“להשוות כלפי מעלה” (levelling up) היא תכנית הדגל שבוריס ג’ונסון הלך עליה כמדיניות הממשלה ליום שאחרי הברקזיט. החזון ברור: לתקן את העיוותים הגיאוגרפיים במבנה הכלכלי של בריטניה, שמביאים לכך שהפערים בין הצפון לדרום הם בלתי נסבלים. זמן רב כולם תהו כיצד הממשלה תעשה זאת. בתחילת החודש הממשלה סוף-סוף פרסמה את מסמך המדיניות שלה, שהבטיח הרים וגבעות עד סוף העשור, באמצעות השקעות ממשלתיות, חיזוק הרשויות המקומיות ותמרוץ המגזר הפרטי. רק שרבים מתלוננים על כך שלא בטוח שמה שהממשלה מספיק כדי לעמוד במטרות שהיא עצמה העמידה, ונראה שהתכנית מהווה יותר פיצוי על קיצוצים שממשלות שמרניות קודמות יצרו. ובסוף הרבה נובע מההרכב הבעייתי של המפלגה השמרנית | צילום: טים האמונד, דאונינג 10

ננצל את העובדה שנכון לכתיבת שורות אלו רוסיה עוד לא פלשה לאוקראינה לצורך השלמה קטנה בתחום מדיניות הפנים: מדיניות הדגל של בוריס ג’ונסון בענייני פנים היא “להשוות כלפי מעלה”, או במונח האנגלי היותר קליט – levelling up. הכוונה היא שיש צורך לנתק את הקשר בין מקום היוולדו של אדם לבין ההזדמנויות שעומדות בפניו. בתחילת החודש הממשלה פרסמה את נייר המדיניות שלה כדי להפוך את החזון הזה מסיסמה למציאות. בממשלה מתגאים בתכנית השאפתנית, בעוד באופוזיציה טוענים שהיא לא שאפתנית מספיק. ויש גם ספקות כמה כסף חדש מוקצב לתכנית הזו.

אני מתנצל שהפוסט מגיע רק עכשיו, באיחור של יותר משבועיים. היה מדובר בפוסט קצת מורכב לכתיבה והיה לי לא מעט עומס. החלטתי בכל זאת לכתוב את הפוסט מפני שבכל זאת מדובר במדיניות דגל.

רקע

כאמור, תכנית הדגל של בוריס ג’ונסון היא “להשוות כלפי מעלה“. זאת כחלק מהצורך שלו לגרום לתושבי “החומה האדומה” – אותו אזור בצפון אנגליה שתמיד הצביע ללייבור עד שב-2019 ברח לשמרנים בחסות הברקזיט והאישיות הבעייתית של ג’רמי קורבין – להמשיך ולהצביע לשמרנים גם בבחירות הבאות. מכיוון שמדובר במצביעי שמאל קלאסיים, צריך להציע להם משהו שיגרום להמשיך ולתמוך בשמרנים גם אחרי שהברקזיט יצא לדרך וקורבין כבר לא רלוונטי. השיטה היא פשוט הבטחה להשקעות באזורים שלהם, ואחרים, כדי שיהיה טוב לחיות בהם לא פחות טוב מאשר בלונדון או בדרום-מזרח אנגליה. יש לציין שהמדיניות הזו לא נועדה לקרוץ לתושבי החומה האדומה לבדם, אלא גם לציבור הכללי, שעוד לפני הקורונה החל לזוז שמאלה מבחינה כלכלית ומעוניין במדינה שמסייעת לאזרחיה.

בוריס ג'ונסון
חיפש את המדיניות הבאה. בוריס ג’ונסון (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)

החוסר הזה בשוויון בין לונדון לבין שאר המדינה הוא לא המצאה של ג’ונסון. אכן יש פערים גדולים מאוד: הכנסה, שירותי בריאות, תוחלת חיים ועוד – בכולם אזורים בצפון אנגליה, ויילס, צפון אירלנד וחלקים אחרים של הממלכה נמצאים הרבה מאחורי לונדון. למעשה, לפי מדד ג’יני, בריטניה נמצאת במקום הרביעי באירופה מבחינת אי-שוויון. לכן, ג’ונסון הבטיח שילד שייוולד בלונדון וילד שייוולד בכל מקום אחר בממלכה יזכו להזדמנויות זהות ככל הניתן. ההבטחה הזו הופיעה כבר במצע הבחירות של 2019, ולפני כחצי שנה התחילה להיכנס יותר לפרונט בצל מה שנראה כמו יציאה מהקורונה. הרעיון הוא, כמובן, לא להוריד את לונדון אלא להעלות את האפשרויות שעומדות בפני כל אזור בבריטניה.

התכנית

ב-2 בפברואר הממשלה פרסמה את נייר המדיניות שלה.

12 הנקודות של ג’ונסון

הממשלה מציבה לעצמה 12 משימות הקשורות להשוואה כלפי מעלה, כשתאריך היעד של כולן הוא 2030. ראשית, שהשכר, התעסוקה והפריון יעלו בכל אזור בממלכה, תוך סגירת הפערים בין האזורים שנמצאים בטופ לבין השאר. שנית, ההשקעות במחקר ופיתוח מחוץ לדרום-מזרח יגדלו ב-40% לפחות. שלישית, התחבורה הציבורית בשאר המדינה תגיע לרמה זהה לזו של לונדון. רביעית, כל המדינה תהנה מפס רחב ומ-4G, בשאיפה ש-5G יכסה את רובה. חמישית, עלייה משמעותית בעמידה של כל תלמידי יסודי ברף המצופה מהם בקריאה, כתיבה וחשבון. שישית, עלייה משמעותית בהכשרות מקצועיות (הכוונה יותר להייטק, אבל לא רק).

שביעית, הפער בין האזורים עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר והנמוכה ביותר יצטמצם, ועד 2035 תוחלת החיים הממוצעת תעלה בחמש שנים. שמינית, שיפור איכות החיים בכל בריטניה, תוך צמצום הפערים בין האזורים השונים. תשיעית, עלייה בגאווה המקומית בכל בריטניה, שוב עם סגירת הפערים. עשירית, פתיחת דרך לשוכרים לקנות את הבית שלהם עם עלייה בכל חלקי הממלכה של רוכשי בית בפעם הראשונה, וכמו כן ירידת הדירות להשכרה שאינן ראויות למגורים ב-50%. אחת עשרה, ירידת הפשיעה האלימה, בדגש על האזורים שמושפעים ממנה במיוחד. שתים עשרה, כל אזור באנגליה שיחשוק בכך יוכל לקבל הסדר האצלה (devolution, בדומה למה שקיבלו סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד) בהתאם למה שמתאים לו.

יישום

הממשלה מסבירה שיש ארבעה דברים שיש לעשות כדי להשיג את מטרות התכנית: ראשית, הגדלת הפריון והשכר באמצעות הרחבת הסקטור הפרטי. שנית, “פיזור הזדמנויות” וחיזוק הסקטור הציבורי היכן שהוא חלש במיוחד. שלישית, החזרת הגאווה המקומי ותחושת הקהילה. רביעית; חיזוק המנהיגות המקומית והסוכנות של הקהילות המקומיות. הממשלה מדגישה שלא מדובר בניסיון להפוך את כל האזורים בבריטניה לזהים, אלא לאפשר לכל אזור לפרוח בהתאם למאפייני הקהילות השונות. הממשלה גם מפרטת שישה סוגי הון שיהיה ניתן למדוד כדי לבחון את ההצלחה: הון פיזי (תשתיות ובינוי), הון אנושי (בריאות, כישורים וניסיון של כוח העבודה); הון מופשט (המצאות ופטנטים); הון פיננסי (היכולת לממן את החברות והעסקים המקומיים); הון חברתי (כוחה של הקהילה המקומית) והון מוסדי (בעיקר כוחה של ההנהגה המקומית).

ומעבר לתאוריה, מה בפרקטיקה? ראשית, מסמך המדיניות מבטיח את שינוי אופן העבודה של הממשלה המרכזית, כך שייווצר שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה השונים. שנית, כוחן של המועצות המקומיות יגדל. שלישית, שיפור השימוש הממשלתי בנתונים וכמו כן הנגשתם לציבור ולרשויות המקומיות. רביעית, הממשלה מתחייבת לספק דוח שנתי על התקדמות התכנית. כדי להבטיח את כל אלו הממשלה מבטיחה לפתח את הסקטור הפרטי, להשקיע בתכניות הכשרה מקומיות ועוד. הממשלה כמובן תדאג להכל ישירות באנגליה, אבל בסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד הדבר ייעשה בשיתוף פעולה עם הממשלות המקומיות.

לדברים האלו גם, יהיה כמובן, מחיר: לדוגמה, תקציב המחקר והפיתוח יועלה ל-20 מיליארד ליש”ט עד התקציב של 2024/25. וזו רק מטרת ביניים: מטרת הממשלה היא שעד 2027 תקציב המחקר והפיתוח יעמוד על 2.4% מהתמ”ג. כמובן, זו רק דוגמה בודדת, אבל אפשר להבין את סדר הגודל של העלות. מנגד, הממשלה טוענת שההשקעות האלו יחזירו את עצמן ברגע שהעיוותים הגיאוגרפיים בכלכלה יתוקנו. הממשלה גם תשקיע בפרויקטים מקומיים שאין להם בהכרח ערך כלכלי ישיר, כמו קבוצות כדורגל מקומיות.

ניתוח ביניים

לפני שנעבור הלאה, בואו נראה מה יש לנו כאן: ראשית, ממשלה שמרנית שמוכנה להוציא המון כסף כדי לתקן אי-שוויון כלכלי וחברתי. מה מרגרט ת’אצ’ר הייתה אומרת? נכון, הממשלה מתכוונת לבנות הרבה על הסקטור הפרטי והכוונה היא שהפיתוח הכלכלי הזה יתרום לכלכלה ובכך למעשה ישתלם לכולם. אבל גם הגישה הכלכלית הזו היא לא בדיוק ת’אצ’ריסטית. כלומר, על פניו (ובהמשך נגיע לכך שזה על פניו) למרות שבוריס ג’ונסון נמצא בצרות רציניות מול הת’אצ’ריסטים במפלגה שלו, שמערערים את יציבות שלטונו בתוך המפלגה, נראה שג’ונסון ממשיך לבחור בקו של פנייה לציבור הכללי שכבר כמה שנים מעוניין במדינה שיותר דואגת לשלומו.

שנית, הממשלה מצהירה שהיא מתכוונת לבזר לא מעט מהסמכויות שלה לטובת הרשויות המקומיות. מצד אחד, יש חשיבה שמרנית שמאמינה בכך שרצוי להימנע מצנטרליזציה של הכוח בידי הממשלה המרכזית ועדיף לבזרו ברמה המקומית. מצד שני, בפרקטיקה, כשהשמרנים בממשלה הם נוטים לא פעם לעשות מהשלטון המקומי מגרש משחקים שאמור לחזק אותם. אפשרות אחת היא שהממשלה אכן לשם שינוי הולכת עם הקו האידיאולוגי המוצהר לגבי שלטון מקומי. זה לא בלתי מתקבל על הדעת, בהתחשב בכך שג’ונסון טען בעבר שמה שריסוק השלטון המקומי היה ת’אצ’ר היה מוצדק בשל הקונפליקט שהיה אז בין הממשלה המרכזית לשלטון המקומי. אפשרות שנייה היא שמדובר בוויתור על כוח לשם שימור כוח: לא רק שהוא ירצה הרבה מאוד תושבים, הוא גם ירצה חברי פרלמנט שמרנים. הרי הנה, הממשלה לא כזו גדולה, היא מוותרת על חלק מהכוח שלה. אתם מוזמנים לבחור את האפשרות האהובה עליכם.

מרגרט ת'אצ'ר ובוריס ג'ונסון
פונה נגד מורשתה? בוריס ג’ונסון ומרגרט ת’אצ’ר (צילומים: טים האמונד, דאונינג 10 ורוב בוגרטס, Anefo)

בפרלמנט

ביום פרסום המסמך, שר הבינוי וה-levelling up (אני לא צוחק, זה התואר שלו), מייקל גוב, הגיע לפרלמנט כדי להציג לחבריו את מדיניות הדגל החדשה של הממשלה. הוא לא הוסיף הרבה מאוד מידע על מה שכבר יש במסמך המדיניות עצמו, אבל הוא כן נתן דגש רציני: ברקזיט. היתרונות ביציאה מהאיחוד האירופי לטובת יישום התכנית הופיעו גם במסמך עצמו, אבל גוב העלה אותם על נס, והראה כיצד בזכות “השבת השליטה” והיכולת להחליט לבד על פרויקטים מקומיים במקום האיחוד, בריטניה תזכה לשגשוג. מעבר לקידום המדיניות שבזכותה המפלגה הזו בכלל זכתה לרוב כל-כך גדול ב-2019, היא שוב מכוונת גם כדי להרגיע תסיסה בקרב השמרנים: הממשלה עובדת על הפיכת הברקזיט שהשמרנים כל-כך רצו לסיפור הצלחה. לא תתנו לה הזדמנות?

אחריו עלתה מקבילתו בממשלת הצללים, ליסה ננדי. את הטיעון המרכזי שלה היא הציגה ממש בתחילת דבריה: “זה הכל?”. כוונתה לכך שתכנית הדגל המפוארת, לדבריה, היא אסופה של שיעורי היסטוריה (המסמך מלא בהתייחסויות היסטוריות לרומא ואיטליה הרנסנסית) והבטחות ממוחזרות. היא המשיכה ואמרה שאלו השמרנים שבמשך יותר מעשור תרמו להרחבת הפערים שהם כעת מבקשים לתקן: “השר מדבר על 12 משימות, אבל אלו 12 הודאות בכישלון”. כמו כן, היא טענה שהתכנית הזו לא באמת משפרת את המצב, שכן האופן בו הכסף אמור להיות מושקע באזורים השונים רק יחמיר את הפערים. מקביליהם של גוב וננדי ב-SNP, טומי שפרד, התלונן שהממשלה רק הגבירה את הריכוזיות שלה מאז הברקזיט, ופגעה במימון שסקוטלנד נהנתה ממנו בימיה באיחוד האירופי.

ליסה ננדי
לא מסופקת. ליסה ננדי (צילום: הפרלמנט הבריטי)

מחוץ לפרלמנט

היו מי שהיללו את המדיניות החדשה. חלק מהציבור הראו אופטימיות לגבי העתיד. חלקם הראו אופטימיות בשל שיפורים שכבר נעשו באזורים שלהם, ואחרים פשוט הביעו תקווה שהממשלה אכן תקיים את הבטחותיה. אנדי סטריט (שמרני) ראש עיריית מערב מידלנדס, בירך על הסמכויות הנוספות שיחולקו לראשי הערים.

מצד שני, למרות שרוב הגורמים – איגודי עובדים, מכוני מחקר, תושבים ועוד – בירכו על היוזמה עצמה, הם נשארו קצת סקפטיים. היו מי שהתעקשו להסכים עם ליסה ננדי ולהעלות נתונים שמראים שהרבה מתוספות המימון החדשות של הממשלה הן למעשה פיצוי על הקיצוץ שאותם שירותים עברו מאז עליית השמרנים לשלטון ב-2010. הסכומים שמוקצים לא צפויים להתעלות על הקיצוצים האלו, כך שרבים מרגישים שהממשלה רצה להדביק את הפער שהיא עצמה יצרה, במקום לסגור אותו לחלוטין.

עניין נוסף הוא הימצאותו של “כסף חדש”. הממשלה לא באמת מקצה עוד כסף לצורך יישום המדיניות הזו. הכסף הוא למעשה ניהול מחדש של הכסף שכבר הוקצה בתקציב האחרון. וזה לא אני אומר את זה, אלא מייקל גוב. כלומר, זה מה שהוא אמר ל-BBC. כשהוא דיבר עם ערוץ 4, הוא התעקש ש”יש המון כסף חדש”. אבל עם קצת יותר שאלות דוחקות הוא ירד מהעץ: המועצות יקבלו כסף שהן לא היו צפויות לקבל. עכשיו, כל זה טוב ויפה, אבל זה גם אומר שזה בא על חשבון משהו. כמו כן, לא בטוח שהתקציב הקיים יספיק להשגת המטרות הגדולות שהממשלה הציבה.

מייקל גוב
תעשה לנו סדר. מייקל גוב (צילום: הפרלמנט הבריטי)

לסיכום

מדיניות הדגל של הממשלה בעידן הפוסט-ברקזיט הרבה פחות גרנדיוזית ממה שהיה ניתן לצפות. יותר משהיא מגדילה את ההשקעות בפריפריה, נראה שהיא מקטינה את הקיצוץ שנעשה בהן. כן, בסך הכל סביר להניח שרוב התושבים יברכו גם על זה, כי גם צמצום הקיצוץ יותר טוב מכלום. וזה הזמן לחזור לשאלה למה המוכנות של ג’ונסון לצאת מול הת’אצ’ריסטים במפלגה היא “על פניו”. המפלגה השמרנית היא בסופו של דבר קואליציה של כוחות שונים, וזה נכון על אחת כמה וכמה מאז הברקזיט שהביא לא מעט אנשים ממעמד הפועלים להצביע למפלגה. בגלל מצבו הפוליטי העדין של ג’ונסון, נראה שהוא צריך לשמור על כולם מרוצים. כך, מצד אחד הוא מבטיח הוצאות ענק שיגיעו לאותו מעמד פועלים. מצד שני, הוא לא באמת מוציא עוד כסף מעבר למה שכבר תוכנן, ובכך מרגיע מעט את הת’אצ’ריסטים.

כעת נצטרך לחכות ולראות האם זה יספיק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *