הצרות שלא נגמרות: הממשלה הבריטית הודיעה על כוונתה לסיים עם כל ההעמדות לדין של מי שהיו מעורבים בתקופת הטרור בצפון אירלנד, הידועה כ”הצרות”. שר צפון אירלנד ברנדון לואיס (בתמונה) הסביר שהניסיון לחקור ולהעמיד לדין עשורים אחרי האירועים מביא מעט מאוד תוצאות ובעיקר משאיר את השסעים בצפון אירלנד על כנם. אבל בצפון אירלנד לא השתכנעו, ומשוכנעים שמדובר בצעד של בוריס ג’ונסון לזכות באהדה באנגליה על הגב שלהם. המפלגות היוניוניסטיות והלאומניות שילבו ידיים והביעו כולן התנגדות למהלך. גם הממשלה האירית הביעה התנגדות מפורשת. כעת נותר לראות מה הממשלה תעשה, כי הצעד אותו היא מתכוונת לעשות כרגע יגביר את הניכור שיש בצפון אירלנד כלפי שאר הממלכה | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי
צפון אירלנד היא ללא ספק החלק המתוסבך של בריטניה. אחרי שלושת עשורי “הצרות”, בהם לאומנים ויוניוניסטים סירבו להכיר בזכותם אלו של אלו לחיות (רוב הטרור, יצוין, הגיע מצד ה-IRA הלאומני), הגיע הסכם יום שישי הטוב שהיה אמור לשים סוף לטרור. על פניו, זה עבד: יש שלום בצפון אירלנד. אבל, ההסכם הזה גם הביא להרבה מאוד תסבוכות חדשות: ממשלת אחדות כבררת מחדל, שהביאה לא פעם לשיתוק. התסבוכת סביב הברקזיט, עקב הצורך לשמור על הגבול בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית פתוח. וישנו גם העניין הזה של מה עושים עם כל מי שפשעו בזמן “הצרות” – לאומנים, יוניוניסטים וגם חיילים בריטים – וטרם שילמו את חובם לחברה. ממשלת בריטניה החליטה, בפועל, לחנון את כולם.
קצת רקע
נכון להיום, ניתן לחקור ולהעמיד לדין את מי שביצעו פשעים בתקופת “הצרות”, בין אם חטאם הוא טרור ובין אם הם היו חיילים שהרגו חפים מפשע (למשל באירוע שזכה לכינוי “יום ראשון העקוב מדם”). באי הבריטי, הנושא של החיילים רגיש מאוד, בטענה שלא יכול להיות שמי שנשלחו להגן על אזרחים יצטרכו לחיות בפחד עשורים אחרי הפשעים המיוחסים להם. הדבר הזה נמצא בשיח כבר שנים, וגרם לכאב ראש גם לת’רזה מיי כשזו הייתה ראשת הממשלה. הסיבה לכך היא שממשלת מיי רצתה להעביר חוק שיגן על חיילים מפני חקירות בגין פשעים שעבר יותר מעשור מאז ביצועם, אבל שיחול על החיילים ששירתו בעיראק ואפגניסטן. בצפון אירלנד, החוק לא היה אמור לחול. כשנשאלה מדוע, מיי הסבירה שכלילת צפון אירלנד בחוק יצריך גם להגן על פושעי ה-IRA מפני חקירות, ושלכך היא לא מוכנה. הסיבה לכך היא שהחוק הבינלאומי דורש שהגנות מהסוג הזה יחולו על כולם, ולא רק על קבוצה נבחרת.
והנה קצת נתונים: שמונה משפטים מתנהלים כרגע נגד אנשים שהיו מעורבים בתקופת הצרות. הם מתנהלים נגד חיילים בריטים שפגעו בחפים מפשע, נגד לאומנים ונגד יוניוניסטים. בנוסף, מתנהלות כיום 36 חקירות, ויותר מאלף תלונות אזרחיות נגד משרד ההגנה הבריטי ושאר רשויות ממשלתיות. לו מיי הייתה נעתרת לדרישות, כל אלו היו צריכים להתבטל.
ועכשיו מה?
לפני שלושה ימים (ד’) הממשלה פרסמה מסמך מדיניות לגבי “מענה למורשת העבר של צפון אירלנד“, שגם הוצג באותו יום בפרלמנט. בהקדמה, שר צפון אירלנד ברנדון לואיס מסביר שהמערכת כפי שהיא פועלת כיום, בה אנשים ממשיכים להיחקר על חלקם בזוועות “הצרות”, לא עובדת עבור אף אחד. הדבר משאיר את השסע בין שתי הקהילות בצפון אירלנד, מונע מצפון אירלנד להמשיך הלאה וגם פוגע באמון במשטרה. בנוסף, הזמן לא ממש פועל לטובת העניין, והוא גם יקשה בקרוב על הנצחת המורשת של העבר הזה באופן הראוי. בהמשך המסמך מוסבר שהצורך ברף הוכחה של למעלה מספק סביר לא מאפשר לתת למשפחות הקורבנות את מה שהן מייחלות לו. לכן, כך לואיס, הממשלה מציגה מספר כלים כדי להבטיח שהמורשת תוצנח כפי שצריך.
ומה בהצעה? בניית גוף עצמאי שיאפשר לבני משפחה לחפש ולקבל מידע על קרובים שנהרגו או נפצעו במהלך “הצרות”; בניית מערך שיבנה היסטוריה שבעל-פה של תקופת “הצרות” (קרי, ראיונות עם בני התקופה אודות החיים בתקופה הזו); וסיום מיצוי הצדק באמצעות הדין הפלילי באופן שוויוני כלפי כל המעורבים מכל הצדדים. במסמך מודעים לכך שההצעה האחרונה לא תהיה מאוד פופולרית בצפון אירלנד, אך מאמינים שהיא הדבר הנכון לעשות. ואין ספק שבהערכה הזו הם צדקו.
התגובות
קשה להגיד שהתגובות פרגנו יותר מדי. בני משפחות של אלו שנהרגו בתקופה האיומה הזו משוכנעים שמדובר במהלך למען האנגלים. כלומר, לאנגלים אכפת בעיקר מזה שממשיכים להעמיד לדין חיילים על דברים שקרו לפני עשורים, ולא ממש אכפת להם מהעמדות לדין של חברי ה-IRA, למשל. כדי לצבור פופולריות באנגליה, ג’ונסון מגן על החיילים ועל הדרך נותן גם חנינה לכל השאר כי מה אכפת לו?
גם המפלגות בצפון אירלנד הביעו התנגדות. באופן מעורר התפעלות משהו, ה-DUP ושין פיין הצליחו להסכים על משהו. פול גיוואן, השר הראשון של צפון אירלנד (DUP), אמר שמדובר ב”עלבון לקורבנות” ואפילו דחק בחברי הפרלמנט הנבחרים של שין פיין להפסיק עם החרם שלהם על וסטמינסטר, לקחת את המושבים שלהם בבית הנבחרים ולהשמיע את קולם גם שם. ראש ה-DUP ג’פרי דונלדסון טען שההצעה הזו נראית כזו שמתמקדת בפושעים במקום בקורבנות. סגנית השר הראשון, מישל אוניל (שין פיין), תקפה את הממשלה הבריטית בטענה שהיא שוב “מפגינה התעלמות בוטה” מהקורבנות. מארי לו מקדונלד, נשיאת שין פיין וראשת האופוזיציה באירלנד, קראה לממשלה האירית שלא לשתף פעולה עם כוונותיו של בוריס ג’ונסון. היא בוודאי שמחה לדעת שראש ממשלת אירלנד (טישך), מיהאל מרטין, הזהיר שכוונת ממשלת בריטניה “היא לא הדרך הנכונה ללכת בה”.
ולא רק שתי המפלגות האלו התרעמו. נעמי לונג, ראשת מפלגת הברית של צפון אירלנד, אמרה שאם החקיקה של הממשלה הבריטית תעבור, המפלגה תיאלץ לשקול מחדש את החזקתה בתיק המשפטים של צפון אירלנד, תיק בו היא מחזיקה באופן מסורתי. קולום איסטווד, ראש המפלגה הלאומנית SDLP, טען שהממשלה פועלת “בחוסר תום לב” ולמעשה חותרת תחת ההסכמים בין המפלגות השונות בצפון אירלנד. ראש המפלגה היוניוניסטית UUP, דאג ביטי, הזהיר שהצעת הממשלה “מגבירה את חוסר הצדק” שקיים גם כך כלפי משפחות הקורבנות.
פגישות
הדברים לא הסתיימו בתגובות. ברנדון לואיס קיים פגישה עם נציגי המפלגות הצפון איריות ועם שר החוץ האירי סיימון קובני. יצוין שבגלל הסכם סטורמונט מ-2014, בו לבריטניה ולרפובליקה האירית יש מעמד שווה, ממשלת בריטניה תתקשה להוציא לפועל את התכנית מבלי הסכמת האירים. לכן, נוכחותו של קובני חשובה שם. ואיך הלכה הפגישה? ובכן, לפי קובני, לואיס היה צריך להבהיר לנוכחים שמדובר בהצעת מדיניות בלבד ושהיא אינה מהווה עובדה מוגמרת. בקיצור, נשמע שלואיס כבר מחפש דרך לרדת מהעץ. קולום איסטווד, לעומת זאת, הטיל ספק בכך שהממשלה באמת כנה לגבי תהליך ההתייעצות שבכוונתה לקיים עם המפלגות הצפון איריות.
בינתיים, אסיפת צפון אירלנד מתכוונת להתכנס בשלישי כדי לדון בהצעת הממשלה הבריטית. סביר להניח שיהיה שם קונצנזוס שהצעת הממשלה היא רעיון רע. אבל קשה לדעת כמה המפלגות שם באמת מוכנות לשתף פעולה. יום לפני הדיון באסיפה אמור להתקיים פורום של ראשי המפלגות הצפון איריות. מי שאמורה להוביל את הפורום היא מארי לו מקדונלד. זה גרם לראש ה-UUP דאג ביטי להודיע שלא ישתתף בשום פורום אותו מובילה שין פיין. הטענה שלו היא שמקדונלד הצדיקה את מעשי ה-IRA בתקופת “הצרות”. הוא התכוון לכך שבריאיון לאינדיפנדנט האירי, היא אמרה ש”הלוואי שזה לא היה קורה, אבל זה היה קמפיין מוצדק”. הטיעון בפני עצמו לגיטימי לחלוטין, אבל זה גם שם בסימן שאלה את היכולת של המפלגות לשתף פעולה בעניין. אמת, הם מצליחים להחזיק ממשלה, אבל מצד שני גם היא משותקת או מאוימת בשיתוק אחת לכמה זמן.
על מה ההתנגדות?
במישור הפוליטי, כל מפלגה בצפון אירלנד חושבת על הצד שלה. בשין פיין ישמחו לראות יוניוניסטים וחיילים בריטים עומדים למשפט, וב-DUP ישמחו לראות את חברי ה-IRA נאסרים לשנים ארוכות. ואם זה אומר שגם אנשים מהצד שלהם יעמדו למשפט זה מחיר ששווה לשלם. אבל מעבר להם ישנן גם המשפחות של הקורבנות. הן מעוניינות בצדק לעצמן על אותם קרובים שנלקחו מהן. יש פה שאלה של “צדק מעברי”, המושג שמשמש כדי לתאר את המנגנונים המשפטיים בהם משתמשים לאחר סכסוך אלים או נפילת משטר דיכוי. אלו יכולות להיות ועדות האמת והפיוס שקמו לאחר נפילת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, וזה יכול להיות העמדה לדין של מי שפשעו בזמן “הצרות”. החנינה הזו לכולם למעשה אומרת שמה שהיה היה, ומי שלא קיבלו את הצדק שלהם עד עכשיו גם לא יקבלו אותו בהמשך. כלומר, ממשלת בריטניה מוותרת על הצדק המעברי בצפון אירלנד בדמות העמדות לדין, מבלי להציע שום צדק מעברי מסוג אחר.
לממשלה הבריטית יש רוב ענקי בפרלמנט ואם היא תתעקש היא תוכל להעביר את ההסדרים החדשים הללו. יכול להיות גם שהיא צודקת שיש משהו לא בריא שממשיכים לחטט בפצע הזה בכלים משפטיים עשורים אחרי. עניין של גישה. אבל גם אם היא צודקת, אם היא תעשה את זה מבלי להציע למשפחות שום סוג של צדק מעברי, היא רק תיתן לעוד מתושבי המקום את התחושה שהממשלה הבריטית פשוט לא סופרת את צפון אירלנד. ולכך יש כבר משמעות מרחיקת לכת על שלמות הממלכה.