הרצח של חבר הפרלמנט השמרני דייוויד איימס זעזע את הממלכה. מעבר להספדים מכל הקשת הפוליטית ששיבחו את אדיבותו של איימס, עלתה גם סוגיה פוליטית חשובה. איימס נרצח כשהגיע לפגישה עם תושבי מחוז הבחירה שלו, כלי חשוב בתרבות הפוליטית הבריטית. זו לא הפעם הראשונה שרצח כזה קורה, והאיומים על חברי הפרלמנט רק הולכים ומתגברים עם הזמן. מצד שני, חברי הפרלמנט עדיין לא זוכים לאבטחה צמודה. כעת נשאלת השאלה איך להתמודד עם התופעה: מצד אחד, שומרי ראש כנראה יוכלו לצמצם מאוד את המקרים האלו. מצד שני, הדבר עשוי להקשות על המפגשים עם הבוחרים, שכאמור מהווים חלק חשוב בעבודה הפרלמנטרית, וגם רבים לא רוצים להאמין שהחברה הבריטית דורשת את זה. כך, למרות שבמקרה הזה המשטרה הכריזה על המקרה כפעולת טרור, הדבר מתקבל בהקשר של איום הרבה יותר רחב על חברי הפרלמנט | צילום: ריצ’רד טאונזנד
גם אם אתם לא עוקבים כלל אחרי כלי תקשורת בריטיים, סביר להניח ששמעתם על רצח חבר הפרלמנט השמרני דייוויד איימס שאירע אתמול (ו’). האירוע קיבל סיקור רחב בכלי תקשורת בכל העולם, כולל הישראליים. הרצח הזה, כמו כל התנקשות פוליטית, לא רק זעזע את אמות הספים בשל נטילת חייו של אדם, אלא גם יצר אדוות הנוגעות לאקלים הפוליטי בבריטניה, שבניגוד לייאוש לא נעשה יותר נוח.
מי היה דייוויד איימס?
סר דייוויד איימס (Amess) היה חבר פרלמנט שמרני מאז 1983. הוא נולד למשפחה קתולית, ובהתאם היה שמרן מבחינה חברתית. הוא גם היה פעיל למען זכויות בעלי חיים, ברקזיטר ופעיל חברתי. הוא גם פעל כדי שהעיירה אותה ייצג, סאות’אנד-און-סי, תזכה למעמד של עיר. מדובר במדגם קטן מהחקיקות שהצליח להעביר כחבר פרלמנט, שכלל נושאים רבים. רבות מהצעות החוק שלו נולדו כתוצאה ממפגש עם תושבי מחוז הבחירה שלו, סאות’אנד מערב שבדרום אסקס. רבים ממספידיו של איימס תיארו אותו כאדם חם ולבבי שהיה חדור שליחות ציבורית והיה אכפת לו מתושבי מחוז הבחירה שלו.
רצח דייוויד איימס
אתמול (ו’) איימס הלך למפגש שגרתי עם חברי מחוז הבחירה שלו בכנסייה המתודיסטית שבעיירה ליי-און-סי שבמחוז הבחירה. בצהרי היום המשטרה קיבלה קריאה למקום, לאחר שאיימס נדקר מספר פעמים. למקום הגיעו צוותי חירום שניסו להציל את איימס, אך זה מת מפצעיו בזירת הרצח. המשטרה תפסה חשוד בן 25. לפי מה שמספרים לתקשורת שלא לייחוס, מדובר באזרח בריטי ממוצא סומלי, והמשטרה לא מחפשת חשודים נוספים. כשהדיווחים התחילו להגיע, רבים שאלו אותי אם ברור מה היה המניע לרצח. בתחילת לא היה ברור, כיוון שאיימס לא היה מעורב באיזשהם נושאים נפיצים במיוחד. אבל אז יחידת הלוחמה בטרור מובילה כעת את החקירה. בתחילה המשטרה הודיעה שהיא “שומרת על ראש פתוח”, אבל לאחר חצות (ש’) היא הכריזה באופן רשמי שהיא חוקרת את הרצח כפעולת טרור.
הרצח עורר תגובות מקיר לקיר, ולא מעט הספדים לאיימס. ראש הממשלה בוריס ג’ונסון אמר שמעל הכל איימס היה “אחד האנשים הכי אדיבים, הכי נחמדים, הכי עדינים בפוליטיקה”. ראש האופוזיציה קיר סטארמר כתב: “מעל הכל, היום אני חושב על דייוויד, על משרת הציבור שהוא היה ועל גודל ההשפעה החיובית שהייתה לו על האנשים אותם הוא ייצג”. ראשת הממשלה לשעבר ת’רזה מיי צייצה שאיימס היה “אדם הגון ופרלמנטר מכובד”. ראש ה-SNP בווסטמינסטר צייץ: “סר דייוויד איימס היה אדם הגון ביסודו, שהיה חביב מאוד על כל המפלגות ועל בית הנבחרים”. עוד מאות ציוצים נכתבו, אבל אני חושב שאת הרעיון הבנתם.
ההקשר הרחב
על פניו, נראה שמדובר במתקפת טרור ולפיכך חלק מהבעיה של ההתמודדות עם אסאלמיזם אלים מכיוונם של אזרחי המדינה. אבל הדברים קיבלו הקשר אחר. התנקשויות בחברי פרלמנט הן לא עניין שהתחיל אתמול: בשנות ה-70 וה-80 ה-IRA רצח מספר פוליטיקאים מהמפלגה השמרנית וה-UUP, כולל ניסיון ב-1984 לחסל את מרגרט ת’אצ’ר. בשנת 2000 נייג’ל ג’ונס הליברל-דמוקרטי הותקף על-ידי חרב סמוראים על-ידי מהנדס לשעבר. ג’ונס הצליח להתחמק עם פציעות בלבד, אבל העוזר שלו איבד את חייו. חבר המושבעים מצא את התוקף כלא כשיר לעמוד לדין. ב-2010 סטיבן טימס מהלייבור נדקר על-ידי אסלאמיסטית כשקיים מפגש עם אנשי מחוז הבחירה שלו מחוץ לספרייה, והצליח לשרוד. הדוקרת הסבירה שעשתה זאת בהשפעת וידאו של מטיף אסאלמיסטי בו צפתה וגם מפני שטימס הצביע בעד הצטרפות למלחמת עיראק. ב-2016 ג’ו קוקס מהלייבור נורתה ונדקרה על-ידי מי שבהמשך הוגדר כפעיל ימין קיצוני. קוקס, שלא שרדה את ההתקפה, הייתה בדרך למפגש עם אנשי מחוז הבחירה שלה טרם נרצחה.
כפי שניתן לראות, לא מעט מהרציחות האלו היו פעולות טרור, אבל מספר מכובד שלהן לא היה טרור בהגדרה. ורבות מהן התרחשו בדרכם של חברי פרלמנט לפגוש את האנשים אותם הם אמורים לייצג. בבריטניה, צריך להבין, חברי הפרלמנט מייצגים מחוזות בחירה וחייבים להם דין וחשבון. כחלק מכך, מתקיימים מדיי פעם מפגשים בלתי אמצעיים בין חברי הפרלמנט לבין תושבי המחוזות שלהם. המפגשים אף זכו למונח משלהם: constituency surgery. התפישה היא, כפי שהציג אותה חבר הפרלמנט ג’ון ויטינגדייל, היא שאם בארצות הברית כל חבר קונגרס מייצג מאות אלפי אנשים, בבית הנבחרים הנציגים מייצגים את הקהילות בהם הם חיים. כמובן, גם בבריטניה ייצוג הוא לעשרות אלפי בני אדם, אבל התפישה הבריטית היא של ייצוג קהילות. הרצח של דייוויד איימס העלה את השאלה האם ניתן להמשיך לקיים את המפגשים האלו כסדרם והאם חברי הפרלמנט מוגנים כמו שצריך. העובדה שאיימס כתב על הסכנות בחייהם של חברי הפרלמנט בעקבות רצח ג’ו קוקס לא נעלמה מעיניי איש.
אמצעי הביטחון
אז מה בעצם אמצעי הביטחון העומדים לרשותם של חברי הפרלמנט? כשהם בפרלמנט, המתחם כולו מוגן על-ידי אנשי משמר מאומנים היטב. אבל מה קורה כשהם יוצאים החוצה? הם מקבלים הדרכות כיצד לנהל מפגשי בוחרים באופן בטוח, כיצד לפתוח דואר בצורה בטוחה וכו’. הפרלמנט ישלם להם הוצאות על אמצעי בטיחות כמו התקנת מערכת אזעקה בביתם ועוד. אחרי הרצח של ג’ו קוקס נוספו גם לחצני מצוקה ובמקרים מסוימים גם הותקנו דלתות בטיחות וחלונות מזכוכיות משוריינת בבתים. הדבר העלה את הוצאות הביטחון על חברי הפרלמנט יותר מפי 26 לעומת לפני הרצח של קוקס. ועדיין, אין לחברי הפרלמנט שמירה אישית. זאת בזמן שנתוני המשטרה מראים שהעבירות שנעשות כלפי חברי הפרלמנט נמצאות בעלייה עם השנים. מדובר במאות עבירות של הטרדה, איומים ועוד. מתוך 678 עבירות שדווחו בין 2016 ל-2020, רק תשע קושרו לטרור, מה שמראה שהאקלים הפוליטי בבריטניה בשנים האחרונות בעייתי ביותר.
שלא במפתיע, יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל אמר בעקבות הרצח של דייוויד איימס שיהיה צורך לבחון מחדש את אמצעי הביטחון לחברי הפרלמנט. שרת הפנים פריטי פאטל דרשה מהמשטרה לבצע בחינה כזו, ודובר מטעמה אמר שהדרישה הייתה שאמצעי הביטחון האלו יוכלו להיכנס לתוקף באופן מידי. האם זה יביא לכך שכל חבר וחברת פרלמנט יסתובבו עם מאבטח? לא ברור, אבל לא כולם מתלהבים מכך. ג’ון ויטינגדייל העלה תקווה שדברים לא יגיעו לכדי כך, בגלל שזה עלול להקשות על הקשר הבלתי אמצעי עם הבוחרים. לינדזי הויל אמר שיש להגיב בזהירות, מה שיכול לרמוז לכך שגם הוא מעדיף משהו פחות נוקשה. יש פה גם עניין של גאווה לאומית: חבר הפרלמנט דייוויד דייוויס טען ש”אנחנו לא סוג החברה בה אנחנו מוקפים בשומרי ראש. גם דייוויד [איימס] לא היה רוצה את זה”. לעומתם, העיתונאי פול רוטלדג’ קרא בדיילי מירור לכך שיחידת האבטחה של הפרלמנט תלווה את חבריו גם מחוץ לארמון וסטמינסטר.
פגישות עם הבוחרים
השאלה היא מה יקרה לפגישות עם תושבי מחוז הבחירה כעת. כפי שרוטלדג’ הזכיר, התוקפים ידעו לדעת איפה לחכות לקורבנותיהם בזכות הפגישות הללו. חברת הפרלמנט לשעבר פולה שריף, שסבלה לא מעט מפעילות עוינת נגדה, הודתה שלו הייתה חברת פרלמנט כיום לא הייתה מקיימת פגישות כאלו בעתיד הקרוב. קים לידביטר, אחותה של ג’ו קוקס שנבחרה ביולי לכהן כחברת פרלמנט מטעם אותו מחוז בחירה, סיפרה שבן זוגה ביקשה ממנה שתתפטר מתפקידה בעקבות הרצח אתמול.
אבל אחרים נחושים לא לתת לזה לעצור אותם. אב בית הנבחרים פיטר בוטומלי אמר שאסור לפעול מתוך פאניקה. ויטינגדייל דיבר על הצורך במפגשים האלו ושהוא יתעצב אם אלו ייעלמו. לינדזי הויל התראיין ל-BBC וסיפר שם שהוא קיים את המפגש עם אנשי המחוז שלו כמתוכנן למרות הרצח. הוא הסביר שמבחינתו היה מדובר ב”מתקפה על הדמוקרטיה” ושהוא לא מוכן לתת למי שמעוניין לפגוע בה לנצח. צריך להגיד שהרעיון הזה של מתקפה על הדמוקרטיה היה סנטימנט חזק אצל רבים. הויל, באותו ריאיון, השווה את הרצח הזה להסתערות על גבעת הקפיטול בינואר. ת’רזה מיי תיארה את הרצח כ”יום טרגי לדמוקרטיה שלנו”. איאן בלאקפורד הזהיר מפני העלייה בתוקפנות כלפי חברי הפרלמנט. שני האחרונים אמנם התבטאו כך לפני שהיחידה ללוחמה בטרור לקחה שליטה, אבל הדבר מעיד על כך שמבחינתם ההקשר הוא לא האפשרות לטרור אלא אווירה עוינת כלפי נציגי הציבור. הדבר גם מעיד כמה הם מוכנים להילחם על התרבות הפוליטית שלהם.
"This is an attack on democracy."
Sir Lindsay Hoyle MP, Speaker of the House of Commons, tells @MarkUrban01 that the death of Sir David Amess MP is a "sad day for Parliament" and the police are "contacting all the MPs to check about their safety, to reassure them"#Newsnight pic.twitter.com/Z275fVsHHU
— BBC Newsnight (@BBCNewsnight) October 15, 2021
לסיכום
הרצח של דייוויד איימס, מעבר להיותו מזעזע בפני עצמו, חשף את הקושי של הפוליטיקה הבריטית לשמור על אחד המנהגים החיוניים שלה תוך כדי שמירה על ביטחון חברי הפרלמנט. גם אם ההקשר הנכון להסתכל עליו במקרה הזה הוא איום הטרור, חברי הפרלמנט לא מרגישים בטוחים במיוחד גם בלעדיו. הם חשים מאוימים מספיק רק מאזרחים שאין להם שום קשר לאסלאמיזם רדיקלי. רובם של המאיימים לא ירצחו, כמובן, אבל אי אפשר לחכות לאלו שכן מוכנים. כעת נשאלת השאלה כיצד יהיה ניתן לאזן בין הצורך לאבטח את חברי הפרלמנט כראוי לבין הצורך לשמור על המפגשים האלו בחיים. דילמה לא קלה שהפוליטיקאים הבריטים יצטרכו לפתור.