עוד בחירות ביניים בפנינו, והפעם במחוז הבחירה אולד בקסלי וסידקאפ שבמזרח לונדון. תושבי המחוז יתבקשו לבחור מחליפ/ה לג’יימס ברוקנשייר שהלך לעולמו באוקטובר. מדובר במחוז בחירה שמרני עמוק, והסכנה שיאבד למפלגה קטנה למדי. אבל בוריס ג’ונסון מאבד גובה בסקרים עקב פרשות השחיתות, הפרת ההבטחות ומה שנראה כאובדן שליטה על מפלגתו. לכן באופוזיציה מקווים שלמספיק תושבים במקום נמאס כדי להביא לניצחון כנגד כל הסיכויים. אבל גם אם זה לא יקרה, ניצחון שמרני עם רוב מקוצץ למפלגה לא יבשר טובות עבור ג’ונסון | צילום: לורה בילינגס
נכון שיש הרבה חדשות לאחרונה בבריטניה, כמו ההתמודדות עם וריאנט האומיקרון או חשיפות נוספות נגד השמרנים. ובכל זאת, יש משהו קצת יותר בוער בטווח הקצר על הפרק. היום (ה’) תושבי מחוז הבחירה אולד בקסלי וסידקאפ ייצאו לקלפיות כדי לבחור לעצמם נציג חדש. זהות המנצח כמעט נתונה מראש, אבל השאלה היא איך בדיוק אל התוצאה האמורה.
למה מלכתחילה?
בחירות ביניים נערכות מפני שנציג/ת מחוז הבחירה הפסיק/ה לכהן מסיבה כלשהי. הפעם מדובר במותו המצער של ג’יימס ברוקנשייר (שמרני) מסרטן. ברוקנשייר ידוע בעיקר בגלל עברו כשר צפון אירלנד בממשלתה של ת’רזה מיי, וגם כיהן בכמה משרות מיניסטריאליות זוטרות בממשלתו של ג’ונסון. אבל בחודשים האחרונים לחייו הוא היה חבר הפרלמנט מטעם אולד בקסלי וסידקאפ, ולכן תושביו יצטרכו לבחור לעצמם נציג/ה חדשה.
מה על הכף?
הבחירות האלו לא מאוד חשובות כאיזשהו גיים צ’יינגר כפי שהיו בחירות הביניים בברקון ורדנורשייר, שהורידו את הרוב של השמרנים וה-DUP לאחד בלבד. הרוב השמרני שהושג ב-2019 פשוט גדול מדי בשביל שבחירות ביניים ישנו את זה יותר מדי. אבל בחירות ביניים הן בחינה של שביעות הרצון מהממשלה (בניכוי העובדה שהכל מתרכז לדאגות של מחוז בחירה בודד). אולד בקסלי וסידקאפ זה מחוז בחירה שמרני, מה שיאפשר לבחון בצורה הכי ישירה מה שביעות הרצון מבוריס ג’ונסון.
כזכור, בעקבות התפרצות פרשת אואן פטרסון ושחיתויות נוספות בעקבותיה, כוחם של השמרנים ירד משמעותית בסקרים. הפופולריות של ג’ונסון עצמו נמצאת בשפל בו לא הייתה מאז נכנס לתפקידו לפני כשנתיים וחצי. 64% מהנסקרים חושבים שהוא לא מתפקד היטב. בנוסף, אתמול (ד’) הדיילי מירור חשף בתזמון קטלני שבחג המולד הקודם, בניגוד להנחיות הקורונה, נערכה מסיבת חג ברחוב דאונינג. הדבר רק מגביר את התחושה שיש, כמאמר האופוזיציה, “חוק אחד לשמרנים וחוק אחר לכל השאר”. זאת, בנוסף לשורה של הפרת הבטחות מהמצע.
לכן, אם השמרנים יפסידו את המושב, או למצער ייאבדו פלח מצביעים נכבד, יהיה מדובר באינדיקציה שהשטויות של ג’ונסון עולות יותר מדי לשמרנים. כשיש באוויר לא מעט דיבורים על כך שג’ונסון לא יגיע לבחירות הכלליות הבאות כראש הממשלה, לא מדובר בעניין של מה בכך. האיש עד כה שורד, למרות ים המרידות מהן הוא סובל, מפני שהוא נחשב למי שמנצח בחירות. אם הסימנים יראו שהוא איבד את זה, הוא יהיה בצרות צרורות.
המצב הפוליטי
מאז יצירת מחוז הבחירה של אולד בקסלי וסידקאפ ב-1983 השמרנים שלטו בו. הראשון לכהן כחבר פרלמנט מטעמו היה ראש הממשלה לשעבר אדוארד הית’. מחוז הבחירה, במזרח הטבעת החיצונית של לונדון רבתי (אזור שנוסף לשטח המטרופולין של לונדון בשנות השישים כדי לספק לשמרנים יתרון בעיר), הוא מעוז שמרנות עמוק. רוב תושביו הצביעו בעד ברקזיט (דיי אירוני, בהתחשב בכך שאדוארד הית’ היה אחד הפוליטיקאים הכי פרו-אירופה בהיסטוריה הפוליטית של בריטניה בת-זמננו), למרות שרוב לונדון הצביעה נגדו. הוא נחשב לימני כלכלית, לבעל זהות יותר לאומית מאשר גלובליסטית ו-90% מתושביו נולדו בבריטניה, בניגוד ל-63% בלונדון כולה. בקיצור, מתנה למפלגה השמרנית.
בהתאם, תושבי אולד בקסלי וסידקאפ תמיד נתנו רוב מוחלט של קולות לשמרנים. כלומר, למעט שלוש מערכות בחירות: 1997, 2001 ו-2005. המשותף לכולן: ראש הלייבור היה טוני בלייר והשמרנים נאבקו להשיג קולות, אפילו אחרי המעורבות המפוקפקת במלחמת עיראק. כלומר, תוך שקלול העובדה שבחירות ביניים נוטות לטובת האופוזיציה גם כך, כישלון להשיג רוב מוחלט יראה בעיקר שהאופוזיציה מפוצלת ולא שמצבם של השמרנים טוב במיוחד.
מי נגד מי?
11 מועמדים מתחרים על התואר. השמרנים, הלייבור, הליברל-דמוקרטים והירוקים מן הסתם מריצים מועמדים. מפלגת UKIP גם ממשיכה להריץ מועמדים, למרות שבשלב הזה אני לא בטוח שהמועמדים שלהם מצביעים לעצמם. שני ראשי מפלגות ינסו לרוץ: ראש מפלגת הרפורמה לבריטניה (Reform UK), ריצ’רד טייס (שהחליף את נייג’ל פרג’), וראש מפלגת המורשת (ההזויה למדי) דייוויד קורטן. לשניהם אין סיכוי, כמובן. בנוסף, גם מפלגת החזרה לאיחוד האירופי, המפלגה הנוצרית, הדמוקרטים האנגלים המזוהים עם הימין הפופוליסטי והמפלגה הפרודית האהובה, הרי היא מפלגת המפלצות המשוגעות המשתוללות הרשמית.
המובילים
השמרנים העמידו כמועמדם את לואי פרנץ’, שמציג את עצמו כפעיל בכל הנוגע לסוגיות מקומיות וכמי שהיה הראשון ממשפחתו ללכת לאוניברסיטה. לגבי החלק האחרון, אני מניח שלא במקרה בחרו בו: קיר סטארמר מספר כל הזמן שהוא היה הראשון ממשפחתו ללכת לאוניברסיטה, והפרט הביוגרפי הזה של פרנץ’ יכול להראות שלא כל השמרנים הם בני עשירים שלמדו באיטון. פרנץ’, בגדול, הוא כל מה שאתם צריכים לדעת: לפי האתר Smarkets, הסיכויים שקיבל פרנץ’ בהימורים עומדים על יותר מ-93% (יש לציין שבהימורים סך הסיכויים מצטברים ליותר מ-100%). לעומת זאת, מועמד הלייבור דניאל פרנסיס מקבל רק 10%, ריצ’רד טייס 2% ומועמדת הליברל-דמוקרטים סימון ריינולדס אחוז אחד בלבד.
השאלה היא, כאמור, פחות מי ינצח, אלא בכמה. ההנחה היא שרוב המצביעים לא ישנו פתאום את ההצבעה שלהם ללייבור או לליברל-דמוקרטים, אבל שיהיו הרבה מאוד מצביעים שפשוט לא יטרחו להגיע. מאחר שגם המרידות השמרניות בתוך הפרלמנט מתבטאות קודם כל בהיעדרות מההצבעה, בוריס ג’ונסון יודע שזה עדיין יהיה מאוד בעייתי עבורו. לפי בדיקה של i, יותר מהשחיתויות לתושבי אולד בקסלי וסידקאפ פשוט נמאס מהיחס של הפוליטיקאים אליהם. רבים מהם עדיין תקועים בבעיות בגלל הקורונה, ונראה שהם חשים שהם זוכים להתעלמות. בגארדיאן גם מצאו ממצאים דומים, אבל אצלם המשיבים כן דיברו על פרשות השחיתות וגם על הנאום התמוה של ג’ונסון בפני ה-CBI. בקיצור, הניצחון השמרני, בהנחה שיהיה כזה, יהיה בגדר “עוד ניצחון כזה ואבדנו”.
Great to be back at The Jolly Fenman for lunch earlier between canvassing sessions and speaking with some of my old neighbours. Thank you everyone for the incredible support – let’s stop Khan’s Labour getting in tomorrow and keep Bexley Blue! 💙 pic.twitter.com/3bhqZLUwkG
— Louie French MP (@louie_french) December 1, 2021
באופוזיציה, יצוין, גם הצליחו לפשל. לאחר ששלחו איגרת בחירות למשפחתו של ברוקנשייר שקוראת להצביע למועמד הלייבור, במפלגה נאלצו להתנצל על חוסר הטאקט. ולמרות זאת, בלייבור מקווים שיצליחו להכניס את דניאל פרנסיס לבית הנבחרים. תמיד ייתכנו הפתעות, ושיעור ההצבעה יהווה פקטור חשוב ביותר.
תוצאות הבחירות האלו לא ייקבעו על-ידי העברת קולות מהשמרנים למפלגות המתחרות, אלא על כמה אנשים ג’ונסון הצליח להמאיס את הפוליטיקה.