דרמה בצפון אירלנד: שלושה שבועות בלבד לאחר שנכנס לתפקידו כראש ה-DUP, אדווין פוטס הודיע על התפטרותו. לאחר התפטרותה של ארלין פוסטר, ה-DUP נדרשה להציג מחליף שימלא את מקומה כשר הראשון של צפון אירלנד. אבל בשין פיין סירבו לשתף פעולה עם ההליך כל עוד חוק השפה האירית, שהובטח למפלגה בהסכם, לא יקודם. ב-DUP סירבו לעשות זאת לפני בחירות 2022. הדבר הוביל לפלונטר שאיים באי-יכולת לכונן ממשלה ובחירות מוקדמות. כדי למנוע זאת, פוטס הסכים שהממשלה הבריטית תקדם את החוק בעצמה. הוא אמנם הצליח להביא למינויו של פול גיוואן לתפקיד השר הראשון, אבל במחיר של התעלמות מחברי מפלגתו שזעמו על ההסכם. משם הדרך להתפטרותו של פוטס הייתה קצרה, ולא בטוח שלמי שיחליף אותו יהיו חיים יותר קלים | צילום: DUP
הפוסט הזה נכתב בשעת לילה, לפני שהתפרסמו תוצאות בחירות הביניים בצ’שם ואמרשם. עד שאתם תראו את הפוסט הזה, הן כנראה כבר התפרסמו. ואני אגיע לדבר עליהן היום או מחר. אבל עד אז, דרמה קצת יותר רצינית: אחרי שלושה שבועות בלבד בתפקיד, אתמול (ה’) אדווין פוטס התפטר מתפקיד ראש ה-DUP. אם המפלגה לא תתאפס על עצמה, הדבר עלול להביא לבחירות מוקדמות לאסיפת צפון אירלנד.
תקציר הפרקים הקודמים
אנחנו נמצאים במצב הזה בגלל ההתפטרות של ארלין פוסטר. למקרה שיש צורך בתזכורת, אז במהלך אפריל הייתה תסיסה בקרב חברי ה-DUP במחאה על התנהלותה של ראשת המפלגה והשרה הראשונה של צפון אירלנד, ארלין פוסטר. לכן, בסוף אפריל היא הודיעה על התפטרותה. בסוף מאי היא הגישה את התפטרותה מראשות המפלגה בלבד ובמקומה נבחר אדווין פוטס, שרק החקלאות והסביבה בממשלת צפון אירלנד. בתחילת השבוע (ב’), פוסטר הגישה את התפטרותה מתפקיד השרה הראשונה. פוטס החליט שבניגוד לפוסטר, הוא יתמקד בהנהגת המפלגה בזמן שמישהו אחר יכהן כשר הראשון. הבחירה שלו, שהוכרזה כמה ימים לפני התפטרותה של פוסטר, הייתה פול גיוואן, לשעבר שר הקהילות.
ואז דברים התחילו להידרדר.
לקראת ההשבעה
בניגוד לבריטניה, שם ראשי הממשלה ממונים על-ידי המלכה ולא זקוקים להצבעת אמון בפרלמנט, בצפון אירלנד זה שונה. בגלל שממשלת צפון אירלנד היושבת בסטורמונט מבוססת על חלוקת כוח בין היוניוניסטים ללאומנים, אישור של אסיפת צפון אירלנד הוא חלק מתהליך המינוי של השר/ה הראשונ/ה וסגנ/ית השר/ה הראשונ/ה. כפי שבישראל התפטרות ראש הממשלה היא למעשה התפטרות הממשלה כולה, בצפון אירלנד התפטרות השר/ה הראשונ/ה מהווה גם את התפטרות הסגנ/ית. לכן, לאחר התפטרותה של פוסטר, היה צורך לאשר את מינויו של גיוואן לשר הראשון וכמו כן לאשר מחדש את המשך כהונתה של מישל אוניל (שין פיין) כסגנית השר הראשון. לכך יש בדיוק שבוע, כלומר עד יום שני הקרוב. פוטס מצא את עצמו מול דרישה לא פשוטה מצד שין פיין.
חוק השפה האירית
עוד בטרם פוסטר התפטרה באופן רשמי מתפקיד השרה הראשונה, בשין פיין איימו שהם לא יעמידו מחדש לבחירה את מישל אוניל – מה שאומר שגם גיוואן לא יוכל להתמנות – אלא אם תמולא דרישתם. מהי דרישתם? חוק השפה האירית. בגדול, החוק הזה ייתן מעמד מיוחד לשפה האירית בצפון אירלנד וידרוש ששירותים מסוימים יינתנו גם באנגלית וגם באירית. חוק דומה קיים בוויילס לגבי השפה הוולשית. לא משהו שלא אמורים להיות מסוגלים להתמודד איתו, בהנחה שאתם לא נהנים מריצה עם הראש לתוך הקיר כמו גורמים מסוימים ב-DUP. וב-DUP הערימו קשיים, וסירבו להעביר את החוק לפני הבחירות הבאות.
אחרי שהשיחות בין המפלגות נתקעו, ביום שלישי שר האוצר בממשלת צפון אירלנד מטעם שין פיין, קונור מרפי, פנה לממשלה שבווסטמינסטר. הוא ביקש שהפרלמנט הבריטי יעביר אצלו את החוק בחקיקה ראשית במקום האסיפה. מעין מהלך עוקף סטורמונט. הוא הבטיח שאם זה יקרה, שין פיין תסיים את המשבר ותעמיד את מישל אוניל לתפקיד סגנית השר הראשון. מצד אחד זה “דיק מוב” רציני. המהלך מבקש לעקוף את ההסדר החוקתי שנקבע לצפון אירלנד, ועוד שייעשה על-ידי ממשלה שהמפלגה מסרבת להכיר בלגיטימיות השלטון שלה בכל חלק שהוא של האי האירי. מצד שני, זה מהלך מאוד פרגמטי. לשין פיין לא אכפת איך חוק השפה האירית יעבור, העיקר שיעבור. הסיבה השנייה היא שההצעה קיבלה תמיכה לא רק ממפלגות לאומניות אחרות, אלא גם ממפלגת הברית הלא מזדהה. ובזה הם הראו הרבה יותר פרגמטיות מה-DUP. חבר הפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה, סמי וילסון, הזהיר את ממשלת בריטניה מפני התערבות במשבר באמצעות חקיקה מלמעלה.
צריך להגיד: ההסכם “עשור חדש, גישה חדשה” מתחילת 2020, שהחזיר את הממשלה בצפון אירלנד לתפקוד, הבטיח שחוק השפה האירית יחוקק. כלומר, חברי השין פיין לא החליטו לעשות בעיות משום מקום, אלא דורשים שההסכם יכובד. אמת, הסקרים מחמיאים למפלגה ויוצרים אינטרס להפיל את העסק, אבל בסופו של דבר לדרוש שההסכם ימולא הוא דרישה הוגנת.
הממשלה מתערבת
ממשלת בריטניה התערבה, אבל בדרך אחרת. שר צפון אירלנד בממשלה, ברנדון לואיס, הגיע לסטורמונט כדי לדבר עם נציגי המפלגות. זה דיי מתבקש: ממשלת צפון אירלנד חזרה לפני פחות משנה וחצי משיתוק של שלוש שנים. ת’רזה מיי ולאחריה בוריס ג’ונסון עבדו מאוד קשה כדי להחזירה לתפקד. ועכשיו אין לג’ונסון שום כוונה לתת לעסק להיכנס לשיתוק שוב. לואיס הבטיח שהוא יעשה מאמצים להביא להמשך רציף של השלטון כדי שצפון אירלנד לא תידרדר לאלימות נוספת, וקרא למילוי ההסכם “עשור חדש, גישה חדשה”. שזה דיי אומר צידוד בדרישת שין פיין. לא נראה שזה מאוד עזר להרגיע מישהו, בהתחשב בכך ששר הכלכלה מטעם ה-DUP, פול פרו, התריע שכל התערבות מצד וסטמינסטר עלולה לפגוע במדיניות ההאצלה. ללא ספק זמנים מופלאים: הלאומנים דורשים את התערבותה של ממשלת הוד מלכותה, בזמן שהיוניוניסטים דורשים שתישאר בחוץ ותתעסק בעניינים שלה.
NEW: An update on my discussions with the NI parties.
The people of NI deserve a stable, mature, functioning Executive that is able to deliver in their best interests.
They need to see that politics works and dialogue and debate delivers results. pic.twitter.com/LygJWaO3oc
— Brandon Lewis (@BrandonLewis) June 15, 2021
הפתרון ושברו
אבל פתרון נמצא: בהסכמת שתי המפלגות, אתמול (ה’) ברנדון לואיס הודיע שהוסכם שאם אסיפת צפון אירלנד לא תקדם את החקיקה עד ספטמבר הקרוב, הפרלמנט הבריטי יעשה את זה. זה סיפק את שין פיין, והאסיפה אישרה את מינויים של גיוואן ואוניל לתפקידי השר הראשון וסגנית השר הראשון. סוף טוב הכל טוב, לא? ובכן, לא ממש. חלק מחברי ה-DUP נשארו מיליטנטים בדעתם ומאוד לא אהבו את הפשרה שאדווין פוטס הגיע אליה. העובדה שאם הם היו הולכים לבחירות הם היו חוטפים חזק על הראש לא ממש שינתה להם.
לפי מקורות שדיווחו ל-BBC, בישיבה מקדימה של חברי סיעת ה-DUP בסטורמונט, כמעט כולם הצביעו נגד הגשת מועמדותו של גיוואן לתפקיד השר הראשון. חברי בית הנבחרים ובית הלורדים מטעם המפלגה, ביניהם ראש המפלגה בווסטמינסטר ג’פרי דונלדסון, כתבו לפוטס ודרשו ממנו להסביר את ההסכם שהגיע אליו עם לואיס. בסופו של דבר פוטס הציג את מועמדותו של גיוואן באסיפה והכל עבר בשלום, ואיום הבחירות התרחק מעט. אבל מהמשמעות של מה שקרה לא היה ניתן לברוח.
התסיסה במפלגה גברה, ולאחר פגישה עם הדרג הניהולי של המפלגה, הוא הודיע על התפטרותו, שלושה שבועות בלבד לאחר שנכנס לתפקיד. לבקשת המפלגה, הוא יישאר בתפקידו כראש ה-DUP עד שייבחר לו מחליף. אנחנו מדברים פה על מפלגה שמפולגת יותר מהלייבור תחת ג’רמי קורבין. כעת, הדיבור הוא שהמתחרה של פוטס במרוץ לראשות ה-DUP, ג’פרי דונלדסון, כנראה יקבל את התפקיד במרוץ הבא. מחוץ למפלגה, הדבר מזעזע מעט את אמות הספים וממשלת אירלנד הודיעה על דחיית הפגישה השגרתית של שרי דרום וצפון אירלנד.
מה קרה שם?
אדווין פוטס היה צריך לבחור בין טובתו האישית לבין טובת ה-DUP. טובתו האישית, לפחות לטווח הקצר, הייתה להקשיב לקולות המיליטנטיים במפלגה ולסרב לכל פשרה שתקדם את חוק השפה האירית לפני בחירות 2022. אבל אם הוא היה עושה את זה, הבחירות היו נערכות הרבה יותר מוקדם מאשר 2022 וה-DUP הייתה עומדת בפני נפילה רצינית בקלפיות. אבל בשביל למנוע את זה הוא היה צריך לעשות שני דברים: הראשון הוא להסכים לאיזושהי פשרה עם שין פיין, והשני הוא למנות מועמד לתפקיד השר הראשון. אחרי שהוא עשה את הדבר הראשון הוא התמודד רק עם תסיסה, אבל מרגע שהכריז על גיוואן כמועמד המפלגה לתפקיד השר הראשון הוא כבר עשה צעד נוסף. הוא לא רק הרגיז את חברי מפלגתו, הוא התעלם מפורשות מהצבעתם לגבי מועמדותו של גיוואן. בקיצור, פוטס פעל כדי למנוע מהמפלגה ללכת לבחירות במצב הנוכחי, אבל בשביל זה עשה את מה שראש מפלגה לא אמור לעשות וזה להתעלם מחברי מפלגתו.
ה-DUP נמצאת בשבר רציני, והיא כמעט גררה את צפון אירלנד לבחירות בגלל ההתעקשות שלה על התזמון בו היא תקיים סעיף מהסכם שהיא חתומה עליו. אגב, זה עוד עלול לקרות. עקרונית גיוואן לא הולך לשום מקום בלי שהוא יתפטר או שהממשלה תיפול. אבל סנריו בו המחליף של פוטס, כנראה דונדלסון, דורש את ההתפטרות של גיוואן הוא לא בלתי סביר. דבר אחד בטוח: ההליכה של ארלין פוסטר לא פתרה את הבעיות של המפלגה, אלא בעיקר את כאב הראש של פוסטר. כנראה שהתפטרותו של אדווין פוטס תעשה את אותו הדבר.