. בנוסף, כ-600 אוקראינים תקועים בקאלה (צרפת), ולטענת רבים מהם בקשתם סורבה בגלל בעיות ניירת. הכשלים של משרד הפנים כל-כך הדגישו את הסאה, ששר ההגנה בן ולס הציע למשרד הפנים שעובדים ממשרדו יסייעו במלאכת בחינת בקשות המקלט. בהתאם, הלך הרוח הכללי עולה היטב ממכתב שכתב אחד הקוראים לטיימס בהקשר לסיפורו של ילד שהגיע מאוקראינה לסלובקיה בסיועם של שוטרים, חיילים ופקידי מכס: “ניתן רק לחוש הקלה שהוא לא פגש אף אחד ממשרד הפנים”.
כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, הממשלה תחת לחץ להתאפס על עצמה. מוקד הלחץ העיקרי הוא שבעוד מדינות האיחוד האירופי ויתרו על הצורך בוויזה כלשהי לתושבי אוקראינה, בריטניה מתעקשת על בדיקות ביטחוניות, ורבים דורשים שבריטניה תצטרף למדיניות האיחוד. בממשלה ממשיכים להתעקש על הצורך לשמור על הבדיקות האלו. אני חושב שהעיקרון של שמירה על הביטחון סביר לחלוטין, אבל הוא לא מצדיק את זה שמשרד הפנים מתנהל יותר לאט מהתנועה בשעות העומס כשיש תאונה. אבל דעתי לא ממש משנה כאן, והתחושה בציבור – לייבור ושמרנים – היא שבריטניה מערימה ים של קשיים על הפליטים בזמן שבמדינות אירופה פשוט מסייעים להם. בינתיים במשרד הפנים הבטיחו לנקוט ב”פעולה דחופה” ושרת הפנים פריטי פאטל הבטיחה לקדם “מסלול הומניטרי” לאשרה, אבל רבים כבר איבדו את האמון בתפקוד המערכת הזו. צריך להגיד, למשרד הפנים יש היסטוריה של התנהלות מחפירה בטיפול במהגרים ופליטים, ככה שקשה להאשים ספציפית את ג’ונסון או את פאטל.
נאום זלנסקי
שלשום (ג’) נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי נאם בווידאו בפני בית הנבחרים (נראה שיצא משהו מזה שהתרגלו לדיבור במסכים בשיא תקופת הקורונה). היה מדובר בתקדים, לא רק בגלל הנאום של מנהיג זר בווידאו, אלא בגלל שעד כה היה נהוג שמנהיגים זרים ודמויות מפתח אחרות נאמו בפני שני בתי הפרלמנט, הנבחרים והלורדים. הפעם, הנאום ננאם רק בפני בית הנבחרים, והלורדים הרבים שהגיעו צפו מיציע האורחים.
זלנסקי ללא ספק הראה שהוא דאג לערוך תחקיר על הקהל שלו. במקרה של הבריטים, במיוחד הפוליטיקאים, העצה הכי טובה היא לדבר על ההיסטוריה והתרבות שלהם. זלנסקי השווה את ההתמודדות של אוקראינה מול רוסיה כעת להתמודדות של בריטניה עם הבליץ הגרמני במלחמת העולם השנייה, ציטט את שייקספיר (“השאלה עבורנו היא להיות או לא להיות”) והביא פראפרזות לצ’רצ’יל (“נילחם ביערות, בשדות, בחופים וברחובות”). אבל מעבר למליצות, זלנסקי תיאר את הזוועות שעוברות על תושבי אוקראינה, הודה לבריטים על מה שכבר עשו וקרא לעשות יותר, בדגש על יצירת אזור אסור לטיסה בשמי אוקראינה. זה כנראה לא יקרה, פשוט כי מדינות נאט”ו חוששות שעימות ישיר עם כוחות רוסיים יביא להסלמה.
זלנסקי זכה למחיאות כפיים סוערות בפתח וסיום דבריו. אחריו דיבר בוריס ג’ונסון, שקרא לאחדות בין המפלגות והבטיח שבריטניה בדרך לעצמאות אנרגטית מרוסיה. קיר סטארמר הצטרף לקריאות האחדות, ושיבח את זלנסקי על אומץ לבו בכך שנשאר להילחם ולא נמלט על נפשו. אם יורשה לי להוסיף שני גרושים משלי, זלנסקי כנראה למד מיוסיף סטלין שנשאר במוסקבה גם כשהגרמנים היו פסע משערי העיר, ומהמלך ג’ורג’ השישי ואשתו אליזבת’ שנשארו בארמון בקינגהאם כשלונדון הופצצה: כשהמנהיג נשאר זה טוב למוראל. לאחר מכן דיבר ראש ה-SNP בווסטמינסטר, איאן בלאקפורד, חיזק גם הוא את העם האוקראיני וקרא לתת למי שזקוקים לכך מקלט. ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי קרא להעניק לזלנסקי תואר אבירות לשם כבוד (honorary knighthood, כזו שניתנת למי שהמלכה אינם ראשת המדינה שלהם). ראש ה-DUP ג’פרי דונלדסון הזכיר שבסוף המבחן לבריטניה הוא לא התשואות לזלנסקי, אלא המעשים.
חוזרים לפוליטיקה?
נכון האחדות הזו שדיברנו עליה? אז נראה שלפוליטיקאים קצת נמאס ממנה. אתמול (ד’) התקיים הסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה. בתקופה האחרונה דיונים עם תשומת לב רבה, ובייחוד שאלות לראש הממשלה, היו ברוח של אחדות. זה לא שלא הייתה ביקורת, אבל היה ניתן לראות ויכוח ענייני, עם מיעוט האשמות ותוכחות על רקע מפלגתי כדי להשיג קצת נקודות. בכל זאת, אם אחדות אז אחדות. רק שבסשן של אתמול היה נראה שזה קצת הלך לאיבוד.
נתחיל בבחירת הנושא של קיר סטארמר: משבר יוקר המחיה והסיוע השנוי במחלוקת של הממשלה לאזרחים. המשבר הזה נוצר עוד לפני הפלישה. אבל בקלות היה אפשר לקשר את זה למלחמה: כפי שסטארמר אמר בעצמו עם תחילת הפלישה, הסנקציות על רוסיה יגבו מחיר גם מתושבי בריטניה. מחירי אנרגיה, אחד הגורמים המרכזיים למשבר יוקר המחיה בבריטניה, בפרט. במקום זאת, סטארמר החליט לדרוש מבוריס ג’ונסון לכפות על שר האוצר רישי סונאק לבצע פניית פרסה ולהטיל מס על הרווחים הלא צפויים של חברות האנרגיה הגדולות. כפי שהיה ניתן לצפות, ג’ונסון לא נשאר חייב ונכנס בחזרה בלייבור ובמדיניות של ממשלת הלייבור האחרונה כלפי תחנות כוח גרעיניות (ו-12 שנים שמרניות מה?).
איאן בלאקפורד נשאר יותר מפוקס, ודיבר על הצורך לקלוט יותר פליטים יותר בקלות. אבל זו לא הייתה תחינה כפי שהיה בדיונים אחרים. זו הייתה מתקפה רצינית על הרקורד של משרד הפנים תחת השמרנים, שב-12 השנים האחרונות כולל כמה כתמים רציניים. בקיצור, נראה שהפוליטיקה הבריטית מתחילה לחזור לשגרה, ואם בקורונה זה היה ג’ונסון שהוביל את הקו, הפעם זו האופוזיציה.
אני יכול להציע שני גורמים עיקריים לכך: ראשית, המצב הטבעי של הפוליטיקה בת-זמננו הוא לעומתי. אז אחדות מחזיקה יופי במלחמה על הבית, אבל בריטניה לא נלחמת על הבית. לכן, הגיוני לצפות שבשלב כלשהו היא תישחק מהאחדות הסכרינית הזו ותחזור לסורה. שנית, בעוד פחות מחודשיים יתקיימו הבחירות המקומיות. מאחר שמדובר למעשה באינדיקציה לשביעות רצון מהפוליטיקה הלאומית, אין בררה אלא להתחיל להשחיז את הסכינים.