הממשלה מודיעה על רפורמת ענק בשירותי הבריאות ובטיפול הסיעודי. עוד עשרות מיליארדי ליש”ט יוזרמו ל-NHS, ויינתנו סבסודים נדיבים לטובת טיפול סיעודי הולם, מה שיוריד לחץ רב מבתי החולים. אבל יש לכך מחיר: דמי הביטוח הלאומי יועלו ב-1.25 נקודות אחוז, ויוקצה מכוח חוק למערכת הבריאות. הביקורות נשמעות מכל עבר: מדובר בהפרת בחירות, מדובר במס לא הוגן, מדובר בפגיעה באוטונומיה של הממשלות האזוריות, התכנית לא שאפתנית מספיק ועוד. אבל בוריס ג’ונסון מתעקש, והוא יודע למה: מבחינתו הוא ניצב לפני בחירות 1945, אז גדלה התמיכה במדינה הגדולה. ובניגוד לצ’רצ’יל, הוא לא מתכוון לתת לזה להעלות את הלייבור לשלטון | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
אף אחד לא רוצה להוציא לפועל מדיניות לא פופולרית. במיוחד לא בוריס ג’ונסון, שפעמים רבות נראה כמי שנקרע בין אמונותיו לבין הרצון שלו לקבל את אהדת הציבור. והפעם בתפריט: תכנית שאפתנית למדי לשיפור ה-NHS ושירותי הסיעוד, אבל במחיר של העלאת דמי הביטוח הלאומי. אתמול (ג’) ג’ונסון הכריז על כוונותיו בפרלמנט ובמסיבת עיתונאים. התכנית הזו זוכה ללא מעט ביקורת, אבל היא גם זכתה להרבה פחות התנגדות ממה שציפו לה בתחילה.
איך הביטוח הלאומי עובד?
בבריטניה יש לשלם ביטוח לאומי כדי להיות זכאים למספר תשלומי רווחה, ובראשם קצבאות הזקנה. המחויבים בביטוח לאומי הם כל מי שגילם נע בין 16 לגיל הפרישה. שכירים צריכים להתחיל לשלם החל משכר של 184 ליש”ט לשבוע, ועצמאים החל מהכנסות של 6,515 ליש”ט לשנה. אני לא רוצה להיכנס יותר מדי למספרים (ניתן להתעמק בהם באתר הממשלתי), אבל בגדול מדובר במס מדורג. כלומר, על המדרגה הראשונה (עד השכר המינימלי) לא ישלמו אגורה. לאחר מכן על כל ליש”ט שבין השכר המינימלי למדרגת המס הבאה (שלשכירים עומדת על 967 ליש”ט לשבוע) ישולמו 12% לביטוח הלאומי. לאחר מדרגת השכר הזו, ישולמו מכל ליש”ט שמופיע בתלוש השכר 2%. לעצמאים העסק הזה עובד באופן דומה, אבל עם דרגת מס נוספת וגובה מס שונה. בנוסף לכך, בדומה לישראל, גם המעסיקים צריכים להפריש דמי ביטוח לאומי על המועסקים שלהם.
לפני ההצהרות
הממשלה הזו אוהבת להדליף לתקשורת לפני שהיא מגיעה לפרלמנט, והפעם זה היה חיוני למדי: היה צריך לדעת איפה לעצור. כבר זמן מה שהסתובבו להן שמועות על כוונתם של בוריס ג’ונסון ושר האוצר רישי סונאק להעלות את הביטוח הלאומי במטרה להגדיל את המימון ל-NHS ולשירותי הסיעוד. יום לפני ההצהרה לפרלמנט (ב’) דיווחו בערוץ 4 על תסיסה שמרנית בהתהוות נגד הרעיון הזה, וגם מחוצה לה.
אפשר לציין מספר סיבות עיקריות לכך: ראשית, זו הפרה של מצע הבחירות. שנית, שמרנים הם לא בדיוק האוהדים הגדולים של העלאת מסים. שלישית, אם בישראל דמי הביטוח הלאומי הולכים למוסד לביטוח לאומי ומשמשים אותו, בבריטניה מדובר בעוד מס שיכול ללכת גם לסלילת כבישים. לכן, זה טוב ויפה להגיד שזה ילך ל-NHS, אבל מה יבטיח זאת? רביעית, הביטוח הלאומי משולם על הכנסות מעבודה בלבד, אבל לא על הכנסות מדיבידנדים או מהשכרת דירות. כלומר, מי שיחוש בנטל אלו האנשים העובדים. חמישית, כאמור, ביטוח לאומי משולם עד גיל הפרישה. פירוש הדבר הוא שאם ההעלאה בתשלומים נועדה לכסות על מימון בשירות הסיעודי, אז הרי שיעלו את המס לצעירים כדי לממן שירותים לאנשים שכבר לא משלמים אותו, וחלקם אמידים. כמובן, הרבה פעמים הרעיון במסים הוא שמעבירים את הכסף ממי שמשלמים למי שלא משלמים, ועדיין זה עמד לביקורת.
ערוץ 4 מצאו שההתנגדות הזו הייתה בעיקר בקרב חברי הפרלמנט. רוב הציבור תומך בהעלאת הביטוח הלאומי בכאחוז כדי לתמוך ב-NHS ובשירותי הסיעוד. כשזה מגיע לסביבות ה-2%, מתחילה ההתנגדות הרצינית. הסיבה לכך, אם לצטט את הפרשן הפוליטי של הערוץ גארי גיבון, בציבור חושבים שביטוח לאומי “הולך לדברים טובים”, כמו ה-NHS וקצבאות הזקנה. זאת למרות שכאמור, אפשר להשתמש בכסף כדי לסלול כבישים. ועדיין, אם רפורמה פופולרית נופלת בפרלמנט זה לא ממש עוזר לה.
התכנית בפועל
כדי לא להסתבך עם המון לינקים לאותם מקורות, אציין כבר כעת שהמקורות לרוב הטקסט מכאן והלאה מבוססים על ההצהרה של בוריס ג’ונסון לפרלמנט, מסיבת העיתונאים שלו יחד עם שר האוצר רישי סונאק ושר הבריאות סאג’יד ג’אוויד ועל ההודעה של דאונינג 10 לעיתונות.
בכל מקרה, נראה שהרעיון לעשות בלון ניסוי כדי להבין את גורמי ההתנגדות היה חכם מצד הממשלה, שכן נראה שחלקם נוטרלו בתכנית שהוצגה. באפריל 2022 יעלו דמי הביטוח הלאומי ב-1.25% נקודות אחוז, והחל מ-2023 יהיה מדובר במס נפרד על הכנסות מעבודה שיוקדש ל-NHS ולטיפול הסיעודי. במקביל תחול עלייה זהה על מס דיבידנדים. וכדי שיהיה הוגן, גם מי שהגיעו לגיל הפרישה אבל ממשיכים לעבוד ישלמו את התוספת הזו. בפסקה הזו בלבד נוטרלו לא מעט התנגדויות: הכסף בהכרח ילך למערכות הבריאות והסיעוד, יילקח עוד כסף גם על דיבידנדים ולא רק על עבודה, ולא רק צעירים ישלמו את התוספת. לפי ג’ונסון, 14% בעלי המשכורות הגבוהות ביותר ישלמו קרוב למחצית מההכנסות מהמס החדש. ומה לגבי מי שלא משלמים כעת ביטוח לאומי כי הם לא משתכרים מספיק? הם ימשיכו לא לשלם, וכך גם רוב העסקים הקטנים.
ומה ההעלאה הזו אמורה לממן? ובכן, לא מעט. התכנית היא שבשלוש השנים הקרובות הדבר יאפשר לתקצב את המערכות המדוברות בלא פחות מ-36 מיליארד ליש”ט בסך הכל. ג’ונסון הבטיח שהדבר לא ילך לעוד בירוקרטיה, אלא ישירות ל”קו הראשון”, קרי בתי החולים והעובדים בו. הדבר יבוא לידי ביטוי בהעלאת משכורות, הקצאת תקנים נוספים, רכישת ציוד מתקדם ועוד. אלו אמורים לאפשר לקצר תורים ולהעניק טיפול טובה יותר. לממשלת בריטניה יש סמכות על ה-NHS רק באנגליה, אבל גם בשאר הממלכה ישלמו אותו, וכמה מיליארדים יוזרמו ישירות למערכות הבריאות והסיעוד של סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד. בשלוש השנים הראשונות רוב הכסף ילך ל-NHS, כדי לסייע לו להיחלץ מהמצב אליו נקלע בשל הקורונה, ולאחר מכן הנתח שלו יקטן לטובת תקציבים למערכות הסיעוד.
הרפורמה הגדולה
אבל ג’ונסון לא מתכנן רק להביא עוד כסף ל-NHS, בטענה שלשפוך כסף לא יפתור את כל הבעיות. הוא מתכנן גם רפורמה גדולה. לדבריו, אחת הבעיות של מערכת הבריאות בבריטניה היא שכ-30% מהמיטות בבתי החולים נתפסות על-ידי חולים סיעודיים שהיו שמחים לקבל טיפול במקום אחר, אבל לא יכולים להרשות זאת לעצמם. פירוש הדבר הוא שיש הרבה מאוד מיטות שהיו יכולות לשמש חולים אחרים אבל לא מתפנות. לכן ג’ונסון מעוניין לחולל מהפכה בתשלומי הביטוח הסיעודי. כך מי שזקוקים לטיפול סיעודי יוכלו לקבל אותו במקומות ייעודיים, והמיטות יתפנו עבור חולים אחרים. מצד אחד הוא לא רוצה שכל הביטוח יהיה פרטי, כי יהיו נסיבות סיעודיות שיעלו יותר מדי (שזו דרך עדינה לתאר את זה שהאלקטורט הבריטי יאכל אותו חי אם רק ינסה). מצד שני, אם הביטוח יהיה ציבורי לחלוטין הוא יעלה למשלמי המסים יותר מדי שלא לצורך.
לכן, מה שהממשלה לעשות זה להגביל את התשלומים ולסייע בסבסוד. ג’ונסון הבטיח שהחל מאוקטובר 2023 אף אחד לא יידרש לשלם יותר מ-86 אלף ליש”ט במשך כל חייהם על טיפול סיעודי. מי ששוויים נאמד ב-20 אלף ליש”ט ומטה לא יידרשו לשלם דבר וימומנו על-ידי המדינה. מי ששוויים נאמד בין 20 ל-100 אלף ליש”ט יוכלו לבקש סיוע מהמדינה. רף המקסימום לסבסוד מלא למעשה עלה מ-14 ל-20 אלף, וגם רף המקסימום לסבסוד חלקי עלה פי כמעט ארבעה. הדבר אמור להגדיל מאוד את מספר האנשים שיוכלו להרשות לעצמם טיפול סיעודי במתקנים ייעודיים במקום בבתי חולים, מה שאמור לשפר את המצב של המוני אנשים בבריטניה.
השיעור מ-1945
למה בעצם בוריס ג’ונסון השקיע כל-כך הרבה בתכנית שיקום ל-NHS והטיפול הסיעודי שמצריכה העלאת מסים מסיבית כזו? מדובר בהעלאת מס שמגיעה בקלות למאות ליש”ט בשנה גם אצל מי שמשכורתם סבירה בלבד. לא מה שהייתם מצפים לו מממשלה שמרנית. לפי גארי גיבון, ג’ונסון חושש שבבחירות הבאות הלייבור יתקפו את מצב ה-NHS, ולכן הוא מעדיף להעלות מסים ולהגיע לבחירות (שמתוכננות ל-2024 אבל ההימור שלי הוא שהן יוקדמו ל-2023) כשה-NHS במצב טוב בהרבה.
אבל זה עמוק יותר מזה. כמו קיר סטארמר, גם ג’ונסון מבין שהקורונה הביאה את בריטניה למצב דומה לזה ששרר ב-1945: אז כמו היום, יש ציפייה להגדלת הנוכחות של המדינה בכל הנוגע לדאגה לאזרחים. וינסטון צ’רצ’יל בזמנו כשל מלהבין זאת, מה שהוביל אותו להפסד המפורסם למפלגת הלייבור בראשות קלמנט אטלי בבחירות שהתקיימו באותה שנה. ג’ונסון כתב ביוגרפיה של צ’רצ’יל, ולכן גם מכיר היטב את השיעור הזה ומעוניין לא לחזור על אותה טעות. לכן ג’ונסון מעוניין להגדיל את המדינה. זו לא רק רפורמה ב-NHS, זו התערבות בשוק הפרטי עם הגבלת הסכום שניתן לגבות ממטופלים סיעודיים. וזה הקמפיין בו התחיל בשנה שעברה נגד השמנה, שזכה לביקורת מצד חבריו למפלגה בטענה ליצירת “מדינת בייביסיטר”. ג’ונסון, שעוד קודם לא דגל במיוחד בצנע של שני קודמיו, נחוש למלא את הציפיות החדשות מהמדינה ולא להפקיר את הזירה ללייבור.
ובכל זאת כמה התנגדויות
למרות שג’ונסון דאג להיפטר מכמה מגורמי ההתנגדות הרציניים ביותר, שבאו לידי ביטוי בכך שההתנגדות השמרנית הצפויה דיי נדמה (יו”ר ועדת הבריאות ושר הבריאות לשעבר, ג’רמי האנט, אף אמר שרווח לו לאחר שראה חלק מהפתרונות שהוצגו), עדיין היו כמה נקודות נגד התכנית החדשה.
הפרת המצע
אחת הטענות שחזרה על עצמה שוב ושוב, גם בקרב חברי הפרלמנט וגם בקרב העיתונאים, היא העובדה שמצע הבחירות השמרני הבטיח במפורש שלא להעלות את הביטוח הלאומי. זו גם לא ההבטחה הראשונה שהוא מפר, אם חוזרים לקיצוץ הסיוע הבינלאומי ולביטול המנעול המשולש של קצבאות הזקנה (בסופו של דבר הוחלט באופן חד-פעמי להתעלם משיטת המנעול ולהעלות את הקצבאות ב-2.5% בלבד. בשנה הבאה הדברים יחזרו למסלולם). איך אמורים לבטוח בראש ממשלה שלא עומד מאחורי אף הבטחה שלו? קיר סטארמר גם הוסיף שהשמרנים כבר לא יכולים לקרוא לעצמם “מפלגת המסים הנמוכים”.
בוריס ג’ונסון הודה בהצהרות שלו שהוא מודע לכך שמדובר בהפרת הבטחה מהמצע – לו יש מעמד חשוב למדי בפוליטיקה הבריטית – אבל שאף מפלגה לא חזתה במצעה מגיפה עולמית. זה טיעון הוגן למדי, ובאמת קצת מוזר לצפות שלא תופר אף הבטחת בחירות אחרי אחד המשברים הגדולים ביותר שהעולם ידע בעתות שלום. אבל מצד שני, בבלוג גואידו פוקס הזכירו שג’ונסון אמר שהוא לא מעוניין להעלות מסים רק ביולי שעבר. זה כבר דורש הסבר קצת יותר רציני מצדו של ג’ונסון.
למה דווקא הביטוח הלאומי?
באופוזיציה רבים רטנו על כך שמכל המסים נבחר דווקא הביטוח הלאומי. היו מי שטענו שמדובר בפתרון הכי רגרסיבי מכל הפתרונות שהיה ניתן למצוא. הביקורת שלהם היא שמי שהכנסתם היא, למשל, מהשכרת בתים, לא יצטרכו לשלם פני אחד נוסף, בעוד שהשוכרים שלהם כנראה כן יצטרכו לשלם עוד מס. לכן, הם מעוניינים שההעלאה תהיה דווקא במס ההכנסה או במס החברות. ג’ונסון הסביר שהביטוח הלאומי מהווה את הפתרון הטוב ביותר, שכן הוא מחייב גם אינדיבידואלים וגם עסקים (דרך הפרשות המעסיקים), בעוד מס הכנסה חל רק על אינדיבידואלים והעלאה על מס החברות תכניס הרבה פחות. מה גם שהנה, 14% הולכים לשלם קרוב לחצי מהמס החדש.
— Jeremy Corbyn (@jeremycorbyn) September 7, 2021
גורמים באופוזיציה, בעיקר ב-SNP, אף טענו שמדובר ב”מס הגולגולת” של ג’ונסון. הרפרנס הוא כמובן למס הגולגולת של מרגרט ת’אצ’ר, מס אחיד, ללא תלות בהכנסה או ברכוש (למעט אפשרויות לסיוע), שהחליף את הארנונה כשיטת המיסוי המקומי. כמובן, סביר להניח שחברי הפרלמנט שטענו כך לא באמת חושבים שהביטוח הלאומי, שבכל זאת משתנה בהתאם להכנסה, זהה למס הרגרסיבי ביותר שניתן להעלות על הדעת. הם מזהירים ממה שמס הגולגולת היווה עבור ת’אצ’ר: המס היה כל-כך לא פופולרי, שהמפלגה השמרנית החלה להתנער מת’אצ’ר, וזה היה אחד הגורמים לנפילתה. כשג’ון מייג’ור החליף אותה, אחד הדברים הראשונים שעבד עליהם היה תחליף למס (אחד הדברים שסייע לניצחונו ב-1992 בניגוד לתחזיות). אבל כפי שהזכרתי קודם, הציבור דווקא בסדר עם זה.
סקוטלנד משלמת עבור אנגליה
ב-SNP ובפלייד קמרי זעמו שהמס החדש ייגבה גם בסקוטלנד ובוויילס, אבל הוא ילך ל-NHS באנגליה. איאן בלאקפורד, ראש ה-SNP בווסטמינסטר, אמר שבסקוטלנד כבר קיים מימון ממשלתי לעובדים סיעודיים מהתקציב הקיים. לדבריו, הסקוטים יידרשו לשלם פעמיים: פעם אחת בשביל ה-NHS בסקוטלנד ופעם אחת בשביל ה-NHS באנגליה. זה כמובן טיעון דמגוגי משהו, שכן ג’ונסון הבהיר שמערכות הבריאות של ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד יקבלו תוספת מימון. לפי ג’ונסון, הכסף שיגיע אל שלושת חלקי הממלכה האלו הוא באחוזים גדול יותר משיעור תקבולי המס שיגיעו מהם.
Workers in Wales are about to see a change in their Payslips. The UK Government are set to raise what you pay in National Insurance to support England's Social Care Sector.
Your extra money won't be seen by the Welsh Government as the sector is Devolved.
Are you #IndyCymru Yet? pic.twitter.com/NhHoC9XOJC
— YesCymru Rhedwyr | Runners (@YesCymruRhedwyr) September 7, 2021
ועדיין, יש בביקורת של המפלגות הלאומניות גרעין של אמת. הבריאות היא באחריות הממשלות האזוריות, בעוד המסים הם באחריות הממשלה המרכזית. ג’ונסון מנצל את הסמכות שלו בתחום המסים, כדי לכפות על הממשלות האזוריות תקציב מסוים שילך לבריאות. כמובן, עוד כסף לבתי חולים זה תמיד טוב, אבל חלוקת התקציב של סקוטלנד אמור להיות עניין של ממשלת סקוטלנד. אמת, זה יאפשר לממשלה הסקוטית פשוט להפנות כסף שהיא מקצה לבריאות כעת למקומות אחרים, ועדיין נותר שם המתח בין הממשלה המרכזית לממשלות האזוריות. הרבה מאוד מהפעולות של ג’ונסון מאיימות על היחסים ביניהן, והפעולה הזו לבטח לא מסייעת לאמון ההדדי.
תכנית לא מספקת
קיר סטאמר, ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי (שיודע מיד ראשונה את הקשיים בלהיות עובד סיעודי) ואחרים ביקרו גם את התכנית בטענה שהיא לא מספקת, לא תפתור את בעיית המחסור בעובדים הדרושים ועוד. זה, צריך להגיד, מעט לא הוגן: ג’ונסון באמת לא נתן פרטים על האופן בו הוא ידאג לגייס עוד כוח אדם איכותי. אבל הוא גם אמר שבהמשך 2021 שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד יגיש מסמך מדיניות. קצת לא סביר שג’ונסון יפרט את כל הפרטים בהצהרה אחת לפרלמנט, וכדאי לחכות למסמך המלא. סביר להניח שיהיה לא מעט מה לבקר בו, אבל שווה לחכות למשהו קונקרטי.
מה שכן, היו גם ביקורות על כך שהסבסוד שמוצע לטיפולים סיעודיים לא מספיק. בבריטניה שגור המשפט “למכור את הבית בשביל טיפול”. זו לא רק מטבע לשון שאמורה להבהיר עד כמה הטיפול הסיעודי בבריטניה יקר, אלא משהו שבאמת קורה. רבים טוענים שהסבסוד שג’ונסון מציע לא יפסיק את התופעה הזו. רבים שאלו את ג’ונסון אם הוא יכול להתחייב שאף אחד לא ייאלץ יותר למכור את ביתו לטובת טיפול, אבל הוא התחמק. במסיבת העיתונאים, שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד ענה שהוא מודע לכך שזה לא יפתור את הבעיה במלואה, אבל שזה לפחות יצמצם את התופעה.
לסיכום
בוריס ג’ונסון מגיע להקים מחדש את מדינת הרווחה. כמו שמרני טוב, הוא יודע לזהות את רוח התקופה ולהתאים את המפלגה אליה. זה מה שעזר לה להיות מפלגת השלטון גם בימים של קונצנזוס שנטה לשמאל. ועם משבר הקורונה, שהצריך את המדינה להגדיל את נוכחותה, בין אם באמצעות הטלת הגבלות ובין אם באמצעות תשלומי סיוע שונים, האזרחים העלו שוב את הציפיות מהמדינה. וג’ונסון מתכוון לתת להם את זה. בשביל זה הוא מוכן להפר הבטחות בחירות וגם להסתכן בעימות עם חבריו למפלגה. כדאי גם לשים לב שהוא כבר מדבר על השיקום מהקורונה: מבחינתו, למרות שיש צורך בזהירות ולמרות שעדיין יש מאות מתים ביום מקורונה, המשבר הבריאותי נמצא מאחור ואפשר לדבר על שיקום.
ועדיין, ג’ונסון לא מתכוון ללכת את כל הדרך להיות קלמנט אטלי. נכון לעכשיו, הוא מתעקש להוריד 20 ליש”ט שנוספו לקצבאות למעוטי הכנסה שנוספו במהלך הקורונה, למרות שזה צעד לא פופולרי בעליל. והוא יוצר מחוץ לאנגליה את מה שרבים רואים כלא פחות מעיוות מס לא הוגן כלפיהם. כדאי שהרפורמה הזו תלך מאוד טוב, כי יהיו רבים שלא יסלחו לו על הדברים האחרים.