חדשות בקטנה: קרה לא מעט בימים האחרונים, והנה כמה עדכונים שכדאי להכיר. המשבר שנגרם מהעלייה במחירי הגז מתעצם, והממשלה לא ממש עושה רושם שהיא יודעת מה היא עושה. באיחוד האירופי מוכנים להתפשר על פרוטוקול צפון אירלנד, אבל אולי כדאי לחכות עם החגיגות. הצרפתים בינתיים מאיימים על בריטניה בטענה שהיא לא מכבדת הסכמים. לעיתונות מודלפות שמועות שהשמרנים מתכוננים לבחירות בחורף 2023 כדי ליהנות מיתרונות מזג האוויר, אבל הדברים קצת יותר מורכבים. והציבור דוחק במשפחת המלוכה להקצות חלק משטחיה לשיקום הטבע, אבל היא מעדיפה לשלם מס שפתיים | בתמונה: שר האנרגיה קוואזי קווארטנג (צילום: טים האמונד, דאונינג 10)
הגז בעלייה
כבר דיברנו על זה שבריטניה – כמו כל אירופה – סובלת ממצוקת גז המשומש לייצור אנרגיה, שגורמת לעלייה במחירו. ההשלכות של כך ברורות: עלייה במחירי החשמל וחשש לקשיים לענות על הביקוש בחודשי החורף הקרים. הממשלה נמצאת תחת לחץ לספק פתרונות ולהבטיח שהפסקות החשמל היזומות של חורף 1973/4 לא יחזרו.
יש כמה צרות בגלל הסיפור הזה. ראשית, ברמת הצרכנים הבודדים. הרגולטור הבריטי מציב תקרת מחירים שניתן לגבות על אנרגיה (חשמל וגז), וזו משוערכת מחדש אחת לחצי שנה. הפעם האחרונה בה נקבע מחיר התקרה הייתה ממש לאחרונה, ב-1 באוקטובר. זו הביאה לעלייה של כ-12% במחירי החשמל, בכפוף לעלייה במחירי הגז. שר האנרגיה קוואזי קווארטנג אמנם הבטיח שבמהלך החורף מחירי הגג לא ישתנו, וגם שהאזרחים לא יתבקשו להתלבש קצת יותר חם כדי לחסוך בחשמל. אבל אין מה לחכות בנשימה עצורה לעדכון הבא באפריל: במכון המחקר קורנוול אינסייט מעריכים שאז תהיה צפויה עלייה של 30%. במקביל, בחברות האנרגיה מזהירים שהתקרה הזו תביא לקריסת עוד חברות.
צרה אחרת היא עסקים: להם אין תקרת מחירים כזו, כך שמחירי החשמל שלהם עשויים לעלות הרבה יותר. כעת, בעיקר בתעשיות הכבדות שצורכות הרבה חשמל, עולה הדרישה שגם המגזר העסקי יוכל לזכות להגנה מסוג זה לאור המחירים הנוסקים. לא ברור האם השמרנים או הלייבור יוכלו לתמוך במהלך שכזה, ולפי הלייבור גורמים אחרים בתעשייה מעוניינים בפתרונות אחרים.
בינתיים, קשה להגיד שהממשלה נותנת תחושה שהיא שולטת בעניינים. התקשורת מדווחת שראש הממשלה בוריס ג’ונסון יצא לחופשה בספרד. סביר להניח שהוא מעודכן מרחוק במתרחש, אבל הדבר יוצר את התחושה שהוא לא חש דחיפות. קווארטנג סיפר שהוא נמצא בקשר קרוב מאוד עם שר האוצר רישי סונאק כדי למצוא מימון ממשלתי שיבטיח את זרימת החשמל בלי הפרעות ובלי שמפעלים יצטרכו לצמצם פעילות בגלל מחירים גבוהים מדי. רק שבמשרד האוצר טענו שאין שום שיחות כאלו. קווארטנג הודה שטעה כשאמר זאת, אבל בלייבור התקלה המוזרה הזו היא הוכחה לכך שהממשלה בעיקר מגששת את דרכה באפלה בלי שום תכנית.
הפרוטוקול שאינו נגמר
זוכרים את פרוטוקול צפון אירלנד? אם לא, אז בקצרה: כדי להימנע מגבול קשיח בין צפון אירלנד לרפובליקה עם ביצוע הברקזיט, מה שעלול להחזיר את הטרור לאי, הוחלט להציב גבול פנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד. כחלק מכך, חלק מהסחורות שעוברות מבריטניה לצפון אירלנד צריכות לעבור במכס. בתמורה, סחורות יכולות לעבור חופשי בין חלקי האי האירי. הדבר יוצר לא מעט קשיים עבור הצפון אירים, בין השאר בגלל בירוקרטיה בייבוא מבריטניה. בנוסף, קיים חשש שלא יוכלו להעביר נקניקיות אנגליות לצפון אירלנד, בגלל האיסור לייבא לאיחוד בשר מקורר ממדינות שאינן חברות באיחוד. הדבר אף זכה לכינוי “מלחמת נקניקיות”. בריטניה ניסתה ללחוץ על האיחוד שתתגמש קצת עם הפרוטוקול – פרוטוקול שממשלת בריטניה קידמה ומפלגת השלטון רצה עליו בבחירות, כן? – וכעת נראה שיש תוצאות.
נכון לעכשיו, המערכת נמצאת ב”תקופת חסד”, במהלכה הכללים לגבי הייבוא מבריטניה לצפון אירלנד פחות נוקשים, כדי לאפשר לעסקים הצפון איריים להתכונן. כעת, כך מדווח, האיחוד האירופי מתכוון להיעתר לבקשה לשנות את הפרוטוקול, כך שיאפשר לנקניקיות להמשיך לזרום חופשי. הדבר מגיע אחרי איומים לא מאוד מרומזים מצד לורד דייוויד פרוסט, שאחראי על המשא ומתן מול האיחוד, להפעיל את סעיף 16, שמעשה חלקים מהסכם היציאה.
כל מיני ברקזיטרים ברשתות הציגו את זה כ”ניצחון במלחמת הנקניקיות”, אבל כדאי לחכות עם החגיגות. ראשית, הצעת האיחוד לשינויים בפרוטוקול צפויה להיחשף רק מחרתיים (ד’), ולכו תדעו מה יהיה שם. שנית, הסבלנות באיחוד מגיעה לקצה, כפי שעולה מתגובתו של שר החוץ האירי, סיימון קובני, לדרישות נוספות לגבי שינויים בפרוטוקול, לפיה יש קווים אדומים שהאיחוד לא יוכל לחצות. שלישית, באיזשהו שלב ממשלת בריטניה תיצור לעצמה שם של מי שעדיף לא לחתום איתה על הסכמים מלכתחילה, כי היא רק תחפש איך לעקוף אותם. רביעית, תעשיית הבשר הבריטית בכאלו צרות שלא ברור מה יהיה מלאי הנקניקיות.
מעבר לתעלה
ריב מיוחד יש לבריטניה עם צרפת. יחסי האהבה-שנאה בין השתיים שוב מגיעים לנקודת מתיחות. הסיבה הראשונה לכך היא דיג. כבר במאי הנושא הביא למתיחות בין המדינות, אחרי שדייגים צרפתים התעקשו לדוג במים הטריטוריאליים של ג’רזי, למרות שלא ניתנו להם אישורים מממשלת ג’רזי, הכפופה לממשלה הבריטית. בבריטניה ממשיכים לא לספק אישורים, עם רק 12 שניתנו אחרי שהוגשו 47 בקשות. ז’אן קסטקס, ראש ממשלת צרפת, האשים שממשלת בריטניה “לא מכבדת את החתימה של עצמה”. והצרפתים לא פראיירים: דייגים צרפתים מאיימים לחסום נתיבי שיט בריטיים בתעלת למאנש ההכרחיים לייבוא אם לא יינתנו להם יותר רישיונות דיג במים הטריטוריאליים של הממלכה. הממשלה מוכנה ללכת רחוק אפילו יותר. השר הזוטר לענייני אירופה קלמן בון שמתכוון להפציר באיחוד להשתמש באספקת החשמל המגיעה באמצעות כבלים מאירופה לבריטניה כמנוף לחץ בנושא הדיג.
העניין השני קשור בפליטים שחוצים את התעלה. בריטניה סיכמה עם צרפת על העברת 54.2 מיליון ליש”ט בתמורה לכך שצרפת תגביר את הפיקוח בחופים שלה כדי למנוע מהסירות האלו לצאת לדרך. כשבצרפת ביקרו את הרעיון של שרת הפנים פריטי פאטל לגרום לסירות לחזור על עקבותיהן אחרי שכבר יצאו לדרך – עניין דיי מסוכן – פאטל הגיבה באיום שהכסף לא יועבר. לפי שר הפנים הצרפתי ז’רלד דרמנין אכן לא הועבר כסף. לדבריו, “אף לא יורו אחד”. הוא אמנם אמר שהוא בטוח שזה “רק עיכוב” כי האנגלים הם “עם של כבוד”, אבל זה כנראה היה לשם הנימוס. כי הוא גם הציע שעל בריטניה “לצמצם את הכדאיות הכלכלית שלה” עבור מהגרים (זה יכול להיות הסבר לא רע לכל המשברים שפוקדים לאחרונה את הממלכה). מעבר לכך, סקיי ניוז תפסה את המשטרה הצרפתית מעלימה עין מסירה שיצאה לדרך. זה לא הפריע לקווארטנג לטעון ששיתוף הפעולה עם צרפת “אפקטיבי”.
ממשלת בריטניה יוצרת לה שם של מי שחתימתה לא שווה את הנייר עליו נכתבה. האיחוד האירופי אולי קצת יותר סבלני, אבל ממשלת צרפת קצת פחות. כדאי לזכור שהבחירות לנשיאות מעבר לפינה, ושהפוליטיקאים צריכים להתחנף לאלקטורט.
חכו לחורף
הדלפות מרמזות על כך שבוריס ג’ונסון מתכנן בחירות לחורף 2023, הקדמה מהלו”ז כרגע של מאי 2024. לפי הגורם המדליף, ג’ונסון מקווה בכך לחזור על הניצחון העצום של 2019, מפני שבמזג אוויר כזה הלייבור תתקשה יותר להוציא את המצביעים מהבית. בכל מקרה, כלפי חוץ המפלגה כמובן אומרת שהיא מתכונן לבחירות מתי שיהיה בהן צורך.
בכל מקרה, לא כדאי להתלהב מהתזה הזו, בגלל שני דברים. ראשית, יצא לי בתזה לקרוא מחקר אחד או שניים על השפעת מזג האוויר על ההצבעה בבריטניה. לפי המחקרים האלו, ההשפעה יחסית שולית למה שנהוג לחשוב. כמובן, ייתכן שישנם מחקרים אחרים שגורסים אחרים. אבל זה לכל הפחות הופך את האפקט הזה לפחות בטוח ממה שנראה. גם היסטורית זה לא ממש מוכיח את עצמו: בחירות 1983 ו-1987 הפיקו ניצחון שמרני גדול יותר למרות שהתקיימו ביוני. בחירות פברואר 1974 עדיין התקיימו בחורף, והשמרנים ניזוקו יותר מהלייבור. שנית, ספק שהחורף הוא מה שהביא לשמרנים את הניצחון האדיר שלהם בבחירות 2019. שני גורמים יותר משמעותיים בניצחון הזה היו מדיניות הברקזיט הגרועה של ג’רמי קורבין, שפגעה בו בקרב תושבי “החומה האדומה”, וגם ג’רמי קורבין עצמו, שהמחשבה שיהיה לראש הממשלה הטרידה רבים.
ואם יורשה לי, הימור בחירות משלי: אני מסכים שכנראה הבחירות הבאות יקרו לא ב-2024 אלא ב-2023. אבל מה שיקבע את התאריך יהיה הבחירות המקומיות: אם ביצועי השמרנים בבחירות המקומי במאי 2023 יהיו טובים מספיק, ג’ונסון ילך לבחירות ביולי לכל המאוחר. זו הייתה האסטרטגיה של מרגרט ת’אצ’ר. במצב כזה לא יהיה כדאי לחכות, אלא לצאת לבחירות מהר ככל האפשר, כדי למנוע מהמצב להשתנות לרעה. לג’יימס קלהאן הוצע ללכת לבחירות באביב 1978, אבל הוא החליט לחכות, קיבל את “חורף חוסר הנחת” והפסיד בבחירות 1979. אם לג’ונסון תהיה אינדיקציה שהוא על הגל, הוא לא יחכה עוד חצי שנה רק בשביל להמר על מזג האוויר.
ממלכת הטבע
ולסיום, קצת מלכותיות. הכתר הבריטי מחזיק ב-1.4% מהשטחים היבשתיים של בריטניה. לא מהשטחים שבבעלות פרטית, מכלל השטח של הממלכה. זה המון. כריס פקהאם, חוקר טבע, חושב שזו סיבה לא רעה לכך שמשפחת המלוכה תאפשר פרויקטים של שיקום הטבע בחלק מהקרקעות האלו. זאת, לקראת פסגת האקלים בגלאזגו (COP26). הוא החתים יותר מ-100 אלף איש על עצומה שדורשת בדיוק את זה, ויותר ממאה ילדים הצטרפו אליו כדי להגיש את העצומה החתומה לארמון בקינגהאם. בין החותמים ניתן למנות ארכיבישוף קנטרברי לשעבר, רואן ויליאמס, השחקן ג’וש אוקונור, הקולגה של פקהאם באחת מתכניות הטבע שלו, קייט האמבל, ועוד שורה של ידוענים.
צריך להגיד, יש כאלו שפחות ששים מהרעיון הזה, בעיקר בסקטור החקלאי. בגלל שהרעיון מציע שבסופו של דבר חיות פרא, ביניהן זאבים, יחזרו לשטחים האלו, יש מי שמודאגים מכך. פקהאם טוען שיש להגיע לאיזון בין הצורך לייצר מזון לבין השמירה על הטבע והמגוון הביולוגי. בכל מקרה, זה פחות העניין בו רציתי לעסוק. מטעם האחראי על הקרקעות המלכותיות נמסר: “לחברי משפחת המלוכה יש מחויבות ארוכת שנים למגוון הביולוגי” ושמשפחת המלוכה תמיד מחפשת דרכים חדשות לשמור עליו.
בצורה הכי מילולית שלה, זו תגובה שפשוט לא אומרת כלום. אין בה התחייבות שכן, אין בה התחייבות שלא. זה פשוט נמצא שם. עכשיו, צריך להגיד, זה לא מפתיע: משפחת המלוכה אולי מחויבת כלפי חוץ לנושא הסביבתי, אבל נהיית קצת רגישה כשהיא צריכה להקריב מהקרקעות שלה. דוגמה לזה עלתה ביולי ותוארה בהרחבה כאן, כשנחשף שהמשפחה השתמשה בכוחה הפוליטי כדי להחריג את עצמה מחוק של הפרלמנט הסקוטי, שמאפשר לרשויות מקומיות להפקיע (תמורת תשלום) שטחים בבעלות פרטית כדי להניח בהם תשתית צינורות לחימום, שתחליף את התנורים. או במילים אחרות, למשפחה אולי יש מחויבות לסביבה, אבל לפני זה יש לה מחויבות לשטחים שלה. לכן, לא כדאי לעצור את הנשימה עד שהיא תיעתר לבקשה של פקהאם.