מבלי להפחית בהתרחשויות בתוך המפלגה השמרנית לקראת יציאת הדוח של סו גריי, יש מדיניות של ממש שמקודמת בשטח. הדיווח של שירותי הביטחון על מרגלת מטעם הממשלה הסינית שיצרה קשר עם חברי פרלמנט הקפיצה את כולם. הממשלה נוקטת בצעדים כדי להגן על אוקראינה אל מול התוקפנות הרוסית. שיחות הברקזיט צריכות להסתיים עד פברואר ולא בטוח שיהיה פתרון לפרוטוקול צפון אירלנד. ובמדיניות פנים, הממשלה עובדת על העברת שני חוקים שנויים במחלוקת. הראשון הוא חוק השיטור, שיגביל את ההפגנות וזכה להשפלות רבות בבית הלורדים. השנייה היא חוק הבחירות, שנתפשת על-ידי רבים כחוק שיטה את המערכת לטובת השמרנים, שעתידה בבית הלורדים עוד לא ידוע | צילום: Policy Exchange
עם כל המסיבות שממשיכות להיחשף והצרות שבוריס ג’ונסון ממשיך להסתבך בהן, קל לשכוח יש עוד דברים שקורים בעולם הפוליטי, לא פחות חשובים. הפוסט הזה יוקדש, בקצרה, להדביק את הקצב עם ההתפתחויות החשובות של התקופה האחרונה, שלא הספקתי לכתוב עליהן כי עתידו הפוליטי של בוריס ג’ונסון לא ברור. בגלל עודף בסיפורים, לא כללתי כאן הכל, וייתכן שאכתוב המשך בסוף השבוע או בשבוע הבא.
המרגלת הסינית
לפני שבוע וחצי פורסמה ידיעה שבכל תזמון פוליטי אחר הייתה מסעירה את כולם. היא לכל הפחות הסעירה לא מעט חברי פרלמנט. בחמישי הקודם (13.1) פורסם שיו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל עדכן את חברי הבית שהוא עודכן על-ידי ה-MI5 (שירותי הביטחון) שנעשה ניסיון על-ידי גורמים סינים להשפיע על המתרחש בפרלמנט. טוב, כדאי לדייק: כריסטין לי, אשת עסקים סינית, ריגלה לטובת המפלגה הקומוניסטית הסינית ובין השאר יצרה קשרים עם חברי פרלמנט. הבולט שבהם הוא בארי גרדינר (לייבור), ששימש בתפקידים גם בממשלות בלייר וגם בממשלות הצללים של קורבין. הקשרים בין לי לגרדינר היו ידועים כבר שנים רבות, והיא מימנה אותו ואת פעילויותיו לא מעט. הוא אף העסיק את בנה בלשכתו (שהתפטר עם פרסום העניין וככל הנראה לא ידע על פעולותיה של אמו). מה שחדש כאן הוא הידיעה שמדובר במרגלת. מן הראוי לציין שגרדינר הוא לא היחידי, ושהמצלמה תפסה את לי גם עם ראש הממשלה לשעבר דייוויד קמרון.
(Chinese Spy 🕶️ Christine Lee 🕶️🕶️🕶️🕶️🕶️
Don’t Let The MP’S and MSM Forget about China spies in Our UK Parliament. @BorisJohnson @Keir_Starmer @Twitter @BaijingBarry @UKParliament
THIS IS A UK SECURITY ISSUE MSM WONT TALK ABOUT.🙉🙈🙊 pic.twitter.com/vFeTRbzb5K— Mark (UK Brexiteer) (@marksub2) January 21, 2022
דבר ההגנה
כרגע נראה שגרדינר עצמו לא בסכנה לאבד את המקום שלו בפרלמנט או במפלגה. התגובה הראשונית שלו הייתה שהוא ידע במשך שנים שלי נמצאת על הכוונת של ה-MI5, ובהתאם גם דיווח על התרומות שקיבל ממנה (שהגיעו לכחצי מיליון ליש”ט במהלך השנים). בראיון שנתן מאוחר יותר לסקיי ניוז, הוא הבהיר שבשום שלב שירותי הביטחון לא אמרו לו שהוא צריך לנתק את קשריו עם לי. עוד הוא ביקש להגיד שלמרות ששוחח עמה בקווים כלליים על ענייני מדיניות, הוא היה השקעה מבוזבזת מבחינתה מפני שהיא “לא הניבה ממני שום רווח פוליטי עבור סין”. כרגע, לדבריו, גם אין ראיות שהכסף שנתרם לו הגיעה מהממשלה הסינית. בראיון אחר הוא טען שהוא לא היה “אידיוט שימושי” בשירותה של סין (למרות שתמיד ייתכן שהוא היה סתם אידיוט), והבהיר שאין בכוונתו להתפטר. גרדינר גם הסביר את עצמו בפרלמנט, ואמר שהתרומות אליו נפסקו כבר ב-2020.
ראש מפלגת הלייבור, קיר סטארמר, הגן על גרדינר. הוא טען שגרדינר “נתן דין וחשבון”, ושהוא לא הולך להשעות אותו מהמפלגה “לפני שיתבררו העובדות”. זה כנראה אומר שבאמת גרדינר יחסית בטוח, מסיבה פשוטה: הגנה על מי ששיתף פעולה עם סוכנת זרה, דווקא בתקופה בה ראש הממשלה הולך לאבד את המקום שלו בגלל מעשי טיוח, היא טמטום פוליטי שמעטים האנשים שמסוגלים לו. כמובן, זה לא אומר שסטארמר לא עשה שגיאות, והוא הודה שהוא לא שוחח עם גרדינר אחרי שהעניין התפרסם. זה כאילו שאף אחד לא שמע שם על מראית עין. צריך להגיד שנכון לעכשיו נראה שאין ממש לחץ על גרדינר להתפטר או על סטארמר להטיל סנקציות מאיזשהו צד במפה הפוליטית. אבל גם צריך להגיד שיש לשניהם מזל שתשומת הלב ממוקדת בג’ונסון. באקלים פוליטי אחר הם היו עשויים להיצלות.
מה הממשלה עושה?
כמובן, ניסיון כזה של מעצמה זרה להתערב בפוליטיקה הבריטית לא יכול לעבור בשתיקה. אבל יש בעיה קטנה, כפי שהסבירה שרת הפנים פריטי פאטל: כרגע הפעולות שלה לא עומדות ברף הפלילי הנדרש, כך שלא ניתן לנקוט נגדה בהליכים. לכן, כל מה שנעשה עד כה זה להזהיר את חברי הפרלמנט מפניה של כריסטין לי. לא מפתיע, אם כן, שמה שהיה לפאטל להציע לפרלמנט בשלב הזה היה בעיקר אזהרה שהתרעות על פעולות מהסוג הזה יהיו תכופות יותר בזמנים כאלו, וכמו כן שהממשלה תעבוד על חקיקה שתאפשר לעצור ניסיונות מעין אלו להתערב בדמוקרטיה הבריטית. כעת יהיה צורך לענות על החששות של ה-MI5, ששירותי הביטחון יהפכו למעורבים מדי בפוליטיקה. לפי הסברה, ממשלת ת’אצ’ר כבר הורתה בעבר לארגון לבחון מימון זר לשביתת הכורים של 1984-5 ופעילי שלום.
אפשר גם לתהות מה בדיוק תעשה הממשלה בעניין. ביולי 2020 פורסם דוח של ועדת המודיעין והביטחון של הפרלמנט, בו פורטה המעורבות הרוסית בפוליטיקה הבריטית. פרסומו של הדוח עצמו עוכבה משיקולי בחירות (הדוח היה מוכן כבר ב-2019), ועולה ממנו שהממשלה כשלה בניסיונות להגן על הדמוקרטיה הבריטית. את הטענות למעורבות רוסית שהשפיעה על משאל העם ב-2016 הממשלה החליטה שלא צריך לחקור. וגם, הדוח הצביע על כשלים של שלושת ראשי הממשלה האחרונים. רוצה לומר, עם כל הכבוד להצהרות היפות של פריטי פאטל, הרקורד של הבריטים במלחמה במעורבות חיצונית בפוליטיקה שלה רחוק מלהרשים. אבל, כך נראה, הפעם אנחנו נמשיך לשמוע ולא מעט על הפרשה הזו, ולו כי מי שמאוד מעוניין להתקדם בנושא הוא ראש המפלגה השמרנית לשעבר איין דאנקן-סמית’, שגם כך יש לו הרבה מה להגיד על סין.
מרוסיה באהבה
אפרופו מדינות עוינות, אז כנראה ששמעתם בחדשות על מה שנראה כמו פלישה קרבה של רוסיה לאוקראינה. ממשלת בריטניה אף מתריעה שרוסיה מתכוונת להציב באוקראינה משטר בובות מטעמה. את הרקע לתוקפנות הזו אשאיר למי שזהו תחום מומחיותם, אבל מה שלא חומק מעיניי איש זה שהסיטואציה דליקה ביותר, וגם רבים סבורים שתגובת המערב היא גרועה למדי (זה לא אני אומר, תשאלו את רורי סטיוארט). כפי שיו”ר ועדת החוץ של הפרלמנט, טום טוגדנהאט, הסביר, מעבר לעניינים הגיאופוליטיים יש מחיר שישולם מיד בבית. במקרה של הסלמה מחירי הגז הגבוהים גם כך צפויים לעלות ובריטניה צפויה לחוות גלי הגירה רציניים. אז הנה קצת על מה שבריטניה עושה בנושא.
ברור שהשאיפה הבריטית היא לגמור את המשבר הזה בצורה דיפלומטית. עם זאת, הממשלה גם הוציאה את החליפה של האיומים. מטעם דאונינג 10 איימו שרוסיה “תיענש” אם תנקוט בפעולות שיאיימו על יציבות האזור. שרת החוץ ליז טראס הזהירה: “פלישה רק תוביל לתסבוכת נוראה ואובדן חיי אדם, כפי שאנחנו יודעים מהמלחמה האפגנית-סובייטית והסכסוך בצ’צ’ניה”. בגלל שאני לא מומחה של האזור קשה לי להגיד אם ההקבלה הזו רצינית, אבל אני כן יודע שלא כדאי לבנות על כך שכל מדינה תהיה כמו אפגניסטן אם מנסים לכבוש אותה. שר ההגנה בן ולס העדיף מעשים ועדכן שבריטניה תחמש את אוקראינה בנשק קל נגד טנקים. ולס כמובן יודע דבר או שניים, ולכן הבהיר שלא מדובר בנשק אסטרטגי כדי שלא יהווה תירוץ בידי הרוסים להתחיל מערכה צבאית בעילה של איום אוקראיני במימון בריטי.
בזירה הביתית
בינתיים, למרות ששיבח את ההתנהלות הבריטית (גם אם נעשתה באיחור, לדבריו), יו”ר ועדת ההגנה של הפרלמנט, טוביאס אלווד, מודאג משהו. הוא מאמין שפלישה רוסית לאוקראינה נמצאת ממש מעבר לפינה. מעבר לזה, הוא חושב שהציבור לא ממש מבין למה אוקראינה אמורה לעניין אותו ושצריך להסביר לו מה המשמעות לאפשר לרוסיה “לשנות את הגבולות של מזרח אירופה”. הוא קיבל חיזוק מראש האופוזיציה קיר סטארמר, שצייץ: “כדי להגן על הערכים והביטחון שלנו אנחנו חייבים לעמוד איתן בהתנגדותנו לתוקפנות הרוסית. אנו חייבים לעמוד לצד בעלי בריתנו האוקראינים”. טוב, והוא גם עקץ: “ואנחנו חייבים לסדר את הבית שלנו”. זו רמיזה מאוד לא דקה שכל עוד בוריס ג’ונסון בשלטון לא יהיה ניתן לקדם מדיניות בריטית רצינית אל מול המשבר הזה.
יש סיבה לכך שטוביאס מעוניין להגביר את ההסברה לציבור. גם אם זה לא הגורם הראשי, לחוסר הרצון של הציבור הבריטי למוד מלחמת העולם הראשונה לצאת להגנת צ’כוסלובקיה, שמבחינתו הייתה בצד השני של העולם, היה חלק בכך שנוויל צ’מברליין חתר בכל כוחו להסכם מינכן הידוע לשמצה. טוביאס חושש ממצב בו דעת הקהל לא תהיה נוחה מסיוע צבאי מסיבי יותר לאוקראינה במקרה הצורך, בגלל חוסר ההבנה של השלכות שינוי המבנה הגיאופוליטי של אירופה על חיי היומיום של הבריטים. זו גם הסיבה לתרחישי האימים שהציג טוגנהאדט, אליהם נדרשתי קודם. בואו נקווה שזה לא יעמוד למבחן.
קצת ברקזיט
כי איך אפשר בלי? כזכור, לפני כחודש שר הברקזיט, הלורד דייוויד פרוסט, התפטר מתפקידו. זאת, כשברקע שיחות עם האיחוד האירופי על שינויים בהסדר הברקזיט הקיים כדי להקל על החיים בצפון אירלנד (שכידוע, מופרדת למחצה מהאי הבריטי בגבול פנימי). את מקומו של פרוסט כמובילת השיחות מטעם בריטניה לקחה על עצמה שרת החוץ ליז טראס. אז איך זה הולך בינתיים?
יבוטל הפרוטוקול
ליז טראס נחושה להעיף את פרוטוקול צפון אירלנד, ההסדר שיוצר גבול פנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד כדי להימנע מגבול קשיח באי האירי, מהסכם היציאה אליו הגיע בוריס ג’ונסון ב-2019 ורץ עליו בבחירות. כלומר, היא לא ממש אומרת את זה, היא פשוט אומרת שהיא לא תסכים שסחורות שמגיעות מבריטניה לצפון אירלנד יצטרכו לעבור במכס, שזו בגדול המהות של הפרוטוקול. מצד אחד זה לא מפתיע: אנחנו כבר יודעים שממשלת ג’ונסון מוכנה לזרוק את המוניטין הבינלאומי שלה לפח לטובת הפוליטיקה הפנימית של הברקזיט. ייאמר לזכותה שעד כה זה עובד לה, והאיחוד – שלא רוצה לקחת אחריות על גבול קשיח באירלנד או לאבד את בריטניה כשותפת מסחר – מוכן להתגמש לא מעט. מצד שני, מה בדיוק בריטניה מציעה? ובכן, כרגע לא משהו פומבי. אבל היא כן מוכנה להפעיל את סעיף 16, שמאפשר “לדרוס” סעיפים בפרוטוקול, אם לא תקבל את מבוקשה.
אם יש משהו ששני הצדדים מסכימים עליו הוא שחלון ההזדמנויות למשא ומתן ייסגר כשיתחיל קמפיין הבחירות לאסיפת צפון אירלנד. הבחירות יתקיימו במאי, אבל הקמפיינים יתחילו בתחילת מרץ. זה אומר שחלון הזמנים לסיים את העניין הוא סוף פברואר. הצדדים מנסים לשדר אופטימיות, אבל אחרי שהתקיימו כמה פגישות הם לא מסכימים יותר מדי מעבר לזה: טראס בטוחה שהיא תצליח לכופף את ידי האיחוד עד סוף פברואר. שפצ’וביץ’ מאוכזב מכך שאין שום שינוי בעמדה הבריטית, מה שקצת מקשה להגיע לפשרה. היום (ב’) טראס תגיע לבריסל לפגישה עם שפצ’וביץ’, ובחמישי שפצ’וביץ’ יבקר את טראס. קצת קשה לדעת איך זה יתקדם, ולמרות הפגנות הרצון הטוב הקבועות מצד האיחוד, בריטניה בסוף תצטרך להציע משהו קונקרטי. יצוין שטראס הבטיחה כבר שיש לה הצעות כאלו, אבל אנחנו ניאלץ לחכות ולראות עד כמה הן שוות.
אסטרטגית, בריטניה לא מוכנה להתפשר, היא מוכנה להתקדם ליעד באמצעות פשרות. הרעיון שיש גם צד שני שאמור להרוויח היא משנית. בריטניה מגיע עם האיחוד לפשרה, אחרי יומיים קובעת שהיא לא עובדת ודורשת לעבוד על העסק מחדש.
חוק השיטור
טוב, סיימנו עם מדיניות חוץ. שנעבור למדיניות פנים? הממשלה עובדת על הצעת חוק המשטרה, הפשיעה והשיפוט, שנקראת לעתים גם חוק השיטור. הצעת החוק הזו מפלצתית בגודלה ומציעה הרבה מאוד רפורמות בתחום. למשל, הארכת מאסר לפושעים כבדים לפני שהם יכולים לצאת על תנאי או קביעת עונשי מקסימום לפשעים קלים יחסית. אבל יש כמה סעיפים בחוק שמאוד מטרידים את הציבור.
העיקרי שבהם נוגע להפגנות. נכון להיום, המשטרה יכולה להגביל הפגנה רק אם היא עשויה לפגוע באופן חמור בסדר הציבורי. הממשלה מעוניינת לתת למשטרה אפשרות להגביל הפגנות סטטיות באמצעות הגבלת רעש או קביעת שעת התחלה וסיום. היא תוכל להטיל את המגבלות האלו אפילו על אדם אחד שמפגין. בנוסף, מפגינים יצטרכו לציית לכללים שהם “מחויבים” לדעת גם אם המשטרה לא הנחתה אותם באופן ישיר. זאת, בניגוד להיום, כששוטר צריך להוכיח שהמפגינים יודעו בהנחיות לפני שיוכלו להגיש נגדם תלונה. הסעיפים האלו זוכים לביקורת רבה, בטענה שהם ידכאו את חופש ההפגנה ויגדיל את הסמכות של המשטרה להטריד אזרחים תמימים בהפגנות שקטות ואפילו סתם עוברי אורח.
צריך להגיד, חלק מהסעיפים בהצעת החוק הם סבירים. אבל אחרים נראים כמו ניסיון של הממשלה להגדיל את הכוח שלה או של זרועותיה (במקרה זה, המשטרה) בטיעונים של “שמירה על הסדר הציבורי”. ואין צורך להיתמם: הממשלה הזו כבר הוכיחה בהצעות החוק שלה שהיא שמחה לתירוצים שונים להגדיל את כוחה ולהוריד מהגב שלה את המבקרים. לכן, לא פלא שאלו טוענים – במקרה הטוב – שמדובר בהצעת חוק שנוסחה בחופזה.
הלורדים יושיעו
בית הלורדים הוא מקום מרתק. הוא מוסד לא דמוקרטי בעליל, אבל הוא משמש כחלק חיוני במערכת האיזונים והבלמים של החוקה הבריטית. הדבר נובע מכך שבית הלורדים נמצא תחת איום מתמיד בחיסול, מה שמביא אותו לשנות חקיקה בעייתית כך שתהיה יותר דמוקרטית, לפעמים בניגוד לעמדת הממשלה. הדבר מתאפשר הודות לעובדה שהמינוי לשם הוא לכל החיים, כך שגם אם מפלגת השלטון רוצה להטיל סנקציות, היא יכולה לקפוץ. וזה, בגדול, המקום אליו ממשלות עם רוב גדול בבית הנבחרים הולכות כדי לחוות השפלה.
והו, כמה שהממשלה קפצה בשבוע שעבר. היא הפסידה בלא פחות מ-14 הצבעות בבית הלורדים סביב הצעת החוק הזו. הנה רשימה חלקית: הלורדים הפילו את כוונות הממשלה להפוך את קשירתם של מפגינים לזירת ההפגנה לעבירה. גם להקשות על בניית דרכי תעבורה מרכזיות לא תהיה לעבירה בסיבוב הזה. המשטרה בינתיים לא תקבל סמכויות לבצע חיפוש על מפגינים בלי שום חשד. בתי המשפט גם לא יקבלו את הסמכות לאסור על אנשים עם היסטוריה של עשיית צרות להשתתף בהפגנות. אבל הלורדים לא רק הפילו סעיפים של הממשלה, אלא גם הוסיפו תיקונים משלהם. כך למשל, הלורדים מציעים שפשעים ממניעים מיזוגיניים יוגדרו כפשע שנאה, החוק מהמאה ה-19 שהופך שינה ברחוב לעבירה פלילית יעבור מן העולם וכיכר הפרלמנט תוגן כמקום להפגנות.
חשוב להסביר: חלק מההצלחות של הלורדים יבוטלו בבית הנבחרים (בהנחה שהשמרנים עוד יצליחו להטיל משמעת קואליציונית). עם זאת, חלק מהסעיפים שהלורדים הפילו צורפו על-ידי הממשלה להצעת החוק בדיעבד. הם לא יחזרו לבית הנבחרים, וכדי להעביר אותם הממשלה תצטרך לעבוד הרבה יותר קשה.
חוק הבחירות
עוד חוק עליו עומלת הממשלה הוא חוק הבחירות. החוק אמור להכניס כמה שינויים לתשתית הבחירות הבריטית. העניין שזכה להכי הרבה תשומת לב הוא חיוב בהצגת תעודה מזהה בקלפי. כיום, אזרחים בריטים נרשמים להצביע באינטרנט באמצעות מתן שם, כתובת ועוד כמה פרטים מזהים, ובקלפי הם מתבקשים למסור את שמם וכתובתם. הממשלה מעוניינת לסיים עם המצב הזה ולדרוש מהאזרחים להציג תעודה מזהה כלשהי, בין אם דרכון או רישיון נהיגה (כי אין תעודות זהות כמו בישראל) ובין אם תעודת הצבעה מיוחדת שהמועצה המקומית תנפיק בחינם. מדובר בדיון ישן נושן, ועוד לפני בחירות 2019 ממשלת ג’ונסון הבטיחה לקדם את העניין.
ההצעה כוללת עוד כמה סעיפים. למשל, כיום אזרחים שחיים מחוץ לבריטניה יכולים להצביע מרחוק עד 15 שנה מיום עזיבתם את הממלכה. הממשלה מעוניינת להאריך את זה לכל החיים, בטענה שלכל האזרחים צריכה להיות זכות לייצוג בפרלמנט. עניין נוסף הוא שכרזות בחירות אינטרנטיות יהיו חייבות לכלול מידע על מי שהפיקו אותן. העונשים למי שיאיימו על מועמדים לפרלמנט יוחמרו. וגם, החוק יאפשר לשר הקבינט לכתוב הצהרות שיביעו את סדר העדיפויות של הממשלה לגבי הבחירות, ונציבות הבחירות העצמאית תהיה מחויבת לקחת את ההצהרות האלו לתוך דרכי הפעולה שלה. החוק גם אמור לחזק את היכולת של הפרלמנט להטיל פיקוח פרלמנטרי על הנציבות וייקח מהנציבות כמה סמכויות שנמצאות בידי המשטרה. ולסיום, הבחירות לראשי הערים יעברו משיטת “הבחירה הנוספת” (להרחבה, ראו כאן), ובמקום זאת המועמד שיגיע לראש בסיבוב הראשון יזכה בכתר.
ביקורת
החוק הזה זוכה להמון ביקורת. עיקר הביקורת נוגע לחובה בתעודה מזהה. לישראלים זה נראה מוזר, אבל הבריטים מאוד לא אוהבים את הרעיון של תעודות זהות. מעבר לכך, החשש של המתנגדים הוא שקבוצות שוליים, שפחות סביר שיחזיקו ברישיון או דרכון, יודרו למעשה מההצבעה. וכל זה בשביל למנוע זיופי בחירות שאין שום הוכחה שקורות בהיקף משמעותי. אמנם, כאמור, אותן קבוצות יוכלו להנפיק תעודת הצבעה בחינם. ובכל זאת, פיילוטים שנעשו בעבר הראו שרגליהם של 0.7% מהאלקטורט נדחקו בגלל הדרישה לתעודה, שזה רחב יותר מהיקף הזיופים שמצליחים להוכיח. בכל מקרה, הממשלה מתעקשת שזה חשוב לטוהר הבחירות.
ביקורת רבה מושמעת גם על הסעיפים האחרים. למשל, היחסים החדשים בין הממשלה לנציבות הבחירות (שעל פניו תישאר עצמאית). האופוזיציה טוענת שהממשלה מבקשת להתערב בפעולותיה של נציבות הבחירות. זה לא בלתי מתקבל על הדעת, בהתחשב בעובדה שהממשלה הזו מתעבת ביקורת שיפוטית, וממש לא מזמן הנציבות קנסה את המפלגה השמרנית בהרבה מאוד כסף. הנציבות עצמה הגיבה להצעה עוד בקיץ, וטענה שהיא תפגע ביכולתה לפקח כראוי על הבחירות ולהבטיח את אמון הציבור בהן. הממשלה, מבחינתה, גורסת שההצעה תאפשר להגדיל את הפיקוח הפרלמנטרי על הנציבות תוך שמירה על עצמאותה. כמובן, כי הרי בשביל זה צריך גם להכניס את החלק של הצהרת השר לסיפור, נכון?
האופוזיציה גם טוענת שהרצון להרחיב את זכות ההצבעה של החיים בחו”ל לא נועדה באמת להרחיב את זכות ההצבעה, אלא את הזכאות שלהם לתרום למפלגה השמרנית מכל מקום שלא יחיו בו. במקום זה, הלייבור מציעה להוריד את גיל ההצבעה ל-16. על ההצבעה לראשי הערים, המבקרים טוענים שזה כדי שהשמרנים יוכלו ליהנות במקום בו אין להם רוב אבל יריביהם מפוצלים.
המטרה
לכאורה, מטרת החוק היא לשפר את הליך הבחירות ולהפוך אותו להוגן ונקי יותר. בפועל, כך לפחות זה נראה לרבים, הממשלה מנסה להטות את ההליך כך שייטה לטובתה. לכן היא נותנת לממשלה אפשרות להשפיע על עבודת נציבות הבחירות ומשנה את האופן בו נבחרים ראשי ערים. בעיניי רבים גם החיוב בתעודות מזהות בקלפי, למרות שלישראלים זה נראה מובן מאליו, נועד למעשה לדכא הצבעה באוכלוסיות עניות שפחות סביר שיצביעו לשמרנים. צריך להגיד שגם אם לא בכוונת מכוון, כנראה שמי שיוותרו על הצבעתם בגלל התעודה אכן יהיו מצביעי לייבור. בחירות 2019 היו הפעם הראשונה בה אנשים משכבות נמוכות באוכלוסייה הצביעו יותר לשמרנים מאשר ללייבור. בהתחשב בכך שהסקרים במושבי הלייבור שנלקחו חוזרים לפנות נגד השמרנים, כנראה שהבחירות הבאות לא ישמרו על ההישג.
כמובן, ייתכן שהממשלה באמת מעוניינת לשפר את הליך הבחירות. אבל אם כן, אז היא עשתה עבודה נוראית. דבר כזה בעיקר נראה כמו שימוש לרעה בסמכות. לו הייתה רוצה להראות רצינות לגבי העניין הזה, היא הייתה מזמינה את המפלגות האחרות לעבוד יחד על שיפורים נחוצים לתשתית הבחירות. במקום זאת, היא קובעת הכל לבד, ולרבים זה נראה כאילו השינויים נוחים עבור השמרנים באופן מחשיד.
בשבוע שעבר ההצעה עברה את בית הנבחרים, וכעת פונה לבית הלורדים. כעת נשאלת השאלה מה הם עם ההצעה. מתנגדי ההצעה מקווים, כמובן, שהלורדים ינחילו לממשלה תבוסות כפי שעשו בהצעת חוק השיטור. אבל עוד חזון למועד, והמועד להצבעה אפילו לא נקבע. עד אז ייתכן שיצוצו עוד הרבה תיקונים והתקלות מכיוון הלורדים. כאמור, האיום על עצם המוסד שלהם גורם להם להביך את הממשלות הכי חזקות, וזה לא משהו שאפשר להגיד על ממשלת ג’ונסון בימים אלו.