בימים האחרונים הרבה הספיק לקרות. בעיקר בישראל, אבל גם בממלכה. דרישות לתעודות זהות בקלפיות (כן, זה נושא שנוי במחלוקת), הבטחה לוועדת חקירה בנושא הקורונה, דייוויד קמרון העיד על חלקו בפרשת גרינסיל בפני ועדת האוצר, בוריס ג’ונסון הסתבך בפרשה נוספת, ה-DUP בחרה מחליף לארלין פוסטר, הווריאנט ההודי מאיים לעכב את היציאה האנגלית לחופשי ועוד. סיבוב מהיר על הדברים שחשוב לדעת מהימים החולפים | בתמונה: רגע לפני הנאום מן הכס (צילום: רוג’ר האריס, בית הלורדים)
מה שביקשתי היה לקחת הפסקה קטנה אחרי שבוע רצוף של כתיבה על הבחירות המקומיות והאזוריות, בתוספת התקווה שהסיטואציה הביטחונית הלא פשוטה תסתיים מהר. למרבה הצער, המצב הביטחוני עודנו איתנו, והחדשות מבריטניה לא עוצרות בגלל זה. ובכמה הימים האלו הספיקו להצטבר דיי הרבה חדשות. אז הנה, ממש בקצרה, כל מה שצריך כדי להישאר בלופ.
תעודה מזהה
ביום שלישי התקיים הנאום מן הכס, שפתח את מושב הפרלמנט החדש וכלל את ההבטחות של הממשלה למושב הקרוב. בין ההבטחות, הובטח גם “חוק יושרת הבחירות”, שפירושו התניית ההצבעה בהצגת תעודה מזהה. העניין הוא כזה: בממלכה – למעט בצפון אירלנד – אין חובה להציג שום מסמך במעמד ההצבעה. לא תעודת זהות, לא הזמנה לקלפי. כלום. חוק יושרת הבחירות אמור ליישר את האי הבריטי עם צפון אירלנד, ולדרוש הצגת תעודה טרם קבלת טופס ההצבעה, כמו בישראל. הממשלה הסבירה שהדבר נעשה כדי למנוע זיופים אפשריים. המספרים מראים שכמעט אין מקרים של הונאה, אבל רבים מתעקשים שזה שאין נתונים זה כי הנתונים הם רק על מי שהצליחו לתפוס, ובכל מקרה צריך להתגונן מפני הונאות אפשריות. יש לציין שגם נציבות הבחירות וגם גורמים באירופה קראו לחוק כזה.
אבל רבים בבריטניה כועסים. אין בה דבר כזה “תעודת זהות”, אלא רק צורות שונות של תעודה מזהה: דרכון, רישיון נהיגה, כרטיס סטודנט ועוד. ארגונים אזרחיים טוענים שהדבר יקשה על אוכלוסיות חלשות ברובן להצביע כיוון שלא תהיה בידיהן שום צורה של תעודה כזו. זה לא חייב להיות המצב, מאחר שככל הנראה תונפק תעודת הצבעה חינמית למי שיבקש אותה. כמובן, מול כך ניתן לטעון שאוכלוסיות מסוימות – נגיד קשישים – יתקשו למצוא את המידע על כך. ניתן לשאול על זה האם מי שמסוגלים להבין איך להירשם להצביע לא יהיו מסוגלים להזמין לעצמם תעודה כזו. גם לטענה שהחיוב בתעודה כזו ייטיב עם השמרנים – בגלל שצעירים, מיעוטים אתניים ולהט”בים מצביעים לייבור – אין יותר מראיות נסיבתיות. אבל הוויכוח קיים.
בקטנה
חוק בעייתי בהרבה מהנאום שזכה לפחות תשומת לב הוא חוק פיזור וכינוס הפרלמנט. עד 2011, ראשי ממשלה שהיו רוצים להקדים בחירות היו קובעים את התאריך החדש לבדם. מאז 2011, החוק דורש שהקדמת הבחירות תיעשה ברוב של שני-שליש מחברי הפרלמנט. לאחר שב-2019 הדבר גרם לפארסות רבות, בוריס ג’ונסון החליט להחזיר את המצב לקדמותו. נכון שזה היה המצב בעבר, ונכון שהחוק של 2011 היה נוראי, אבל עדיין יש משהו בעייתי מאוד בכך שראש הרשות המבצעת יכול על דעת עצמו לפזר את הרשות המחוקקת. ועדת המנהל והחוקה של הפרלמנט כבר קבעה שלדעתה יש לתת את הכוח בידי חברי הפרלמנט, גם אם לא בצורה גורפת כמו שעשה החוק מ-2011.
ועדת חקירה
דרישה שעלתה מהאופוזיציה לא פעם הייתה הקמתה של ועדת חקירה שתבדוק את התנהלות הממשלה בנושא הקורונה. ברביעי, בוריס ג’ונסון הבטיח לפרלמנט שאכן תקום אחת כזו. רק שהיא תקום רק באביב 2022. וגם זו הערכה, משום שהובטח שהוועדה תקום במסגרת מושב הפרלמנט הנוכחי. מכיוון שאורך המושב לא קבוע בחוק אלא משתנה בהתאם למתי שהממשלה בוחרת לעשות נאומים מן הכס, אורך מושב הוא לרוב שנה אבל גם יכול להיות יותר. מטבע הדברים, בקרב אלו שקראו לוועדת חקירה נשמעה אכזבה, שכן הם מעוניינים שוועדת החקירה הזו תקום כבר בקיץ 2021. אנג’לה ריינר, סגנית ראש הלייבור, דווקא הייתה סלחנית יותר, ורק הבטיחה שהלייבור תדרוש מג’ונסון לקיים את הבטחתו.
אפרופו חקירות…
זוכרים את פרשת גרינסיל? נו, זאת שבה דייוויד קמרון החליט לעשות לובינג ישירות מול שר האוצר רישי סונאק במקום דרך הצינורות המקובלים. אז אתם ודאי זוכרים שכמה ועדות בפרלמנט החליטו שהן חוקרות את העניין. אז השבוע הייתה התקדמות. ברביעי, ועדת האוצר פרסמה התכתבויות של דייוויד קמרון עם גורמים שונים בממשלה ובשירות הציבורי. ממה שפורסם, דיי ברור שדייוויד קמרון מאוד חיפש יחס מיוחד משרי הממשלה, שלוביסטים של חברות אחרות לא היו יכולים לקבל. למה אני אומר את זה? כי מי שלא היה מחפש יחס מיוחד לא היה שולח מספר נאה של מסרונים שהטקסט שלהם הוא “אני יודע שאתה סופר-עסוק בזה שיש מגיפה עולמית וכל זה, אבל יש מצב שאתה מתקשר?”, שהסאבטקסט מאחוריהן הוא “אני יודע שאתה ממש עסוק אבל אין לי כוח לחכות לפקידים האלו לטפל בבקשות שלי”. כמו כן, אחרי שהאוצר דחה את הבקשות של גרינסיל לסיוע פיננסי, קמרון ביקש מסונאק שיעשה עוד מאמץ שהן בכל זאת יתקבלו.
היו מסרונים נוספים שכבר ניגע בהם. שלשום (ה’) קמרון העיד בפני ועדת האוצר. קמרון הכחיש שעשה את מה שעשה בגלל בצע כסף והתעקש שרק טובת המדינה עמדה לנגד עיניו. תרשו לי לפקפק, שכן למרות שלוביסטים יכולים לפעול למען אינטרסים של טובת הכלל, גרינסיל קפיטל היא חברה מסחרית שחלק מהשירותים שלה היו יכולים להתאים גם לצרכים ממשלתיים. וזה בסדר, פשוט לא צריך להתייפייף לגבי זה. וגם הטענה של קמרון שהוא לא ידע שהחברה הייתה בסכנת קריסה כשפנה לסונאק ואחרים לא מאוד שכנעה. עוד תשובה מרשימה הגיעה כאשר נשאל על מסרון שלו לטום סקולר, המזכיר הקבוע של משרד האוצר, בו נכתב: “מעולם לא ממש הבנתי איך הורדת הריבית (rate) מסייעת במגיפה”. קמרון אמר שהוא “נפל קורבן” לאוטוקורקט, ושהוא בכלל התכוון לשאול על המע”מ (VAT). לא סתם אנג’לה איגל, חברת הוועדה מטעם הלייבור, הרימה גבה. בקיצור, קשה להגיד שקמרון שכנע מישהו.
ועוד קצת פרשות
אתם ודאי זוכרים ששמו של בוריס ג’ונסון נקשר בפרשות משלו. אז השבוע היו עוד כמה. הראשונה היא שנציבת הסטנדרטים של בית הנבחרים, מי שאחראי שחברי הפרלמנט יעמדו בכללי האתיקה, פתחה בחקירה נגד ג’ונסון. ב-2019 בוריס ג’ונסון היה בחופשה בקריביים, והצהיר שעלותה הייתה 15 אלף ליש”ט במימונו של דייוויד רוס. רק שרוס טוען שהוא לא שם ולו פני בודד על החופשה הזו, ולאחר מכן חזר בו. אבל הדבר כבר העלה שאלות. לכן, עכשיו נבדק האם ג’ונסון דיווח כשורה ובאופן מלא על המימון של חופשתו. כמובן, כפי שהבחירות המקומיות הראו לנו, הפרשות האלו לא ממש עושות רושם על המצביעים, אבל האופוזיציה תמיד שמחה לעוד כאלו.
עוד עניין שעלה בעניינו הוא חוב של 535 ליש”ט לגורם לא ידוע. הודעה שיצאה מטעם בית משפט מחוזי פרסמה זאת. החוב עצמו לא בשמיים, אבל לפרסומים כאלו ברשומות עשויה להיות השפעה על דירוג האשראי של אדם. לכן, בדאונינג 10 טענו שיעתרו נגד הפרסום של ההודעה, בטענה שלא הייתה לבית המשפט זכות לעשות זאת. העתירה הצליחה והפרסום הוסר. ועדיין, קשה להגיד שג’ונסון היה יכול לנוח על זרי הדפנה בהתחשב בכך שעצם הפרסומים על כך בעיתונות הצטרפו לשלל הפרשות בהן הוא מסובך.
שני ניצחונות
שלשום (ה’) ואתמול (ו’) נערכו שתי מערכות בחירות. הראשונה היא בחירות ביניים במחוז הבחירה הסקוטי ארדרי ושוטס. לאחר שנציג המחוז בפרלמנט מטעם ה-SNP, ניל גריי, פרש מהפרלמנט כדי לרוץ לבחירות לפרלמנט הסקוטי. בחירות הביניים האלו לא היו מאוד חשובות: הדרך היחידה בה הן יהיו מעניינות הייתה אם איכשהו מועמדת ה-SNP איינום קייסר-ג’אווד לא הייתה מנצחת (ולכן הן גם לא סוקרו בהרחבה כמו בחירות ביניים אחרות). כצפוי היא ניצחה, בפער של שמונה נקודות אחוז מקנת’ סטיבנסון (לייבור) שהגיע למקום השני. אבל, כן ראוי לציין שהלייבור הפגינה עלייה מרשימה בהצבעה אליה לעומת בחירות 2019, ואולי עוד נותרה לה תקומה בסקוטלנד.
מערכת הבחירות השנייה, והמעט יותר חשובה, הייתה לראשות ה-DUP. כזכור, בסוף אפריל ארלין פוסטר התפטרה מתפקידה, התפטרות שתיכנס לתוקף בעוד קצת פחות משבועיים. מתפקידה כשרה הראשונה של צפון אירלנד היא תתפטר בסוף יוני. המנצח הוא אדווין פוטס, שר החקלאות בממשלת צפון אירלנד, לאחר שניצח את ג’פרי דונלדסון, ראש המפלגה בווסטמינסטר. פוטס מצד אחד נוקט בקו קשה נגד נושאים כמו זכויות להט”ב ופרוטוקול צפון אירלנד, ומצד שני גם יכול להיות פרגמטי כשזה מגיע לעבודה משותפת עם הלאומנים של השין פיין. כעת נשאלת השאלה איזה שר ראשון הוא יהיה, ומה יעשה אם העתירות של היוניוניסטים נגד פרוטוקול צפון אירלנד יידחו על-ידי בית המשפט. יש כבר דיבורים על בחירות לאסיפת צפון אירלנד כבר ב-2021, במקום ב-2022, כשהתוצאות ממש לא ברורות כבעבר.
קורונה לסיום
והסיפור האחרון נוגע לקורונה. כידוע, בריטניה נמצאת בדרכה החוצה מהסיוט, הודות למבצע חיסונים מוצלח למדי. אבל הווריאנט ההודי עושה בעיות. הווריאנט הזה מתפשט במהירות רבה, והצליח לשלש את המאובחנים בו באנגליה בשבוע אחד בלבד. מקדם ה-R, כך מראות ההערכות, עלה מעל ל-1 בחלק מהמקומות. החיסונים כנראה יעילים נגד הווריאנט הזה, אבל בגלל שבבריטניה המרווח בין המנה הראשונה לשנייה הוא 12 שבועות ולא שלושה כמו שמומלץ ונעשה בישראל, הדבר מעורר דאגה. לכן, בוריס ג’ונסון הודיע שייתכן שההסרה הסופית של מגבלות הקורונה, שתוכננה ל-21 ביוני, עלולה להתעכב מעט. כמו כן, עבור בני 50 ומעלה ומי ששייכים לקבוצות הסיכון, ההמתנה למנה השנייה תרד לשמונה שבועות בלבד.
בריטניה תעבור גם את זה, גם אם ייקח לה יותר זמן. מה שג’ונסון עושה הוא הדבר הנכון. הוא הצהיר מראש שהיציאה לשגרה מלאה ב-21 ביוני היא התרחיש האופטימי ביותר, ושייתכנו עיכובים בהתאם למה שמראים הנתונים. העובדה שהוא מעכב – אולי – את היציאה לחופשי כעת היא הדבר הנכון מבחינתו לעשות. וזה לא קל לג’ונסון לעשות את זה, בגלל הרצון שלו להיות האופטימיסט הנצחי והפופולרי. נראה שאחרי שהמדיניות שלו הביאה למותם של יותר מ-100 אלף איש הוא הבין שהוא לא יכול לשחק בזה יותר.
בנימה אישית
מוזר לי לפרסם כאן פוסטים בזמן שישראל בוערת. בסופו של דבר אני מפרסם משלוש סיבות: ראשית, החדשות בבריטניה לא מחכות לאף אחד. שנית, גם אני צריך קצת בריחה ממה שהולך פה. שלישית, אולי גם אתם. לכן, הבלוג ימשיך לפרסם כאשר יהיו סיפורים ששווים דיווח.