לונדון בוחרת ראש עיר וחברי אסיפה. התוצאות כמעט צפויות מראש וכל תוצאה שלא תואמת את הסקרים תהיה בגדר הפתעה ענקית ופאשלה גדולה יותר מסקרי הברקזיט. המנצח הכמעט ודאי הוא ראש העיר המכהן סאדיק קאן מטעם הלייבור. המועמד השמרני שנגדו, שון ביילי, מתקשה להתרומם מול כהונה בינונית של קאן בגלל קמפיין גרוע. לפחות בזירה אחת קיר סטארמר יכול להיות רגוע. וגם: איך בדיוק עובדת עיריית לונדון? | בתמונה: בניין ראשות לונדון רבתי (צילום: CpaKmoi, פליקר)
ממשיכים להתקדם עם הבחירות שיתקיימו במאי. והפעם: הבחירות לעיריית לונדון: הבוחרים יתבקשו לבחור את ראש עיריית לונדון ואת חברי המועצה. למרות שהתוצאות דיי צפויות מראש, עדיין יש קצת עניין. דבר ראשון, כמו שהוסבר כאן בעבר, הבחירות המקומיות חשובות לבחירות הארציות. כלומר, גם אם ברור מי ינצח, ראש המפלגה שלו מאוד יזדקק לבוסט הזה במוראל המפלגה. בואו נתחיל.
במי בוחרים?
ב-6 במאי, בזמן שרבים מתושבי אנגליה יצביעו למועצה המקומית שלהם והסקוטים והוולשים יצביעו לפרלמנטים שלהם, תושבי לונדון ילכו להצביע לרשות לונדון רבתי, שהיא למעשה עיריית לונדון. בגלל ההיסטוריה של לונדון (אמ;לק: המון ערים לא מאוד גדולות שהתפתחו למטרופולין עצום), המבנה הפוליטי של העיר הוא דו-שכבתי. השכבה התחתונה היא המועצות של הרובעים (boroughs), שמוצאם באותן ערים קטנות. מאז הגבולות שלהם הספיקו להשתנות יותר מפעם אחת. את המועצות שלהם יבחרו תושבי לונדון בשנה הבאה. השנה יש בחירות לשכבה העליונה, עיריית המטרופולין, או בשמה הרשמי: רשות לונדון רבתי.
עקרונית, הבחירות האלו היו צריכות להתקיים בשנה שעברה, הקורונה קצת שינתה את התכניות. וכאן אני גם חייב לעשות תיקון קטן: בפוסט המקושר אמרתי שבגלל שהחוק קובע שהבחירות לעיריית לונדון צריכות להתקיים פעם בארבע שנים, שנראה שהבחירות הבאות יהיו ב-2025 במקום 2024. אבל מתברר שפספסתי שכשדחו את הבחירות, הוחלט לקצר את המנדט של הנבחרים כדי להחזיר את הבחירות בלונדון למסלולן ב-2024. כך גם יחזרו למצב שבו לונדון הולכת לבחירות פעם בשנתיים: שנתיים אחרי בחירות לעירייה, בחירות לרובעים, ושנתיים אחריהן שוב בחירות לעירייה.
איך בוחרים?
בזמן שרוב הבחירות בבריטניה נעשות על בסיס פרלמנטרי, כלומר שבוחרים את חברי הרשות המחוקקת והיא כבר דואגת ליצור רשות מבצעת, בלונדון העניינים שונים. שם בוחרים בנפרד את ראש/ת העיר ואת חברי המועצה. אם להאמין לעדותו של קן ליווינגסטון, ראש העיר לשעבר, כך נקבעו הדברים מפני שכשטוני בלייר קבע את חוקי המשחק הוא היה “מאוהב באמריקה”.
ראש/ת העיר נבחר/ת בשיטת “הבחירה הנוספת”, שאמורה לבוא במקום סיבוב שני. בוחרים ישירות מבין המועמדים לראשות העיר, תוך סימון שתי העדפות. אם אין שום מועמד/ת לא קיבל/ה יותר ממחצית הקולות, משאירים את שני המועמדים המובילים. לוקחים את ההצבעות של המועמדים שנופו, ובודקים מה מצביעיהם הצביעו בעדיפות שנייה. הקולות בעדיפות זו שהולכים לשני המועמדים שנשארו במרוץ מתווספים לקולות שהם קיבלו בעדיפות הראשונה. כעת רואים מי קיבל/ה יותר קולות ומכריזים על המנצח/ת. בפועל, מאז הפעלת השיטה ב-2000, טרם היה מהפך במעבר מהעדיפות הראשונה לשנייה.
בנוסף, יש לבחור חברי מועצה, או יותר, את חברי אסיפת לונדון. השיטה שלהם מזכירה מאוד את שיטת הבחירות לפרלמנט הסקוטי, ולכן לא אחזור עליה וניתן לקרוא עליה בהרחבה כאן. בקצרה, בכל זאת: מדובר בשיטה שבוחרים חלק מחברי האסיפה באמצעות בחירות ישירות במחוזות בחירה נוסח הבחירות לפרלמנט, וחלק נבחרים על בסיס רשימה יחסית, תוך שקלול חברי האסיפה שהמפלגה קיבלה בבחירות האישיות. שני הבדלים מהותיים מפרידים בין שיטת הבחירות לאסיפה לבין השיטה הסקוטית. ראשית, בזמן שבסקוטלנד יש כמה אזורי בחירה לרשימות, לונדון היא כולה אזור בחירה אחד. שנית, ישנו אחוז חסימה של 5%. פירוש הדבר הוא שאם סך הקולות שהלכו למפלגה בהצבעה למועמדי מחוזות הבחירה ובהצבעה לרשימות לא מגיעים יחד ל-5% מהקולות בלונדון כולה, המפלגה לא זכאית לשום חבר אסיפה – לא נציגי מחוז ולא נציגי רשימה.
יש לציין שהאסיפה היא חלשה ביחס לרוב המועצות. רוב עבודתה היא בפיקוח על ראש/ת העיר. כדי לדחות תקציב מטעם ראש/ת העיר, יש צורך בשני שליש מחברי האסיפה, מה שלא קרה עד היום.
המועמדים לראשות העיר
למרות שישנם מתמודדים רבים לתפקיד, אסקור רק את שני המרכזיים, שמובילים בפער עצום על האחרים.
סאדיק קאן
מפלגה
לייבור
מתמודד על כהונה
שנייה
מצב בסקרים
לפי אתר פוליטיקו, לקאן יש סיכוי רציני להיות הראשון במסגרת שיטת הבחירות הנהוגה בעיר מאז 2000 שיצליח לנצח כבר בעדיפות הראשונה. שקלול הסקרים האחרון מעניק לו 52% מהקולות. זאת למרות שהוא זכה לביקורת רצינית על התמודדותו עם פשעי סכינאות בעיר, הגעתו לצורך בתכנית חילוץ ממשלתית עבור התחבורה הציבורית בעיר וגם חלק מהמדיניות שלו במהלך הקורונה העלתה כמה גבות. שלא לדבר על כך שהמעורבות החזקה שלו בקמפיין נגד הברקזיט לאחר משאל העם זכתה להרבה מאוד ביקורת בקרב הברקזיטרים (למרות שרוב העיר הצביעה נגד ברקזיט, הברקזיטרים הם לא מיעוט מבוטל בעיר). אז איך קאן הצליח לזכות לכזו פופולריות? מעבר לעובדה שהוא כן מבין דבר אחד או שניים בשיווק, יש גם את העניין הזה שהרבה פעמים השלטון מצליח להישאר במקום בגלל אופוזיציה גרועה.
שון ביילי
מפלגה
שמרנית
מתמודד על כהונה
ראשונה, לאחר כהונה באסיפת לונדון
מצב בסקרים
ביילי היה אמור להיות הכרטיס המוזהב של השמרנים לעיר הקוסמופוליטית. אחרי שבבחירות 2016 המועמד השמרני זאק גולדסמית’ ניסה קמפיין בעל ניחוח גזעני נגד קאן הפקיסטני והסתפק ב-35% מהקולות בהעדפה הראשונה, ביילי היה אמור להיות התיקון. בכל זאת, מועמד שחור מול מועמד פקיסטני, לפחות לא יאשימו שוב את השמרנים בגזענות. רק שכרגע הסקרים חוזים לו נתח של פחות מ-30%. לא נעים. הסיבה לכך היא שהקמפיין של ביילי דיי גרוע. בתור מי שעוקב אחריו בטוויטר, אני יכול להעיד שרוב מה שרואים אצלו זה מה קאן עושה רע, מה שאפשר לקאן וללייבור להגיד שביילי “יורד על לונדון”. מה גם שלפי סקרים, זה הביא לכך שרוב המצביעים בלונדון לא ממש סגורים מה הוא מציע. מתברר שגם לא ממש עוזר לביילי לתקוף את קאן על הביקורת שלו את הממשלה, כי מתברר שרוב תושבי לונדון מסכימים איתה.
מועמדים אחרים
מן הראוי לציין גם עוד כמה שמות, למרות שהסקרים חוזים להם בעיקר מספרים חד-ספרתיים בקלפיות. הראשונה היא שאן ברי, אחת מראשי המפלגה הירוקה של אנגליה ווויילס, ומועמדת ותיקה לתואר. הסקרים הפעם חוזים לה התחזקות קלה, אבל מאוד רחוקה מהמקום השני, שלא לדבר על הראשון. השנייה היא לואיזה פוריט הליברל-דמוקרטית, שקיבלה את המועמדות לאחר התפטרותה של המועמדת הקודמת בשל דחיית הבחירות מ-2020 ל-2021. גם היא נמצאת במצב דומה לזה של ברי בסקרים.
הבחירות לאסיפת לונדון
קשה להגיד מה הצפי בבחירות לאסיפה, מכיוון שלא ממש סוקרים את הבחירות לאסיפה. הסקר האחרון שמצאתי הוא ממרץ 2020, לפני דחיית הבחירות. לכן, אפשר להגיד כך: מבחינת מערכות בחירות קודמות, לרוב הלייבור והמפלגה השמרנית מביאות בבחירות לאסיפה נתח יותר קטן מקולות הבוחרים ממה שהן מביאות בבחירות לראשות העיר. אלו המפלגות הקטנות שבעיקר נהנות מההצבעה לאסיפה. כמו כן, כבר היו מקרים בהם כאשר הלייבור ניצחה בבחירות לראשות העיר השמרנים הובילו עליה בבחירות לאסיפה (למשל, 2004) ולהיפך (למשל, 2012). לכן, לא בלתי סביר שקאן יזכה בכהונה נוספת כראש העיר, אבל שהשמרנים יצליחו להשיג יותר חברי אסיפה מאשר הלייבור.
כמובן, מה שקאן ממש צריך זה שמתוך 25 חברי האסיפה, תשעה יהיו מהלייבור. כך, יוכל להבטיח שלמתנגדיו לא יהיו שני שליש שיוכלו לטרפד לו תקציבים. זה מספר שסביר להניח שהוא יקבל: בבחירות 2016 הלייבור השיגה 12 מושבים, כמעט רוב מוחלט. לן דוואל הוא האיש שמוביל את הלייבור בבחירות לאסיפה מאז 2008, ומאז תמיד מספר המושבים תחתיו אם לא עלה אז לפחות נשמר. קשה להאמין שעכשיו הוא יצליח לאבד בבת אחת ארבעה מושבים. ונכון שעד כה היו רק חמש מערכות בחירות במתכונת הנוכחית (2000, 2004, 2008, 2012 ו-2016), אבל עדיין לא קרה שהלייבור או השמרנים איבדו בבת אחת ארבעה מושבים.
אז למה כל זה?
למה להקדיש פוסט לבחירות שהכל בהן דיי צפוי מראש? סאדיק קאן כנראה יישאר ראש העיר וכנראה שיצליח לשריין לעצמו שליש מהחברים כדי להקשות על תקיעת מקלות גלגלים בעבודתו. למה לא להכניס את זה בקטנה בפוסט על הבחירות המקומיות? הסיבה העיקרית היא שללונדון יש מערכת פוליטית משלה, שלהסביר אותה בפוסט מורכב גם ככה על הבחירות המקומיות בשאר אנגליה היה בעיקר מקשה.
אבל יש עוד סיבה: זה כנראה הניצחון הבטוח היחידי של קיר סטארמר. אין לו סיכוי אמיתי לנצח בסקוטלנד. במקרה הטוב הלייבור תקבל שם יותר מושבים ותמשיך להתייבש באופוזיציה. בוויילס כנראה שהלייבור תמשיך להיות מפלגת השלטון, אבל זה זוכה למעט מאוד תשומת לב ציבורית וגם קשה להגיד שצפוי שם ניצחון סוחף. אף אחד לא יודע להגיד מה יקרה בבחירות המקומיות בשאר אנגליה. כנ”ל לגבי בחירות הביניים שיתרחשו באותו יום בהרטלפול. סאדיק קאן, לעומת זאת, צפוי לניצחון סוחף, ועם קצת מאמץ להיות הראשון שלא היה צריך את ההעדפה השנייה כדי לנצח. סטארמר יוכל להציג את זה כניצחון סוחף ללייבור ולהעלות קצת את המוראל של המפלגה. שזה חיוני, בהתחשב בכך שסקר שפורסם אתמול (ג’) מראה שהוא לא ממש מצליח להחזיר את מושבי הלייבור הקבועים שג’רמי קורבין איבד ב-2019.
שיהיה בהצלחה.