By: אוריה בר-מאיר Posted on
פוליטיקה השוואתית: בוריס ג’ונסון וקיר סטארמר הגיעו אתמול (ב’) לנאום בפני הכנס השנתי של קונפדרציית התעשייה הבריטית (CBI). בוריס ג’ונסון, בנאום מהחלשים שהיו לו, ביקש לרתום את המגזר העסקי לטיפול באי השוויון הגיאוגרפי בו הוא מנסה להילחם, וכמובן למלחמה במשבר האקלים. העסקים, הסביר, יספקו את החדשנות ואת מקומות העבודה. הממשלה תספק את התשתית. בחוץ, בגלל רפרנסים תמוהים וכמה גמגומים מביכים, ג’ונסון נראה כמי שמאבד את הקסם. סטארמר, בנאום שלא זכה להדהוד, ביקש להראות לעסקים שיוטב להם תחת ממשלת לייבור בראשותו. הוא הבטיח שהממשלה תספק תשתית שיאפשרו לעסקים לפרוח, ובתמורה העסקים יעזרו לקהילה ולעובדים שלהם לשגשג. כשמשווים את הנאומים, נראה שההבדל הוא פחות בחזון ויותר בפוליטיקה | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10

המון קורה עכשיו בפוליטיקה הבריטית. המון. ישנו זרם רציני של מהגרים לא חוקיים דרך תעלת למאנש. מרד שמרני רציני סביב התכניות של הממשלה לרפורמה בשירות הסיעודי. בוויילס הלייבור ופלייד קמרי חתמו על הסכם שת”פ (התקשורת המקומית טוענת שזה לא בדיוק הסכם קואליציוני, אז לא אקרא לזה ככה). ויש עוד הרבה. אבל, נכון לכתיבת שורות אלו, יש עוד כמה התפתחויות על הפרק שאולי שווה לחכות ולראות איזה כיוון ייקחו. לכן, תוך שאני מבטיח שגם הנושאים האחרים יטופלו בדרך זו או אחרת, בפוסט הזה אתעסק במשהו קצת פחות חשוב, אבל שיכול לתת מבט השוואתי מעניין בין בוריס ג’ונסון לקיר סטארמר, והכיוונים ששניהם רוצים לקחת. השניים נאמו אתמול (ב’) בפני כנס של קונפדרציית התעשייה הבריטית (CBI), מעין (לא בדיוק) מקבילה להתאחדות התעשיינים הישראלית. ולא מעט קרה בנאומים האלו.

נאום ראש הממשלה

נתחיל בבוריס ג’ונסון. לאחר שהודה לנציגי התעשייה על חלקם בהתמודדות עם משבר הקורונה (ייצור מסכות וציוד מגן, למשל), ג’ונסון עבר לדבר על בעיות מבניות בכלכלה הבריטית. הוא היה מעוניין לנצל את ההתאוששות ממשבר הקורונה כדי לתקן את הבעיות האלו. מה הוא רוצה לשנות? ובכן, בעיקר את מה שנטוע בלב גישת ה”השוואה כלפי מעלה” (levelling up) שלו: “חוסר איזון גיאוגרפי”, כפי שהוא קרא לזה בנאום אתמול. העובדה שרוב ההון והתעסוקה מרוכזים בלונדון ובדרום-מזרח אנגליה, ולא מספיק בשאר הממלכה.

הפתרון שלו הוא תהליך שלדבריו גם כך בפתח: מהפכה תעשייתית ירוקה. לאחר ששוב סיפר שבריטניה מובילה את העולם במלחמה במשבר האקלים, הסביר כיצד התעשייה הירוקה מתפתחת. מכוניות חשמליות, מקורות אנרגיה ירוקים וצרכנים צעירים שכבר לא מוכנים לרכוש מוצרים שייצורם עולה בזיהום רב מדי. ובסופו של דבר, לדבריו, העסקים יצטרכו לתרום את חלקם למהפכה התעשייתית הירוקה, כיוון שממשלות לא יכולות להמציא. הן יכולות להשקיע הון והן מספקות מסגרת, תמריצים ותנאים, בדמות רגולציות וקביעת כללי משחק, אבל הטכנולוגיות שיאפשרו עולם ירוק ובטוח יותר יגיעו מהסקטור הפרטי. והוא מאמין שאם התעשייה תלך לכיוון הירוק, זה ייאלץ אותה לספק עבודות שדורשות כישורים ומגיעות עם שכר גבוה בכל רחבי בריטניה. כך היא תיקח חלק בחזון ההשוואה כלפי מעלה.

אז מה הצעד הבא? ג’ונסון מבטיח שורה של השקעות ממשלתיות, כדי להבטיח שהמהפכה התעשייתית הירוקה תצא לדרך (ועוד תוך כדי שהוא נשען על ציטוט של ולדימיר לנין, לא פחות). בין השאר ניתן למנות את התכניות שלו למערך מסילות הרכבת בצפון, השקעה בתשתיות פס רחב, הגברת אכיפת החוק ועוד. כך, אנשים בכל רחבי הממלכה יוכלו למצוא להם עבודה קרוב לבית, מה שיפחית את אי השוויון הגיאוגרפי.

לסיום, הוא שוב חזר על כך שהממשלה צריכה לעזור, אבל לא יכולה ליצור. כדוגמה, הוא נתן את סדרת הילדים (הנוראית בעיניי) “פפה פיג”, שלדבריו נדחתה על-ידי ה-BBC אבל כיום עושה הון תועפות. הוא אמר ששום פקיד ממשלתי לא היה יכול ליצור משהו כזה.

תוכן וצורה

מבחינת התוכן, קשה להגיד שהנאום הזה חידש. כתבתי פה פוסטים רבים על הגישה שלו למשבר האקלים ועל תכנית ה”השוואה כלפי מעלה” שלו. זה לא חדש שג’ונסון מאמין שצריך לרתום את הקפיטליזם (לאלו שמעדיפים את המושג “ליברליזם”: הבחירה במושא “קפיטליזם” היא של ג’ונסון עצמו) למלחמה במשבר האקלים. זה גם לא חדש שהוא חושב שהפערים בין המרכז (טוב, הדרום-מזרח) לפריפריה גדולים מדי, ושהוא רואה ביציאה ממשבר הקורונה הזדמנות לתקן את זה.

מה שהיה יחסית מעניין פה היה באמת הפנייה לעסקים כדי שייקחו חלק בעניין. הממשלה, לדבריו, יכולה רק להניח את התשתית. המגזר הפרטי יצטרך לעשות את כל השאר. ג’ונסון למעשה פנה לאנשי ה-CBI, שאמנם יש לה נציגים בצפון אבל גם בשאר המדינה, וביקש מהם לקחת חלק בחזון ממשלתי, ועוד כזה שמטרתו להביא להקטנת הפערים. בכך ג’ונסון למעשה מנסה לגשר על הפער בין שני אגפי המפלגה שלו. מצד אחד, אגף ה-one-nation (זה שדוגל במדינה שמתערבת בכלכלה) מקבל את הטיפול בפערים בלתי נסבלים (אמנם אין פה שאיפה לשוויון כולל, אבל כן למיתון הפערים ברמה הגיאוגרפית). מצד שני, האגף הת’אצ’ריסטי מקבל את ההבטחה שלא יהיה מדובר פה בפרויקט שהוא רק ים של הוצאת כסף ציבורי, אלא בסוף נשען על המגזר הפרטי. התוצאה היא השקעות ממשלתיות רחבות היקף כדי לאזן את אופי המשק.

בוריס ג'ונסון
קושר את שני אגפי המפלגה. בוריס ג’ונסון (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)

ויש גם מה להגיד לגבי הצורה: ראיתי הרבה נאומים של בוריס ג’ונסון. יש לי עשרות שעות צפייה בו נואם בפרלמנט, בדאונינג 10 ובהזדמנויות נוספות. על רבים מהנאומים האלו גם כתבתי בבלוג. זו הייתה ללא ספק ההופעה הגרועה שלו כנואם מאז שנהיה ראש הממשלה (היו פעמים בפרלמנט שהוא הגיב רע יותר להאשמות נגדו). הוא כנראה בלבל את הסדר של דפי הנאום שלו, מה שגרם לו לגמגם לא פעם, ופעם אחת אפילו לעצור לגמרי כדי לחפש את העמוד שלו, תוך כדי שהוא ממלמל במבוכה “סלחו לי”. וזה כבר לא משעשע כמו פעם, זה בעיקר מביך.

תגובת הקהל

לאחר הנאום, הנוכחים – נציגי התעשייה כאמור – קיבלו הזדמנות לשאול שאלות. הכנס התקיים בצפון-מזרח אנגליה, ויחד עם הנאום של ג’ונסון השאלות המתבקשות היו על ההשקעה בצפון אנגליה. נושא שעלה שוב ושוב היה קיצוץ בפרויקט ה-HS2 לטובת פרויקט מסילות אחר בצפון, עדיין שאפתני אבל פחות. ג’ונסון ניסה להתנער מכך שמדובר בהזנחה של הצפון, בטענה שהפרויקט הזה עדיין יקדם אותו. אבל רבים לא השתכנעו שהוא לא בחר לקצץ דווקא בפרויקט הזה כי הוא בצפון ולכן זה קל יותר עבורו בפן האישי לחיות עם זה. מחוץ לכנס, חלק מהנציגים בכנס אמרו שהם אהבו את הנאום של ג’ונסון וקיוו שיראו גם מעשים שיביאו לפיתוחו של הצפון. אחרים אמרו שהמסרים של ג’ונסון היו מבולבלים והביעו מכך תסכול.

התגובות בחוץ

אם התגובות של הנוכחים עסקו בתוכן, התגובות בחוץ עסקו יותר בצורה. הגמגומים של ג’ונסון גררו ים בדיחות ברחבי הרשת. גם הרפרנסים של ג’ונסון נראו תמוהים לרבים. בוריס ג’ונסון ידוע בכך שהוא אוהב להכניס רפרנסים לנאומים שלו, כולל אחד לקרמיט הצפרדע בנאום שלו בעצרת האו”ם. אבל כאן זה הגיע לרמות של ביזאר: בתור התחלה, ציטוט של לנין. ג’ונסון אמנם הסתייג מכך שהוא מצטט את לנין, אבל הוא ציטט את לנין. אני לא חושב שכשג’רמי קורבין טוען שהלייבור הפסידה בבחירות אבל ניצחה בדיון הוא התכוון לזה. בהמשך, רפרנס שלא הכנסתי בו הוא השווה את עצמו למשה רבנו. והדובדבן שבקצפת: פפה פיג. זה היה מגוחך קודם כל בגלל שבניגוד למיס פיגי, פפה פיג היא חזירה מעצבנת ושמנופובית שעדיין לא הגיעה למעמד של קלאסיקה. יותר חשוב: ג’ונסון טען שהסדרה נדחתה על-ידי ה-BBC, כמעין השמצה של המגזר הציבורי. רק שבדיקת עובדות מצאה שזה לא נכון.

באופוזיציה, כמובן, לעגו. רייצ’ל ריבס, שרת האוצר בממשלת הצללים, טענה שאף אחד בקהל לא צחק “כי הבדיחה כבר לא מצחיקה”. החלק האחרון, שבמרכאות, הוא משפט שבלייבור חוזרים עליו הרבה לאחרונה, וכנראה מקווים שיתפוס. אבל לא רק שם זה קרה. רבים בדאונינג 10 הביעו דאגה מהעניין. גורם שם טען שהנאום היה “מבולגן”, ואף קרא לשרים להתעשת ולגרום לג’ונסון לקחת את עצמו בידיים, או שדברים ייראו גרועים יותר. גם בתוך המפלגה השמרנית החלו להעלות שאלות. לפי דיווח של פרשן ערוץ 4, גארי גיבון, רבים ראו אותו מאבד את המוג’ו שלו. כבר לא הפרפורמר המצטיין, שידע להפוך את חוסר הפורמליות שלו ואת התצוגה שלו עצמו כדביל חביב למאגר קולות, אלא מישהו שאורו דועך. בהתחשב בכך שבאותו ערב הממשלה הצליחה להעביר בהצבעה ראשונה את רפורמת הטיפול הסיעודי שלה ברוב של 26 חברי פרלמנט בלבד (בהרחבה מחר), למרות שיש לשמרנים רוב עצום, בכלל הגבירה את התחושה שג’ונסון מאבד שליטה.

נאום ראש האופוזיציה

נעבור לקיר סטארמר. מן הסתם, סטארמר הגיע ממקום הרבה פחות נוח משל ג’ונסון: לא רק שהוא ממפלגה שמגדירה את עצמה סוציאליסטית (מושג שסטארמר עושה מאמצים לקבור בחולות של ראשון), ה-CBI נוסד בכהונתו הראשונה של הרולד וילסון, ולפחות חלקית בתגובה למדיניות שלו. בקיצור, הלייבור, לפחות על הנייר, היא לא בדיוק החלום הרטוב של ה-CBI. ואת זה סטארמר בא לשנות.

בתחילה, איך לא, הוא נכנס בממשלה. הוא טען שמעשי הממשלה, בייחוד שינוי התכניות לגבי תוואי הרכבות בצפון אנגליה, חותר תחת המטרה של “השוואה כלפי מעלה”, ובפוטנציאל של האזור כולו. לאחר מכן, הוא הסביר, בטיעון הו-כה-מקורי שאני בטוח שלא כתבתי אותו בנוסח אחר כמה פסקאות למעלה, שעל הפוליטיקה והעסקים לעבוד יחד כדי ליצור כלכלה ראויה לבריטניה.

משם, הוא עבר לתאר את “הצד שלו בחוזה”. ראשית, הוא מבטיח אחריות פיסקלית. הוא לא יוציא כסף כדי להוציא כסף, אלא רק להשקעות שתהיה להן תשואה. שנית, יצירת אסטרטגיה תעשייתית לבריטניה, בטענה שכיום אין אחת. שלישית, לגרום לברקזיט לעבוד (וגם הבטיח שבריטניה לא תחזור לאיחוד האירופי). הכוונה היא לעבוד יחד עם נציגי העסקים כדי למצוא מה החורים בהסכם היציאה הקיים, ולמלא אותם במהירות. רביעית, טיפול יסודי בבעיית הכישורים החסרים לעובדים במדינה, כולל הפיכת כישורים דיגיטליים ללימודי בסיס בבית הספר יחד עם קריאה, כתיבה וחשבון. חמישית, ביטול הארנונה לעסקים והחלפתה במס הוגן יותר. שישית, מתן יותר חוזים ממשלתיים לחברות בריטיות. שישית, השקעה ממשלתית במלחמה במשבר האקלים באופן שייצור עוד מקומות עבודה. הוא גם השווה את עצמו למישהו, אבל רק לג’ו ביידן, במובן שהוא רואה הזדמנות תעסוקתית במלחמה במשבר האקלים.

ומשם, לצד של העסקים בחוזה. השקעה לטווח הארוך במקום הקצר. להתחייב למלחמה בפליטות פחמן. להשקיע יותר בקהילות המקומיות. לתמוך בעובדים עם משכורות הוגנות ועבודה גמישה. לסיום, הוא אמר שגם בשמה של מפלגת הלייבור וגם בזה של ה-CBI יש משהו שמתקשר לעבודה (לייבור, קרי עבודה, ותעשייה), יש הרבה ששני הגופים יכולים לעשות יחד.

תוכן

סטארמר הרבה פחות צבעוני מג’ונסון, אז נעסוק רק בתוכן, בלי הצורה. אני טיפה חוזר על עצמי מפוסטים קודמים, אבל דיי ברור שסטארמר קרא כמה ספרי היסטוריה. הקונצנזוס האקדמי לגבי למה גרמניה המערבית פרחה כלכלית בעשורים הראשונים אחרי מלחמת העולם השנייה, בזמן שבריטניה זכתה לכינוי “האיש החולה של אירופה”, הוא יחסי העבודה. בבריטניה איגודי העובדים היו לעומתיים ולא פעם נאבקו בכל רפורמה אפשרית או השתנות של המשק, מה שהשאיר אותו מאחור. בגרמניה המערבית, לעומת זאת, איגודי העובדים היו קואופרטיביים ועבדו יחד עם העסקים להשיג תנאים טובים יותר במשק המשתנה. כך התאפשרה פריחה שהיטיבה עם שני הצדדים. סטארמר רוצה לאמץ את המודל הגרמני הזה.

אבל זה רק בתחום החזון. בטווח הקצר, סטארמר מכוון לבחירות הבאות והוא רוצה לרתום אליו את כולם. ובכולם, הכוונה היא גם לעסקים. העסקים, מן הסתם, מעוניינים שהממשלה תאפשר להם לעבוד בלי להכביד עליהם. לא בדיוק מה שהלייבור אוהבת לעשות, לפחות על הנייר. סטארמר בא להגיד שתמיכת העסקים בלייבור תביא להם ממשלה שלא רק שתעבוד איתם במקום מעל הראש שלהם, אלא גם תיתן להם את התשתית התעסוקתית שהם צריכים, בזמן שהתשתית הפיזית קיבלה יחסית מעט מקום. מדובר ביחסים הפוכים מאלו של ג’ונסון, שדיבר בעיקר על תשתיות פיזיות והקדיש מעט מקום יחסית לתשתית התעסוקתית. בכל מקרה, הלייבור אמנם קמה כמפלגה שמייצגת את העובדים, וסטארמר מנסה לשכנע את העסקים שהאינטרסים האלו שלובים באינטרסים של העסקים ושהוא מבין את זה. הוא כמובן לא הראשון במפלגה לנקוט בגישה כזו, ואתם יודעים למי זה מהדהד.

תגובת הקהל

הנאום לא ממש זכה להדהוד מחוץ לאולם, ולכן אעסוק רק בתגובות שהיו בתוכו. העיתונאים שהאזינו לנאום, כך עולה מהשאלות, מצאו עצמם מבולבלים מהעמדות של סטארמר. מצד אחד הוא רוצה להיות אחראי פיסקאלית, ומצד שני הוא מבקר את הממשלה על כך שלא מוציאה לפועל תכניות יקרות מאוד כמו ה-HS2. הקהל, מצדו, פחות אתגר את סטארמר ויותר התעניין ברעיונות שיש לו לגבי דברים שניתן לעשות, או לגבי דברים שעשו ממשלות לייבור בעבר. העניין ברור: בעוד שג’ונסון הוא ראש הממשלה שניתן לבוא אליו בטענות על מעשים, סטארמר הגיע כמי שביקש את אמונם של היושבים בקהל. לכן, הם העדיפו לתחקר אותו בעיקר על מה שהוא חושב על העתיד.

לסיכום

מצד אחד, גם בוריס ג’ונסון וגם קיר סטארמר באו לעשות את אותו הדבר: לרתום את העסקים לשיתוף פעולה עם הממשלה כדי להבטיח כלכלה פורחת לבריטניה. אבל שניהם באים ממקומות שונים. ראשית, בוריס ג’ונסון הגיע כראש ממשלה מכהן שמספר לעסקים מה הוא עושה ומה הוא מצפה מהם לעשות כדי להירתם. סטארמר הגיע כמי שרוצה להיות ראש הממשלה הבא והציג חזון שאמור לסייע לו לזכות בתמיכת העסקים.

שנית, ג’ונסון דיבר אל התעשיינים כסימון גבול בתוך המפלגה. בכך הוא שם איזשהו מחסום שיראה איפה נגמרת הפזילה שמאלה, בגלל אותו שיתוף פעולה דרוש עם התעשייה. בכך הוא אמור לא רק ליצור קשר עם התעשיינים, אלא גם להרגיע את האגף הימני במפלגתו ולהרגיע שהשמרנים לא נהיים הלייבור. סטארמר, מצדו, לא עסק כלל בעניינים פנים-מפלגתיים אלא פנה נטו החוצה. הוא ביקש להראות שהלייבור היא לא מפלגתם של העובדים בלבד ושהוא לא הולך להלאים הכל ביום הראשון שלו בדאונינג 10. הנאום הזה הוא עוד פעולת איגוף בכל הנעת המפלגה למרכז הפוליטי, ואין פה שום התחשבות באגף השמאלי של המפלגה שלו. כלומר, הוא לא שם מעצור כמו ג’ונסון, אלא להיפך: מושך עוד לימין. אמנם, גם קורבין הציע סיוע לעסקים בנושאים שונים, אבל הוא הציע מערכת יחסים שונה לגמרי, שסטארמר מבקש לנטוש.

החזונות של השניים, אם כן, דיי דומים. שיתוף פעולה של הממשלה והמגזר העסקי שייצרו כלכלה פורחת ושוויונית יותר עבור בריטניה. יש הבדלי גישה מסוימים, בעיקר בתכניות ובדגשים. אבל ההבדל האמיתי הוא הפוליטיקה של המפלגה שלהם.

Categories: שונות Tags: , , , , , ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *