כולם במתח, וריאנט חדש בשטח: אומיקרון. אחרי שהתגלה באפריקה הדרומית הווריאנט המדאיג, ממשלת בריטניה לא נשארה אדישה. בתחילה היא סגרה במהירות את הגבולות עם מדינות האזור. לאחר מכן היא החזירה את חובת המסכות במקומות סגורים וחובת בידוד למי שנחשפו לחיוביים לאומיקרון. הממשלה הסבירה שהיא עושה זאת כדי להבטיח שלא יהיה צורך לבטל את חגיגות חג המולד, אחרי שבשנה שעברה נאלצה להכניס כמעט את כל המדינה לסגר בחג. אבל מתנגדי ההגבלות במפלגה השמרנית לא התרצו, והממשלה חוותה עוד מרידות מצדם, בנוסף על כל אלו שכבר היו בשבועות האחרונים. וכעת כולם שואלים שאלה אחת: מה יהיה על מסיבות החג? | צילום: טים האמונד, דאונינג 10
לפני פחות משבועיים כולנו גילינו על קיומה של אות יוונית שלא הכרנו, אומיקרון (לא כולל בוגרי לימודים קלאסיים וחוקרי יוון). זאת בשל זיהוי וריאנט חדש של הקורונה, שהוגדר על-ידי ארגון הבריאות העולמי כ”ווריאנט מעורר דאגה” (variant of concern). אני לא הולך להגיד עד כמה הוא מסוכן יותר או פחות מהדלתא, כי אני לא וירולוג ולהבנתי כרגע הוא עוד תחת מחקר כדי להבין את המשמעויות שלו. אבל בגלל שיכולותיו והשפעתו טרם ברורים, ממשלות ברחבי העולם נקטו במספר צעדים. ובריטניה היא לא יוצאת דופן מהבחינה הזו.
איסור טיסה
בשישי שעבר (26.11), כשהווריאנט היה רק B.1.1.529 וטרם קיבל את השם אומיקרון, בריטניה חסמה את הטיסות משש מדינות בדרום יבשת אפריקה: דרום אפריקה, בוטסואנה, לסוטו, אסוואטיני, זימבבואה ונמיביה. כל מי שאין להם אזרחות בריטית או אירית לא יוכלו להיכנס לבריטניה אם שהו במדינות האלו. הסיבה לכך היא שהווריאנט החדש רוצף שם ולכן נחשב לאזור הסיכון העיקרי. שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד הסביר שחסימת הטיסות היוו “נקיטת פעולה וניסיון להגן כמיטב יכולתנו על גבולותינו”. בדרום אפריקה היו מי שכעסו על הצעד, שנראה כאילו הם נדפקים בגלל שהם טרחו לרצף את הווריאנט החדש, אבל באופן כללי היה מדובר בצעד קלאסי של נקיטת אמצעי זהירות בלי להיכנס לפאניקה.
שובה של המסכה
ביום שלאחר מכן (ש’, 27.11) התקיימה מסיבת עיתונאים בדאונינג 10 בצל אותו אומיקרון. לפני שמסיבת העיתונאים התחילה, צייצתי שאני מתקשה לראות משהו יותר מרחיק לכת מהגבלת הכניסה לבריטניה. המחשבה הייתה כזו: בשבועות האחרונים בוריס ג’ונסון מתקשה לשלוט במפלגה השמרנית. בהינתן העובדה שג’ונסון כבר סבל ב-2020 ממרידות סביב הגבלות הקורונה, המסקנה המתבקשת היא שג’ונסון יבקש להימנע מעוד טריגר למלחמה פנים-מפלגתית שתחליש עוד יותר את היכולת שלו למצות את הרוב השמרני בפרלמנט. זאת בנוסף לחוסר רצון של הממשלה להטיל מגבלות ולהסתמך על חיסונים בכל מקרה.
אבל טעיתי. במסיבת העיתונאים בוריס ג’ונסון הציג שורה של מגבלות שיחזרו לחיי האזרחים. הוא הסביר שאחרי הכנסת המדינות הדרום אפריקאיות לרשימת המדינות האדומות, יש גם אמצעי בטיחות שיש לקחת מול המגיעים משאר העולם. לכן הנכנסים בשעריה של בריטניה יידרשו לקבוע בדיקת PCR עד לסוף היום השני שלהם בממלכה, ולהישאר בבידוד עד שיקבלו תשובה שלילית. אבל זה לא מספיק: בשלב הזה, כפי שג’ונסון ציין, כבר אותרו שני מקרים של חיוביים לאומיקרון בתוך בריטניה. לכן היה צורך להאט את התפשטות הנגיף במדינה ולא רק להקשות עליו להיכנס לתוכה. לכן, עוד שני צעדים ננקטו: ראשית, מי ששהו בקרבת חיוביים לאומיקרון יידרשו להיכנס לעשרה ימי בידוד, בלי קשר לסטטוס החיסוני שלהם. שנית, החזרת חובת המסכות לחנויות ותחבורה ציבורית.
בנוסף לכך, למרות שלא ברור עד מה יעילות החיסונים אל מול אומיקרון, הגישה של ג’ונסון היא שעדיף להתמודד מול הווריאנט החדש עם חיסון מאשר בלעדיו. לכן, הוא הודיע על כוונתו להגדיל את הקבוצה שתהיה זכאית לחיסון הדחף (בוסטר). מאז, הדרג המקצועי החליט להמליץ לתת את הבוסטר לכל הבגירים (במקום בני 40 ומעלה) שעברו לפחות שלושה חודשים מאז קיבלו את החיסון השני (במקום חצי שנה).
ניהול סיכונים
על פניו, יפה מצד ג’ונסון שהתעלה מעל השיקולים המפלגתיים ומטיל את ההגבלות האלו למרות שהוא יודע שזה יציב אותו מול התנגדות רצינית מבית. הצעדים האלו אמנם מדודים מאוד, אבל היה ניתן לצפות שגם הם יזכו להתנגדות. בצמוד למסיבת העיתונאים באמת היה נראה שג’ונסון שם את השיקולים הפוליטיים הצרים ואת חוסר החיבה שלו עצמו למגבלות בצד, לטובת התמודדות עם וריאנט שעוד לא ברור מה טיבו.
אבל ביום שלאחר מכן שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד, לא במתכוון כמובן, הציע למעשה את השיקול הפוליטי הנגדי. “הסיבה שהצגנו את האמצעים האלו אתמול”, אמר ג’אוויד בראיון ל-BBC, “היא להגן על ההתקדמות שעשינו כדי שנוכל ליהנות מחג המולד עם המשפחה”. וזה בהחלט מהווה שיקול רציני. בשנה שעברה, אחרי שארבע הממשלות של הממלכה עבדו על מודל שיאפשר להיפגש במהלך החג עם המשפחה לפחות באופן מצומצם, המודל בוטל ברגע האחרון וכמעט כולם נדרשו לחגוג במסגרת משק הבית שלהם. הדבר הביא לתסיסה רבה במפלגה השמרנית. מה שאז הביא לכך שלא הייתה בררה אלא לסגור היה וריאנט אלפא, אז ידוע בשם “הווריאנט הבריטי”, שהיה מדבק יותר מהנגיף המקורי שהתחיל את כל הכיף. לא מן הנמנע שג’ונסון יודע שמגבלות עכשיו יקשו עליו מול המפלגה, אבל שצורך לבטל שוב את חג המולד בגלל אומיקרון יעלה לו הרבה יותר.
עכשיו, לא חייבים להיות ציניים. ההחלטות עצמן נכונות. זו לא הפעם הראשונה שהממשלה לוקחת החלטות נכונות. ביוני הממשלה דחתה במספר שבועות את יציאתה המוחלטת של אנגליה מהמגבלות, עקב התפשטותו של וריאנט הדלתא. גם אז היו שמרנים שהתעצבנו על כך. בהחלט ייתכן שבניגוד למה שקרה בקיץ, אז הממשלה קיוותה שהחיסונים יצילו אותה, הפעם קשה לדעת אם החיסונים יועילו. ובכל זאת, פעילות מהירה כזו אינה מאפיינת את הממשלה. ההתנהלות של ג’ונסון עד כה הייתה המתנה לרגע האחרון, ורק כשלא הייתה אפשרות אחרת פעל. אז יכול להיות שג’ונסון למד משהו אחרי יותר משנה וחצי בסיוט הזה, אבל סביר יותר שהוא פשוט לא רוצה לאבד עוד חג מולד.
חג המולד
ושלא יהיו טעויות: חג המולד לגמרי נמצא על ראש שמחתה של המערכת הפוליטית. זאת על רקע השאלה: האם כדאי לבטל את מסיבות חג המולד? ד”ר ג’ני האריס, העומדת בראש הסוכנות לביטחון בריאותי, הציעה להימנע ממפגשים שאין בהם צורך. אבל בממשלה רוצים לחגוג, גם אם בזהירות. סאג’יד ג’אוויד הציע לקחת בדיקה מהירה לפני הליכה למסיבות. כשנשאל אם יש צורך במסכות במסיבות האלו, הוא השיב שזה תלוי בסיטואציה: האם אתם אוכלים? שותים? יושבים? מתהלכים? “אנשים פשוט צריכים להחליט בהתאם להנחיות”, הוא אמר. השר הזוטר למדע ג’ורג’ פרימן היה קצת יותר פסימי מג’אוויד. הוא אמר שיהיה לחלוטין סביר לקיים מסיבות חג מולד בזום, וציין שהמשרד הממשלתי אליו הוא משתייך (העסקים והאנרגיה) לא תקיים השנה מסיבה גדולה. שרת הרווחה תריז קופי אמרה שלא כדאי “להתמזמז יותר מדי מתחת לדבקון השנה”, בטח אם לא מכירים את השותפ/ה למזמוז. עם זאת, היא כן קראה לאנשים להמשיך בתכניותיהם כרגיל.
ומה יש לבוריס ג’ונסון להגיד על המסרים המבלבלים האלו? הוא אמר שאין “שום צורך” לבטל את המסיבות הקרבות. לדבריו, האמצעים שנלקחו הם “גישה מאוזנת” למצב החדש, ושאנשים רק מתבקשים להישמע להנחיות. ג’ונסון אף השתמש בכך כדי להניב קצת רווח פוליטי: בסשן האחרון של שאלות לראש הממשלה, קיר סטארמר ואיאן בלאקפורד שאלו אותו על חשיפת הדיילי מירור לגבי מסיבת חג המולד שהתקיימה ברחוב דאונינג בניגוד להנחיות בשנה שעברה. ג’ונסון פשוט המליץ להם, במקום לשאול על אירועי השנה שעברה, לנסות לשאול על חג המולד הקרוב.
ואם כבר מדברים על האופוזיציה, גם היא קצת מתפתלת בכל העניין. שרת הפנים החדשה בממשלת הצללים, איווט קופר, נשאלה על כוונותיה לחג המולד הקרוב. קופר השיבה שהיא תשמח להשתתף במסיבת חג מולד, אבל שההנחיות מבלבלות מדי. זה, במחילה, בולשיט. המסרים מהממשלה קצת מבלבלים, אבל ההנחיות הרשמיות ברורות. קופר לא רוצה להיות זו שסוגרת את המסיבה, אבל מצד שני צריך להעביר ביקורת כלשהי על מדיניות הממשלה.
בפרלמנט
שלושה ימים לאחר מסיבת העיתונאים האמורה (ג’, 30.11) הפרלמנט קיים את הדיון במהלכו אושרו שתי ההגבלות: חובת מסכות וחובת בידוד למי שנחשפו לחיוביים לאומיקרון. המרד השמרני אכן הגיע. כריסטופר צ’ופ, שר זוטר בממשלות ת’אצ’ר ומייג’ור, תייג את המגבלות כ”דכאניות, אוטוריטריות ודיקטטוריות”. הוא טען שמדובר בקמפיין של הממשלה שנועד “להגביל אינטראקציה חברתית בין חיות חברתיות שבמקרה גרות בבריטניה”. גראהם בריידי, יו”ר ועידת 1922 של המפלגה השמרנית (ועידת הבקבנצ’רס של המפלגה), פקפק ביעילות של האמצעים שהונחו על השולחן. הוא (בתגובה לשאלת חברו למפלגה קרייג מקינליי) גם הזהיר מפני כניסה למעגל של הגבלות שאחריהן מגיעים חיסונים שאחריהם מגיעות הקלות שמבוטלות בגלל וריאנט חדש. הוא קרא לחזור לעולם בו “אנחנו בוטחים באנשים”. כבודו, אני חושב שהבעיה היא לבטוח במה שיש לאנשים באף. סטיב בייקר טען שצריך “לסמוך על האנשים שיעשו את הדבר הנכון”. אחרים הביעו דאגה שביטל הפטור מבידוד למחוסנים יחזיר את הפינגדמיה (“מגיפת הבידודים”) מהקיץ האחרון.
והרי התוצאות על ההצבעה: שתי ההצבעות עברו ברוב עצום, בין השאר בגלל תמיכת האופוזיציה ומנהגה של ה-SNP שלא להצביע על דברים שנוגעים לאנגליה בלבד. אבל מרידה שמרנית הייתה גם הייתה: 19 שמרנים הצביעו נגד חובת המסכות, ועוד 32 נגד חובת הבידוד בכל הנוגע לאומיקרון. וזה בערך מסכם הכל: ג’ונסון ידע שהוא יתקשה להחזיר מגבלות במצב המפלגה הנוכחי. לו היה מנסה להחזיר משהו יותר מחמיר מזה, או נגיד להחזיר את הדרכון הירוק כמחייב לשולחן, הוא כבר היה מסתכן בקריעת המפלגה לגזרים. ג’ונסון שם את המינימום ההכרחי במהירות האפשרית לא רק מתוך הבנה שזה הסיכוי היחידי להימנע מהגבלות קשות יותר בחג המולד, אלא גם כי זה המקסימום שהוא יוכל לעשות בלי שהתחלואה תגיע שוב למצב בלתי נסבל.
לחצי טיסה
נחזור רגע לענייני הטיסות, עם שתי נקודות קצרות. הראשונה היא שהשרים הראשונים של ויילס וסקוטלנד, מארק דרייקפורד וניקולה סטרג’ון בהתאמה, לוחצים על בוריס ג’ונסון להחמיר את הבידוד לנכנסים לבריטניה. הם דורשים שבנוסף לבדיקה ביום השני, הנכנסים יחויבו בבדיקה גם ביום השמיני. מצד אחד זה יקטין משמעותית את כניסתם של וריאנטים למדינה. מצד שני, זה יהרוג את התיירות הנכנסת. לכן, לא מפליא שלפי שעה בוריס ג’ונסון דוחה את הדרישה. הדינמיקה הזו, בכל מקרה, לא צריכה להפתיע אף אחד. השניים האלו תמיד היו יותר נחושים לשים מגבלות מג’ונסון, ולכן בכל פעם שנראה שהממשלה הבריטית מתמהמהת הם מנסים ללחוץ.
This morning, the First Minister of Scotland @NicolaSturgeon and I have called on the Prime Minister to hold a COBRA meeting.
It’s vital we work together as four nations to limit the spread of the new #Omicron variant.
Read the letter here ⬇️ pic.twitter.com/WCUjSuNGA7
— Mark Drakeford (@PrifWeinidog) November 29, 2021
לחץ שעבד יותר טוב היה לגבי בדיקת קורונה לנכנסים למדינה לפני שהם עולים למטוס. איווט קופר העלתה את הדרישה הזו כבר לפני כמה ימים, אבל הממשלה החליטה על כך רק אתמול (ש’). ג’אוויד הודיע שכל המגיעים ממדינות שאינן אדומות, בלי קשר לסטטוס החיסוני שלהם, יצטרכו לעבור בדיקת קורונה עד 48 שעות לפני העלייה למטוס. הדרישה החדשה תיכנס לתוקפה מחרתיים לפנות בוקר. איווט קופר בירכה שסוף-סוף נענים לקריאתה (המשותפת גם לשר הבריאות בממשלת הצללים, וס סטריטינג), אבל מצד שני התרעמה על כך שלקח לממשלה כל-כך הרבה זמן להחליט על כך ועוד שההוראה תיכנס לתוקף רק בשלישי.
לסיכום
את התגובה של הממשלה הבריטית לאומיקרון כדאי לקרוא בשני הקשרים: ראשית, הטראומה מ”ביטול” חג המולד ברגע האחרון ב-2020. הדבר הזה גרם לג’ונסון להבין שהוא חייב לפעול עכשיו, ואף זכה לגיבוי משר הבריאות שונא ההגבלות שלו. שנית, התסיסה הגוברת במפלגה השמרנית בשבועות האחרונים על רקע שלל דברים אחרים: פרשות השחיתות, הפרות הבטחות ועוד. אלו הביאו לכך שההגבלות שהוחזרו הן המינימום ההכרחי. על כל אלו אפשר כמובן להוסיף את הסלידה האישית של בוריס ג’ונסון מצעדים שדורשים שינוי של ההתנהגות האישית והעדפה להישען על פיתוחים שונים שייתרו את הצורך הזה (זה נכון גם לאקלים), ההתנגדות הבריטית לתעודות זהות (ולכן גם חוסר שביעות רצון מהרעיון של דרכון ירוק מחייב) ועוד. הממשלה מתפקדת בתוך הגבולות האלו, ונותר רק לקוות שהווריאנט החדש יתגלה כלא כל-כך נורא ושהצעדים יעבדו.