בריטניה מתקרבת להסכם סחר עם אוסטרליה, והממלכה כמרקחה. איגוד החקלאים, הממשלות של ויילס וסקוטלנד ואפילו בכירים בקבינט מתנגדים בכל תוקף להסכם המתגבש. הסיבה פשוטה: ההסכם ייתן לאוסטרליה גישה חופשית לשוק הבשר, בזמן שהסטנדרטים לגידול מזון שם נמוכים בהרבה מאלו של בריטניה. הדבר צפוי לשים את החקלאות הבריטית בתחרות לא הוגנת בבית ומאיים גם להקשות עליה לייצא בשר לאיחוד האירופי. המשמעות של כך היא לא רק כלכלית, אלא גם מוראלית: ישנו חשש אמיתי שהדבר יפרק את הקהילות החקלאיות ברחבי הממלכה. הממשלה מבטיחה שהסטנדרטים על מזון יישמרו, אבל רבים מתקשים להאמין | בתמונה: מרעה אוסטרלי (צילום: מריאן פולוק)
הסכמי סחר אמורים להיות דבר טוב, לא? ובכן, תלוי את מי שואלים. כי הרבה מאוד בריטים מאוד חוששים מהסכם הסחר המסתמן עם אוסטרליה. החשש העיקרי שלהם הוא שההסכם הזה יהיה נדיב מדי באשר לסחורות שהאוסטרלים יוכלו להכניס לבריטניה בלי צורך בתשלומי מכס, כשחלק מהסחורות האלו הן הלחם והחמאה של קהילות חקלאיות שלמות בממלכה.
קצת רקע
כל מדינה רוצה כמה שיותר הסכמי סחר, שיהפכו לעוד יעדים לייצוא ולמקור לעוד סחורות זולות. אבל בממשלתו של בוריס ג’ונסון זה עניין מהותי בהרבה: עליה להוכיח שהברקזיט השתלם. היא צריכה להראות שהסחר העולמי של בריטניה לא התכווץ כתוצאה מעזיבת גוש הסחר הגדול בתבל, אלא דווקא התרחב. לכן, הסכם הסחר עם האיחוד האירופי לא מספיק, ויש להשיג הסכמי סחר עם כל מדינה שרק אפשר. הדגש הוא בעיקר על מדינות חבר העמים הבריטי, להן הזיכרון התרבותי בבריטניה משייך חשיבות מרובה. לכן, מדינות כמו אוסטרליה זוכות לתשומת לב מיוחדת. כל-כך מיוחדת, שבריטניה אפילו הביאה את ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר כדי שיסייע לה בסגירת ההסכם.
ויש תוצאות למשא ומתן עם ארץ הקנגורו: בסוף אפריל, שרת המסחר הבינלאומי ליז טראס הודיעה שיש הסכמות על רוב הנושאים, ושהסכם סחר בין שתי המדינות כנראה ייחתם ויצא לדרך עד יוני. היא הבטיחה שמה שעוד לא נסגר אלו רק כמה נקודות מחלוקת קטנות שלא צריכה להיות בעיה לפתור. ויוני זה ממש אוטוטו, ההסכם כמעט מוכן לצאת לדרך, אבל יש לו כמה וכמה מתנגדים בתוך בריטניה.
ההתנגדות
למה להתנגד להסכם סחר עם אוסטרליה? ובכן, החשש העיקרי הוא מפני ייבוא הבשר. הסכם הסחר המתגבש אמור להיות דומה לזה שיש לבריטניה עם האיחוד האירופי, קרי אפס מכסים ואפס מכסות. זה אומר שיצרניות הבשר האוסטרליות יקבלו גישה חופשית לשוק הבריטי. טכנית, גם יצרניות השר הבריטיות יקבלו גישה חופשית לשוק האוסטרלי, אבל יש הבדל קטן אחד. התקנות הבריטיות מגבילות הרבה יותר מהתקנות האוסטרליות, כך שהחקלאים חוששים שאוסטרליה תוכל לייצא לבריטניה בשר זול למדי, בזמן שחקלאי בריטניה לא יוכלו לייצר כל-כך בזול תחת הרגולציה הבריטית. ולכך נוספות שתי דאגות: ראשית, שהסכם סחר כזה ייצור תקדים גם מול מדינות כמו ארצות הברית, שלא נודעו ברגולציה חזקה במיוחד על ייצור הבשר שבה. שנית, שבריטניה תתחיל לייבא בשר באיכות נמוכה, מוצף בהורמונים ובכלור. הממשלה אמנם רוצה שייבוא הבשר ייכנס לתוקף רק בעוד 15 שנה, כדי שיהיה לחקלאים זמן להתכונן, אבל באיגוד החקלאים לא משוכנעים.
עכשיו תגידו: נו, מה הבעיה? שבריטניה פשוט תסיר את הרגולציות שלה ותיתן לחקלאי בריטניה להתחרות בחקלאים האוסטרלים. רק שזה לא כל-כך פשוט: הסכם הסחר עם האיחוד האירופי דורש שסחורה בריטית שמיוצאת לאיחוד תעמוד בתקנות של האיחוד. אם היא לא, אז יוטל עליה מכס. כלומר, אם חווה כלשהי תוריד את הסטנדרטים של הבשר שהיא מייצרת, היא אולי תוכל להתחרות בבשר שיגיע מאוסטרליה, אבל תתקשה לייצא לאיחוד. גם אחרי ירידה בייצוא הבשר לאיחוד, מדובר בייצוא ששווה מאות מיליוני ליש”ט. כלומר, החקלאים הבריטים יצטרכו לוותר על משהו: על נתח בשוק המקומי, או על ייצוא לאיחוד האירופי.
זה מותיר שלוש אופציות: ראשית, ללכת עם הסכם הסחר הזה שהחקלאים מתנגדים לו. שנית, לוותר על ההסכם ובכך לפגוע פוטנציאלית גם בהסכמי סחר עתידיים. שלישית, להגיע לפשרה כלשהי לגבי הבשר שיגיע לבריטניה. זו כמובן הייתה יכולה להיות הבחירה המועדפת על בריטניה, אך נראה שזה הסכם שאוסטרליה צפויה להתנגד לו.
מי המתנגדים?
יש הרבה. קודם כל, צריך לזכור שבעיתונות המודפסת בבריטניה מאוד נהוג לקחת צד. זה הביא לנו את זה שכבר בשנה שעברה הדיילי מייל הריץ קמפיין נגד הסכמי סחר שיפגעו בקהילות החקלאיות בבריטניה. המייל, רק להזכיר, הוא מהצד הימני של המפה ואף פעם לא היה נלהב במיוחד מהאיחוד האירופי. ועדיין, הנה הוא תומך במדיניות שיש מי שיכנו אותה פרוטקציוניסטית.
ויש עוד גורמים. ראשית, איגוד החקלאים הלאומי. נשיאת הארגון מינט באטרס כתבה למייל און סאנדיי, גרסת הסופ”ש של הדיילי מייל, שהסכם סחר מהסוג שנמצא על השולחן עם אוסטרליה יזרוק את החקלאים מתחת לגלגלי האוטובוס. היא הזהירה שהורדת הסטנדרטים תהווה “הפניית גב למרחבים הכפריים הבריטיים האיקוניים”. או, במילים אחרות, הסטנדרטים בהם מיוצר הבשר בבריטניה הוא עניין של אתוס, לא רק של מחשבה כלכלית. בנוסף, היא התריעה שהורדת הרגולציה תהפוך את המרחבים הירוקים של בריטניה למצהיבים.
בוויילס, השר הראשון מארק דרייקפורד הזהיר מפני פגיעה בזהות הוולשית. “אנחנו מדברים על הדברים שהופכים את ויילס לוויילס”, הוא אמר ל-BBC. דרייקפורד הבהיר שאין לו בעיה עם הסכמי סחר עם שום מדינה, “בתנאי שהם הוגנים”. ב”הוגנים”, הוא מתכוון שעל ההסכמים לא לשים את החקלאים בעמדה לא הוגנת, שעשויה לפגוע בשוק הביתי ובייצוא שלהם.
גם בסקוטלנד לא התלהבו מהעניין. לפני שלושה ימים (ד’), בסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה, ראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד תקף את בוריס ג’ונסון על הסכם הסחר המסתמן עם אוסטרליה. מיירי גוג’ון, שרת החקלאות הטרייה של ממשלת סקוטלנד, כתבה לליז טראס. במכתב, גוג’ון זעמה על כך שבכוונת ממשלת בריטניה לסכן את הקהילות החקלאיות בסקוטלנד לטובת הסכם סחר שלפי הערכתה של ממשלת בריטניה יגדיל את התמ”ג הבריטי ב-0.02% בלבד.
בנוסף, בוועדת החקלאות והמזון של הפרלמנט הביעו חשש מכך שבשר אוסטרלי שאיכותו פחותה משל הבשר הבריטי יוגש במוסדות ציבור כמו בתי ספר. לכן, הם דורשים קודם כל לתקן את החוק שמאפשר למוסדות להגיש מזון מיובא שלא עומד בסטנדרטים הבריטיים על בסיס הצדקה כלכלית.
מהות ההתנגדות
עניין שחוזר אצל מתנגדים רבים הוא לא רק החשש הכלכלי, אלא גם החשש לאתוס החקלאי של חלקים נרחבים בבריטניה ולקהילות החקלאים. רבים חוששים משידור חוזר של פירוק תעשיית הפחם: כאשר מרגרט ת’אצ’ר הביאה לסגירת חלקים גדולים מהתעשייה המיושנת הזו, הדבר אולי תרם לכלכלה הכללית, אבל הביא לקריסת קהילות כורים רבות באנגליה ובוויילס. רבים מהכורים התקשו למצוא עבודה חדשה, וצעירים רבים עברו לערים הגדולות כדי למצוא אופק חדש מחוץ לעיירות הגוססות שלהם. החשש של רבים הוא שהסכם הסחר הזה עם אוסטרליה לא רק יפגע בסקטור החקלאי ברמה הכלכלית, אלא יפגע באופן דומה בקהילות החקלאיות. כמובן, הקהילות האלו גם כך חוות ימים לא קלים, ולכן החשש הוא שהסכם הסחר הזה ימוטט אותן לחלוטין.
מעבר לכך, ישנו גם עניין האתוס. החוואים הבריטים גאים בבשר המשובח שהם מייצרים. גם אם יאפשרו להם לייצר בשר זול ו”נחות” יותר, רבים מהם יראו בזה פגיעה עמוקה בציפור נפשם. או, כך לפחות גורסת ההנהגה שלהם. לכן, יהיה מבחינתם עניין של מכירת נשמתם לשטן כדי לעמוד בתנאי התחרות שהסכם סחר עם אוסטרליה יציב.
ולבסוף, צריך לזכור שנושא הבריאות הוא חשוב בבריטניה, עוד לפני הקורונה. אחד החששות שעלו לקראת עזיבתה של ת’רזה מיי את תפקידה היה שהמחליף שלה – שהיה בסבירות גבוהה בוריס ג’ונסון – יאפשר לארצות הברית לייצא לבריטניה עוף שטוף בכלור. כל זה, כדי לספק את הנשיא דאז דונלד טראמפ בחתימה על הסכם סחר. והסכם עם ארצות הברית עוד היה אמור להיות רווחי למדי. לאף אחד אין כוונה לאפשר זאת לאוסטרליה, שהסכם סחר עמה כמעט לא יניב לבריטניה רווח כלכלי. גם אם סקוט מוריסון יתעקש.
עמדת הממשלה
אבל רגע, האם בכלל יש שחר לכל תרחישי הבלהות האלו? לפי הממשלה, בכלל לא. ליז טראס הבטיחה שאין לה שום כוונה לאפשר ייבוא של מזון שגודל בתנאים נחותים לתוך בריטניה. היא גם אמרה שכל הסכם סחר ייכתב כך ש”החקלאות הבריטית תפרח”. מצד שני, דובר מטעם דאונינג 10 התחמק ארבע פעמים מהבטחה מפורשת לאסור על ייבוא בשר מפוצץ בהורמונים. גם מהבטחות הממשלה שכל שינוי בסטנדרטים הקיימים למזון בבריטניה יצטרך לעבור בחקיקה המתנגדים לא מתרשמים. המפלגה השמרנית נשענת לא מעט על הקהילות החקלאיות בבחירות, כך שייתכנו מרידות פנימיות סביב ניסיון לשנות את הסטנדרטים. לכן, חברי פרלמנט רבים חוששים שהממשלה תשתמש בתקנות במקום בחקיקה ראשית כדי לשנות את הסטנדרטים למזון.
צריך להגיד שבזמן שנראה שליז טראס ובוריס ג’ונסון מוכנים לתת להסכם ממנו חוששים אור ירוק, יש גם מתנגדים בקבינט. הראשיים שבהם הם שר הסביבה והחלקאות ג’ורג’ יוסטיס ושר הסביבה והחלקאות בעבר ושר הקבינט בהווה מייקל גוב. יוסטיס מעוניין שהפטור ממכס על בשר אוסטרלי יותנה במכסות. מייקל גוב מודאג מההשלכות הפוליטיות של הסכם סחר כזה. דיי ברור שכמו שהשמרנים הצליחו לקחת מצביעי לייבור תומכי ברקזיט שהתאכזבו ממדיניות הברקזיט של המפלגה, כך מפלגות אחרות עלולות לשים את ידיהן על קהילות חקלאיות שיחושו נבגדות על-ידי השמרנים. בקיצור, בוריס ג’ונסון לא יצטרך להתמודד רק עם פוליטיקאים מוויילס וסקוטלנד וכמה אנשי איגודים, אלא הוא צריך להתמודד עם קרע בתוך הקבינט.
יהיה הסכם?
לא ברור מה יעלה בגורל הסכם הסחר עם אוסטרליה. יכול להיות שראש הממשלה סקוט מוריסון יצטרך לוותר על שוק הבשר הבריטי. אבל אוסטרליה איימה שהדבר עשוי לשלוח מסרים לעולם על הפרוטקציוניזם הבריטי. כמו כן, היא טענה שחלק מהטיעונים שהעלו מתנגדי ההסכם הם בגדר שקרים. גם בוריס ג’ונסון עצמו הוא גלובליסט ששם לעצמו למטרה להפוך את בריטניה למובילה העולמית בסחר חופשי. מצד שני, ההתנגדות מבית רצינית, והפעם זה לא משהו שהוא יכול להתעלם ממנו. הסכמי סחר לא דורשים את אישור הפרלמנט, אבל ג’ונסון עשוי לחזות בתגובת נגד חריפה מצד חברי מפלגתו ומצד מצביעיו. הברקזיט הוכיח ששום מושב קבוע הוא לא קבוע. כמו שמושבי לייבור קבועים עברו לידי השמרנים, כך עשוי לקרות גם להיפך. ונכון שיש עוד זמן עד הבחירות הכלליות, אבל עניין כזה אנשי הקהילות החקלאיות עשויים לא לשכוח כל-כך מהר.
לכן, בוריס ג’ונסון ישאל את עצמו שלוש שאלות. ראשית: האם ההסכם הזה שווה את המחיר הפוליטי? שנית: האם ויתור על ההסכם יהיה שווה את הנזק שייגרם להסכמים עתידיים עם מדינות אחרות? שלישית: עם איזה נזק עדיף להתמודד?