עוד ספטמבר הגיע, ועוד נאום בעצרת האומות המאוחדות נישא. בוריס ג’ונסון ניצל את הנאום השנתי כדי לקדם את פסגת האקלים העולמית, ה-COP26. ג’ונסון הבהיר שהגיעה זמנה של האנושות “להתבגר” ולעשות את הדבר הנכון כדי להבטיח את עתידם של כדור הארץ ושל הדורות הבאים. לדבריו, המעבר לאורח חיים נטול פליטות פחמן לא כזה מסובך והבטיח שלא יהיה צורך לוותר על המערכות הקפיטליסטיות הקיימות. הנאום, כמובן, לא כיוון רק למנהיגי העולם אלא גם לקהל בבית שדורש מהפוליטיקאים עיסוק באקלים ומצפה מג’ונסון לקדם את “בריטניה הגלובלית”. הנאום העלה שאלות רבות, כמו עד כמה קל לעבור לאורח חיים ירוק ועד כמה בריטניה היא המדינה הנכונה להנהיג את העולם במלחמה במשבר האקלים. וגם, נו, צריך לתהות על הרפרנס לקרמיט הצפרדע | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10

כנראה שלא אחדש הרבה לקוראים הוותיקים כשאספר שבוריס ג’ונסון נורא רוצה שבריטניה תנהיג את העולם, ושאם צריך אז שיהיה בתחום האקלים. אתמול (ה’) ג’ונסון הגיע לעצרת השנתית של האו”ם בניו-יורק וניסה לדחוק במנהיגי העולם לנקוט בפעולה אקטיבית למלחמה במשבר האקלים. היה מדובר בקדימון לפסגת האקלים העולמית (הידועה גם כ-COP26), שתיערך בסקוטלנד בעוד כחודש וחצי. ג’ונסון מעוניין שהפסגה תהיה אירוע בעל משמעות היסטורית ולא עוד פעם חבורה של מנהיגים שאומרים מילים יפות ונהנים מהכיבוד.

תקציר הנאום

הנאום של ג’ונסון היה מלא בדימויים ומטאפורות. הדימוי שפתח את הנאום הוא השוואתו של המין האנושי – על סמך זמנו המשוערך של ההומו-סאפיינס על פני האדמה ביחס לזמן שלוקח לזנים של יונקים להתפתח או להיכחד – לנער בן 16 שעוד לא יודע הרבה על העולם. בהתאם, האנושות מתנהגת בנרקיסיזם טיפוסי וחושבת שהעולם נוצר עבורה, ומשחיתה אותו מתוך מחשבה “שמישהו אחר ינקה את הבלגן”. אבל התקופה הזו, אומר ג’ונסון, חייבת להגיע לסופה: “הגיע זמנה של האנושות להתבגר”.

ג’ונסון אמר ש-COP26 חייבת להיות נקודת המפנה ביחס של האנושות למשבר האקלים. המטרה ברורה: להגביל את עליית הטמפרטורה העולמית ל-1.5 מעלות צלזיוס מעל מה שהייתה בעידן הפרה-תעשייתי. ג’ונסון מאמין שהאנושות יכולה להראות שיש לה את “הבגרות והתבונה” לפעול בעניין. הכלים למהפכה ירוקה בתעשייה קיימים, “אבל הזמן קצר באופן נואש”. אם האנושות לא תפעל, התוצאות יהיו קטסטרופליות, ו”הנכדים שלנו ידעו שזו אשמתנו והם ידעו שידענו זאת”.

בוריס ג'ונסון בעצרת האו"ם
זמן להתבגר. בוריס ג’ונסון (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)

לכן, ה-COP26 חייבת להיות מקום בו תהיה התחייבות לפעול. למרבה הצער, כבר לא ניתן לעצור את ההתחממות הגלובלית, אלא רק לרסן אותה. זה הרגע להתחייב להורדת המאזן של פליטות הפחמן לאפס. לדבריו, האנושות כבר מתחילה ללכת בדרך הנכונה, אבל חייבים “ללכת רחוק יותר ומהר יותר”. מטרות שאפתניות לא חסרו שם. למשל, להחזיר את מספר העצים לקדמותו עד 2030. עוד הוא הדגיש את חובת העולם המפותח לסייע לעולם המתפתח להתקדם בתחום, תוך כדי ששיבח את פעולות בריטניה בנושא. בנוסף, הוא מעוניין שהמוסדות הבינלאומיים יסייעו להכניס גם את הסקטור הפרטי לתוך הסיפור.

הנקודה שהיה לו חשוב להעביר הייתה שלא צריך לוותר על הקפיטליזם או על אורח החיים המודרני כדי להגיע לכך, והוא נתן דוגמאות להתקדמות האנושות בפליטת פחמן מבלי שנדרשה לוותר על הנוחות שלה. לדבריו, כשקרמיט הצפרדע שר “זה לא קל להיות ירוק”, הוא טעה. זה קל כי כמו שאומרים, “הטכנולוגיה קיימת”. תקוותו היא ש-COP26 תביא את מסיבת ה”סוויט סיקסטין” של המין האנושי להיות מסיבה של לקיחת אחריות.

קצת על ההופעה

לפני ניתוח התוכן כמה דברים על ההופעה. ראשית, השיער של ג’ונסון היה יחסית מסודר למה שיש לו ביומיום, כולל שביל דיי ברור בצד. אמת, הוא לא נראה כמו שיער מסודר למשעי (אני לא בטוח שהוא מסתפר באופן שמאפשר לו לסדר את השיער לחלוטין), אבל יחסית מסודר. זה דיי מתבקש: ג’ונסון הפעם לא הגיע להופעה בפני האלקטורט שלו, אלא להופעה בפני מנהיגים זרים. אם הוא רוצה להרשים אותם, הוא צריך להיראות כמו מישהו שלכל הפחות יודע איך להחזיק מסרק. כמו כן, כדי להראות דבקות במטרה, הסיכה על דש החליפה שלו לא הייתה של דגל בריטניה, אלא של כדור הארץ. אין ספק שהוא מבין את חשיבות הפרטים הקטנים.

בוריס ג'ונסון בעצרת האו"ם
סחתיין על ההשקעה. בוריס ג’ונסון (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)

על התוכן

העובדה שג’ונסון קורא לפעולה גלובלית היא לא מפתיעה. בנאום של השנה שעברה הוא קרא ליצירת מדיניות עולמית שתאפשר לא רק התמודדות משותפת עם מגיפות עתידיות אלא גם את מניעתן מראש. ג’ונסון נחוש לקדם את מה שנקרא “בריטניה הגלובלית” (או, הציניקנים יגידו, נחוש להראות שהוא נחוש לעשות זאת). בשנה שעברה, לפני החיסונים, הקורונה הייתה העניין לפעילות גלובלית. עכשיו זה משבר האקלים. מהבחינה הזו, אירוח ה-COP26 הוא הזדמנות נהדרת עבור ג’ונסון להראות כיצד הוא יכול להפוך את בריטניה למנהיגה עולמית בנושא כה אקוטי כמו משבר האקלים.

אבל זה לא רק התזמון של העצרת כה קרוב לפסגה העולמית שגרם לו לבחור את הנושא הזה עבור בריטניה הגלובלית. האקלים הפוליטי בבריטניה לא מאפשר לפוליטיקאים להתחמק מעיסוק בנושא הזה. כלומר, למרות שהוא נאם בפני מנהיגי העולם, ג’ונסון גם נאם לאנשים מהקהל הביתי: הנה, אני עושה את מה שצריך כדי לקדם את העניין. זה בסדר, ספק בלבי שקיימים המנהיגים שנואמים בעצרת הזו שלא פונים גם לקהל בבית. בכל מקרה, כנראה שגם הרפרנס לקרמיט היה מכוון לקהל בבית, כי הרשו לי לפקפק בכך שמי מהמאזינים השתכנעו בזכותו. זו הייתה יותר תצוגה של דמות הטמבל החביב שמצליחה בקרב האלקטורט הביתי.

ואם לרדת יותר לפרטים, אז שווה לדעת שלמרות שג’ונסון התאמץ מאוד להוציא לעצמו שם של אדם שרחוק מהדיוק כמו מזרח ממערב, הפעם בודקי העובדות של ה-BBC מצאו שהוא הציג לא מעט נתונים מדויקים. גם כאשר לא דייק במספרים, הוא לא שגה ברוח הדברים. אבל יותר חשוב: ג’ונסון עשה דבר חשוב למדי והזיז את האחריות מהאינדיבידואלים לשחקנים הגדולים. העבודה הרצינית היא לא של אנשים שצורכים פחות ומפרידים אשפה (למרות שגם חלקם במאמץ חשוב). העבודה הרצינית היא של הממשלות והתאגידים הגדולים. הדברים לא נאמרו במפורש, אבל ג’ונסון כמעט ולא דיבר על מקומם של אינדיבידואלים במאבק הזה, כפי שדיבר ונתן דוגמאות על צעדים שממשלות וחברות ענק יכולות לעשות. זה לא שינוי רטורי של מה בכך.

שאלות שעלו

השאלה המרכזית שעלתה מהנאום הזה היא: עד כמה קל להיות ירוקים? ג’ונסון ביקש להראות שמהפכה ירוקה אפשרית במסגרת הקפיטליזם (ולפני שיתחילו לתקן אותי פה על סמנטיקה: השימוש במונח “קפיטליזם” במקום “ליברליזם” הוא שלו ולא שלי), ולכן אין מה לפחד מהשינוי הזה. אבל יש מי שתוהים: אם זה כל-כך קל, למה זה לא קרה עד כה? כמובן, השאלה הזו קצת בעייתית, כי לא מספיק שזה יהיה קל, גם צריך שאנשים יהיו מודעים לכך שזה קל. בכל מקרה, רק שינוי התשתיות כך שמקור האנרגיה לא יהיה שריפת חומרים פולטי פחמן כמו פחם, דלק או גז הוא חתיכת פרויקט אדיר, יקר ולא פשוט בכלל. ותחשבו שצריך לעשות את זה בכל העולם. הוא כנראה יהיה שווה את זה בסוף, אבל להגיד על זה שזה “קל” זה אפילו לא על הסקאלה של האנדרסטייטמנט.

פאנלים סולאריים
כל-כך פשוט? פאנלים סולאריים (צילום: ג’ונת’ן קאטרר)

עוד שאלה היא האם בריטניה נמצאת בעמדה להנהיג את העולם בנושא הזה. לפי דייוויד קינג, שמכהן כיו”ר קבוצת הייעוץ למשבר האקלים, בפעולות הפנימיות שלה בהחלט. בריטניה עשתה לא מעט בפעולות נגד משבר אקלים, כמו הפחתת השימוש בפחם ועוד. בנוסף – למרות שקינג לא הזכיר זאת – בין השנים 2008-2016 שמו המלא של משרד האנרגיה היה משרד האנרגיה ושינוי האקלים (שני שרים שכיהנו בו ודאי מוכרים לקוראים הוותיקים: אד מיליבנד ואד דייווי). מצד שני, ת’רזה מיי פירקה את המשרד לשינוי האקלים והממשלה הנוכחית מבצעת הרבה מאוד פליק-פלאקים לאחור בתחום הזה בגלל לחצים פוליטיים. לכן, למרות המחויבות שבמילים להילחם במשבר האקלים של ג’ונסון, ישנה שאלה האם הוא מסוגל לבצע את הדברים אצלו בבית, בטח שלהטיף למדינות אחרות.

והתוצאה?

ג’ונסון כנראה רצה שייצא לו נאום מעורר השראה. מאחר שהוא מעריץ את וינסטון צ’רצ’יל, עד כתיבת (עוד) ביוגרפיה שלו, הוא כנראה קיווה שגם הוא יוכל להביא נאום משנה עולמות. הוא רצה שנאום “הסוויט סיקסטין של האנושות” יהיה “נילחם בהם בחופים” של המאה ה-21. בפועל, כפי שתיאר זאת דייוויד קינג, זה היה נאום מאוד ג’ונסוניאני, “שרק בוריס ג’ונסון היה יכול לשאת”. כלומר, מילא הרפרנסים לסופוקלס שהוא הכניס שם, אבל ל”החבובות”? ספק אם היה מישהו אחר חוץ מבוריס ג’ונסון שהיה מעלה בדעתו לעשות את זה. מילא אם היה פשוט מצטט את השורה והמבין יבין, אבל מהרגע שהוא ממש נכנס לפרטים על קרמיט והיחס שלו למיס פיגי, התחושה הייתה בעיקר של קרינג’ ואני מניח שכולם הרימו גבה. גם הרמת האגודל בסוף, מעין ניסיון לקבל סימן היכר נוסח הווי של צ’רצ’יל, נראה בעיקר מעושה.

זה כמובן היה מה שהדהד הכי חזק. מעבר לזה, ג’ונסון גם לא ממש סחף. העניין הוא שלמרות המוניטין היחסית מכובד של בריטניה בתחום האקולוגי, יש הבדל בין להוות דוגמה לבין להנהיג את העולם כפי שג’ונסון היה רוצה. בסופו של דבר, זה היה נאום חשוב שהיה אמור להכין את ההנהגה העולמית ל-COP26, שם היא אמורה להגיע להסכמות על צעדים חשובים בתחום האקלים. בפועל, ארצות הברית צפויה להיות משוסעת בין הדמוקרטים לרפובליקנים גם על הנושא הזה, וסין (למרות שקינג מאמין שהיא רצינית באשר למחויבויותיה הירוקות) אפילו לא הבטיחה שתגיע. ואם ג’ונסון לא יצליח לרתום את שתיהן לעניין, הנאום שלו יישאר בעיקר אוסף מילים יפות שמתובלות ברפרנסים מוזרים.

ומילה על וושינגטון

ג’ונסון ניצל את הביקור שלו בארצות הברית גם לצורך פגישה עם הנשיא ג’ו ביידן בבית הלבן. אחרי שג’ונסון קיווה בכל מאודו שיוכל להשיג הסכם סחר מהיר עם האמריקאים כל עוד טראמפ בשטח, הביקור שפך מים צוננים על התכניות שלו. ביידן הבהיר בפגישה שהסכם סחר כזה הוא לא בעדיפות גבוהה עבור האמריקאים. אחרי ההבטחה שלו להסכם סחר טרנסאטלנטי שכזה, הסטירה הזו מביידן פירושה עוד סדק בחומת ההבטחות של ג’ונסון ליום שאחרי הברקזיט.

ג'ו ביידן ובוריס ג'ונסון
ירידה בסדר העדיפויות. ג’ו ביידן ובוריס ג’ונסון (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *