דווקא עכשיו: ימים ספורים לפני פסגת ה-G7, הדיון הציבורי בנושא הקיצוץ בתקציב הסיוע הבינלאומי חזר לכותרות. הקיצוץ זכה לביקורת לא רק מהאופוזיציה אלא גם מקבוצת מורדים שמרנים. הניסיון שלהם לעצור את הקיצוץ נעצר על-ידי יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל, אבל הוא דורש שהקיצוץ יגיע להצבעה בפרלמנט. בממשלה טוענים שאין בכך צורך משום שהחוק שקובע את גובה תקציב הסיוע מאפשר לקצץ במקרים יוצאי דופן. פנדמיה למשל. אבל בינתיים התדמית שבוריס ג’ונסון מנסה לצייר לעצמו, של גלובליסט נלהב, נסדקת רגע לפני שהוא עומד לפגוש את מנהיגי מדינות ה-G7 בקורנוול | צילום: אליזה פינוקיארו

ברוכים הבאים למרידה השמרנית התורנית. והפעם: סיוע בינלאומי. ממשלתו של בוריס ג’ונסון קיצצה בסיוע הבינלאומי למדינות עניות, ויש גורמים שלא אוהבים את זה. היה אפשר לצפות לזה מכל מפלגות השמאל שיושבות באופוזיציה או מארגוני צדקה למיניהם, אבל כאמור גם במפלגתו של ג’ונסון עצמו יש מי שלא מרוצים מהעניין. אבל נראה שבניגוד לפעמים קודמות, הפעם ג’ונסון לא צריך לחשוש מההצבעה, אבל מסיבה ששמה אותו על מסלול התנגשות עם לינדזי הויל. בקיצור, סיפור.

קיצוץ בתקציב

בנובמבר 2020 שר האוצר רישי סונאק הודיע על כוונת הממשלה לקצץ בתקציב הסיוע הבינלאומי מ-0.7% מהתמ”ג (היעד של האו”ם) ל-0.5%. זאת, כדי לממן תכניות אחרות שנועדו לתושבי בריטניה עצמה. הדבר נמצא בניגוד להבטחה ממצע הבחירות של השמרנים בבחירות 2019, ולמרות שהחוק דורש שהשיעור יעמוד על 0.7%. כמובן, קצת אחרי בחירות 2019 היה איזה אירוע קטן, אולי שמעתם עליו, שקצת טלטל את המציאות הכלכלית בעולם כולו. לכן, הממשלה נזקקה למזומנים נוספים. וזה בלי קשר לכך שהתקציב בכל מקרה קטן כי התמ”ג התכווץ. הבטיחו שם שזה זמני ושתקציב הסיוע יחזור לעצמו ברגע שהסיטואציה הכלכלית תתייצב. בינתיים, החיסכון למשלמי המסים בבריטניה אמור לעמוד על כ-4 מיליארד ליש”ט ב-2021.

עכשיו, כדאי להבין שהרבה מהכסף שמדינות עניות מקבלות כסיוע ממדינות עשירות מגיע ממדינות כמו בריטניה. למעשה, ב-2020 כשלושה רבעים מכספי הסיוע הבינלאומי הגיעו ממדינות ה-G7. לכן, הקיצוץ הזה עשוי להיות כואב למדינות שזקוקות לו. כבר עכשיו, יש מדינות באפריקה שמרגישות את הקיצוץ הזה על בשרן. למשל, ארגונים מדווחים שהתמיכה בארגונים שמסייעים בהתמודדות עם איידס קוצצה משמעותית. סיוע אחר שנפגע הוא למחנות פליטים, שמתקשים לקבל מים נקיים – למרות החשיבות של היכולת לשטוף ידיים בזמן מגיפה עולמית – וכלים נוספים כדי לסייע לתושבי המחנות.

כדאי גם להבין את ההקשר. בוריס ג’ונסון מנסה, לפחות כלפי חוץ, לקדם אג’נדה גלובליסטית למדי. הוא מנסה להביא את מנהיגי מדינות ה-G7 להתחייב שגם המדינות העניות בעולם יחוסנו לקורונה עד הסוף של 2022. מצד שני, בריטניה היא בין היחידות ב-G7 שלא התחייבה לכמות קונקרטית של חיסונים שהיא תספק למדינות עניות. בריטניה הצטרפה להסכם על מס חברות גלובלי, אבל נחשף אתמול (ג’) שסונאק מנסה להשיג פטור למגזר הפיננסי כדי להגן על הבנקים שיושבים בסיטי של לונדון. גם הקיצוץ הזה נעשה בזמן שמדינות ה-G7 האחרות דווקא מתחייבות להגדיל את הסיוע למדינות עניות. הדבר מאיר את הממשלה הבריטית באור מאוד לא חיובי ואפילו צבוע משהו.

בוריס ג'ונסון - סיוע בינלאומי
גלובליסט בכאילו? בוריס ג’ונסון (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)

ההתנגדות

אפשר לנחש שלמרות שהממשלה הבטיחה שמדובר בעניין זמני, היו מי שהעבירו ביקורת. ארגוני צדקה רבים חתמו על מכתב לבוריס ג’ונסון בו הם גינו את ההחלטה. ראש הממשלה לשעבר גורדון בראון ביקר את ההחלטה בטענה שמדובר ב”עניין של חיים ומוות” ושהקיצוץ “חסר היגיון כלכלי או מוסרי”. ה-SNP ניסתה ללחוץ על דאגלס רוס, ראש השלוחה הסקוטית של השמרנים, להילחם בממשלה הבריטית כדי שתחזור בה מההחלטה. בסדר, היה אפשר לצפות לזה. בראון הוא מהלייבור (סטארמר עצמו היה דיי שקט בעניין), ה-SNP יכולה בעניינים מסוימים להיות יותר פרוגרסיבית מג’רמי קורבין, ארגוני הצדקה האלו צריכים כמה שיותר מימון. דיי מתבקש שהם יתנגדו.

אבל לא רק הם, אלא גם השמרנים. בראשם השר לשעבר לפיתוח בינלאומי אנדרו מיטשל. תפקיד המשרד לפיתוח בינלאומי, לפני שאוחד לפני כשנה עם משרד החוץ, היה בגדול לדאוג לכל העניין הזה של סיוע בינלאומי והקצאת כספים לפרויקטים שצריכים את זה כדי לשפר ולו במעט את המצב במדינות עניות. בקיצור, הנושא הזה קרוב ללבו של מיטשל. לדבריו, מדובר בדבר “שגוי פוליטית ושגוי מוסרית”. מורדת בכירה אחרת היא ראשת הממשלה הקודמת ת’רזה מיי. בסך הכל, ההערכות מדברות על כשלושים מורדים שמרנים. בקיצור, מדובר בפעולה שזוכה להתנגדות מכל הקשת הפוליטית. הנימוקים שלהם הם לא רק מוסריים, אלא גם דיפלומטיים: הדבר יפגע בשם של בריטניה בעולם. באו”ם כבר הזהירו שהמהלך הזה “יכתים” את המוניטין הבינלאומי של בריטניה.

אנדרו מיטשל - סיוע בינלאומי
נוגע לו אישית. אנדרו מיטשל (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

כדאי לזכור שכל ההתנגדות הזו עולה כשבסוף השבוע הקרוב תתקיים בקורנוול שבדרום-מערב אנגליה פסגת ה-G7, כך שלממשלה יש כל סיבה שבעולם לנסות להשקיט את המרידות האלו. זה עלול להיות קצת מביך להגיע לפגישה על שיתוף פעולה בינלאומי תוך כדי שהממשלה נצלבת על משיכת יד חלקית מהתחום.

הפעולה

לאנדרו מיטשל וחבריו הייתה תכנית. הממשלה מעוניינת להקים סוכנות מדעית חדשה. המורדים רצו להציע תיקון לחקיקה שלה, שתחייב את הסוכנות להשלים את התקציב לסיוע בינלאומי ל-0.7% מהתמ”ג, החל מ-2022. מיטשל נימק את התיקון הזה בכך שהוא יחל רק ב-2022, כך שהוא כן ער לעובדה שהיו דיי הרבה הוצאות בשנה וחצי החולפות. ובכל זאת, הוא קיווה שהוא יצליח להעביר את התיקון והיה בטוח שיש לו מספיק תומכים כדי להביס את הממשלה בעניין. כך הוא יוכל לכפות על הממשלה להיצמד להבטחת הבחירות של 2019.

אבל היה מחסום לא צפוי: יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל. ההחלטה האם להעלות תיקון לחקיקה להצבעה היא בלעדית של יו”ר הבית. שלשום (ב’) הויל החליט שלא להעלות את התיקון להצבעה. באופן כללי יו”ר בית הנבחרים לא מחויב לספק הסברים למה הוא החליט להעלות או להעלות תיקון זה או אחר להצבעה. אבל הויל הפעם, באופן יוצא דופן, סיפק הסברים. הסיבה היא שהתיקון לא היה ממש קשור לחקיקה שהוא ביקש לתקן, ולכן לא היה ניתן לתת לו לעלות. אבל זו לא הסיבה שהויל הסביר את עצמו: הסיבה היא שהממשלה לא מביאה את הקיצוץ הזה לדיון בפרלמנט. הויל החליט לנצל את ההסבר כדי לבקר את הממשלה על כך שהיא מתחמקת מהבאת הקיצוץ להצבעה בבית הנבחרים, כדי שהוא יוכל לבצע את תפקידו. כדי לעזור לאופוזיציה לקיצוץ עד אז, הוא אפשר דיון חירום ביום למחרת.

בממשלה, מנגד, טוענים שהם לא מחויבים לכך. כי החוק מ-2015 שקבע את גובה הסיוע הבינלאומי שבריטניה מעניקה מאפשר לה לקצץ בתקציב ב”נסיבות מיוחדות”. לדברי הממשלה, וקשה להתכחש לטיעון הזה, מגיפה היא בהחלט נסיבה מיוחדת. אבל המורדים פחות מתרשמים מהפלפולים ודורשים שלפרלמנט יהיה סיי בעניין. הם מוכנים גם לקחת את הממשלה לבית המשפט אם יהיה צורך, כדי שהוא יכריע אם הממשלה פועלת בהתאם לחוק. לפי חלק מהפרשנים, לינדזי הויל גם רמז שאם הממשלה לא תביא את הקיצוץ לדיון בפרלמנט, עם התיקון הבא שיוצע הוא עלול להיות יותר מקל.

לסיכום

בוריס ג’ונסון שוב נמצא בעימות מול יריבים הרבה יותר נחושים מקיר סטארמר: חברי מפלגתו שלו ולינדזי הויל. על חברי מפלגתו שלו אין מה להרחיב: המפלגה השמרנית היא כר פורה למרידות, וזה גם מה שעוזר לה לשמור על עמוד שדרה כלשהו. מול הויל, ג’ונסון עומד כי הממשלה שלו לא פעם נראית כמי שמנסה לדרוס את הפרלמנט, למרות שהיא חייבת לו דין וחשבון. זה נכון שג’ונסון מרבה להופיע בפני הפרלמנט, אבל חלק מהמהלכים שלו נראים כאלו שפוגעים ביכולת בית הנבחרים לבצע את עבודתו. הויל נחוש לעמוד בפרץ ולא לאפשר לממשלה לעשות בבית הנבחרים שלו כבשלה. הוא כבר איים בעבר שאם הממשלה לא תחדל ממנהגה ללכת עם הצהרות חשובות לתקשורת לפני שהיא מוסרת אותן לפרלמנט, הוא יטרטר שרים לדיונים דחופים. סביר מאוד להניח שהוא יחפש דרך לכפות על הממשלה להגיע לפרלמנט.

עכשיו, אני לא משפטן ואני לא הולך לקבוע האם מיטשל צודק והפעולה של הממשלה לא חוקית, או שהממשלה צודקת והנסיבות מאפשרות לה לקצץ בלי הצבעה. אני גם לא הולך להכריע האם הממשלה צודקת או לא בנושא הסיוע: 4 מיליארד ליש”ט לא הולכים ברגל, והטיעון ש”צדקה מתחילה בבית” (“עניי עירך קודמים” בבריטית מדוברת) לא חסר רגליים. מצד שני, כך גם הטיעון הנגדי של מיטשל, שצדקה “לא נגמרת בבית” גם לא נטול משמעות. אבל דבר אחד בטוח: הסיפור הזה מקשה על בוריס ג’ונסון להציג את עצמו כגלובליסט הגדול שהוא רוצה להיות. גם אם הוא בסוף ישתכנע להביא את הקיצוץ להצבעה, זה לבטח לא יהיה השבוע, לא לפני פסגת ה-G7. הוא ירצה להציג את עצמו בפני שועי עולם כמי שרתום בכל הכוח למאמת הבינלאומי, לא כמי שנלחם במפלגתו שלו כדי להשתתף במאמץ הזה באופן מינימלי. אבל גם בלי הצבעה השבוע, הגלובליזם שלו נראה הרבה יותר צבוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.