שינוי בתאריכים: אחרי שאנגליה חיכתה בהתרגשות ל-21 ביוני, התאריך בו תוכנן לבטל כמעט לחלוטין את הגבלות הקורונה, אתמול (ב’) הממשלה החליטה לדחות את החגיגות. על רקע עלייה בנתוני התחלואה, עקב התפשטות וריאנט דלתא (הווריאנט ההודי), הממשלה הגיעה למסקנה שפתיחה ב-21 ביוני עשויה להביא לעומס על ה-NHS, ודחתה את הפתיחה המחודשת ל-19 ביולי. זה לא היה מפתיע, והיה ברור שזה כנראה יקרה כבר שבועות. ועדיין, הכעס רב. האופוזיציה האשימה את ג’ונסון שהוא הביא על בריטניה את המצב הזה בכך שלא הכניס את הודו לרשימת המדינות האדומות בזמן. המורדים השמרנים כבר מתכוננים להתנגד. מפגינים ובעלי עסקים הביעו תרעומת. אבל יותר מכולם זעם כנראה יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל, שרתח מכעס על כך שהממשלה הודיעה על העיכוב בפתיחה ישירות לתקשורת ומעל לראשו של הפרלמנט. כמה רתח? הוא האשים את בוריס ג’ונסון במעשה שמצופה להתפטר בגינו | צילום: ניל מוראלי
המראיין הבכיר אנדרו ניל אמר ש”זו לא הייתה הפתעה” עבורו. זו כנראה לא הייתה הפתעה עבור אף אחד. מדברים על זה כבר שבועות, ואם הופתעתם יש כמה אפשרויות שיסבירו את זה. ייתכן שהתעוררתם מקומה, או שאתם מתנגדים לאינטרנט, או שאתם פשוט לא גרים בבריטניה. אבל אם אתם לא משתייכים לאף אחת מהקבוצות האלו, אני אופתע אם הופתעתם. אני מדבר, כמובן, על העיכוב בהסרה הסופית של מגבלות הקורונה.
בקצרה ממש
בתקופה האחרונה יש עלייה במספר המאובחנים בבריטניה. כבר כמה ימים רצופים שמספר החיוביים לקורונה עולה על 7,000 ליום. בערך אלף חולים ליום בקנה מידה ישראלי. אלו מספרים שלא נראו כמותם מאז החורף. מי שיסתכל על העלייה באשפוזים יחשוב שמדובר בעלייה מתונה למדי, אבל המומחים של הממשלה סבורים שהמספר צפוי להכפיל את עצמו מדיי שבוע. זה גרם לממשלה להגיע למסקנה שבשניים מתוך ארבעת המבחנים שלה – לחץ על ה-NHS והסיכון בהתפשטות וריאנטים נוספים – הנתונים לא הראו סיבה לאופטימיות. הסיבה לכל זה היא הווריאנט ההודי, או וריאנט דלתא אם בא לכם על שם פחות מאשים, שמתפשט במהירות גבוהה הרבה יותר.
נתונים שמראים על עלייה בתחלואה מגיעים כבר שבועות. והם מגיעים כשברקע ניצב לו התאריך הגדול: ה-21 ביוני. זה התאריך שלפי אסטרטגיית היציאה של בוריס ג’ונסון אנגליה – שרק עליה ממשלת בריטניה אחראית באופן ישיר בכל הנוגע לבריאות הציבור – הייתה אמורה לצאת מכל מגבלות הקורונה. אבל האסטרטגיה גם מאפשרת לממשלה לדחות כל שלב ושלב, אם הנתונים מראים שיש לעשות זאת. אחרי לבטים רבים, אתמול (ב’) ג’ונסון הודיע לאומה שהפתיחה הגדולה תידחה ל-19 ביולי. הוא הסביר שזאת כדי לא לקחת את הסיכון של עוד אלפי מתים שלא לצורך, ולאפשר ל-NHS לחסן את הקבוצות האחרונות. בינתיים, ייעשה מאמץ לתגבר את קצב החיסונים. בנוסף, בעוד שבועיים הממשלה תבחן את האפשרות לפתוח הכל מוקדם יותר.
יש כמה הקלות שבכל זאת ייצאו לדרך כמתוכנן: חתונות כבר לא יוגבלו לשלושים משתתפים, אך יהיה צורך לשמור על ריחוק חברתי. ילדים יוכלו לצאת בקבוצות של שלושים לטיולים שכוללים שינה (טיולי צופים וכדומה). דיירי בתי אבות לא יצטרכו להיכנס לבידוד אחרי שיצאו מבית האבות. כמו כן, פיילוט של אירועים גדולים, כמו משחקי היורו 2020, יצאו לדרך כמתוכנן. ההגבלות שיישארו במקומן הן הגבלות התקהלות, הגבלת תפוסה בפאבים, בתי קולנוע וכדומה, מועדוני הלילה יישארו סגורים, וכמובן שמסכות בחללים סגורים וריחוק חברתי עודם עם האנגלים.
למה בעצם?
נשאלת השאלה למה בעצם לעשות את זה. ג’ונסון הודה בעצמו שהקשר בין הדבקה לאשפוז ובין אשפוז למוות הולך ויורד כשזה קשור לקורונה. הנתונים הרבה פחות גרועים מתרחישי האימים של המומחים הממשלתיים. אז למה בכל זאת לעכב את הפתיחה?
הסיבה פשוטה: כשבוריס ג’ונסון הציג את אסטרטגיית היציאה שלו, הוא הבטיח שהיא תהיה “בלתי הפיכה” (irreversible). אם פתיחה מוקדמת מדי תביא לתוצאות קריטיות כפי שחוששים המומחים, לא תהיה לו בררה אלא להפוך אותה להפיכה. הוא לא מסוגל לקחת דבר כזה על עצמו. לכן, הוא מעדיף לחכות כמה שבועות, בהם גם ככה רוב החירויות של האנגלים הוחזרו, כדי שהוא לא יצטרך להטיל את ההגבלות האלו שוב בעתיד. לא בטוח שזה כל-כך נורא, שכן הסרת ההגבלות והחזרתן עשויות לגרום לנזק נפשי וכלכלי גדול יותר מאשר הארכת ההגבלות באופן רציף.
הממשלה נגד הפרלמנט
צריך להגיד, כמו עם הרבה הצהרות אחרות, גם כאן התנהלות הממשלה הייתה איפשהו בין מביכה למבזה. ראשית, הדלפות. במשך היום קראתי בכמה כלי תקשורת (לדוגמה לינק ל-BBC) על כך ש”מקורות בדאונינג 10″ סיפרו להם שהולכת להיות דחייה של ארבעה שבועות. צריך להגיד, זה לא שבאמת היו ציפיות למשהו אחר. אבל ההאכלה הזו באופן כאילו לא רשמי של התקשורת בידיעות שאמורות להימסר לציבור באופן מסודר מאוחר יותר, שמתרחשת הרבה יותר מדי, מצביעה על תרבות מאוד לא בריאה בדאונינג 10.
שנית, למרות שבבריטניה מקובל שהממשלה קודם כל מצהירה הצהרות מסוג זה בפני הפרלמנט, היא החליטה לתת לחברי בית הנבחרים ללמוד על ההחלטה מהתקשורת. לא רק זאת: לפי יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל, נאמר לו על-ידי הממשלה שלא תהיה הצהרה בפני הפרלמנט כי שום החלטה לא התקבלה. רק לאחר שמסיבת העיתונאים הוכרזה הוא הבין מה קרה. הוא רתח מזעם על כך. הוא כפה על הממשלה לתת הצהרה לפרלמנט אמש (ב’) במקום היום כפי שג’ונסון תכנן. הוא אמר שדבר כזה לא מקובל, הזהיר שהוא “מתחיל לבחון אפיקי פעולה אחרים” למקרה שהממשלה תמשיך לזלזל בפרלמנט. הוא דרש פגישה אישית עם בוריס ג’ונסון כדי להבהיר לו את הדברים. על כך שסיפרו לו ששום החלטה לא התקבלה, הוא אמר שהוא ובית הנבחרים “הוטעו” על-ידי הממשלה. זו האשמה קשה, שלפי הקוד המיניסטריאלי דורשת התפטרות. הוא לא נקב בשמו של ג’ונסון, אבל ברור לאן הוא מכוון.
כששר הבריאות מאט הנקוק הגיע יותר מאוחר לפרלמנט כדי למסור הצהרה לפרלמנט, הויל המשיך בהתקפה. אז הוא כבר האשים את ג’ונסון באופן מפורש בשבירת הקוד המיניסטריאלי, וזעם על כך שנבחרי הפרלמנט צריכים לקבל את המידע שלהם “מסקיי ניוז ו-BBC”. זו לא פעם ראשונה שהממשלה הזו נכנסת לעימות ישיר עם הויל על התנהגות לא הולמת כלפי הפרלמנט. אבל זו הפעם הראשונה שהויל אומר משהו שקשה לפרש אחרת מאשר קריאה להתפטרותו של ראש הממשלה. העימות צפוי לעלות מדרגה.
התגובות בחוץ
כמובן, הודעה מבאסת כזו לא תישאר חסרת תגובה. ג’ונת’ן אשוורת’, שר הבריאות בממשלת הצללים, הגיב להצהרתו של הנקוק בבית הנבחרים. הוא האשים את הממשלה בכך שנתנה לווריאנט ההודי להיכנס במסות לבריטניה בכך שלא הכניסה את הודו לרשימה האדומה, ובכך שהמערך האפידמיולוגי לא מתפקד. לפי מומחית, המערך האפידמיולוגי כל-כך לא מתפקד, שחולים כמעט לא מגיעים להיבדק, ומאובחנים כמעט לא נכנסים לבידוד. עוד לפני ההצהרה של ג’ונסון לתקשורת, קיר סטארמר העלה האשמות דומות נגד ג’ונסון ברדיו LBC. גם בקרב השמרנים הייתה ביקורת. צ’רלס ווקר, סגן ראש ועידת 1922 של המפלגה השמרנית, אמר לערוץ 4 שהוא לא מאמין שג’ונסון יעמוד על שלו מול מדעניו ושה-19 ביולי יהיה התאריך בו באמת יפתחו הכל. לכן, בכוונתו להצביע בפרלמנט נגד העיכוב הזה.
אבל לא רק הפרלמנטרים התעצבנו. ליד רחוב דאונינג התקיימו הפגנות רועשות נגד דחיית הפתיחה מה-21 ביוני. בין המפגינים היה ניתן למצוא את לורנס פוקס, שחקן, מוזיקאי, במאי האחרון מועמד לראשות עיריית לונדון (מטעם המפלגה נגד הפוליטיקלי קורקט, אם תהיתם) ומתנגד סגרים. הוא מתכוון ליזום הפגנה גדולה בהרבה ל-26 ביוני, שזו השבת הראשונה שהייתה אמורה להיות פתוחה לגמרי. וכמובן, גם האנשים מהתחומים שנפגעים מהעיכוב יותר מכולם – התרבות והאירוח – ביקרו את הממשלה. אמת, ג’ונסון אמר מהרגע הראשון שה-21 ביוני עשוי להתעכב, אבל זה לא ממש עוזר לבעלי העסקים שנפגעים. הופעות שתוכננו לקיץ מבוטלות או מושעות בגלל חוסר הוודאות לגבי החוקים. התסכול מורגש.
לסיכום
אני לא אפידמיולוג ואני לא מתכוון להגיד אם ההחלטה של הממשלה היא נכונה או לא. אבל כן ניתן לפחות להניח ששורה של החלטות פוליטיות כושלות קודמות הביאה את בריטניה למצב בו בכלל צריך לדון בעניין. כמו כן, ההתנהלות של הממשלה עכשיו מחריפה את העימות שלה עם לינדזי הויל, שלא מוכן להתפשר על כך שהפרלמנט הוא הריבון הנבחר, ולא הממשלה. לו רק היה דוחה את התאריך, הייתי אומר שג’ונסון מתנהל באופן האחראי ביותר בהינתן הסיטואציה (גם אם הוא סייע ליצור אותה מלכתחילה). אבל לאור העובדה שהוא היה חייב לעשות את זה תוך כדי עימות חזיתי עם יו”ר בית הנבחרים, קשה לי לכתוב את זה. גם אם ההחלטה נכונה, לא ברור למה היא הייתה צריכה להתבצע באופן כה מרושל ומגושם.
ובהתחשב בכך שספק שתאריך הפתיחה יוקדם, כעת אנחנו מחכים ל-12 ביולי. זה התאריך בו יודיעו באופן סופי האם פותחים הכל ב-19 ביולי, או שדוחים שוב.