הרוסים על הגדרות. כוחות רוסים רבים מתאספים בסמוך לגבול אוקראינה, והחרדה העולמית מפלישה עולה. במערב חוששים מההשלכות של פלישה כזו ומנסים להביא לעצירתה. בריטניה מהווה את אחד הכוחות המשמעותיים בניסיון למנוע מערכה צבאית. על השולחן נמצאת הדיפלומטיה אבל גם משלוחי נשק הגנתי לאוקראינה, במה שזוכה להערכה רבה במדינה המאוימת. אבל מדינות הן לא סתם שורה של שחקנים זהים, ובריטניה פועלת מתוך התפישה העצמית והפוליטיקה הפנימית שלה. מבחינתה, המשבר הזה הוא גם הזדמנות: להחזיר את “בריטניה הגלובלית” למרכז הבמה. לכן, ג’ונסון מנסה לחבר את העולם כדי לגבש חבילת סנקציות על רוסיה במקרה של פלישה. אבל רבים מבקרים את ג’ונסון על גרירת הרגליים בכל מה שקשור להתמודדות עם הון רוסי שמסתובב בלונדון וגם כך פוגע בפוליטיקה הבריטית. בנוסף, ההתנהלות של הממשלה הבריטית נקשרת קשר הדוק עם פרשת המסיבות, והשאלה היא רק אם המשבר באוקראינה מהווה סיבה לעזוב את ג’ונסון במנוחה כדי שיוכל להתרכז או שהוא דווקא צריך ללכת בהקדם כדי שהמערכת תוכל להתרכז | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
הרבה קורה בפוליטיקת הפנים של בריטניה: סאגת המסיבות ממשיכה להתפתח, משבר יוקר המחיה לא הולך לשום מקום והממשלה הכריזה על התכנית שלה לשדרג את הפריפריה. אבל בפוסט הזה אעסוק במדיניות חוץ: המשבר בגבול רוסיה-אוקראינה. אמנם כבר כתבתי על זה קצת פה, אבל אני חושב שכדאי להיכנס יותר לעומקם של דברים.
הניתוח לא יהיה ניתוח גאופוליטי של כל המצב במזרח אירופה. לכך יש מומחים טובים ממני. כאן אעסוק באופן בו המשבר הזה נראה בעיניים של הפוליטיקה הבריטית, שמביאה לשולחן הרבה יותר מאשר את האינטרסים הבריטיים הצרים. עם זאת, כן רציתי להביא את נקודות המבט של אוקראינה ורוסיה על ההתנהלות הבריטית. לשם כך נעזרתי בשלום בוגוסלבסקי, מדריך ומארגן סיורים לימודיים, מתמחה במזרח אירופה ובירושלים.
מה הסיפור עם אוקראינה?
בשבועות האחרונים יש כוחות רוסים גדולים בסמוך לגבול המשותף שלה עם אוקראינה. לפי ההערכות, נכון לעכשיו יש שם כ-100 אלף חיילים, יחד עם משוריינים ושאר כלי מלחמה. המודיעין האמריקאי העריך עוד בדצמבר שרוסיה מתכננת להביא אפילו 175 אלף חיילים, עם פלישה אפשרית לאוקראינה. גם אוקראינה עצמה התריעה מפני הידרדרות אפשרית. רוסיה, מצדה, מכחישה כל כוונה לפלישה ומאשימה את ארצות הברית שהיא נוהגת ב”היסטריה”. מעבר לכך, היא מאשימה את המערב שהוא מעודד את מעשיה של אוקראינה, שלטענתה מהווים הפרה של הסכם מינסק מ-2015, שסיים על פניו את המשבר בחצי האי קרים. נראה שהמערב לא ממש נרגע מההכחשות של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שכן בריטניה וארצות הברית כבר הספיקו להורות לשגריריהן באוקראינה להתחפף. הצעד הספציפי הזה זכה לתגובה גם מצד נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, שטען שזו “תגובת יתר”.

המערב, ובריטניה בתוכו, מאוד חושש מפלישה רוסית לאוקראינה. ניתן למנות לכך מספר סיבות. קודם כל, כי יש למערב מחויבויות כלפי אוקראינה שמבחינתו מהווה בעלת ברית, למרות שאינה חברה בנאט”ו או באיחוד האירופי. אבל הסיבה העיקרית היא החשש מפני רוסיה של פוטין. פלישה לאוקראינה תיחשב כניסיון לשרטט מחדש את קוויה המזרחיים של אירופה בכוח הזרוע, ובמערב גם ככה יש מי שאוכלים את עצמם על תגובתם הלא קיימת לסיפוח קרים ב-2014. מעבר לכך, יש מי שחוששים שפלישה לאוקראינה תידרדר למלחמה כלל-אירופית, במיוחד אם רוסיה תרחיב את הפלישה למדינות במזרח אירופה שחברות בנאט”ו (עקרונית המדינות החברות מחויבות לסייע זו לזו במקרה של מתקפה). מה גם שמדינות תוקפניות אחרות, כמו סין, יבחנו את תגובת המערב לאיומים כאלו. לכך אפשר להוסיף גם אפשרויות למשבר פליטים ולמשבר אנרגיה (שכן רוסיה יושבת על השיבר של הגז לרוב אירופה). המערב גם לא מוכן להיענות לדרישות פוטין לגבי נוכחות נאט”ו במזרח אירופה וחברות אוקראינה בנאט”ו.
מעבר לכך, במקרה הבריטי לפחות, מעטים רוצים להיזכר כנוויל צ’מברליין, שפטר את המשבר בחבל הסודטים כעניין שקורה במדינה רחוקה. כי איך זה נגמר כולנו יודעים.
תגובת המערב
המערב, אם כן, מעוניין למנוע פלישה (לפי ההערכות, כנראה שלא תהיה אחת לפני תום אולימפיאדת החורף בסין, עקב ההתקרבות של פוטין לשי ג’ינפינג). מדינות שונות מציעות עזרה בדרכים שונות, אם בדמות חיילים שנשלחים למדינות שכנות לאוקראינה ובין אם בדרכים אחרות. אבל יש מי שחושבים שתגובת המערב חלשה למדי (לדוגמה). בכל מקרה, הודות לכך שבריטניה פחות תלויה בגז הרוסי לעומת הרבה מחברותיה באירופה (למשל, גרמניה), אפשר להגיד שהיא ממובילות התגובה המערבית למשבר.
בריטניה מציעה, בתור התחלה, רטוריקה לוחמנית. שרת החוץ ליז טראס, למשל, הזהירה שפלישה לאוקראינה עשויה להזכיר לרוסים את הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. זאת מעבר לאיום היותר כללי שיצא מדאונינג 10, לפי “רוסיה תיענש” אם רק תנסה להתגרות בגורל. מעבר לכך, בריטניה העבירה לאוקראינה נשק טקטי-הגנתי בדמות נשק קל נגד טנקים. שר ההגנה הבריטי בן ולס בכוונה לא שלח נשק התקפי, שכן ברור לו שזה יוכל לשמש כתירוץ בידי פוטין לטעון שהפלישה היא למעשה אקט הגנתי. בריטניה גם מאמנת, במערב אוקראינה, חיילים אוקראינים להשתמש בנשק הנ”ל. והנשק הזה, לפי חלק מהפרשנים, חוזר לאזהרה של ליז טראס. כלומר, טילי כתף נגד טנקים הם יופי של נשק למלחמת גרילה. לפי הפרשנים, יכול להיות שבריטניה לא באמת מאמינה שהיא תוכל לסייע לאוקראינה לעצור צבאית את הצבא הרוסי, אבל היא כן תוכל להפוך את הכיבוש לסיוט עבורו. ואלו לא כל הצעדים.
לא מדובר בהרבה, אבל הצעדים האלו ואחרים כן מוערכים באוקראינה. בוגוסלבסקי מסביר שאמנם לא מדובר בעזרה עצומה, אבל הסיוע הזה והמחויבות החד-משמעית לא מובנים מאליהם. “מליטא וכו’ זה צפוי, מבריטניה זה מתקבל בהערכה רבה. תיירים בריטים באוקראינה יקבלו הרבה בירות על חשבון הבית בשבועות הקרובים”. לדבריו, “בריטניה מובילה ברשימה” של המדינות שמסייעות לאוקראינה. לפי ערוץ 4, היה ניתן לראות זאת בכך שכאשר נעשתה תצוגת דגלים של המדינות המסייעות בפרלמנט האוקראיני, היוניון ג’ק קיבל מקום של כבוד.

בריטניה הגלובלית
זו הייתה רק תצוגה מקדימה. בואו נרד לפרטים וננסה לפרק את המדיניות הבריטית מבעד לקונטקסט שלה. בשבוע שעבר בוריס ג’ונסון נשא הצהרה בפרלמנט לגבי המצב באוקראינה. הוא פרש לא רק את המדיניות אלא גם את החזון שלו. המלחמה, לדבריו, היא על אירופה חופשית ששלום שורר בה, ושבה לכל מדינה יש ריבונות זהה בערכה. הוא הזהיר שכניעה לתכתיב הרוסי תחזיר את המלחמה הקרה, מהבחינה שמערב אירופה תהיה חופשית בעוד שמדיניות החוץ של מזרח אירופה תוכתב מהקרמלין. כמו כן, הוא הזהיר שאם פוטין מעוניין בנאט”ו הרחק מגבולות רוסיה, הרי שפלישה לאוקראינה תביא את האפקט ההפוך. ומה נעשה עכשיו? ג’ונסון הבטיח שבריטניה עובדת יחד עם שאר חברותיה בנאט”ו על סנקציות שרוסיה לא ידעה כמותן. זו לא הפעם הראשונה, ובהזדמנויות אחרות הבטיח שבריטניה “מובילה את העולם” בגיבוש “חבילת סנקציות”.
ג’ונסון, כמובן, עושה מהסיפור הזה לא רק הגנה על אינטרסים נטו, אלא גם הזדמנות לדחוף את “בריטניה הגלובלית” למרכז הזירה. כאמור, מאז מלחמת העולם השנייה בריטניה “מחפשת את מקומה בעולם”, ואחרי הברקזיט ביתר שאת. ג’ונסון מעוניין להפוך את בריטניה לכוח מוביל בזירה הבינלאומית. כעת, בחסות מה שנראה כמו ואקום מצד ממשל ביידן (עם כל הכבוד לשליחת חיילים אמריקאים למזרח אירופה מוקדם יותר השבוע), יש לג’ונסון הזדמנות לתפוס את המקום ש”מוביל את העולם” כדי לשמור על השלום באירופה. ג’ונסון גם למד את הלקח המר מהיציאה מאפגניסטן: לאחר שהטליבאן השתלט בקלות על קאבול, ג’ונסון נקרא על-ידי חבריו למפלגה לגבש מחדש את הבריתות של בריטניה, כך שלא תהיה תלויה במדיניות האמריקאית. כעת הגיעה השעה להוכיח שהוא מיישם.
כמובן, לא צריכים להיות נאיביים: לא הכל זה חזון, וברור שיש פה גם אינטרסים. גם דמויות בולטות בבריטניה קוראות להסביר לציבור למה הוא צריך להתעניין במצבה של אוקראינה, וזה לא בגלל בריטניה הגלובלית. בריטניה קודם כל ממלאת כאן ואקום. אבל ג’ונסון כבר משתמש במצב כדי להכין את הקרקע למיצוב מעמדה של בריטניה בזירה הבינלאומית בשם אותו “מקום בעולם”.
הסנקציות יעזרו?
לא כולם בטוחים עד כמה הסנקציות יועילו. אמנם ישנו קונצנזוס בין השמרנים ללייבור על נכונותן של הסנקציות האלו (וגם על הערכים בשמה בריטניה כביכול פעילה כל-כך בסיפור הזה), אבל יש גם קולות אחרים. למשל, יו”ר ועדת ההגנה ושר ההגנה לשעבר טוביאס אלווד. לדבריו, ההתקרבות של פוטין לסין מביאה לכך שהסנקציות לא יעשו עליו רושם אמיתי. לכן, הוא קורא להכנסת כוחות נאט”ו לתוך אוקראינה, כדי שפוטין יבין שפלישה באמת לא תשתלם לו.
אבל בזמן שאלווד מכיר בכך שהוא דיי לבד מול כל העולם בדרישה להכניס את כוחות נאט”ו לתוך אוקראינה, יכול להיות שיש משהו בדבריו לגבי יעילות הסנקציות. “פוטין מתרגש יותר מסנקציות אישיות על מקורבים מאשר מכאלה שפוגעות באוכלוסייה”, מסביר בוגוסלבסקי. “בריטניה ספציפית כנראה יכולה לפגוע במקורבים יותר מכל מדינה אחרת, כי מלא אוליגרכים ופונקציונרים מכבסים שם כסף”. אבל זה לא בדיוק נעשה בשטח: “הבנתי שדחו שם חקיקה נגד הון זר שמקורו לא ברור”. גם ראש האופוזיציה קיר סטארמר שותף לתפישה שהון מפוקפק שמגיע מרוסיה צריך להיעצר, והוא אף הביע ביקורת על מדיניות הממשלה בנושא בתגובה להצהרת ג’ונסון בפרלמנט. דבריו זכו להדהוד גם מפי ראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד ויו”ר ועדת החוץ טום טוגנדהאט. ג’ונסון הבטיח שעובדים על זה.

לונדונגרד
בואו ניכנס רגע לנבכי הסיפור של ההון הזר. זה לא סוד שאוליגרכים מרוסיה מעורבים פיננסית בכלכלה, בחברה ובפוליטיקה הבריטית עד צוואר, ורבים מהם משתמשים בלונדון כמכבסת כספים. הדבר אף זכה לכינוי “לונדונגרד”. דוחות של שתי ועדות פרלמנטריות שונות התריעו מהמצב הזה. לאחרונה, הממשלה אכן הקפיאה את הצעת חוק הפשיעה הכלכלית, שהייתה אמורה להתמודד עם הסיטואציה. הצעד זכה לביקורת גם בבית וגם בעולם. זו גם הייתה אחת מהסיבות להתפטרותו של הלורד ת’אודור אגניו מהממשלה. הציניקנים יגידו שההצעה מוקפאת כיוון שהרבה תרומות למפלגה השמרנית מגיעות מאותם אוליגרכים. גם לא יהיה מופרך לגמרי לסבור כך, בהתחשב בעובדה שהממשלה כבר עיכבה פרסום של דוח על המעורבות הרוסית בפוליטיקה הבריטית כדי שלא יפגע בה בבחירות.
הממשלה, מצדה, מכחישה שאכן יש הקפאה כזו. שר האוצר רישי סונאק בישר שהוא וליז טראס עובדים על קידום ההצעה הזו לראש סדר היום הממשלתי. זאת בעקבות לחץ של חברי פרלמנט, כולל שמרנים, להעביר את החקיקה הזו בהקדם כדי לאפשר הפעלת מנופי לחץ טובים יותר על רוסיה. טראס עצמה הבטיחה העברת חקיקה שתאפשר לממשלה הפעלת סנקציות אישיות נגד מקורבים לפוטין ועסקים שחשובים לקרמלין. זאת, בניגוד למצב כיום, שבריטניה יכולה להפעיל סנקציות רק נגד חברות שיהיו מעורבות באופן ישיר במצב באוקראינה. האם החקיקות הנ”ל יעברו? נצטרך לחכות ולראות. אבל קשה להאשים את הממשלה הזו שהיא עושה עבודה מדהימה בתחום, וכאמור היא כבר טאטאה התנהגות רוסית בעייתית כלפי בריטניה אל מתחת לשטיח מטעמים מפלגתיים.

פיסת עוגה
קשה לנתק את התגובה הבריטית למשבר באוקראינה ממלחמת ההישרדות הפוליטית שג’ונסון מנהל בבית. דאונינג 10, כזכור, אירח מספר דו-ספרתי של מסיבות בזמן הגבלות הקורונה, וג’ונסון ככל הנראה שיקר לפרלמנט לגבי זה. כעת העניין נמצא בחקירת משטרה, אבל האופוזיציה, וגם רבים במפלגה השמרנית, חושבים שג’ונסון צריך להתפטר.
Today’s @thetimes cartoon https://t.co/19yu4XzuPr pic.twitter.com/p6oy0WgkWM
— Morten Morland (@mortenmorland) January 31, 2022
יש הסכמה שהפרשה הזו מפריעה לג’ונסון להתעסק בדברים החשובים. ג’ונסון ותומכיו משתמשים במשבר באוקראינה כדי לטעון שזה לא הזמן לחילופי שלטון. צריך להגיד שאם יהיה יותר ממועמד אחד על כתרו של ג’ונסון, בריטניה עלולה למצוא את עצמה במשך חודשיים עם ראש ממשלה שהוא ברווז צולע. לעומת זאת, יש מי שטוענים שפרשת המסיבות מפריעה לג’ונסון להשפיע באמת על המתרחש באוקראינה. בהתחשב בכך שג’ונסון נאלץ לדחות שיחת טלפון עם פוטין כדי לקיים שיחה עם חברי מפלגתו הזועמים, זו לא הבחנה לגמרי לא מדויקת. זה גרם לאיאן בלאקפורד להגיד שג’ונסון הוא “הסחת דעת מסוכנת בבית ובדיחה בזירה הבינלאומית”.
לגבי החלק השני של המשפט, קשה לדעת עד כמה בלאקפורד צודק, לפחות כשזה מגיע לרוסיה ואוקראינה. בוגוסלבסקי לפחות מספר שהוא לא נתקל בהתייחסות של ממש במדינות האלו למצבו הפוליטי של ג’ונסון בבית. אבל זה לא אומר שהחשש של רבים מכך שהסיטואציה של ג’ונסון מפריעה לו לתפקד לא קיים. ראיה לכך היא העובדה שטוביאס אלווד, שכפי שראיתם קודם דיי נמצא בחרדה מכוונותיה של רוסיה, הצטרף לשמרנים שקוראים לג’ונסון בפומבי להתפטר.
צריך להגיד שאלווד לא אמר במפורש שהסיפור הזה פוגע ביכולת של ג’ונסון לפעול מול רוסיה. אבל בהתחשב בכך שהוא יו”ר ועדת ההגנה ומי שמאוד חושש מהשלכותיה של פלישה רוסית לאוקראינה, קשה שלא להבין שיותר משהוא חושב שצריך לעזוב את ג’ונסון כדי שיתעסק במשבר באוקראינה, שהמשבר הפוליטי שלו השתלט על המצב עד כדי כך שג’ונסון חייב ללכת כדי שיהיה אפשר לטפל במשבר באוקראינה. וזה מעלה את השאלה: גם אם אכן לפוטין וזלנסקי לא ממש אכפת מהעניין הזה, כמה בריטניה תוכל להמשיך לנהל את העולם כשנראה מיום ליום שימיו של ג’ונסון ספורים?
מנהיגים זרים
נסיים באינטראקציות האחרונות של בוריס ג’ונסון עם המנהיגים החשובים: נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין. לפני שלושה ימים (ג’) ג’ונסון נשא לקייב כדי להיפגש עם זלנסקי. בהצהרה משותפת לשניים, ג’ונסון הזהיר שפלישה תהיה “אסון פוליטי, אסון אנושי ולהשקפתי, עבור רוסיה ועולם, אסון צבאי”. כמו כן, הוא הודיע על העברת 88 מיליון ליש”ט לאוקראינה על-מנת שזו תוכל לפתח עצמאות אנרגטית. ג’ונסון הפגין מחויבות לדמוקרטיה ברחבי העולם, ולזכותה של אוקראינה לריבונות ולזכות להצטרף לכל ארגון אליו היא מעוניינת להצטרף. כמובן, כיאה לראש ממשלה בריטי, הנאום הזה היה מנקודת מבט בריטית, כולל המחויבויות הגלובליות של בריטניה, שכן “בריטניה הגלובלית” לא נחה לעולם.
יום לאחר מכן ג’ונסון שוחח עם פוטין, לאחר שנאלץ, כאמור, לדחות את השיחה בגלל הצרות במפלגה השמרנית. כאן, מן הסתם, אין תיעוד, אבל לפי הודעת הדוברות של דאונינג 10 ג’ונסון הזהיר את פוטין מפני ההשלכות של פלישה צבאית ודרש למצוא פתרון שיכבד את ריבונותה של אוקראינה. ג’ונסון, לפי המדווח, סירב להיענות לדרישתו של פוטין שאוקראינה לא תצטרף לעולם לנאט”ו. השניים גם הסכימו שלאף אחד אין אינטרס בפריצתה של מלחמה. נצטרך לחכות ולראות האם שני הצדדים מתכוונים לזה באותה מידה.

לסיכום
כמובן, אפשר לכתוב עוד הרבה על הסיפור ומן הסתם לא כיסיתי כל פינה. אבל הכוונה לא הייתה להציג את המצב הגאופוליטי כולו, אלא את המקום הבריטי בכל הסיפור. ואם לסכם, אז לבריטניה מן הסתם יש אינטרסים לא לאפשר לרוסיה לקבל את מבוקשה. אבל מעבר לזה, כמו לכל מדינה אחרת במשחק, יש גם עניינים פנימיים, כמו הרצון הבריטי לחזור להפוך לכוח מוביל בזירה הבינלאומית. גם אף פוליטיקאי בריטי לא רוצה לצאת צ’מברליין בסיטואציה הזו (וסיפור הסודטים הוזכר בדיון בפרלמנט). יש גם דברים פנימיים שמקשים על בריטניה לתפקד, כמו ההתנהלות המוזרה שלה סביב הכספים של אוליגרכים רוסים ופרשת המסיבות.
ומנקודת המבט הבריטית כולם שואלים: האם אוקראינה תסייע לג’ונסון לחלץ את עצמו מהפלונטר, או שהמערכת תגיע למסקנה שהדרך לשחרר את הפלונטר לפני שהמצב במזרח אירופה מחמיר היא להיפטר מג’ונסון.