מסיבה אסורה

תסבוכת חדשה לבוריס ג’ונסון: חשיפה של הדיילי מירור בשבוע שעבר הראתה שבדצמבר שעבר התקיימה בדאונינג 10 מסיבה לכבוד חג המולד, בזמן שתושבי לונדון התבקשו לחיות תחת הגבלות מחמירות. ג’ונסון ושרים נוספים ניסו לטעון בהתחלה שלא הייתה מסיבה, ואם הייתה אז היא לא הפרה את ההנחיות. האופוזיציה לא קנתה את זה, ואפילו חברי פרלמנט שמרנים פקפקו בגרסה הזו. כש-ITV חשפו וידאו שצולם בסמוך למסיבה האמורה, בו נראתה הדוברת של ג’ונסון דאז אלגרה סטרטון מתאמנת כיצד לענות לשאלות על המסיבה. זה גרם לג’ונסון לשנות גישה ולהבטיח חקירה פנימית של האירוע. אבל זה כבר היה מאוחר מדי: באופוזיציה ובמפלגה השמרנית נשמעו קולות שקראו לו להתפטר לאחר ששיקר לפרלמנט. סטרטון, אגב, כן התפטרה. אז מה הפלא שכאשר ג’ונסון הכריז על הגבלות קורונה נוספות כדי להתמודד עם האומיקרון, רבים חשבו שזו הסחת דעת? כמו כן, עולה השאלה האם זו תחילת הסוף של ג’ונסון | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10

אני רוצה לפנות מפה למערכות העיתונים הבריטיות (תתקינו גוגל טרנסלייט): בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים דבק במפלגה השמרנית הכינוי “המפלגה הנבזית” (the nasty party), לאור מה שת’רזה מיי תיארה ב-2002 כ”מספר פוליטיקאים שהתנהגו באופן מחפיר ואז החמירו את מעשיהם על-ידי ניסיון להתחמק מאחריות”. בהתחשב בכפל המשמעות, איך יכול להיות לכל הרוחות שהכותרת “The Nasty Party” לא ניתנת בכלי התקשורת למסיבה האסורה? צריך לחשוב בשבילכם על הכל?

איזו מסיבה אסורה?

אה כן. תרשו לי להסביר. ברביעי שעבר (1.12) הדיילי מירור חשף שב-18 בדצמבר 2020, כשלונדון הייתה תחת הגבלות כבדות שאסרו על מפגשים חברתיים, התקיימה מסיבה לכבוד חג המולד ב”חדר בינוני בדאונינג 10″, בה השתתפו כמה עשרות אנשים. לפי אחד המקורות של המירור, היה מדובר ב”סיוט קורונה”. יום לאחר המסיבה האמורה, שווה להזכיר, בוריס ג’ונסון הודיע על ביטול המתווה לחג מולד עם המשפחה כמעט לכל אנגליה. בכל מקרה, לפי העדויות שהגיעו לידי המירור, בזמן שמסיבת חג המולד הרשמית הועברה לזום, עובדי ממשלה התכנסו בניגוד להנחיות כשהם משיקים כוסות ומשחקים “גמד וענק” (תתרגמו אתם ל”סנטה הסודי”). בנוסף, לפי הכתבה היו עוד כמה אירועים בדאונינג 10 שעברו על ההנחיות, חלקם בהשתתפות אשתו של בוריס ג’ונסון, קארי ג’ונסון (או קארי סימונדס, אם ניצמד לשם הנעורים).

לא צריך להרחיב מעבר: לפי החשיפה, בזמן שהאזרחים מהשורה נדרשו להישאר בבתים, להימנע מהתקהלויות (להזכיר, אז היה “חוק ה-6” בתוקף, כלומר איסור על התכנסות של יותר משישה אנשים שאינם משתייכים לאותו משק בית) ולשמור על ריחוק חברתי, המקורבים לבוריס ג’ונסון חגגו. מה שזכה לאמרת הכנף של האופוזיציה, “חוק אחד להם וחוק אחר לכל השאר”. פוטנציאל נפיץ ללא ספק.

שיהיה ברקע

רגע לפני שאעבור להתפתחות של הסיפור, הייתי רוצה שתקראו אותו עם סיפור אחר בראש: שערוריית פטרסון. בקצרה: חבר הפרלמנט השמרני אואן פטרסון הפר את כללי האתיקה, ובהתאם ועדת האתיקה קבעה לו עונש שהיה עשוי להביא להדחתו מהפרלמנט. בוריס ג’ונסון, במקום לתת לו לשאת בתוצאות, שיתף פעולה עם חברי מפלגה אחרים וקידם מהלך שישעה את הענישה של פטרסון כדי לבחון את אכיפת כללי האתיקה מחדש. כולם ראו את זה כניסיון של ג’ונסון לשנות את הכללים כדי להציל מעונש מישהו מהמפלגה שלו, ואולי גם את עצמו בהמשך. המהלך זכה להתנגדות עזה, וג’ונסון נאלץ לסגת ולזרוק את פטרסון אל מתחת לגלגלי האוטובוס. פטרסון החליט להתפטר מהפרלמנט ולעזוב את “העולם האכזרי של הפוליטיקה”. בינתיים, האופוזיציה המשיכה לעשות מהממשלה קציצות והשפילה אותה שוב ושוב, מה שגם התבטא בירידה של השמרנים בסקרים וצמצום הפער בינם לבין הלייבור.

ביקום מקביל, ג’ונסון היה נותן לפטרסון להתמודד עם השלכות מעשיו. גם אם פטרסון היה מודח, הוא כנראה היה מצליח לחזור לפרלמנט בבחירות הביניים. בנוסף, הכתם של המעשים שלו כנראה לא היה דבק במפלגה השמרנית כולה, או בכל מקרה לא באותו אופן. תוך יומיים כולם היו שוכחים שזה קרה ועוברים הלאה. השמרנים אולי היו עולים על מהמורה, אבל לא על כביש משובש כמו שהם עלו עליו בפועל. בקיצור, הניסיון של ג’ונסון לחפות על חברו למפלגה נגמר בכך שלחבר אזלו האופציות להמשיך לכהן בפרלמנט וג’ונסון עצמו הסתבך אפילו יותר.

וכעת, נחזור לסיפור.

תגובות ראשוניות

התגובות הראשונות שהגיעו מטעם בוריס ג’ונסון ודאונינג 10 היו קצת מוזרות. כשנשאל על כך בשאלות לראש הממשלה ביום הפרסום על-ידי ראש האופוזיציה קיר סטארמר וראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד, ג’ונסון השיב ש”כל ההנחיות מולאו”. ג’ונסון גם טען שהציבור לא רוצה להתמקד במה שקרה לפני שנה, אלא במה שקורה כעת. הטקטיקה של ג’ונסון לקבוע לאופוזיציה במה הציבור רוצה לדון במקום לענות לעניין היא לא חדשה, אבל זה לפעם אחרת. גם בדאונינג 10 הגיבו לפרסום בטענה ש”כל חוקי הקורונה נשמרו כל הזמן”.

שימו לב אין פה הכחשה שהתקיים אירוע, אלא רק נטען שהכללים לא הופרו. היחידה להכחיש את קיומו של אירוע הייתה הדוברת של קארי ג’ונסון (דוברות דאונינג 10 עברה להכחשה מלאה בהמשך). עכשיו, הכללים באותו זמן קבעו שאין לקיים מסיבות ושיש להתקבץ רק לצרכים חיוניים של העבודה. במילים אחרות: אם אכן הכללים נשמרו, אז בהכרח לא התקיים אירוע. אם לא התקיים אירוע, אז למה לא פשוט להגיד שלא התקיים אירוע? האם ג’ונסון מנסה לטעון שהתקיים אירוע, אבל שאיכשהו באורח פלא הוא לא הפר את ההנחיות. כמובן, אם יצליח להוכיח שהיה בו צורך של ממש, זה יהיה נכון. אבל האם יש צורך שכמה עשרות אנשים יתכנסו בחדר קטן (אפילו אם מניחים שלא הייתה שתייה ו”גמד וענק”)? בהצלחה עם זה.

התפתחות התגובות

שלא במפתיע, לא ממש קנו את הטענה שלא הופרו ההנחיות. זה לא מה שימנע מהשרים להמשיך להשתמש בו. מגי ת’רופ, השרה הזוטרה לחיסונים, אמרה ב-BBC ש”הובטח לי שכל ההנחיות מולאו”. אז למה לא להגיד שלא הייתה מסיבה? או לחלופין, לספק ראיות שהאירוע אכן התקיים בלי להפר את ההנחיות, ובכך היה אגדי ברמות של חד-קרן. השר לשיטור קיט מלטהאוס אמר את המשפט המדהים: “אני לא יודע אם אירוע כזה אכן התקיים, אבל אם הוא התקיים הוא לא הפר את הכללים”. זו אמירה מאוד מטומטמת, מהסיבה הפשוטה שאם הוא לא יודע אם אירוע כלשהו קרה, זה מגוחך להניח שהוא יודע מה קרה בו אם אכן קרה. שר המשפטים דומיניק ראב נלחץ על-ידי מראיין ה-BBC אנדרו מאר. למרות שניסה לטעון שלא ניתן להגיב לסיפור שמבוסס על מקורות אנונימיים, הוא הודה שאם התקיימה “מסיבה רשמית” מדובר בהפרה של הכללים. הכללים כמובן לא מפרידים בין “מסיבה רשמית” (מה זה?) ללא רשמית, אבל היי זו התקדמות.

The government says “there was not a party” at No 10 last December and that no COVID rules were broken. A week into the story, this is a new 5-min video on the gap between the government’s assurances and available evidence. Produced by Michael Cox. https://t.co/cqIalvKKnB pic.twitter.com/vWBxhOogI7

— Ros Atkins (@BBCRosAtkins) December 6, 2021

אבל ראב הוסיף אמירה תמוהה משלו. המשטרה קיבלה דרישה מהלייבור לחקור את המסיבה, והגיבה שהיא “שוקלת” את העניין. לדבריה, “המדיניות שלנו היא לא לחקור דרך קבע הפרות של כללי הקורונה בדיעבד, אבל אנחנו נשקול את התכתובת שקיבלנו”. ראב התייחס לחקירת המשטרה האפשרית אצל מאר ואמר: “[המשטרה] לרוב לא מסתכלת לאחור וחוקרת דברים שקרו לפני שנה”. עכשיו, זה הגיוני להגיד את זה רק על הקורונה, אבל באופן כללי המשטרה חוקרת דברים שקרו גם לפני הרבה יותר משנה. העובדה ששר המשפטים אמר את זה, למרות שהיה אפשר להבין למה התכוון, זיכתה אותו בלעג.

בוריס ג’ונסון המשיך להתעקש. במקרה אחד אמר: “אף כלל קורונה לא הופר והנה לכם”. לפני שלושה ימים (ב’), בתגובה לפרסום של הטיימס שהאירוע אורגן על-ידי אנשי השירות הציבורי, ג’ונסון נשאל על האירוע. הוא התעקש שהכללים נשמרו. כשנשאל אם הוא חקר את האירוע, הוא ענה: “שכנעתי את עצמי שהכללים נשמרו כל הזמן”. סבבה. מה עם לשכנע אותנו?

ראיית הזהב

ההכחשות המגוחכות האלו היו יכולות להימשך לנצח, אבל אז ITV הגיע עם חשיפה משלו. שלשום (ג’) הערוץ פרסם צילום מודלף של הדוברת האישית של בוריס ג’ונסון דאז, אלגרה סטרטון, מתאמנת ב-22 בדצמבר 2020 יחד עם כמה חברי צוות אחרים של דאונינג 10 על מקרה בו עיתונאים ישאלו אותה על המסיבה. החבורה התבדחה שסטרטון “הלכה מוקדם”, שבסך הכל היה מדובר ב”גבינה ויין” או “פגישת עסקים” ש”לא היה בה ריחוק חברתי”. בקיצור, ההדלפה הזו הראתה שאנשי דאונינג 10 ערכו מסיבה ואף התכוננו לנסות להכחיש אותה ללא הצלחה יתרה.

אתם יכולים לתאר לעצמכם שהאופוזיציה חגגה על החשיפה הזו. קיר סטארמר אמר: “אנחנו יודעים שהממשלה הפרה את הכללים, הם חגגו, ועכשיו הם צוחקים עלינו”. הוא דרש מבוריס ג’ונסון ש”יקבל את מה שקרה ויתנצל”. במקום זאת, כך סטארמר, “ראש הממשלה מרוחק חברתית מהאמת”. מי שכתב לסטארמר את השורה הזו צריך להגיש מכתב התפטרות לאלתר, אבל זה לפעם אחרת. איאן בלאקפורד ראה בזה את הראיה המנצחת וצייץ שעל ג’ונסון “להגיע לבית הנבחרים ולהסביר את ההפרה הגסה הזו של הכללים”.

"The govt broke the rules, they partied and now they're laughing"

Sir Keir Starmer has accused No. 10 staff of "treating the public with contempt" after footage emerged of senior aides joking about a Christmas party during a time of COVID restrictions.https://t.co/pY3NGkUlmz pic.twitter.com/Tup7x9iF59

— Sky News (@SkyNews) December 7, 2021

גם שמרנים רבים כעסו. רוג’ר גייל טען שאם יתברר שג’ונסון הטעה את חברי הפרלמנט בכך שאף כלל לא הופר “זו תהיה עילה להתפטרות”. יש לציין שהקודים של הפוליטיקה הבריטית אכן דורשים מחבר ממשלה שהוליך את הפרלמנט שולל להתפטר. סעידה וארסי, חברה בבית הלורדים מטעם השמרנים, צייצה: “כל שר, פרלמנטר ועובד במסיבה ברחוב דאונינג חייב להתפטר עכשיו. בלי אם ובלי אבל. שלטון החוק הוא ערך בסיסי, הדבק שמחזיק אותנו כאומה. ברגע שהוא נזרק על-ידי אלו שבשלטון מהות הקיום של הדמוקרטיה שלנו בסכנה”. בקיצור, בלגן.

Every minister , parliamentarian & staffer at the #downingstreetparty must resign NOW.
No ifs no buts
The rule of law is a fundamental value , the glue that hold us together as a nation.
Once that is trashed by those in power the very essence of our democracy is at stake.

— Sayeeda Warsi (@SayeedaWarsi) December 8, 2021

אגב, במקביל הדיילי מירור פרסם ששר החינוך דאז גווין ויליאמסון גם קיים מסיבת חג מולד משלו באותה תקופה. המזל של ויליאמסון זה שהוא כבר הועף מתפקידו בארגון מחדש של הממשלה בספטמבר האחרון, כך שכנראה יעזבו אותו בשקט. יש דגים גדולים יותר.

צעד אחורה

הממשלה הבינה שהיא נכנסה לבור רציני. ביום שאחרי (אתמול, ד’), שרי הממשלה נמנעו מלהתארח בתכניות הבוקר כדי שלא יצטרכו לענות על מה שקרה. הציוצים של העיתונאים על תסיסה שמרנית גוברת נגד ג’ונסון רק הלכו והתרבו. כולם חיכו לשאלות לראש הממשלה, אז בוריס ג’ונסון יצטרך להתמודד עם ההתפתחויות החדשות. וג’ונסון אכן הגיב: עוד לפני שנשאל שאלה אחת, הוא פתח בהתנצלות על מה שנראה בסרטון (שימו לב: הוא התנצל על כך שעוזריו התבדחו על האירוע, לא על קיומו של האירוע). הוא הודיע שמזכיר הממשלה קיבל הוראה לחקור את העניין ולהביא מסקנות במהירות (כי הוא שוכנע שהכללים נשמרו), תוך הבטחה שמי שאם יימצא שאכן הופרו הכללים האשמים ייענשו. ההודעה זכתה לביקורת ציבורית משתי סיבות: ראשית, כי בדאונינג 10 מסרבים להבהיר אם מזכיר הממשלה נכח במסיבה בעצמו. שנית, כי ג’ונסון הורה לחקור רק את אירועי ה-18 בדצמבר, ולא מסיבות אחרות שנחשפו מאז.

ג’ונסון, אגב, נשחט בסשן השבועי. קיר סטארמר טען שההתנהלות הזו פוגעת באמון הציבור בממשלה ובהנחיותיה, ואף טען במשתמע שלג’ונסון אין “סמכות מוסרית” לתת לציבור הנחיות קורונה. זה עוד היה עדין: איאן בלאקפורד אמר במפורש שג’ונסון חייב להתפטר מתפקידו. זו לא הפעם הראשונה: לפני שבועיים השניים רמזו, ולא בעדינות, שג’ונסון עומד בפני סוף דרכו הפוליטית. יש פה מעבר ברטוריקה: לרוב האופוזיציה מבקרת את פעולותיו של ראש הממשלה, אבל לא דורשת התפטרות. הדרישות האלו שעולות במרומז או במפורש מראות שהאופוזיציה מעוניינת להמיר את מרכז הכובד מכשלי המדיניות של ג’ונסון לכשלי האישיות שלו. עם השמרנים הם יתמודדו בקלפיות, אבל ג’ונסון צריך ללכת עכשיו. כמובן, זה נוח גם לה: סטארמר לא מצטיין כשזה מגיע לשכנוע בענייני מדיניות, ולכן להיפטר מהצורך לדבר על זה מסייע לו בהחלט.

ג’ונסון ניסה להדוף את הביקורת בטענה שסטארמר ובלאקפורד משחקים בפוליטיקה סביב הנושא. זו חוצפה ממדרגה ראשונה: מהרגע שג’ונסון התחיל להתמודד בפרלמנט מול סטארמר הוא לא הפסיק לשחק בפוליטיקה סביב הקורונה, תוך טענה שהביקורת העניינית של סטארמר היא זלזול בעובדי ה-NHS.

הלחץ גובר

הדברים לא הפסיקו שם. מצבו של ג’ונסון בקרב הציבור לא מזהיר. סקר מצא ש-54% מהציבור ושליש מהמצביעים השמרנים מאמינים שג’ונסון צריך להתפטר. סקר אחר מצע שמדובר ב-53% מהציבור הכללי ו-35% מהמצביעים השמרנים. בכל מקרה, יותר מחצי מהציבור ויותר משאר הסקרים שנערכו השנה. באחד הסקרים, שיעורי התמיכה בג’ונסון להישאר בתפקידו עמדו על 28% בלבד. אחד הסקרים האלו גם מצא ש-63% לא האמינו לטענותיו של בוריס ג’ונסון בנוגע לאירועי ה-18 בדצמבר, לעומת 12% בלבד שכן האמינו. אם לקצר את המספרים, התמיכה בג’ונסון נמצאת בחתיכת שפל רציני.

https://twitter.com/OpiniumResearch/status/1468598586896232450?ref_src=twsrc%5Etfw%7Ctwcamp%5Etweetembed%7Ctwterm%5E1468598586896232450%7Ctwgr%5E%7Ctwcon%5Es1_&ref_url=https%3A%2F%2Fwww.joe.co.uk%2Fnews%2Fmajority-of-people-think-boris-johnson-should-resign-according-to-new-poll-305110

במקביל, ג’ונסון המשיך לחטוף אש ממפלגתו שלו. ראשת השלוחה הסקוטית של המפלגה לשעבר, רות’ דייווידסון, טענה שהניסיונות של ג’ונסון לכפר על הכל בחקירה היו “פתטיים”. עוד היא טענה שאף אחד מהדברים שקרו “לא ניתנים להגנה”. ראש השלוחה בהווה, דאגלס רוס, היה יותר עדין. כשנשאל, הוא אמר ש”יש לו אמון” בראש הממשלה, אבל שנראה שההצהרות שלו מהשבוע שעבר ומהשבוע, בתוספת הווידאו שנחשף על-ידי ITV, לא מסתדרים. כמו כן, הוא הזהיר שאם אכן יתברר שג’ונסון הטעה את הפרלמנט, הוא “לא יוכל להמשיך לכהן במשרה הרמה ביותר”. עם המלכה שנשכחה הסליחה.

בסופו של דבר, הקורבן הוקרב. אלגרה סטרטון, שמאז דצמבר 2020 הפכה לדוברת של COP26, התפטרה מתפקידה. בהצהרה סוחטת דמעות היא הביעה חרטה על האופן בו התנהגה כפי שתועד בסרטון, שנראה כלעג למי שטרחו לשמור על הכללים. שוב, לא על קיומה של מסיבה אסורה, אלא על התגובה שלה לאירוע. בכל מקרה, סטרטון כבר לא תעבוד בתפקידים ממשלתיים בעתיד הנראה לעין.

תכנית ב’

אתם אולי זוכרים שבספטמבר האחרון הממשלה הציגה את תכנית ב’ להתמודדות עם הקורונה. בגדול, מדובר בתכנית להתמודדות עם מקרה שהקורונה תכה חזק בחורף, במה שכולל חובת מסכות מוגברת, עידוד עבודה מהבית ודרכון ירוק מחייב. ובכן, אמש (ד’) בוריס ג’ונסון הודיע שבשבוע הבא התכנית תיכנס לתוקף. הסיבה הרשמית היא האומיקרון, שלפי הנתונים שהוצגו במסיבת העיתונאים על-ידי אנשי המקצוע, מביא להכפלת החיוביים כל יומיים-שלושה, שזה קצב פסיכי. ג’ונסון הסביר שהוא לא נהנה להטיל מגבלות, אבל עד שיהיה ברור מה הנזק הצפוי מהווריאנט הארור צריך לנקוט משנה זהירות. את מסיבות החג עדיין אין צורך לבטל.

מה זה קשור לענייננו? ובכן, ההכרזה הזו מגיעה דיי במפתיע. לפי עיתונאי הטלגרף בן ריילי-סמית’, משיחות שערך עם אנשי הדרג המקצועי ביום שלפני, כולם ציפו שהכרזה על תכנית ב’ תגיע לכל המוקדם בשבוע הבא. ריילי-סמית’ חתם את ציוצו: “מה האיץ את הליך החשיבה בן לילה, אני תוהה”. הרמיזה ברורה: מדובר בהסחת דעת מהשיט-שואו שג’ונסון מתמודד איתו בזירה הפוליטית. הדבר זכה להדהוד בשאלות לראש הממשלה על-ידי חבר הפרלמנט השמרני ויליאם וראג (Wragg), יו”ר ועדת אדמיניסטרציה וחוקה. וראג שאל על הדיווחים שהגיעו בבוקר על כוונתו של ראש הממשלה להכריז על תכנית ב’, בכך ש”מעטים ישתכנעו מטקטיקת הסחה כזו”. זו אפילו לא רמיזה. הרשתות החברתיות התמלאו בטענות רבות שג’ונסון מטיל הגבלות נוספות – שנראה כמה מורדים שמרנים יהיו נגדן הפעם – כדי להסיח את הדעת מהסיפור החם של השבוע.

"Very few will be convinced of this diversionary tactic"

Conservative MP William Wragg asks Boris Johnson about media reports of plans "to initiate a winter Plan B"

The PM says: "No decisions will be taken without consulting the cabinet"#PMQs https://t.co/AEF6raqOXl pic.twitter.com/ekvWBBMYux

— BBC Politics (@BBCPolitics) December 8, 2021

עכשיו, אני אולי נאיבי, אבל אני רוצה להאמין שראש ממשלה לא יטיל מגבלות על הציבור רק כדי להציל את עורו. זה גם אומר שראש מערך הרפואה והמדען הראשי, שהציגו את הנתונים, שותפים לקנוניה. אומיקרון הוא באמת וריאנט מחורבן. אבל זה לא באמת משנה מה אני חושב, וזה לא משנה מה האמת: עם כל-כך הרבה אנשים שחושבים שמדובר בפעולת הסחה נטו, אנחנו חוזרים לשאלה של קיר סטארמר – האם לבוריס ג’ונסון יש סמכות מוסרית להטיל מגבלות על הציבור? לאמון הציבור זה בטוח לא מועיל.

חזרה לפטרסון

תחשבו שבשבוע שעבר, במקום לספר שכל הכללים נשמרו, ג’ונסון היה עונה לקיר סטארמר ואיאן בלאקפורד שהוא רואה את הדברים בחומרה, שהעניין בבדיקה ואולי זורק גם מישהו מתחת לגלגלי האוטובוס. סביר להניח שהאופוזיציה עוד הייתה עצבנית ליומיים-שלושה, אבל בזה זה כנראה היה נגמר. במקום זאת, ג’ונסון סיפק הסברים קלושים שרק דרבנו את האופוזיציה והתקשורת להיאחז בסיפור. מיום ליום עוד ועוד לבנים נוספו לסיפור, וכעת ג’ונסון חשוד בכך ששיקר לפרלמנט, מעשה שדורש התפטרות מהתפקיד. בנוסף, דוברת מסורה שלו מתפטרת מהתפקיד. כמו במקרה של אואן פטרסון: במקום להתמודד עם המצב הלא נעים, הוא ניסה לחפות על המצב באופן מגושם, רק הסתבך יותר ונאלץ למרות הכל לזרוק מישהו מתחת לאוטובוס, בצורה הרבה יותר קשה. שלא לדבר על התסיסה הפנימית שהוא יוצר במפלגה בכל פעם כזו. פעם אחת זו טעות, בפעם השנייה לא ניתן להתחיל לתהות אם זה אולי פתולוגי.

אגב, המשטרה החליטה אתמול שלא לחקור את העניין, בגלל חוסר בראיות זמינות (למרות שכן דרשה ממזכיר הממשלה סיימון קייס להעביר אליה כל ראיה שימצא בחקירה שלו). ספק שזה באמת יעזור: הציבור הבריטי לא מאוד סובלני לטיעון שדבר מסוים אינו פלילי ולכן כשר. אבל לו ג’ונסון היה פועל נכון בהתחלה, ההודעה של היום הייתה עשויה לחזק אותו.

תחילת הסוף?

רבים תוהים אם זה יביא לנפילתו של ג’ונסון. חלק סבורים שכן, חלק סבורים שלא. הנה התחזית שלי: כרגע מוקדם לדעת. בעוד שבוע בדיוק ייערכו בחירות הביניים להחליף את אואן פטרסון. לא שפרשות השחיתות שלו לא הכבידו מספיק על המתמודד השמרני, עכשיו גם הסיפור הזה מעיב על הכל. תוצאות הבחירות יהוו אינדיקציה: אם השמרנים יצליחו לשמור על המושב, ג’ונסון ייחשב לאחד שמסוגל לנצח בחירות גם בתנאים קשים ויצליח לקנות לעצמו עוד זמן. אם השמרנים יצליחו להפסיד את המחוז השמרני הקבוע למפלגה אחרת, הדבר יאותת שההתנהלות של ג’ונסון יוצרת נזק עצום למפלגה. לא בטוח שזה יביא להדחתו, אבל זה בהחלט יקרב אותה. צריך לזכור שגם ת’רזה מיי בשיא סאגת הברקזיט, עמדה בפני הצעת אי-אמון פנים-מפלגתית ושרדה. כלומר, זה לא בא בקלות להדיח ראש מפלגה.

אם להשוות למקרה ההדחה של מרגרט ת’אצ’ר ב-1990, הרי שמעבר למחלוקות הפנימיות הקשות על היחס לקהילה האירופית, היה נראה שמס הגולגולת ירחיק את כל המצביעים ויגרום למפלגה להפסיד. אז קרעים פנים-מפלגתיים יש לבוריס ג’ונסון בשפע. אם ייראה עכשיו שהוא גם מתחיל לקרב את המפלגה להפסדים, המפלגה תצטרך לעשות חושבים. השמרנים הם סכינאים מקצועיים, שזה אומר שהם יודעים לשלוף את הסכינים ברגע הנכון כדי לא להיכנס למלחמות פנימיות כמו בלייבור, אבל כשהם כבר שולפים את הסכינים קשה מאוד לשרוד את זה.

אז כאמור, נחכה לשבוע הבא.