המלחמה באוקראינה בעיצומה, וכרגיל ישנה גם זווית בריטית. בריטניה מטילה סנקציות על רוסיה ועל בכירים במשטרה, אבל רבים מאמינים שכשזה מגיע לאוליגרכים לא נעשה מספיק ביחס לשאר העולם. חלק טוענים לקשיים משפטיים, ואחרים לכך שהשמרנים עדיין לא מצליחים להיגמל מהתרומות הנדיבות שלהם למפלגה. סוגיית הפליטים מעלה גם היא קשיים רבים, וכעת הממשלה תקלוט יותר בקלות פליטים עם קרובי משפחה בבריטניה. זה לא קרה בלי הרבה מאוד לחץ ובלי שאחד השרים הזוטרים הביך את עצמו ברשת עם הצעה שיגיעו לעבוד בשדות הבריטיים. זאת לא הפעם הראשונה שבה צריך לכופף את ידי הממשלה כדי שתעשה את הדבר המתבקש. וגם: הערות על ה-BBC | בתמונה: חברי בית הנבחרים מוחאים כפיים לשגריר אוקראינה בלונדון שהגיע לביקור בפרלמנט (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

כבר יותר משבוע שהמלחמה שרוסיה הכריזה על אוקראינה נמשכת. את סיכום המהלכים הצבאיים לא אוכל לתת לכם, כי זו לא בדיוק ההתמחות שלי, אבל כן נראה מהדיווחים שבזמן שהמתקפה הרוסית מתקדמת באופן איטי יותר מהמצופה, היא כן מצליחה להשתלט על נקודות מפתח מסוימות, למשל העיר חרסון. במקום זאת, הפוסט הזה יסקור קצת את ההתפתחויות הפוליטיות בבריטניה אל מול המלחמה במזרח אירופה, שסובבות בעיקר סביב סנקציות ופליטים.

סנקציות ועוד סנקציות

אחרי שרוסיה החלה בפלישה, בוריס ג’ונסון הכריז על שורת סנקציות נגד רוסיה כולה ונגד בכירים במשטר הרוסי. ביניהן הקפאת נכסיהם של שורת אוליגרכים מקורבים לקרמלין, הקפאת פעילותם של בנקים רוסיים בבריטניה ועוד. מאז גם היו התקדמויות בסנקציות העולמיות בהן בריטניה לוקחת חלק, כמו ניתוק (לא מוחלט) של רוסיה ממערכת ה-SWIFT. בחלק מהמקרים מדובר במאמצים שבריטניה ללא ספק לוקחת חלק פעיל בקהילה הבינלאומית כדי לקדם. ועדיין, נשאלת השאלה: כמה בריטניה באמת הלכה רחוק?

לפי נתוני הממשלה, בסך הכל 500 אינדיבידואלים ועסקים רוסיים נתונים לסנקציות כלשהן כחלק ממשטר הסנקציות הבריטי. מתוכם ישנם בסך הכל 13 אוליגרכים מקורבים למשטר שהוטלו עליהם סנקציות ישירות. בעיניי רבים זה לא מספיק. לפי כריס בריאנט (לייבור), מדובר בהרבה פחות ממה שעושים באיחוד האירופי או בארצות הברית. זה לא מנותק מהמציאות: בואו ניקח כדוגמה את “רשימת הסנקציות” של אלכסיי נבלני, ראש האופוזיציה הלא רשמי ברוסיה. מדובר ברשימה של 35 אוליגרכים שנבלני ממליץ להטיל עליהם סנקציות כדי לפגוע בפוטין איפה שכואב, ושבחסות החסינות הפרלמנטרית הוקראו על-ידי לילה מוראן במליאת בית הנבחרים ביום שלפני הפלישה. לפי ה-BBC, ישנם 12 אוליגרכים ברשימה הזו שנמצאים תחת סנקציות של האיחוד האירופי, אבל לא של בריטניה. גם ספירה של בלומברג מראה שבריטניה נמצאת הרחק מאחורי העולם בסנקציות אישיות (עדכון 5.3: בלומברג שגו בספירה ותיקנו).

מי ששמו שעולה לא פעם כמי שצריך לחטוף סנקציות הוא האוליגרך רומן אברמוביץ’. השם שלו עולה מצד האופוזיציה מאז שבריטניה החלה להכריז על סנקציות בעקבות ההכרה הרוסית בעצמאות שני מחוזות במזרח אוקראינה. הפעם האחרונה הייתה כשקיר סטארמר ניסה ללחוץ על בוריס ג’ונסון להכניס את אברמוביץ’ לרשימת הסנקציות, במהלך שאלות לראש הממשלה שלשום (ד’). הסיבה ללחץ ספציפית עליו היא שאברמוביץ’ נמצא תחת עינו של משרד הפנים כמועמד לסנקציות עוד מ-2019. שרת התרבות נאדין דוריס מסכימה עם הקריאה הזו, אבל כרגע זה לא קרה. בינתיים, בוריס ג’ונסון בעיקר מספר שבריטניה “מובילה את העולם” בהטלת סנקציות. זה נכון לגבי חלק מהסנקציות, אבל כפי שניתן לראות לא לגבי כולן. יש לציין שבתחומים מסוימים בריטניה כן מתקדמת כל הזמן בסנקציות שהיא מטילה.

רומן אברמוביץ'
על הכוונת. רומן אברמוביץ’ (צילום: מרינה ליצבה)

מה הסיבה לכך?

למה בעצם כשזה מגיע לסנקציות על אינדיבידואלים – וכפי שכבר דובר כאן בבלוג, לבריטניה יש הרבה מה להציע בתחום – בריטניה נשרכת מאחור? שרת החוץ ליז טראס טוענת שהדבר נובע מסיבוכים משפטיים, שמאלצים את הממשלה לנקוט בסנקציות אישיות בזהירות. יש מחלוקת בין המשפטנים כמה הטיעון הזה תופס. מצד אחד, במקרה של הטלת סנקציה אישית, בהנחה שהיא לא הוטלה ללא שום בסיס, אתגר משפטי עשוי להתברר כסיוט עבור מי שהסנקציות הוטלו עליו יותר מעל המדינה. כמו כן, כפי שכבר קרה בעבר, גם אם בית המשפט יערים עליה קשיים, הממשלה תמיד יכולה להעביר חקיקה שתרחיב את טווח הפעולה שלה. למעשה, הממשלה כבר עובדת על חקיקה כזו בלי קשר לאתגר משפטי בשטח, למרות שעשוי לקחת קצת זמן עד שהיא תיכנס לתוקף. מצד שני, יש כאלו שמצדדים בעמדתה של טראס שכן הממשלה בכל זאת צריכה לאפשר הליך הוגן וגם אפשרות להתגונן מהסנקציות.

ליז טראס
עניין משפטי? ליז טראס (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)

וכמובן, אי-אפשר בלי הטענה הקבועה שמופנית כלפי הממשלה: יותר מדי אנשים עם קשרים למשטר של פוטין תורמים למפלגה השמרנית, ולא בא לה לוותר על תזרים המזומנים. אמנם בפעם הקודמת כתבתי שנראה שהמפלגה לומדת להיגמל, אבל כשמצב הסנקציות יותר ברור זה כבר פחות בטוח. הסיפור האחרון בעניין הזה הוא לחץ של מפלגת הלייבור על השמרנים לפטר את אחד משני המנכ”לים המשותפים של מפלגת השלטון, בן אליוט. זאת על רקע העובדה שהוא גייס עבור המפלגה כמעט שני מיליון ליש”ט ממקורות שמקושרים למשטר הרוסי מאז 2019. בנוסף אליוט מנהל חברה שמספקת שירותי תענוגות להרבה מאוד אוליגרכים רוסים שהתבססו בלונדון. במילים אחרות, רבים חשים שהמערכת הפוליטית הבריטית, ובייחוד המפלגה השמרנית, צריכה לעבור גמילה רצינית מכספים זרים כדי שתהיה מסוגלת לעמוד על שלה בזירה הבינלאומית. הרי ברקזיט היה על זה, לא?

ויזת עובד עונתי

ואם כבר הזכרנו ברקזיט, אז כדאי להזכיר עוד עניין בנוגע למלחמה באוקראינה: פליטים. מלחמות נוטות ליצור כאלו לפעמים. עלתה השאלה אילו פליטים אוקראינים בריטניה תקבל. לפני שאגש למה שקרה, יש צורך להבהיר: מגיבים ישראלים טענו שאין שום סיבה שבריטניה תקבל פליטים, ושזו הייתה חלק מהסיבה לברקזיט. זה, אני חושש, לא מדויק: אמת, הייתה הרבה מאוד רטוריקה קסנופובית ואנטי-פליטים מצד ברקזיטרים. אבל אפילו נייג’ל פרג’ לא סירב לאפשרות של הגירה או קליטת פליטים, אבל הטיעון היה של שליטה בשאלה מי יוכלו להיכנס ומי לא. במובנים מסוימים, הממשלה הנוכחית נוחה יותר למהגרים ממה שת’רזה מיי הייתה כלפי מהגרים שאינם מהאיחוד האירופי.

וכעת, לענייננו. כשהמלחמה פרצה, בוריס ג’ונסון התחמק ממענה לשאלות על קליטת פליטים. בהמשך, משרד הפנים הודיע על פתיחת מרכז זמני להגשת בקשות לוויזה בלביב. לא היה מדובר בשינוי מדיניות לקבלת ויזה, אלא פשוט שלאוקראינים יהיה מקום זמין חדש להגיש בו בקשות. הגדיל לעשות קווין פוסטר, השר להגירה בטוחה וחוקית במשרד הפנים (זה התואר שלו, אני לא צוחק) הציע שיגישו בקשה לוויזת עובדת עונתי. הכוונה היא לוויזה של כחצי שנה בה עובדים בעבודות בחקלאות שנזקקים להן רק בחלק מהשנה. או במילים אחרות, הוא הציע שפליטים מאזורי לחימה באוקראינה יקבלו רשות לשהות בבריטניה מספר חודשים כדי לעבוד בשדות בריטניה. פוסטר מחק את הציוץ בו העלה את הרעיון המבריק.

בינתיים, בטוויטר החל ויכוח בין שרת הפנים פריטי פאטל למקבילתה בממשלת הצללים איווט קופר. לאחר שקופר ביקרה את העובדה שלא השתנו כללי הוויזה לאוקראינים, פאטל טענה שקופר מפיצה פייק ניוז ושלחה אותה לאתר הממשלתי על ויזות לקרובי משפחה של אוקראינים עם אזרחות בריטית. רק שכפי שהצביעה קופר, האתר כלל רשימת דרישות ביניהן הוכחת הכנסה ועמידה במבחן אנגלית. לאחר מכן היה נראה שהממשלה מתחילה להישבר, ובוריס ג’ונסון הודיע שאזרחים בריטים שיש להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה באוקראינה יוכלו להביא אותם לממלכה. גם זה זכה לביקורת, שכן זה מצמצם מאוד את האפשרות להגיע בלי צורך בבירוקרטיה.

התקדמות

בסופו של דבר, אחרי הרבה מאוד לחצים וטענות שבריטניה פחות נדיבה מהאיחוד האירופי, נרשמה התקדמות. פאטל דיווחה לפרלמנט על הרחבת האפשרות לקבל אשרת שהייה בבריטניה עבור אוקראינים שנמלטים. הם עדיין יצטרכו בסיס משפחתי כדי להישאר בממלכה, אבל הרחיבו מעט את מי שנחשבים לקרובי משפחה וגם לא יהיה צורך במבחני שפה או בהוכחת הכנסה. הדרישות לבדיקות ביטחוניות טרם קבלת הוויזה תישאר במקומה, בגלל החשש שרוסיה תשתמש במערכת פתוחה מדי כדי לשלוח סוסים טרויאניים שמחופשים לפליטים. בתחילה הוויזה הזו הייתה אמורה להיות תקפה לשנה, אבל היום (ו’) היא הוארכה לשלוש שנים.

פריטי פאטל
התקדמות קלה. פריטי פאטל (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

ההתנהלות בהתחלה, אגב, הייתה כאוטית. פליטים רבים מאוקראינה, למרות שהיו זכאים לוויזה לבריטניה, סורבו. מקרה שזכה להרבה תשומת לב היה של ולנטינה קלימובה, שלמרות שיש לה בת בבריטניה סורבה להיכנס. בסופו של דבר הסיפור של קלימובה ואחרים הסתדר, אבל הדבר הביא להאשמות שלמרות שהיה ברור זה שבועות שכנראה הולכים להיות פליטים אוקראינים שיברחו לכל רחבי אירופה, משרד הפנים לא היה ערוך כמו שצריך. כמו כן, גם עכשיו ישנה ביקורת מפני שבריטניה סוגרת את שעריה למי שאין להם קרובים בבריטניה.

למה בעצם היה צריך את כל הסאגה הזו? למה לא לאפשר מלכתחילה ליותר פליטים להגיע? זה לא היה בגלל הבייס: לפי סקר של YouGov, כ-56% מהמצביעים השמרנים תמכו בקליטת פליטים. הסיבה היא כנראה בגלל שמדובר בדפוס פעולה של הממשלה כבר זמן רב. לדוגמה, בזמן סגרי הקורונה לילדים עניים לא הייתה גישה לארוחות החינמיות שהם קיבלו בבית הספר, ובתחילה הממשלה סירבה לסייע בכך. רק אחרי לחץ מסיבי היא התקפלה. הממשלה הזו, איך לומר, לפעמים צריכה הרבה מאוד לחץ עליה כדי לעשות את הדבר המתבקש. הממשלה הזו לא פעם לא מעוניינת לעשות את מה שנראה לרבים כמובן מאליו, בתקווה שיוותרו לה. הבעיה היא שזה מוציא את הממשלה כמרושעת שמתכופפת בפני לחץ. מה גם שבנושא הפליטים לממשלה הזו יש רקורד בעייתי. אגב, כל הפארסות האלו לא הפריעו לג’ונסון לטעון שבריטניה “מובילה את העולם” ביחס לפליטים.

תמו שידורנו?

ועוד עניין אחד לסיום: בעקבות חקיקה של רוסיה, שמטרתה המוצהרת היא להילחם בחדשות כזב ובפועל מטרתה להילחם במי שמפיץ חדשות לא נוחות לשלטון, ה-BBC הודיע היום (ו’) על השעיית פעילותו העיתונאית ברוסיה. זאת, כך המנכ”ל טים דייווי, עד שיהיה ברור בדיוק מה ההשלכות של החוק הזה. ה-BBC ברוסית ימשיך לשדר מחוץ לרוסיה. דייווי הסביר שהוא לא מוכן שאנשים יסתכנו בעונשי מאסר על כך שהם עושים את עבודתם.

ואם כבר בענייני BBC ושידורים מרוסיה, אז שווה גם להזכיר את שרת התרבות והתקשורת נאדין דוריס. היא שיבחה אתמול (ה’) בפרלמנט את ה-BBC על פעילותו ברוסיה ואוקראינה, ואף לרגע נחנקה מדמעות כשהזכירה את העיתונאים מכל הערוצים שמסכנים את חייהם כדי להביא “חדשות לא מוטות ומדויקות” מקו האש. דבריה זכו להרבה לעג, שכן לפני פחות מחודשיים היא פגעה במימון של ה-BBC במה שנראה כמו ניסיון לרצות את הבייס ולהסיט את המבט מפרשת המסיבות שבוריס ג’ונסון הסתבך בה. לכן, עבור רבים דוריס לא נראית כנה כשהיא משבחת עיתונאים, אלא רק מכוונת לפי הרוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *