משפחת המלוכה מציגה: ככה תהפכו מסמל למוקד של ויכוח פוליטי. הריאיון שהעניקו הארי ומייגן לאופרה וינפרי על הדברים שהביאו אותם לעזוב את המוסד היוקרתי והמיותר הזה עורר גלים רבים. בעיקר האשמות מצד מייגן על יחס גזעני בשל מוצאה האפרו-אמריקאי ועל התעלמות מהידרדרות בבריאותה הנפשית עד שכמעט התאבדה. הדבר הביא לכך שהפוליטיקאים נקטו עמדה. חלקם הגנו על משפחת המלוכה, אבל חלקם דרשו שארמון בקינגהאם יפתח בחקירה על ההאשמות בגזענות, נושא רגיש בבריטניה. כמו כן, בציבור – למרות שברובו הסתייג מהארי ומייגן – עלו עוד ועוד קולות שהאשימו את בית המלוכה בגזענות קונסיסטנטית. כך, בית המלוכה מצא את עצמו בלבן של סוגיות שבוערות בשיח הפוליטי הבריטי כבר תקופה ארוכה | צילום: CBS (שימוש הוגן)
בדרך כלל, יודעים הקוראים הוותיקים בבלוג, אני לא מתייחס למשפחת המלוכה. העניין הבריטי במשפחה הזו מרתק מבחינה סוציולוגית, אבל הרבה פחות פוליטית. אמת: למלוכה הבריטית יש פונקציה פוליטית הרבה יותר רצינית מזו של, למשל, הנשיאות הישראלית. ועדיין, רוב הזמן מה שקורה בתוך המשפחה הזו, גם אם מגיע לשערי העיתונים, לא באמת בעל השפעה פוליטית של ממש. אבל למה שקורה בימים האחרונים עם המשפחה הזו יש גם זווית פוליטית. בעיקר כי המוסד מוצא את עצמו במוקד של דיון בעל אופי פוליטי למהדרין. לכן – וגם כי היה ביקוש לכך מצד חלק מהקוראים – הפעם כן אעסוק בפרשייה המלכותית בכיכובם של הארי ומייגן.
קצת רקע
כידוע, בינואר 2020 דוכסי ססקס הארי ומייגן הודיעו על פרישתם ממשפחת המלוכה. לאחר שיחות רבות עם ראשי משפחת המלוכה, הוחלט לתת לזה שנה ניסיון. בפברואר 2021 השניים הודיעו על פרישה לצמיתות. הם יישארו דוכסים, אבל לא ייהנו מתארים אחרים, לא ייקראו “הוד מעלתם” ועוד.
בסוף פברואר פורסם שהשניים יתראיינו אצל מגישת הטלוויזיה האמריקאית אופרה וינפרי. הפרומואים שפורסמו לקראת הריאיון, ששודר לראשונה בארצות הברית שלשום (א’, שעון ארה”ב) ובבריטניה אתמול (ב’), כנראה עוררו אי-נחת במשפחת המלוכה. היה נראה שם, בגדול, שהארי, ובעיקר מייגן, לא הולכים לחלוק מחמאות להתנהלות המשפחה. כלומר, כשאחד הפרומואים מציג את הארי אומר שהוא חשש מכך שמה שקרה לאמו, דיאנה, יחזור על עצמו, זה דיי ברור שלכיוון מלטף זה לא ילך. בהתאם, הציפייה לקראת שידורו של הריאיון המלא ובן השעתיים (אני מצטער, אבל לא יכול להיות שהם עד כדי כך מעניינים) הלכה וגברה.
ובארמון התכוננו למתקפה. בתזמון נוח למדי, בתחילת מרץ, התפרסם בטיימס תחקיר על התנהגות בריונית של מייגן כלפי עוזריה כשעוד תפקדה באופן מלא כחלק ממשפחת המלוכה. ארמון בקינגהאם מיהר להודיע שהוא יפתח בחקירה בנושא. זה כמעט מחשיד: כמה ימים לפני שעולה הריאיון המדובר של השניים, מתפרסם תחקיר על התנהגות לא ראויה של מייגן, שמהווה את האאוטסיידרית האמריקאית והחצי-שחורה שנכנסה למשפחה (על פי חלק מהשמועות, למורת רוחה של המשפחה). ויכול להיות שהתזמון היה יותר של עורך הטיימס ושלא היה לזה קשר למשפחת המלוכה. אבל עצם ההכרזה על חקירה בכזו מהירות עשתה רושם שהיה למישהו ממש דחוף להפוך את הלימונים ללימונדה. אבל הריאיון, כמובן, המשיך לעורר עניין.
הריאיון
אתחיל בהבהרה: לא ראיתי את כל השעתיים שארך הריאיון, והסתפקתי בכותרות המרכזיות ממבחר כלי תקשורת בריטיים (הסיכום של הגארדיאן, אני סבור, הוא הממצה ביותר). אמנם לרוב אני משתדל לבדוק את המקורות עצמם ובמלואם, אבל מפאת קוצר בזמן והרצון לא לחכות עם זה לסופ”ש, הסתפקתי הפעם במה שבאמת דובר עליו.
לפי הכותרות, הרבה מהטענות היו על כך שהמשפחה הזו לא ממש מתפקדת. שזה, ובכן, לא ממש חידוש, ולא ממש מרגש. עוד לפני “הכתר”, היה ברור שבמשפט “כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה”, משפחת המלוכה שייכת לקבוצת פתיתי השלג. בדיחות על חוסר התפקוד של המשפחה רצות בממלכה כבר עשורים. בטענות של הדוכסים מססקס היה ניתן למצוא טענות נוסח זה שדוכסית קיימברידג’ קייט גרמה לה לבכות (והתנצלה בהמשך), שאביו של הארי, הנסיך צ’רלס, הפסיק לענות לו לטלפונים, שיש קצת נתק עם ויליאם. אתם יודעים, פשוט עניינים שאולי נשמעים נורא בטלוויזיה, אבל בואו, יש לכם יחסים נפלאים עם כל אחד מבני המשפחה המורחבת שלכם? קיבלתם על זה ריאיון בפריים טיים? אז נכון שלא לענות לטלפונים זה קצת קשוח, אבל לא בטוח שזה שווה כותרת. ונכון שלא נעים שנישלו את הארי מהכסף המלכותי, אבל הוא כנראה ידע לאן זה הולך כשהחליט לפרוש.
אבל היו שלושה דברים יותר ראויים לציון: ראשית, בריאותה הנפשית של מייגן נפגעה מאוד, ובית המלוכה לא סייע לה. שנית, בטרם בנם ארצ’י נולד, חלק ממשפחת המלוכה הביעו חשש שבגלל מוצאה של מייגן הילד יהיה כהה מדי (מייגן היא בת לאם שחורה). במסגרת זו גם לא ניתן לו תואר מלכותי. שלישית, בית המלוכה השקיע משאבים כדי לצמצם את הפומביות של מייגן. הדברים האלו הם יותר רציניים, כי בניגוד לטענות על משפחה לא מתפקדת, כאן יש טיעונים על מוסד מנוון שמרסק את כל החברים בו, שתקוע עם תפישות שיכולות להתאים לדרום ארצות הברית של שנות החמישים. וזה כבר, טיפה, יותר רציני. גם, לא מחדש במיוחד, אבל יותר רציני.
התגובות
סקר של YouGov, שנערך לאחר שידור הריאיון בארצות הברית והוצאת הכותרות בתקשורת הבריטית אך לפני שידורו המלא בבריטניה, מצא שרוב הבריטים מצאו את עצם הריאיון לא הולם. כשמחלקים את זה פוליטית, אז הריאיון זכה לתרעומת בעיקר בקרב שמרנים (74% לעומת 8% שכן מצאו את קיום הריאיון הולם), ואפילו קצת בקרב הליברל-דמוקרטים (43% לעומת 26% בהתאמה). מצביעי הלייבור היו הכי רכים בעניין הזה, וגם הם היו דיי חצויים: 37% תמכו בקיום הריאיון לעומת 30% שלא ועוד 33% שלא ידעו. עוד מצאו ב-YouGov זה שבעוד גם הארי ומייגן וגם משפחת המלוכה זוכים ליותר אי-סימפתיה מאשר סימתפיה בקרב הציבור הבריטי, חוסר הסימפתיה כלפי הארי ומייגן הרבה יותר גבוה. או במילים אחרות, הבריטי הממוצע, אם הוא לוקח צד, זה כנראה של המלכה (שיש לציין, הארי ומייגן הגנו על שמה הטוב).
וגם לפוליטיקאים היה מה לומר בעניין. ראש הלייבור קיר סטארמר לקח את הצד של הארי ומייגן, ואמר שיש להתייחס ברצינות להאשמות לגבי גזענות (וגם לגבי טיפול לקוי בבריאות הנפש, נושא פוליטי חם בבריטניה). חברים בממשלת הצללים שלו היו אפילו יותר נחרצים, ודרשו במפורש שארמון בקינגהאם יפתח בחקירה של ההאשמות. הלייבור תמיד הייתה בית יחסית חם לרפובליקנים, או סתם למונרכוסקפטים. ליסה ננדי, שהתמודדה בשנה שעברה על ראשות הלייבור ולא מישהי שיכולה להיות מזוהה עם ג’רמי קורבין, אמרה שבמשאל עם על הנושא היא תצביע בעד ביטול המלוכה. כך שזה לא מפתיע שהלייבור הפכו את הריאיון המתוקשר לעוד קרדום לחפור בו נגד הכתר.
בוריס ג’ונסון נקט בגישה שמתאימה לשווייץ. כשנשאל אם לדעתו צריך לבדוק את ההאשמות נגד משפחת המלוכה, הוא אמר במפורש שכשהדבר מגיע למשפחת המלוכה “הדבר הנכון עבור ראשי ממשלה זה לא להגיד כלום, וכלום זה מה שאני מציע להגיד על הסוגיה הספציפית הזו”. וזו כנראה הגישה הנכונה עבורו בהתחשב בכך שהוא צריך לשוחח עם המלכה פעם בשבוע וזה עלול להיות קצת מביך. אבל אחרים בממשלתו שמרו פחות על שתיקה: זאק גולדסמית’, חבר בבית הלורדים וחבר זוטר בממשלה, האשים את מייגן שהיא מסיתה את הארי נגד המשפחה שלו.
הסוגיה השחורה
הנושא של הגזענות היה זה שתפס הכי הרבה מקום בשיח הציבורי בבריטניה. עוד לפני שהריאיון המלא יצא לאוויר, אלא רק קטעי פרומו ממנו, הטענות לגזענות במשפחת המלוכה עלו. הקומיקאית ג’ינה יאשרה (Yashere) טענה שהעובדה שארמון בקינגהאם פתח בחקירה נגד מייגן בעקבות תחקיר הטיימס אבל לא נגד הנסיך אנדרו למרות קשריו הידועים עם ג’פרי אפשטיין מדברת בעד עצמה. השחקנית קלצ’י אוקפור אמרה שאם מייגן אכן נהגה בבריונות כפי שהואשמה בטיימס, אז מדובר למעשה בהשתלבות נהדרת במשפחה שבנתה את חבר העמים הבריטי כדי שתוכל להתבריין בעיקר על אומות שחורות (למרות שגם מדינות לבנות כמו אוסטרליה, קנדה וניו-זילנד חברות בחבר העמים). לפי ד”ר שולה מוס, מייגן הפכה לדוגמה למה שקורה למי שלא מתאימה בדיוק לסטנדרט, שהוא גם אתני. יש לציין ששלוש הנשים האלו, וגם אחרים שנכנסו לשיח בנושא, לא האשימו רק את מוסד המלוכה בגזענות, אלא גם את הצהובונים הבריטיים.
כמובן, לא כולם שותפים לגישה הזו. לאחר שידור הריאיון המלא, מגיש הטלוויזיה פירס מורגן דחה את הרעיון שהייתה גזענות בהתייחסות לצבע עורו העתידי של ארצ’י. הוא הציע שזה לא היה חשש, כמו שזו הייתה פשוט סקרנות, כמו שיכולה להיות בכל משפחה. ובכן, בכל משפחה אחרת ייתכן שהיה אפשר לפטור את העניין בחוסר טקט. אבל רמיזות לגבי התואר של מי שכרגע עובר, רק בגלל צבע העור האפשרי שלו, נו, זה כנראה קצת יותר מסקרנות. כדאי להגיד שלמורגן יש קטע עם מייגן: כאשר חברהּ לסדרה Suits, פטריק ג’יי אדמס, הגן על מייגן וביקר את משפחת המלוכה, מורגן לא חסך את שבט לשונו מאדמס.
כניסה לפוליטיקה
אפשר להתווכח עד כמה הריאיון הזה היה מזיק או לא. כתב חדשות 12 אלעד שמחיוף, למשל, מציע שיותר גרוע ממה שהיה הריאיון המיתולוגי עם דיאנה זה לא יהיה. סביר להניח, בהתחשב בכך שזוג הדוכסים לא זוכה לאהדת הציבור הבריטי כפי שזכתה לה דיאנה. אבל הנה העניין: הפרישה של הארי ומייגן מבית המלוכה לפני שנה אמנם הייתה מטלטלת עבור המוסד, אבל עדיין הייתה עניין פנימי. הריאיון הזה הפך דברים שקורים בתוך המשפחה הלא מתפקדת הזו לדברים שהם מעבר לרכילות. גזענות ובריאות הנפש הם שני נושאים חמים בבריטניה מבחינה פוליטית, והמוסד נראה כמי שתקוע במאה ה-19 בשני הנושאים האלו. פוליטיקאים באופוזיציה שדורשים מבית המלוכה לחקור עניין שקרה בתוך המשפחה זה לא בא ברגל. אפשר לטעון שמוגזם לפתוח בחקירה (גם אם היא לא פלילית), אבל הדרישה עדיין תהיה שם.
הריאיון הזה, למעשה, גורר את משפחת המלוכה להיות המוקד של ויכוח פוליטי רחב יותר. הדיון הוא הרי לא באמת על המשפחה, אלא על גזענות בחברה הבריטית והאופן בו מתייחסים לנושא בריאות הנפש. העניין הוא שמוסד המלוכה לא אמור להיות הסיבה לקיומם של דיונים פוליטיים כאלה, בטח לא כשהוא מהווה דוגמה לגזענות וליחס גרוע כלפי מי שמגיעה לסף אובדנות. זו לא הפעם הראשונה שהמוסד מואשם בהתנהגות קלוקלת, אבל כשהאופוזיציה קוראת לחקירה פנימית המצב באמת בעייתי. אז באמת קשה להגיד מה ימים יגידו לגבי האפקט ארוך הטווח של הריאיון הזה. יכול להיות שהריאיון יהפוך לאבק ברוח. אבל גם יכול להיות שהוא יהיה גורם לעוד שינוי שמוסד המלוכה יצטרך לקבל על עצמו כדי להישאר רלוונטי.