מכירים את הוויכוח הישראלי על הדרכון הירוק? ובכן, גם הבריטים מתווכחים עליו. “דרכון החיסונים” בעגה המקומית מעורר לא מעט אמוציות. הממשלה בהתחלה ביקשה להימנע מאמצעי שכזה כדי לא להביא לאפליה. אבל הלחץ מהאופוזיציה ומגורמים כלכליים, מדעיים ובינלאומיים עשה את שלו, וכעת הממשלה בוחנת את הנושא. אבל יש לא מעט שגם מתנגדים לרעיון, ומוכנים להילחם בו עד חורמה. כעת, ג’ונסון מנסה למצוא את הדרך שתאפשר לו להנפיק דרכון ירוק שיתיר יציאה לחו”ל בזמן שהוא מרצה את המתנגדים | צילום: פרובינציית קולומביה הבריטית

הוויכוח על קיומו של “דרכון ירוק” – הכינוי שניתן לאמצעי הזיהוי שיאפשר למי שהתחסנו נגד קורונה להיכנס למקומות שדורשים התקהלויות מהימים הטובים של 2019 – הוא לא נחלת ישראל בלבד. גם בבריטניה קיים הוויכוח הזה. אז בזמן שבריטניה מתכוננת לשלב הראשון של ההקלות, בדרך אל החופש המוחלט, הפוסט הזה ייקח הפסקה קצרה כדי להבין איך נראה הוויכוח הבריטי על הדרכון הירוק.

שורשי הוויכוח

דרכון ירוק, או בשמו האנגלי “דרכון חיסונים” (vaccine passport), התחיל את דרכו בדומה לישראל. הממשלה שוקלת להנפיק אחד כזה כתנאי כניסה לכל מיני מקומות. הרעיון המרכזי כרגע הוא להוסיף נדבך לאפליקציית ה-NHS, כך שיוכל להוכיח התחסנות או לחלופין בדיקת קורונה שלילית. זה לא משהו יוצא דופן שלא נבחן בערך בכל מקום בעולם.

בתחילה, לממשלה לא הייתה כוונה להנפיק דרכון ירוק. בתחילת פברואר נשאל על כך השר הזוטר לענייני חיסונים נאד’ים זהאווי, והוא אמר שאין תכנית כזו. מי שיצטרך אישור לכך שהתחסן יוכל לפנות לרופא שלו, הוא אמר. הנימוק העיקרי שלו לכך היה שאין חובת התחסנות בבריטניה, ולכן שימוש בדרכון ירוק עשוי להיות מפלה. “זו לא הדרך בה אנו עושים דברים,” אמר זהאווי. “אנחנו עושים אותם בהסכמה”. צריך להגיד: הוא לא מדבר באוויר. לא להכריח לעשות דברים זה עניין בריטי למדי. במלחמת העולם הראשונה גיוס חובה הושת רק שנה וחצי לתוך המלחמה. אז לכפות חיסונים? לא בריטי בעליל. כמובן, ישנו הסייג האם הגבלת הגישה של הלא מתחסנים למקומות בילוי נחשבת לכפייתם בפועל.

נאד'ים זהאווי - דרכון ירוק
זו לא דרכנו. נאד’ים זהאווי (צילום: דאונינג 10)

מנגד, שר העסקים והאנרגיה בממשלת הצללים, אד מיליבנד, סבר שיש מקום לשקול דרכון ירוק. אבל, הוא בעיקר דיבר על כך כעל דרכון במובן הרגיל שלו, כלומר אישור מעבר גבול. זאת בעקבות העובדה שראש ממשלת יוון אמר שהוא ישמח לקבל לארצו תיירים מבריטניה, ובתנאי שיוכלו להוכיח שהתחסנו, מה שייצור מן הסתם צורך עבור בריטניה ליצור את ההוכחות האלו. עוד מישהו שהתבטא בזכות הדרכונים הירוקים הוא ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר, והוא לגמרי בקטע של שימוש מקומי ולא רק בינלאומי. בכל מקרה, הוא מאמין שבכל מה שקשור לחו”ל דרכון ירוק הוא בלתי נמנע.

לחץ מלמטה

לפני שבועיים דווח שהממשלה שוקלת מחדש את עמדתה בעניין. אבל זה לא לגמרי מדויק. הגיעו דיווחים שפירמות עורכי דין קיבלו פניות מבעלי עסקים עקב רצונם לנסח חוזים שיחייבו את הצוות הקיים והשכירים החדשים שיגיעו להתחסן כדי להחזיק במשרה. זהאווי הכיר בכך שחברות עשויות לעשות זאת, אך לדבריו זה היה לשיקולו של העסק, לא של הממשלה. השרים לא התכוונו להגביל בחקיקה יצירה של דרכונים ירוקים פרטיים. למרות שדיי ברור לגורמים הרשמיים שם שניסיונות כאלו כנראה יאותגרו בבתי המשפט. המשמעות של דבר כזה ברורה: המעסיקים מרשים לעצמם, מטעם עצמם, לדרוש מעובדים קיימים ופוטנציאליים לחשוף מידע רפואי רגיש.

המעסיקים לא לבד בעניין הזה. גם גורמים בחברה המלכותית, אגודה מדעית עם ותק שמגיע עד המאה ה-17, מאמינים שהדרכונים האלו הם לחלוטין מעשיים. כמובן, הם לא ממהרים לשם, והציבו 12 קריטריונים בהם הדרכונים הירוקים יצטרכו לעמוד. בין הקריטריונים ניתן לציין הגנת נתונים וכמו כן הבטחה שאנשים שלא התחסנו בגלל מצב רפואי או אמונה אישית לא יאבדו את עבודתם. כמו כן, לא מעט שאלות טכניות עלו. החברה המלכותית הדגישה שלא מדובר בנקיטת עמדה בעד או נגד, אלא הכרה בכך שמדינות אחרות בעולם כבר מתחילות לעבוד על קונספטים דומים. הסאבטקסט ברור: אם בריטניה רוצה להיות חלק מהעולם, היא תצטרך ליישר קו, אז כדאי שתבדוק איך לעשות את זה נכון.

החברה המלכותית - דרכון ירוק
לעשות כמו שצריך. בניין החברה המלכותית (צילום: טום מוריס)

כמובן, הלחץ לא הגיע רק למען אישורי ההתחסנות, אלא גם נגדם. לא פחות מ-200 אלף בני אדם חתמו על עצומה אינטרנטית נגד יצירת דרכון ירוק. זה כפול ממה שצריך כדי לחייב את הפרלמנט לדון עליה (לא במליאה, אלא בהיכל וסטמינסטר). העצומה דורשת מהממשלה להתחייב שלא יהיה שום אישור התחסנות או כל דבר דומה לכך. לפי העצומה, כל כלי מהסוג הזה “יפגע בלכידות החברתית”. אני חייב להעיר: הטיעון הזה לא ריק, אבל מצד שני גם ההשארה של כל איש ואישה בביתם שלהם לא ממש תורמת ללכידות החברתית.

שינוי כיוון

בוריס ג’ונסון הבין שהממשלה לא תוכל להתחמק מהדיון על קיומם של דרכונים ירוקים, גם אם אין בכוונתה להנפיק כאלה בעצמה. לכן, בשבוע שעבר הוא הבטיח בחינה של הנושא. לתפקיד האחראי על הבחינה הוא מינה את שר הקבינט מייקל גוב. ג’ונסון, צריך להגיד, לא נלהב מהרעיון של “להחזיק במשהו שצריך להראות בכניסה לתיאטרון או לפאב”. כמובן, הוא גם רוצה לפתור את הסיבוכים האתיים ולהימנע מאפליה, בעיקר של אלו שלא יכולים להתחסן מסיבות רפואיות. לכן, כעת הצוות שיבחן את הקונספט יבדוק האם ניתן לבחור בין אישור חיסון לבדיקת קורונה שלילית. בנאומו לפרלמנט על אסטרטגיית היציאה יום קודם, הוא אמר שיהיה צורך לבחון את השאלה איך מצד אחד מספקים אישור על חיסונים ומצד שני נמנעים מפגיעה בפרטיות ואפליה. ארגון זכויות האדם ליברטי הגיב בהתנגדות נחרצת.

הרשו לי להניח שמעבר לאמונות האמיתיות של בוריס ג’ונסון בעניין, הוא גם חושש מקבוצת ההתאוששות מהקורונה (CRG), חברי הפרלמנט השמרנים שמתנגדים לסגרים. סביר להניח שהם גם לא בדיוק מעריצים של כל אמצעי שימנע מהלא מתחסנים גישה למה שהמתחסנים יכולים לקבל. ג’ונסון מבין שמצד אחד הוא באמת יצטרך ליישר קו עם העולם, אחרת לא יכניסו את הבריטים לאף מדינה אחרת בלי בידוד. מצד שני, הוא גם מבין שה-CRG לא תיתן לו פשוט להעביר דרכון ירוק. אז הוא עושה את הדבר הכי בריטי שיש: מקים ועדה. זאת, בתקווה שיוכל להשיג פשרה שתרגיע את חבריו למפלגה שכבר הראו שהם לא יהססו למרוד בו.

בוריס ג'ונסון וגראהם בריידי - דרכון ירוק
בוריס ג’ונסון מתעמת עם ה-CRG בעבר. צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי

אגב, זו לא צרה של ממשלת בריטניה לבדה. בסקוטלנד, הליברל-דמוקרטים העלו חששות שהדרכון ירוק “לאט-לאט צובר תאוצה”. לדבריהם שימוש בכלי הזה ייצור “חברה של שתי שכבות”, מה שיגביר את אי השוויון בסקוטלנד. הירוקים העלו חששות דומים.

וגם

העיתונות עוסקת לא מעט בנושא. הגארדיאן ביקש לסכם את הטיעונים בעד ונגד. הטיעונים בעד הם המוטיבציה להתחסן, מתן הזדמנויות למתחסנים והיכולת לנסוע לחו”ל. בשיקולים נגד, ישנו עניין ההדבקה (הטור שלהם נכתב לפני התוצאות של המחקרים בישראל, ובכל מקרה הם תקפים רק לפייזר), הווריאנטים והחששות מאפליה, זיופים ופגיעה בפרטיות. הטלגרף הוציא כתבה עם שאלות שהדרכון הירוק מעלה. ולא רק העיתונות. ההאשטאג #VaccinePassports היה פופולרי למדיי בטוויטר. רובם השתמשו בו כדי להביע עמדה נגד הרעיון, אבל היו גם כאלה שביקשו להביע עמדות בעדו. בקיצור, ללא ספק מדובר בנושא בוער.

לסיכום

מצד אחד, המצדדים מעוניינים קודם כל ליישר קו עם העולם. כפי שהקורונה התפשטה כי העולם גלובלי, גם ההתאוששות תצטרך להיות גלובלית. אם מדינות אחרות ידרשו אישורי חיסונים, בריטניה לא תוכל להישאר מאחור. זה יוכל להיות מסמך מטעם הממשלה וזה יוכל להיות פשוט אישור מהמרפאה. אבל כל מי שירצו לטוס לחו”ל יצטרכו לוותר לרגע על הסודיות הרפואית שלהם. כמו כן, מקומות עבודה חוששים להעסיק עובדים שלא התחסנו. הדבר נכון בעיקר למקומות רגישים, כמו בתי אבות.

מצד שני, ישנן שאלות אתיות לא פשוטות. צריך להימנע מאפליה של מי שאין להם יכולת רפואית להתחסן. איך נמנעים מאיסוף מידע רפואי על-ידי גורמים לא מורשים? עד כמה אפשר להרגיש ביטחון עם החיסונים בהינתן הווריאנטים? כיצד דרכון ירוק ישפיע על אי השוויון? השאלות האתיות האלו לא מגיעות רק מכיוון מתנגדי חיסונים, אלא גם מהשר שאחראי על החיסונים. והן לגיטימיות, כי באמת צריך לחשוב עליהן.

מה שבאמת מעניין זה שאחרי לחצים, הממשלה בוחנת את הנושא, ומבקשת לעשות זאת ברצינות. לא להחליט מהרגע להרגע, אלא באמת לבחון כמו שצריך את כל ההיבטים הרפואיים והאתיים של הדבר. וזה לא שהיא בוחנת את הנושא אחרי שרצתה להנפיק דרכון ירוק בצורה חסרת אחריות, אלא אחרי שביקשה להימנע מכלי שנוי במחלוקת זה. אמנם המסלול הרצוי היה לבחון דרכים להבטיח את שלום הציבור ולעודד התחסנות ובתוך כך לבדוק גם דרכון ירוק, אבל זה בוריס ג’ונסון. כשזה מגיע לקורונה הוא תמיד עושה את הדבר המתבקש, אבל רק אחרי שהוא נמנע ממנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *