ארבע שנים וחצי לאחר אסון גרנפל ועדיין בניינים רבים ברחבי בריטניה מכוסים בחיפוי חוץ מסוכן ודליק. בבניינים רבים הדיירים מתבקשים לשלם את החשבונות העצומים של הסרת חיפוי החוץ, במקום שהקבלנים או בעלי הקרקע יעשו זאת. הממשלות הציגו בעבר כבר פתרונות שונים, אבל שלא קידמו יותר מדי את נושא התשלום והבטיחות בבניינים שגובהם פחות מ-18 מטרים. אתמול (ב’) שר השיכון מייקל גוב הציג את התכנית שלו לשים לזה סוף: בחודשים הקרובים הוא ינהל שיחות עם הקבלנים הגדולים כדי להגיע עמם להסכמות על כך שהם ישלמו את המחיר הנדרש. יש לו גם אקדח עם כמה כדורים בדמות מסים וסנקציות, והוא לא מפחד להשתמש בו. אבל גם התכנית שלו לא שלמה: היא לא כוללת התייחסות למפגעי בטיחות שאינם חיפוי חוץ, דיירים רבים יצטרכו לחכות זמן רב לפיצויים, ובעיקר ההתנעה של התכנית הזו תיקח עוד זמן רב. האם הממשלה הזו תישאר על כנה מספיק זמן כדי להביא את התכנית למיצוי? | צילום: ChiralJon, פליקר

בזמן שהמערכת הפוליטית מעכלת את הדיווח על עוד מסיבה אסורה ב-2020, הפעם בנוכחות ראש הממשלה, הבה נעיף מבט על העניין הפוליטי השני שתפס את תשומת הלב אתמול (ב’): חיפוי חוץ. כן כן, אנחנו הולכים לדבר על בניינים. ויש סיבה לזה שהפוסט יעסוק בחיפוי חוץ: ב-2017 חיפוי חוץ דליק הביא למותם של עשרות במסגרת אסון גרנפל, אבל יש עוד בניינים רבים שמכוסים באותו חיפוי. אתמול שר הבינוי מייקל גוב הגיע כדי להבטיח שזה לא יקרה שוב.

מה זה אסון גרנפל?

לפני שאתחיל, אציין שלפניכם תיאור של אסון רב-נפגעים, אבל בלי תיאורים גרפיים. בליל ה-14 ביוני 2017 פרצה דליקה במטבח של אחת הדירות שבקומה הרביעית של מגדל גרנפל, לונדון, חלק מתכנית דיור ציבורי. אזעקת העשן עשתה שלה והעירה את הדייר לקראת 1:00 בלילה. זה התקשר למכבי האש, שהגיעו בתוך דקות. אבל למטבח הם הגיעו רק 20 דקות לאחר קבלת השיחה, והחלו לעמול על כיבוי האש שאחזה במקרר, שמוקם ליד החלון, אבל ככל הנראה עוד בטרם הגיעו האש גם אחזה בקיר החיצוני של הבניין. השריפה טיפסה במעלה הבניין במהירות. פחות מחצי שעה אחרי שמכבי האש הגיעו האש כבר הגיעה לקומה העליונה, ה-23. בנוסף, בתאוריה המבנה היה אמור לכלוא שריפות בדירה אחת, ולכן ההוראה לדיירים הייתה להישאר במקומם. רק שכפי שבטח הבנתם, התאוריה הייתה נחמדה על הנייר אבל לא פעלה בשטח. התוצאה הייתה 72 הרוגים (ושריפה שנמשכה כ-24 שעות). חלקם נהרגו בדירתם וחלקם נהרגו בקומות אחרות בניסיון להימלט מהאש.

אסון גרנפל
מגדל גרנפל לאחר השריפה. צילום: duncan c, פליקר

אסון גרנפל, כמובן, נחקר. דוח החקירה מצא שגורם עיקרי בהתפשטות האש היה חיפוי החוץ של הבניין. חיפוי חוץ (cladding) הוא שכבה נוספת שניתנת לבניין במטרה לייעל את הבידוד שלו או להגן עליו מפגעי מזג האוויר. דוח החקירה מצא שני גורמים בחיפוי החוץ הספציפי הזה שהביאו להתפשטות האש: ראשית, החומר, שלא מתפקד היטב בטמפרטורות גבוהות ובפועל פשוט דליק. שנית, באופן קצת פחות נחרץ, בועות אוויר כלואות כחלק מהמבנה של החיפוי, שעודדו את האש. לכך נוספו עוד גורמים, כמו חומרים שהשתמשו בהם כששיפצו את המבנה. בקיצור, מגדל גרנפל היה מלכודת מוות שרק חיכתה להידלק.

מה קשור עכשיו אסון גרנפל?

אתם בוודאי תשאלו: למה זה מעניין? כלומר, זה עצוב, אבל זה קרה לפני יותר ארבע שנים וחצי. למה זה רלוונטי פתאום? ובכן, מגדל גרנפל הוא לא המבנה היחידי בו נעשה שימוש בחיפוי חוץ מעודד שריפות. אסון גרנפל העלה את המודעות לנושא חיפוי החוץ. אפשר להפוך מבנים כאלו לבטוחים, רק שזה יקר. מאוד. בתאוריה, מי שאמורים לשלם על העניין הם הבעלים של הבניין והקרקע. רק ששוב, התאוריה נחמדה רק על הנייר. בפועל, המחיר מגולגל לא פעם לבעלי הדירות, הדיירים. וזה לא רק הסרת החיפוי: יש צורך לשלם גם על אמצעים שימנעו משריפה לפרוץ במבנים האלו בזמן העבודות. מעבר למחירים האסטרונומיים – לפעמים עשרות אלפי ליש”ט – בעלים של דירה בבניין כזה יתקשו למכור את הדירה. לא רק בגלל שמי רוצה לגור במקום כזה, אלא כי קשה למצוא מקום שייתן משכנתא על דירה בסיכון כזה. בקיצור, אם אתם גרים במבנה עם חיפוי חוץ אתם בסכנת חיים ועם סיכוי טוב לברוך כלכלי.

עד כה, הממשלה הבטיחה לסייע במימון של הסרת חיפוי חוץ מבניינים בגובה 18 מטרים ומעלה. אלו נחשבים לבניינים בסיכון הגבוה ביותר. חלק מהכסף יגיע מהיטל שיושת על הקבלנים הגדולים ביותר. בכל מקרה, זה משאיר בבעיה את מי שגרים בבניינים נמוכים יותר. אתם יודעים, העובדה שבניין עם החיפוי הזה הוא בגובה 17 מטרים בלבד לא תהפוך אותו למופת של בטיחות, וזה לא יהפוך את החשבון למשהו הרבה יותר נחמד לכיס. לכן, עדיין נדרש פתרון מקיף יותר.

ומה עכשיו?

אתמול (ב’) שר השיכון מייקל גוב הציג בפני הפרלמנט את התכנית שלו. היום הזה לא התחיל מוצלח בעבורו. גוב הגיע ל-BBC כדי להתראיין לתחנת הרדיו של גוף השידור, והיה צפוי להישאל בין השאר על התכנית שלו. לדאבונו, הוא נתקע במעלית של הבניין למשך חצי שעה. לגוב שלום, הוא שמר על מצב רוח טוב ודברים כאלו קורים. אבל מהגולשים ברשתות החברתיות לא חמק צירוף המקרים שרגע לפני שהוא היה אמור לדבר, בין השאר, על בטיחות במבנים הוא נתקע במעלית.

מייקל גוב - אסון גרנפל
לא פתיחה מוצלחת ליום. מייקל גוב (צילום: הפרלמנט הבריטי)

כשהגיע לפרלמנט, הוא ננזף על-ידי יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל, על כך ששוב התקשורת עודכנה בתכנית לפני חברי הפרלמנט. הויל קיבל את הסבר הממשלה, שהפעם היה מדובר בהדלפה ולא במדיניות מכוונת של הממשלה לספר הכל, ודרש שתיפתח חקירה. גוב דיווח שהוא ביקש ממנכ”ל המשרד לפתוח בחקירה של ההדלפה. תסלחו לי, אבל אני אהיה מעט מופתע אם יתברר שההדלפה הזו לא הייתה מכוונת מכיוונו של גוב, כדרך לעקוף את האמברגו התקשורתי שהויל מצפה מהממשלה להטיל על ההצהרות שלה.

בכל מקרה, נעבור לתכנית. גוב התחיל בשתי הבטחות עקרוניות. ראשית, שדיירים לא יצטרכו לשלם על הפיכת המבנה בו רכשו דירה לבטוח. שנית, שמי שהרוויחו מבניית מבנים לא בטוחים ומכירת דירות בהם יישאו בתוצאות. מעבר לכך, ישנה גם תכנית עם כמה נדבכים. ראשית, סיום הגישה המחמירה מדי לטעמו עם מבנים בגודל בינוני, בטענה שהם בטוחים והמדינה לא צריכה לבזבז משאבים עליהם. שנית, הקמת קרן לבטיחות מבנים, במסגרתה הקבלנים יקבלו עוד עידוד לשלם על התיקונים ובעלי הדירות יקבלו מידע חשוב בנושא. שלישית, גוב הבטיח שדיירים בבניינים שגובהם מעל 11 מטר, במקום 18, לא יצטרכו לשלם דבר על הפיכת הבניין שלהם לבטוח. בין השאר, זכותם של בעלי דירות לבוא בדרישות לבעלי המבנים תורחב לעד 30 שנה לאחור. ולסיום, חבילת חקיקה שתסדיר גם את התקנות לבטיחות מפני שריפות, מעמד הדיירים ועוד. הוא הבטיח שדיירי הדיור הציבורי לא יזכו להתעלמות כמו דיירי מגדל גרנפל.

המכתב

כדאי גם לציין שמייקל גוב פרסם מכתב לקבלנים הגדולים באנגליה ובוויילס לקראת העתיד לבוא. במכתב הוא דורש מהקבלנים שלוש התחייבויות: ראשית, לשים כסף, שמוערך ב-4 מיליארד ליש”ט, כדי להוריד את חיפוי החוץ מכל המקומות שדורשים זאת. שנית, לשלם מכיסם על הסרת חיפוי החוץ המסוכן מכל הבניינים שהם לקחו חלק בבנייתם. שלישית, לספק נתונים על כל הבניינים שלקחו חלק בבנייתם בשלושים השנים האחרונות, בהם יש כשלי בטיחות אש מכל הסוגים. גוב דרש שעשרים הקבלנים הגדולים יתחייבו למסגרת הזו עד תחילת מרץ. הוא מעוניין להגיע לשיחות עמם ברצון טוב, אבל הוא לא יהסס לנקוט בכל צעד שיידרש אם לא ישתפו פעולה. לדוגמה, תיחסם מהם גישה למימון ממשלתי לו הם זכאים כרגע.

דבר הפרלמנט

לפרלמנט היה מה להגיד. ראשונה עלתה שרת הבינוי בממשלת הצללים ליסה ננדי. היא בירכה על כך שהממשלה מתכוונת לדאוג לכך שהקבלנים ובעלי הבניינים, ולא הדיירים או כספי הציבור, יהיו אלו שישלמו על התיקונים הנדרשים. אבל יש לה גם ביקורת. הביקורת נובעת מכך שבשלב הראשון הממשלה לא מעוניינת לכפות יותר מדי אמצעים חוקיים מלמעלה על הקבלנים כדי שלא יגלגלו את התשלום לבעלי הדירות, אלא להגיע עמם להסכמות. לדברי ננדי, גוב לא הציג שום תכנית רצינית לגבי מה הוא מתכוון לעשות אם המו”מ לא יצליח. מה גם, שבואו נגיד שגוב רוצה לאיים עליהם במס: ההחלטה לעשות זאת נשארת בכלל באחריות משרד האוצר. לכן, ננדי דרשה לראות תכנית גיבוי מסודרת יותר. בנוסף על כך, בגלל אסון גרנפל גוב התייחס להסרת חיפוי חוץ. אבל יש גם עוד בעיות בטיחות שעולות לבעלי הדירות כסף שלא קשורות לחיפוי חוץ, והם לא מקבלים מענה. כפי שננדי ניסחה זאת: “לא ניתן ליצור בניין חצי בטוח”.

ליסה ננדי
מברכת על הפתיחה, אבל יש עוד מה לעשות. ליסה ננדי (צילום: הפרלמנט הבריטי)

דוברת ה-SNP לענייני בינוי, פטרישיה גיבסון, טענה שבמשך קרוב לחמש שנים מאז אסון גרנפל הממשלות השונות הציעו פתרונות שונים לגבי מי ישלם ולא הייתה מדיניות עקבית של ממש. כמו כן, היא דרשה הבטחה מגוב שהממשלה תעבוד עם הממשלות של סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד. גוב הבטיח לה שכך ייעשה. עוד דובר רלוונטי היה שר הבינוי הקודם, רוברט ג’נריק, שפוטר על-ידי בוריס ג’ונסון בספטמבר האחרון. הוא התייחס להבנתו שגוב הגיע להסכמות עם האוצר על תכנית גיבוי למקרה שהשיחות ייכשלו, בה הנטל ייפול בעיקר על דיירי הדיור הציבורי. ג’נריק דרש ערובות לכך שלא יקרה מצב בו אנשים שחיים בדיור ציבורי וחסרי בית ישלמו את המחיר.

מחוץ לפרלמנט

תגובות היו גם בחוץ. ריס ליפמן, דייר באחד המבנים המסוכנים האלו, טען שיש בעיה אחת רצינית: שימוש בחומרים שהביאו לאסון גרנפל מלכתחילה עדיין חוקי. אז איך אפשר לצפות מהקבלנים שישלמו על תיקונים, תוך כדי שעדיין מאפשרים להם להשתמש בחומרים? סטף פייק, דיירת אחרת בבניין מהסוג הנ”ל, בירכה על הצעדים, אבל שהיא צריכה סיוע מהיר עם הכסף שכבר שילמה לפני שתצטרך להכריז על פשיטת רגל. שרלוט מיהאן, דיירת בבניין אחר, גם בירכה על ההכרזה של גוב, אבל חוששת מכך שכרגע היא לא כוללת התייחסות למפגעי בטיחות שאינם חיפוי חוץ.

לסיכום

אסון גרנפל ממשיך ללוות את בריטניה גם יותר מארבע שנים וחצי אחרי. לא רק בגלל הקורבנות עצמם, אלא כי במותם ציוו לנו להפוך את המבנים לבטוחים. אבל כל השנים האלו דיירים רבים בבניינים מסוכנים לא קיבלו את הבטיחות לה נדרשו, או שקיבלו לביתם את החשבון על העבודות, שהיה גבוה למדי. התכנית של מייקל גוב היא צעד בכיוון הנכון כדי לסיים את זה בצורה הוגנת, אבל כפי שציינו באופוזיציה, אלו צעדים קטנים. הרבה מפגעי בטיחות נשארים בחוץ, ובהתחשב בתאריך בו גוב מצפה לקבל התחייבות מהקבלנים הוא יפתח בשיחות איתם רק בעוד חודשיים. בינתיים הדיירים יצטרכו להתפלל שלא תהיה איזושהי תקלה שתביא להתלקחות הבניין או שהם לא יאבדו את כל חסכונותיהם, כשגם ככה יוקר המחיה רק עולה. גם נראה שתכניות הגיבוי של גוב עוד דורשות שיפור. אבל אין ספק שזו התחלה.

הבעיה העיקרית של גוב, יש לציין, היא האיטיות. לא רק בגלל המשמעויות של זה עבור הדיירים. צריך לזכור שאנחנו לא יודעים כמה זמן עוד נשאר לבוריס ג’ונסון. נראה שהחבל מתהדק סביבו מיום ליום. האם הוא יישאר במקומו עד סוף השיחות של גוב עם הקבלנים? ואם לא, האם גוב יישאר במקומו לכשייבחרו המחליף או המחליפה? ואם לא, האם הקו של גוב יימשך לאחר שיוחלף? כלומר, ההמתנה של גוב ומיעוטם של צעדים מידיים (יש כמה) עשויה להביא את כל הכוונות הטובות האלו היישר לפח האשפה. אז יש התחלה, אבל נצטרך לראות אם נגיע לקו הסיום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.