קבלו אותה: חברת הפרלמנט החדשה שרה גרין. מועמדת הליברל-דמוקרטים בבחירות הביניים בצ’שם ואמרשם הצליחה לעשות את הבלתי יאומן ולהדיח את השמרנים מאחד ממחוזות הבחירה הקבועים שלהם. באמצעות התייחסות לנושאים המקומיים ותקיפת מדיניות לא פופולרית של הממשלה השמרנית, גרין הצליחה לגרום לתמוך במפלגתה בהמוניהם. בינתיים, השמרנים והלייבור זכו לתוצאות משפילות משהו. מי שעלץ במיוחד הוא ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי, שמנסה למכור שרק הוא ומפלגתו יכולים לגרש את השמרנים ממחוזות הבחירה הקבועים שלהם בדרום אנגליה. בינתיים, התוצאות האלו, למרות שאין להן משמעות כמעט בטווח הקצר, כן מעלות כמה שאלות לגבי הפוליטיקה הבריטית | צילום: הליברל-דמוקרטים בצ’שם ואמרשם
היה ברור שיש סיכוי שזה יקרה, אבל זה לא היה מוחלט עד לרגע האחרון: שרה גרין, המועמדת הליברל-דמוקרטית, הצליחה לנצח בבחירות הביניים בצ’שם ואמרשם ולהדיח משם את השמרנים אחרי שליטה של 37 שנים במחוז. ואם יש מישהו מאושר מאוד עכשיו, הרי שזה ראש מפלגתה אד דייווי.
התוצאות
צריך להגיד שהסקרים לא היו קרובים לחזות את גודל הרגע. הם אמנם הצביעו על קרב צמוד בין השמרנים לליברל-דמוקרטים, אבל הפער היה רציני בהרבה ממה שהיה ניתן לחשוב. והרי המספרים:
| מפלגה | מספר קולות | אחוזים |
| המפלגה הליברל-דמוקרטית | 21,517 | 56.7 |
| המפלגה השמרנית | 13,489 | 35.5 |
| המפלגה הירוקה | 1,480 | 3.9 |
| מפלגת הלייבור | 622 | 1.6 |
| מפלגת הרפורמה | 414 | 1.1 |
| אחרים (שלושה מועמדים) | 436 | 1.2 |
קצת בדומה למה שקרה בבחירות הביניים בהרטליפול, כשהשמרנים לא סתם הדיחו את הלייבור ממושבם הקבוע אלא עשו את זה עם רוב ענק, כך גם הצליחו לעשות הליברל-דמוקרטים במקרה הזה. הסקרים חזו שאם הם ינצחו, זה יהיה עם קצת יותר מ-40% מהקולות. והנה, רוב מוחלט של מצביעים העדיף את שרה גרין על פני המועמד השמרני פיטר פליט.
שני מפסידים
לפני שנעבור לדון בניצחון של שרה גרין, כדאי להתמקד קצת בשני מפסידים רציניים. אחד מהם הוא בוריס ג’ונסון, והשני הוא קיר סטארמר.
בוריס ג’ונסון
כדי להסביר את ההפסד של ג’ונסון, כדאי לתת קצת רקע: בחירות ביניים הן לרוב משהו שהאופוזיציה מייחלת לו. לרוב הציבור משתמש בהצבעה הלא צפויה כדי לשלוח מסרים שליליים למפלגת השלטון. אבל אחרי שבוריס ג’ונסון הראה שהוא מסוגל לנצח בבחירות ביניים במעוז של מפלגת האופוזיציה, מדובר בקטיעה של רצף הניצחונות שלו. נכון, אלו לא בחירות הביניים הראשונות שהוא מפסיד בהן, והיו גם בברקון ורדנורשייר. אבל הן קרו רגע אחרי שהוא נכנס לתפקידו כראש הממשלה ובשיא הוויכוח על הברקזיט. מאז הבחירות הכלליות של 2019, השמרנים היו על הגל: רוב ענק בפרלמנט, ניצחון בבחירות המקומיות והניצחון בהרטליפול. אז נכון שכמפלגת שלטון השמרנים הגיעו לבחירות הביניים האלו בעמדת נחיתות, ועדיין מדובר במעוז שמרני מובהק.
וההפסד הזה היה צורב. מדובר בירידה של כמעט עשרים נקודות אחוז לעומת בחירות 2019, מה שהביא את המפלגה לשפל של כל הזמנים במחוז הבחירה. לו השמרנים היו מצליחים לנצח תוך כדי ירידה אל מתחת ל-50% מהקולות, או שהיה מפסיד אבל בקרב צמוד, זה היה משהו שניתן להסביר נטו בכך שלאופוזיציה יש יתרון בבחירות ביניים. אבל הפסד כל-כך צורב? תנאי הפתיחה לא יכולים להסביר את זה לבד. ג’ונסון פשוט הצליח להפסיד. למה? כבר ניגע בזה.
קיר סטארמר
איכשהו, אפילו כשהלייבור לא מועמדת אמיתית לניצחון, היא מצליחה להפסיד בגדול. העובדה שהמפלגה הצליחה לקבל פחות קולות מאשר המפלגה הירוקה – מפלגה שמעולם לא הצליחה להביא בבחירות הכלליות לניצחון ביותר ממחוז בחירה אחד – היא בפי עצמה דיי משפילה. בנוסף, גם מדובר בירידה של 11.2 נקודות אחוז לעומת בחירות 2019. עכשיו, ברור שהרבה מאוד מצביעי לייבור עברו לליברל-דמוקרטים כהצבעה אסטרטגית שמטרתה ניצחון על השמרנים. אבל צריך לשאול מה קרה שהלייבור לא הצליחה למצב את עצמה כמפלגה להצביע לה אסטרטגית. וגם, לסיים את בחירות הביניים עם פחות ממחצית מהקולות של הירוקים ועם פחות מאלף קולות בסך הכל זה מאוד משפיל עבור מפלגת האופוזיציה הראשית. בעוד שבועיים יתקיימו בחירות במחוז בחירה שהיה עד כה בשליטת הלייבור, ועם כאלו תוצאות הייתי חושש במקום קיר סטארמר.
שני מנצחים
עם כל הכבוד להישג שלה, שרה גרין היא המנצחת הקטנה פה. היא בהחלט הביאה הישג יפה, כשהיא מעלה את הליברל-דמוקרטים ביותר משלושים נקודות אחוז לעומת 2019. היא ניצחה את השמרנים באחד ממעוזי הבית החזקים ביותר שלהם, ואחרי שכיהנה שם חברת פרלמנט אהודה יחסית שהלכה לעולמה בטרם עת. אבל עם כל הכבוד, זה הניצחון בקטנה. מי שבאמת ניצח כאן הוא ראש המפלגה אד דייווי, שהצליח להוכיח שהליברל-דמוקרטים מסוגלים לנצח את השמרנים בלב “החומה הכחולה”. אם לצטט אותו במילותיו שלו: “אנשים דיברו על ‘החומה האדומה’. ובכן, אחרי צ’שם ואמרשם והניצחון של שרה גרין הם ידברו על ‘חומה כחולה’ ואיך הליב-דמס מהווים את האיום המרכזי על השמרנים”. עוד מוקדם לקבוע אם הוא צודק, אבל הוא מצליח ליצור לעצמו מומנטום רציני.
People in Chesham and Amersham will never be taken for granted again. We have sent a message to the whole country tonight.
Thank you to @LibDems activists who made this possible. I can't wait to get started!
— Sarah Green (@SarahGreenLD) June 18, 2021
הגורמים לתוצאה
כפי שדובר בפוסט לקראת הבחירות, הנושא העיקרי שהעסיק את תושבי צ’שם ואמרשם הוא ה-HS2, פרויקט הרכבת האדיר שאמור “לחבר” את לונדון לצפון אנגליה באמצעות רכבות מהירות יותר. רוב תושבי מחוז הבחירה מאוד לא אוהבים את הרעיון שמסילת הרכבת תעבור בשטח שלהם. הליברל-דמוקרטים הבטיחו שהם יעשו מה שאפשר כדי שהמסילה לא תעבור שם. בנוסף, רבים במחוז הבחירה חששו מתכניות הבינוי של הממשלה השמרנית, שהיו צפויות לשנות את הנוף הכפרי לבלי הכר. בוריס ג’ונסון אמר בתגובה להפסד שהייתה “אי-הבנה” לגבי תכניות הבינוי הממשלתיות, אבל עכשיו זה קצת מאוחר מדי לתקן את זה. מה גם, בהתחשב בעובדה שהוא התעקש שתכנית הברקזיט שלו לא כוללת גבול פנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד למרות שהיא בפירוש כן, קשה להאשים את מי שלא סומכים עליו כשהוא אומר דברים כאלה.
אלו היו, כמובן, נושאי העומק ששינו למצביעים שטרחו והגיעו. מעבר לזה יש גם את התנהגות המפלגות. הליברל-דמוקרטים תחת דייווי, כך נראה, הודות לכך שהם לא צריכים יותר לעסוק בברקזיט כמו שהיה בשנים האחרונות, יכולים לחזור לעסוק בנושאים שחשובים לקהילות המקומיות כפי שהיה לפני קריסתם ב-2015. הדגש שלהם על ה-HS2 ועל תכניות הבינוי של הממשלה מראות שהם הצליחו לעשות זאת היטב. במקביל, השמרנים תחת ג’ונסון שמים את הדגש על גריפת מחוזות לייבור קלאסיים בצפון אנגליה, מה שגורם לחלק מהמחוזות השמרניים בדרום אנגליה להרגיש שלוקחים אותם כמובן מאליו. זה נותן פתח נוח למי שרוצה להעיף משם את השמרנים, והליברל-דמוקרטים ידעו לעוט על זה הרבה יותר טוב מאשר הלייבור.
משמעויות
הרוב של השמרנים בפרלמנט עדיין עצום, כך שמשמעויות פרלמנטריות גדולות לא יהיו כאן. הבחירות הכלליות מתוכננות ל-2024, וגם אם, כפי שאני צופה, יוקדמו ל-2023 זה עדיין בעוד הרבה זמן. לכן, גם מומנטום של ממש אין פה. עד הבחירות לא יזכרו את זה. מה שכן יש פה זה כמה שאלות שעולות בעקבות התוצאה הזו.
הראשונה היא: האם הגיאוגרפיה הפוליטית של בריטניה עומדת בפני שינוי? האם קהילות הפועלים המסורתיות הולכות לתמוך בשמרנים באופן קבוע? האם מחוזות הבחירה של דרום אנגליה, שהצביעו לשמרנים באופן קבוע אבל גם רבות מהן התנגדו לברקזיט, הולכים למצוא לעצמם מפלגות חדשות? או במילים אחרות: האם מפת הבחירות הבאה תהיה דומה איכשהו למפות הבחירות של העבר? אד דייווי מבטיח שמפלגתו “תרסק את החומה הכחולה”, ובכך תשנה את כל הגיאוגרפיה הפוליטית. אבל מוקדם לדעת.
השנייה היא: האם הליברל-דמוקרטים מחזיקים בפוטנציאל להחליף את הלייבור כמפלגה העיקרית שמאתגרת את השמרנים? הולד יור הורסס. הלייבור עדיין גדולה כמעט פי 20 מהמפלגה הליברל-דמוקרטית. הניצחון הזה של שרה גרין הוא עדיין לא סימן מנבא לבאות בעניין הזה. הלייבור אמנם בצניחה חופשית והליברל-דמוקרטים בעלייה, אבל הפער ביניהן מאוד רציני וייקח עוד זמן רב לסגור אותו. ייתכן, כמובן, שאם זה אכן יקרה, יסתכלו על בחירות הביניים האלו כאחד מהסימנים המקדימים. אבל בינתיים, אני מציע לא לדמיין את דייווי עובר לגור בדאונינג 10.
השלישית היא: האם המפלגה השמרנית בסכנה לאבד את השלטון שלה? אם אנחנו בוחנים רק על בסיס מה שקורה בחודשים האחרונים, התשובה היא ממש לא. גם אם הליברל-דמוקרטים ימשיכו לנגוס במושבי השמרנים, אלו הצליחו להרוויח יותר מושבים בצפון מאשר הפסידו בדרום. כלומר, ג’ונסון בינתיים עדיין על הגלגל, אבל הוא בהחלט צריך לשים לב למה שקורה במחוזות הקבועים שלו.
מוקדם לענות על כל אחת מהשאלות האלו. בחירות הביניים נותנת סימנים של שינוי שעוברת הפוליטיקה הבריטית, אבל יהיה פזיז מדי להציע תחזיות רק על סמכן. אבל דבר אחד בטוח: משהו מעניין קורה פה.