מלחמת העולם השנייה שלך חזרה: קיר סטארמר החליט לשתף את הציבור בחזונו לעולם שאחרי הקורונה. מבחינתו, המצב הנוכחי זהה למצב ששרר ב-1945, כשהלייבור הצליחה לעלות מתוך ההריסות שהשאירה המלחמה בגרמניה הנאצית ולשנות כלכלת בריטניה מהיסודות. סטארמר בעצם רוצה להיות קלמנט אטלי. הוא רוצה להחזיר את המדינה להיות אחראית על האזרחים, אבל מצד שני גם רוצה שת”פ של המדינה עם המגזר העסקי. הנאום הזה היה אמור להראות למבקריו שיש לו אידיאולוגיה ושהוא לא גרסה חיוורת של השמרנים. אבל כשבוחנים את הפרטים, מגלים שהוא עדיין מעורפל, ובתחומים מסוימים הוא לא מאוד שונה מבוריס ג’ונסון. וגם הקהל לא ממש השתכנע | צילום: מחשבון הטוויטר של קיר סטארמר

בעיה רצינית של ראש הלייבור קיר סטארמר היא שאנשים לא ממש סומכים עליו שיש לו אידיאולוגיה אמיתית. הוא מדבר במילים מאוד כלליות, שיטת ההיעדרויות שלו מהצבעות לא נוחות לא ממש עושה איתו חסד, בעיקר כשהיא על שאלות מוסריות. רבים מהאגף השמאלי של המפלגה רואים בו מתמרכז נטול עמוד שדרה. בקיצור, כמה שג’רמי קורבין היה בעייתי, לפחות היה ברור מאחורי מה הוא עומד. אז סטארמר ניסה שלשום (ה’) לשנות קצת את המצב הזה, באמצעות נאום שיבהיר את החזון שלו במילים קצת פחות אמורפיות לעומת הפעם הקודמת בה הוא עשה את זה. ואם לסכם, הוא מסתכל אל העתיד כשפניו פונות בכלל ל-1945.

רקע היסטורי

במאי 1945 הגיעה לסיומה המערכה האירופית של מלחמת העולם השנייה. היפנים עוד נשארו עומדים, וראש הממשלה דאז וינסטון צ’רצ’יל רצה להמשיך בממשלת החירום עד שיגיע הניצחון עליהם. אבל בלייבור טענו שמאחר שהסכנה המידית והקיומית לבריטניה, גרמניה הנאצית, חלפה, הגיע הזמן לבחירות. בכל זאת, זמן החירום הביא לכך שהפעם הקודמת בה התקיימו בחירות הייתה ב-1935. צ’רצ’יל לבסוף נעתר, מתוך הנחה שכראש הממשלה שעמד כחומה בצורה נגד האיום הנאצי בזמן שבריטניה עמדה לבדה, הוא יזכה לניצחון סוחף.

אבל צ’רצ’יל לא לקח בחשבון את התהליכים שמלחמת העולם השנייה העבירו את החברה הבריטית. ראשית, המלחמה הטוטלית, בה לא רק החיילים אלא גם האזרחים נדרשו להתגייס לטובת המאמץ המלחמתי, שינתה את התפישה לגבי החוזה שיש לאזרחים עם המדינה. המדינה לא אמורה רק לדאוג לביטחונם של האזרחים, אלא לכל צרכיהם. כמובן, התהליכים האלו החלו כבר עם הטוטליות של מלחמת העולם הראשונה, אבל השנייה היא זו שבאמת קידמה אותם. המתקפות הגרמניות הפכו חלקים רבים בערי בריטניה לעיי חורבות, והציפייה הייתה שהממשלה תדאג לשיקום.

ולתוך המציאות הזו נכנסו המועמדים. מהשמרנים, צ’רצ’יל, אנטי-סוציאליסט מובהק עם שלל אמירות שפר בנושא וגישה כלכלית שנחשבה בעיניי רבים מבני התקופה לזו שהחלה את התהליכים שסופם מלחמת העולם השנייה. מהלייבור, קלמנט אטלי, סוציאליסט דמוקרטי (לא לבלבל עם סוציאל-דמוקרט) שהאמין בהלאמות, דיור ציבורי, רפואה ציבורית ועוד שלל שירותים שהמדינה תספק לאזרחיה. תוצאת הבחירות, בה הלייבור ניצחה בענק עם כמעט מחצית מקולות הבוחרים ומעל 60% מהמושבים בפרלמנט, נחשבה אז להפתעה. גם היום יש כאלו שמסתכלים בחוסר הבנה על סוף הסיפור. אבל כשחושבים על התהליכים שהמלחמה העבירה בבריטניה בפרט ובאירופה בכלל, התוצאה אמנם הייתה רחוקה מלהיות צפויה אבל הרבה יותר מובנת.

קלמנט אטלי - 1945
זכה מתהליכי העומק. קלמנט אטלי (צילום: לא ידוע)

ואיך זה מתקשר ל-2021?

לא אכנס לכל תוכן הנאום של סטארמר, אבל התמה היא כזו: בריטניה, הודות לכך שהיא המדינה המערבית המובילה בחיסוני הקורונה (אחרי ישראל), תצא בקרוב מהמשבר הבריאותי. אבל המשבר הכלכלי עודנו כאן. לכן, כך סטארמר, התקופה הקרובה תהיה כמו 1945: אנשים מצפים שהמדינה תיתן להם יותר, וזו שעת הכושר לשינוי רציני באופן בו היסודות הכלכליים והחברתיים של בריטניה בנויים.

סטארמר טוען שהחברה הבריטית היא נהדרת ושהדבר גם בא לידי ביטוי במהלך משבר הקורונה. אבל, עשור תחת השלטון השמרני, שרובו הוקדש למדיניות צנע, שוחק אותם. השמרנים נהנו לדבר בסיסמאות כמו “חוסרי צדק בוערים“, אבל בפועל לא עשו דבר ורק החמירו את הבעיה. הם לא ינצלו את משבר הקורונה כדי להמשיך קדימה, אלא יחזרו בדיוק לאותם יסודות בעייתיים לדבריו שהחמירו תחת המשבר. הם לא ינצלו את ההזדמנות, כי הם לא מאמינים שעל המדינה לדאוג לאזרח, אלא שהמדינה צריכה לא להפריע. בזה כל ראשי הממשלה של המפלגה מאמינים, ולכן לא תבוא מהם הישועה. מעניין, אגב, שבדוגמאות הקונקרטיות שהוא נתן כדי להוכיח את טענתו, הוא אמר ש”במשך עשור הם הבטיחו לתקן את השירות הסיעודי”. עכשיו, אם הם עשור בשלטון, ובמשך עשור היה צריך לתקן, זה אומר שהשירות הסיעודי היה בצרות עוד בימי הלייבור. מי כותב את הנאומים האלו?

בכל מקרה, סטארמר אומר שזו הלייבור שתוכל להציע מבט לעתיד. הוא מבטיח ממשלה שתדאג לאזרחים, במקום לנקוט במדיניות צנע או העלאת מסים באופן חד עבור אלו שיתקשו לעמוד בזה. מצד שני, הוא אומר, הלייבור לא הבינה בשנים האחרונות שצריך לשתף פעולה גם עם העסקים. הם חיוניים לכלכלה, ולכן סטארמר מתכוון לסייע גם למגזר העסקי. בכך, בהמשך לנאום שנשא בכנס המפלגה, הוא מתנער מהמורשת הבעייתית של קורבין. בכל מקרה, המסר ברור: הלייבור לא תנסה לחזור למה שהיה, אלא תנצל את המומנטום כדי להבטיח לדאוג לאלו שזקוקים לעזרה. כמו ב-1945.

בהשוואה לשני נאומים

יש שני נאומים ששווה להשוות אליהם את הנאום הנוכחי של סטארמר: הנאום הקודם בו פרש את חזונו, מכנס הלייבור השנתי בספטמבר 2020. ראשית, אם אז הסיסמה הייתה “הנהגה חדשה”, כדי להראות שהוא לא קורבין, נראה שבינתיים מישהו הסב את תשומת לבו שזו לא סיסמה לבחירות. כבר לפני חודש, עבור נאומים אחרים וקצת פחות גדולים, הוא שינה לסיסמה “להבטיח, להגן, לבנות מחדש” (Secure, Protect, Rebuild). דבר שני הוא שהפעם הוא פרש חזון טיפה יותר מגובש. בספטמבר סטארמר היה, בגדול, בעד מה שטוב ונגד מה שרע. הפעם הוא הכניס קצת יותר תוכן. לא הרבה, והוא גם התחמק משאלות קונקרטיות כמו האם בכוונתו לשקול הלאמות של חלקים בתעשייה. ועדיין, הוא מיצב את עצמו מול השמרנים. הוא מעוניין שהמדינה תדאג לאזרחים, שהמדינה תהיה יותר מגורם שדואג לסדר. שזו התקדמות לעומת הרבה כלום שהוא אמר עד כה.

השני הוא נאום החזון של בוריס ג’ונסון לאחרי הקורונה, שנישא באוקטובר בכנס השנתי של המפלגה השמרנית. ראשית, הסיסמאות קצת מזכירות זו את זו. הסיסמה של ג’ונסון היא “לבנות מחדש יותר טוב” (Build Back Better), ושל סטארמר “להבטיח, להגן, לבנות מחדש”. אמנם המילים באנגלית לא לגמרי זהות, אבל המשמעות הזהה בעברית מדגישה את העניין. מה גם, כפי שגם הזכירו לסטארמר בחדשות ערוץ 4, גם ג’ונסון לא מעוניין לחזור ל-2019, אלא לבנות מחדש על ההריסות. הוא אולי לא אמר שזה כמו ב-1945, אבל נו הקונספט זהה. כמו כן, שלא מתוך נאומו של ג’ונסון אבל עדיין כדאי להתעכב עליו: החזון הכלכלי של ג’ונסון מזכיר את החזון המעורפל של סטארמר. סטארמר בעד מדינה שדואגת לאזרחיה ובו זמנית משתפת פעולה עם המגזר העסקי ומסייעת לו. ג’ונסון מאמין בשוק חופשי שמאפשר לממן את השירותים הציבוריים. כן, יש הבדלים, אבל יש גם לא מעט דמיון.

בוריס ג'ונסון - 1945
יש גם דמיון. בוריס ג’ונסון (צילום: פיפה פאולס, דאונינג 10)

בשביל מה הנאום?

הנאום הזה קורה בקונטקסט, ואני לא מדבר על הקורונה. סטארמר זוכה לביקורת רבה בתוך מפלגתו על כל שהוא לא נחרץ מספיק. כך למשל קלייב לואיס, שניסה לרוץ לראשות המפלגה בעצמו, טען שסטארמר לא רציני מספיק בתמיכה ב-Black Lives Matter. אחרים טוענים שהוא מנסה לעשות טוני בלייר, ולהפוך את הלייבור לשמרנים לייט. בקיצור, סטארמר בעיקר היה צריך להראות למבקריו מבפנים שהוא לא רק פנים יפות וכריזמה בינונית, אלא שיש לו גם תוכן להציע.

האם זה עבד? ב-iNews טענו שזה יותר נחרץ ממה שאי פעם יצא מאד מיליבנד. בכלי תקשורת אחרים פחות השתכנעו. בטלגרף פחות השתכנעו, והזהירו שבלי “מראית עין” של אידיאולוגיה הלייבור תהיה בצרות ברגע שהמשבר יחלוף והממשלה תתחיל לתפקד טוב יותר. באינדיפנדנט ביקרו את סטארמר על כך שהוא לא הצליח ליצור הבדל ברור בין הלייבור לשמרנים. בקיצור, תלוי את מי שואלים, אבל לא נראה שסטארמר הצליח לשכנע יותר מדי שיש לו סדר יום אמיתי למכור.

כמובן, לשכנע את המבקרים מבית זו מטרה אחת. המטרה השנייה היא עדיין לא להצטייר יותר מדי כקורביניסט רדיקלי. הוא לא סומך על זה שמישהו כמו קלמנט אטלי או הרולד וילסון, שלא לדבר על מישהו כמו ג’רמי קורבין, יצליחו לנצח בחירות. זה שמאלה מדי והציבור יברח מזה. הוא רוצה להיות כמו טוני בלייר. אבל השנים הן לא שנות התשעים, ואם סטארמר באמת רוצה לעשות את מה שאטלי עשה ב-1945, הציבור צריך להבין מה הוא בדיוק מתכנן לעשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *