פסגת האקלים העולמית, ה-COP26, תיפתח בשבוע הבא בגלאזגו. האם בריטניה מוכנה להנהיג את העולם במלחמה במשבר האקלים, כפי שבוריס ג’ונסון היה רוצה? מצד אחד, הממשלה הציגה רשימת תכניות וחקיקות שאפתנית להקטנת פליטת גזי החממה ולהגנה על הסביבה. מצד שני, הממשלה גם הפילה כמה תיקונים סביבתיים להצעת החוק שלה, וגררה בכך ביקורת ציבורית רבה. התכנית הביצועית, כך מצאה ועדת שינוי האקלים שמייעצת לממשלה, נשענת יותר מדי על טכנולוגיה ופחות מדי על התנהגות. ועל כך נוספת העובדה שהמפלגה השמרנית מקבלת לא מעט תרומות מבעלי אינטרסים בדלק מאובנים. כל אלו מעיבים על הרצון של ג’ונסון להנהיג את העולם. אה, ולא נשכח כמובן מילה על המלכה | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10

בשבוע הבא תתחיל בגלאזגו פסגת האקלים העולמית, ה-COP26. עבור בריטניה הפסגה הזו חשובה במיוחד. מעבר לעובדה שהיא מארחת, עניין מספיק חשוב כדי שבריטניה תרצה להצטייר טוב, יש לה גם שאיפות גלובליסטיות. היא מעוניינת לנצל את הברקזיט כדי לשוב ולהיות כוח מוביל בעולם, והדבר החשוב ביותר על הפרק הוא משבר האקלים. מכאן יוצא שהיא מעוניינת להיות מי שתוביל את העולם למלחמה במשבר האקלים, והפסגה היא המקום לעשות זאת. בוריס ג’ונסון כבר התחיל במאמציו עם נאומו בעצרת האו”ם, ולעזאזל – המסמך האסטרטגי להורדת פליטות הפחמן כולל הסבר למה בריטניה צריכה להיות ראשונה. אבל בשבוע הבא יגיע המאני טיים.

אבל אז עולה השאלה: האם בריטניה מתאימה להיות זאת שתוביל את העולם במשימה הזו? בריטניה נחושה להעביר רפורמות שיוכיחו שכן, אבל איך זה הולך? הפוסט שלפניכם יסקור את המאמצים האלו ומה הם שווים.

האל נצור המלכה

לפני שניכנס ממש לעניינים, בואו נכסה את הכותרת שכנראה באמת משכה את תשומת לבכם: המלכה אליזבת’ השנייה לא תגיע לפסגה. במקום נאום בלייב, הנוכחים יצטרכו להסתפק בנאום בווידאו. טוב נו, אחרי קרוב לשנתיים כבר התרגלנו לקונספט. בכל אופן, זה קורה על רקע מצבה הבריאותי שכבר הביא אותה לוותר על השתתפות בטקס 100 שנים ליצירתה של צפון אירלנד ולבלות בבית חולים. כפי שכתב יפה אלעד שמחיוף, זה משמעותי משום שמשפחת המלוכה משקיעה הרבה זמן בקמפייני אקלים למיניהם. לכן, אם המלכה מוותרת על הנסיעה לגלאזגו כדי לנאום שם באופן פיזי, כנראה שהמצב באמת לא מזהיר. כמובן, צריך לזכור, היא בת 95 ככה שהעובדה שאולי היא צריכה לעבוד פחות קשה היא לא איזו הפתעה רצינית. זו גם הזדמנות להגיד שהיא לא בהכרח גוססת כמו שהיא פשוט צריכה מנוחה, אבל מאחר שהעדכונים בעניין דיי קמצניים במידע אפשר רק להניח.

אבל על זה כדאי להוסיף, לפני שהופכים אותה לאיזו גרטה תונברי עם כתר, שהמשפחה בעיקר עושה קמפיין ופחות מובילה מאבק במשבר האקלים. כפי ששמחיוף התנסח, המשפחה מצאה נושא שבקונצנזוס. על זה אני מוסיף שהיא רוכבת על זה. זה מאוד קל להגיד דברים יפים, להגיע להשקות ולחלק פרסים, אבל בואו נזכור מה קורה כשמגיעים לדבר האמיתי. הרי המשפחה הזו כבר התערבה בחקיקה בסקוטלנד כדי שחס וחלילה לא ייעזרו באדמותיה להנחת תשתית אקולוגית (של אזרחים מן השורה אפשר) ונתנה תשובה מתחמקת כשהציעו שאולי תייער חלק מאדמותיה הרבות. בקיצור, יכול להיות שאולי ויליאם וקייט באמת רוצים להבטיח שיישאר עולם לג’ורג’. אבל אם מסתכלים על המשפחה כמכלול האקטיביזם האקלימי שלהם עכשיו הוא מה שהיה השידור הטלוויזיוני של טקס ההכתרה: דרך להראות שהמשפחה קשובה לעם ובכך לשמר לגיטימציה. זה לא שאין תועלת בקמפיין הזה עבור האקלים, אבל הוא מטרה משנית.

ועכשיו, אחרי שכיסינו את העניינים המלכותיים, הבה נעבור לדבר על המדיניות הסביבתית של הממלכה בראשה עומדת אליזבת’. לא אוסטרליה, זאת שטוענת שאכפת לה.

רטוריקה

מה בעצם בוריס ג’ונסון רוצה? כשמוציאים מהנאומים והשיחות שלו את הבדיחות והרפרנסים, אפשר לראות שמשבר האקלים הוא הנושא בו הכי ברור שאי-אפשר להגיד שג’ונסון הוא פופוליסט נוסח דונלד טראמפ או ז’איר בולסונרו. אם נסתכל על הנאום שלו מעצרת האו”ם, הנאום שלו בפסגת החדשנות העולמית ושיחה שקיים עם ילדים לגבי האקלים, אפשר לראות גישה מאוד לא טראמפיסטית. הנקודות העיקריות של ג’ונסון הן כאלו: ראשית, צריך להקשיב למדע, והקורונה לימדה אותנו את זה. בהתאם, משבר האקלים הוא האתגר שההתמודדות איתו צריכה לאחד את כולם. לכן בריטניה מחויבת להביא את מאזן פליטות הפחמן לאפס. שנית, הדרך לעשות זאת היא דרך קפיטליזם, וכהוכחה לכך הוא מביא את העובדה שלמרות שפליטות הפחמן ירדו הכלכלה צמחה (דיברנו על זה בפודקאסט וזה אכן נכון). שלישית, הזזת מרכז הכובד מיחידים לממשלות ותאגידים. הוא לא אומר זאת במפורש, אבל הוא לא נוזף באנשים שלא ממחזרים, אלא אומר שהממשלות צריכות לעשות יותר ודורש מאנשי העסקים להשקיע ב”מהפכה התעשייתית הירוקה”.

אבל לא כולם מתרשמים. שר העסקים והאנרגיה בממשלת הצללים, אד מיליבנד, שגם היה שר שינוי האקלים בממשלת גורדון בראון, טוען שעם הממשלה הזו יש פער “בין הרטוריקה למציאות”. אז נכון, מיליבנד הוא לא בדיוק הכי אובייקטיבי, אבל האם הממשלה הבריטית פועלת בהתאם לרטוריקה של ג’ונסון?

חקיקה

לקראת תחילת הפסגה בגלאזגו, הממשלה הציגה את הצעת חוק הסביבה (בלינק כפי שהוצגה לפרלמנט, מאז נוספו תיקונים). מעבר לפסגה, הצעת החוק אמורה גם להתקין תקנות סביבה חדשות, לאחר שתקנות האיחוד האירופי הפסיקו לחול על בריטניה. ההצעה, בת כמעט 250 עמודים, שאפתנית למדי. היא אמנם עוסקת פחות בפליטות ויותר בזיהום, אבל זה חשוב לא פחות. הצעת החוק מציבה מטרות, מחלקת סמכויות וגם מקימה את המשרד להגנת הסביבה. לא להתבלבל עם התיק הממשלתי בישראל: מדובר בסוכנות ממשלתית בעלת סמכויות אכיפה. לדוגמה, אתם משוכנעים שרשות כלשהי פוגעת בסביבה? דווחו עליה למשרד להגנת הסביבה, וזה יצטרך לחקור את העניין ולפרסם את ממצאיו. וזו רק דוגמה למה שיש שם. על פניו הצעה רצינית והישג לא רע לפני שהפסגה מתחילה.

אבל יש בהצעה כמה בעיות. לדוגמה, לורד ג’ון רנדל, שהיה היועץ הסביבתי של ת’רזה מיי, הצר על כך שהמשרד להגנת הסביבה לא יוכל לקנוס את הממשלה אם היא תחרוג מהתכנית הסביבתית. הוא הודה שזה יהיה מוזר אם סוכנות ממשלתית אחת תקנוס סוכנויות ממשלתיות אחרות, אבל הוא מאמין שזה יהיה אפקטיבי כדי לשמור על הממשלה בתלם. כמו כן, הממשלה לא קובעת רף של פליטת חלקיקים שמעליו הדבר יהיה בניגוד לחוק ויעלה בקנסות. בעבר בריטניה הייתה צריכה לשלם על דברים כאלו כחלק מחוקי האיחוד האירופי, אבל בריטניה כבר לא כפופה להם.

ותודה ללורדים

מי שניסו להקשיח את הצעת החוק היו הלורדים באמצעות תיקונים. שניים שקיבלו תשומת לב נגעו בביוב ובזיהום אוויר.

הסירחון הגדול

צ’רלס ולסלי, דוכס ולינגטון, הגיש תיקון שיחייב את חברות הביוב “לשפר את מערכות הביוב” באופן כזה שיביא להפחתה בנזקים שגורמים ביובים לא מטופלים. הכוונה היא לכאלו שנשפכים לים או לנהר. למרות שהתיקון עבר בבית הלורדים, הממשלה החליטה להפיל אותו בבית הנבחרים, למעט 22 מורדים שמרנים.

הדבר הביא לזעם ציבורי, שהביא את דאונינג 10 לחלק דפי מסרים לחברי המפלגה השמרנית כדי שיגנו על ההחלטה. בוב ניל, יו”ר ועדת המשפט, כתב באתר שלו שהסעיף המדובר “אסר לחלוטין” על שחרור ביוב במקרה של הצפות בשל סערות. זה לא נכון. התיקון של ולסלי מדבר בפירוש על הפחתה, ולא על איסור מוחלט. רוברט קורטס כתב אצלו שהבעיה הייתה שסעיף 141A בתיקון של ולסלי לא כלל בתוכו שום תכנית איך חברות הביוב אמורות להפחית את ההזרמה לנהרות. עכשיו, אמת שסעיף 141A לא כולל תכנית איך לעשות את זה. אבל סעיף 141B דורש במפורש משר החקלאות והסביבה להכין תכנית כזו. אני לחלוטין בעד שכאשר מחוקקים מציעים חוקים שגם יהיה להם רעיון איך ליישם, אבל האם לדרוש משר הסביבה לספק תכנית שבסך הכל תצמצם את שחרור הביוב הלא מטופל לנהרות זה כה מופרך?

אז למה באמת הממשלה התנגדה לתיקון הנ”ל? ניל, קורטס ואחרים הביאו נימוק אחר, שהוא כנראה לב העניין. לדבריהם, בגלל שמערכות הביוב של בריטניה הן ויקטוריאניות, שיקומן יעלה למשלמי המסים בין 150 ל-650 מיליארד ליש”ט. כמובן, חברי הפרלמנט השמרנים ערבבו את זה בלא מעט, במחילה על המילה, בולשיט. למשל, ג’ון האוול טען שבאותה מידה אפשר לטעון שמי שהצביעו בעד התיקון הצביעו בעד הזרמת ביוב לבתים כי זו משמעות ההצעה. רק שההצעה רק דורשת להכין תכנית לצמצום הפליטות לנהרות ולהתקדם איתן, לא לאסור על זה לחלוטין מחר בבוקר.

בכל מקרה, נראה שהציבור לא קנה את זה. אתמול (ג’) שר הסביבה ג’ורג’ יוסטיס הבטיח שתוכנס לחוק מחויבות של הממשלה לחייב את חברות הביוב לצמצם את הזרמת הביוב לנהרות. פניית פרסה לפנתאון.

זיהום אוויר

תיקון נוסף של בית הלורדים שהממשלה הפילה היה התחייבות שבריטניה תעמוד בפרמטרים שארגון הבריאות העולמי הציב לאוויר נקי עד 2030. הממשלה הסבירה שכוחה של הממשלה לא אמור להיות מוגבל בצורה כזו. זה מגיע למרות שבית הדין האירופי מצא שבריטניה חורגת מתקנות הזיהום ולמרות מקרה ידוע ומצער מ-2013 של ילדה שמתה ממקרה קשה של אסטמה בגלל זיהום אוויר רציני בלונדון. הזעם הציבורי על כך היה קטן ביחס לזה של הביוב, אבל המקומונים טרחו להביא לידיעת הקוראים שלהם את שמות כל חברי הפרלמנט שהצביעו נגד התיקון.

בכל מקרה, הממשלה נראית כמי שמדברת גבוהה גבוהה על איכות הסביבה, אבל כשמציעים סעיפים עם שיניים היא מורידה אותם אחד-אחד. וכל זה, כאמור, רגע לפני פסגת האקלים. כמובן, יש לכל צעד כזה משמעויות כספיות. אבל אם בוריס ג’ונסון באמת רציני לגבי “המהפכה התעשייתית הירוקה” שלו, הוא יצטרך להוציא כסף. מה גם, שוב, אף אחד לא מכריח אותו להוציא אותו הכל בבת אחת.

שווי התכנית

יש ויכוח כמה שווה התכנית של הממשלה. למרות שהיא פרסמה מגוון אסטרטגיות שהגיעו ליותר מ-1,500 עמודים, ישנן שאלות שנשארות פתוחות. למשל, אין שם תכנית של ממש להפחתת הפליטות במגזר החקלאי או לשינוי התנהגות כך שאנשים יאכלו פחות בשר. זאת, למרות שהמגזר אחראי לכ-10% מפליטות הפחמן של בריטניה. בוועדת שינוי האקלים, הגוף המקצועי שמייעץ לממשלה, אמנם אמרו שהתכנית של הממשלה להגיע לאפס פליטות עד 2050 “ישימה וניתנת למימון”, אבל גם העבירו ביקורת על החוסר בתכניות לחקלאות. גם נושאים אחרים של שינוי התנהגות שנעדרים מהתכנית, כמו הפחתת טיסות, זכו לביקורת מהוועדה. בוועדה מגדירים את הגישה הממשלתית כ”טכנוצנטרית”, קרי נשענת אך ורק על שיפורים טכנולוגיים שיביאו להפחתת הפליטות. אבל לפי הוועדה, להסתמך על כך בלבד יעלה ביוקר. לדברי החברים בה, טכנולוגיה היא בהחלט חלק מהפתרון, אבל הוא חייב להגיע עם שינוי התנהגות.

דייוויד אטנבורו ובוריס ג'ונסון
בכיוון הנכון? בוריס ג’ונסון עם דייוויד אטנבורו (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)

מבחינת העלות, משרד האוצר אמנם מעריך שיעלה יותר לא לפעול מאשר כן לפעול, אבל הוא לא רוצה להפריז בהוצאות. גם ג’ונסון עצמו לא רוצה, והוא מעוניין שהעסקים ישקיעו 90 מיליארד ליש”ט בשנה בהתמודדות עם משבר האקלים. מעבר לעניין שזה עלול לגלגל את העלות לצרכנים – כדאי לציין שבוועדת שינוי האקלים אמרו שיהיה צורך לתמוך בעניים לאור עלויות ההתמודדות עם המשבר – צריך להסתכל על עוד עניין: ג’ונסון מעוניין במס וולונטרי. אחרי שהעלאת הביטוח הלאומי גרמה לכך שהאשימו את השמרנים שהם כבר לא מפלגת המסים הנמוכים כפי שהייתה בעבר, ג’ונסון לא רוצה להעלות מסים שוב. בפועל הוא מבקש מהתאגידים לשלם עוד מס חברות שיגיע בסך הכל ל-90 מיליארד, כדי שיגיעו לפרויקטים שהממשלה מעוניינת בהם, אבל הוא לא קורא לזה ככה והכל תלוי ברצונם הטוב של התאגידים. בכל מקרה, היום (ד’) רישי סונאק יציג את תקציב המדינה לפרלמנט, ואז נדע כמה הממשלה מתכוונת להוסיף למלחמה במשבר האקלים.

מחויבות אמיתית?

האם הממשלה יכולה להכריז על מחויבות של ממש לתחום האקלים? שלשום (ב’), הגארדיאן פרסם שמאז בחירות 2019 המפלגה השמרנית קיבלה בתרומות יותר מ-1.3 מיליון ליש”ט מבעלי אינטרסים בדלק מאובנים ומכחישי אקלים. רבים מהתורמים, יצוין, קשורים לאוליגרכים רוסים. בנוסף, התורמים האלו תרמו כחצי מיליון ליש”ט נוספים לחברי פרלמנט אינדיבידואליים, 99% מהם שמרנים. המפלגה השמרנית סירבה להגיב. זו לא החשיפה הראשונה על תרומות מהסוג הזה.

וזה מעלה את השאלה: האם הממשלה השמרנית יכולה באמת ובתמים להוביל כך את המלחמה במשבר האקלים? התרומות האלו חוקיות, אבל בעייתיות. 1.3 מיליון ליש”ט בפחות משנתיים הם הרבה כסף למפלגה. האם המפלגה תהיה מוכנה לוותר על הכסף אם זה יהיה המחיר של הובלת מהלכים שיפגעו בחברות של דלקי המאובנים? גם כך יש לשמרנים מוניטין מפוקפק עם התורמים שלה, וזה לבטח לא מעלה את האמון בה. אמנם, כמו תמיד, זה כנראה יעבור בשקט מהבחינה הציבורית, אבל השאלה נשארת במקום.

לסיכום

בוריס ג’ונסון וממשלתו מאוד מעוניינים להיות הכוח שיוביל את העולם להצלת כדור הארץ מהשמדה. אבל מצד שני, היא גם מפחדת מאוד לאבד פופולריות בבית. היא לא מעוניינת לבקש מהציבור לשנות התנהגות, ושמה את כל יהבה על טכנולוגיה. הדבר מזכיר את התמודדותה עם הקורונה: היא חוששת לדרוש מהציבור לשמור על כמה הגבלות כמו מסכות או ריחוק חברתי, ולכן שמה את כל הז’יטונים על החיסונים. וכמאמר המם, זו תהיה הצלחה ענקית או התרסקות איומה. בנוסף, הממשלה גם לא מעוניינת לוותר על כוחה, ולכן מפילה תיקונים לחוק הסביבה שהיא מעוניינת להעביר, שעיקרם חיוב הממשלה לעמוד מאחורי ההצהרות שלה. בנוסף, התרומות שמפלגת השלטון מקבלת מבעלי אינטרסים שמושקעים בדקלי מאובנים לא מוסיפה לאמינות כוונותיה של הממשלה.

בעוד ימים ספורים תחל הפסגה, ובוריס ג’ונסון ינסה להוכיח את עצמו בתחום האקלים. אבל המבחן האמיתי שלו יגיע, למעשה, אחריה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *