תתחילו לשנן מעכשיו: נשיא ארצות הברית ג’ו ביידן. הבריטים לא התקשו לשנן והפוליטיקאים שלפו את הברכות לכבוד ההשבעה של ביידן וסגניתו קמלה האריס. בוריס ג’ונסון מנסה לפצות על חוסר האמון שצפוי לו מהממשל האמריקאי החדש. קיר סטארמר מנסה לבנות את הקשרים עם השותפה הפוטנציאלית שלו אם ינצח בבחירות 2024, קמלה האריס. השרים הראשונים כבר מצפים לשיתופי פעולה בין הענק האמריקאי לממשלות האזוריות שלהם. וכעת נשאלת השאלה איך ביידן יתייחס למדינה שעל פניו בחרה ב-2016 בבדלנות | בתמונה: בוריס ג’ונסון צופה בהשבעה (צילום: פיפה פאולס, דאונינג 10)

אתמול (ד’) הסתיים עידן דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית, לאחר שהושבע הנשיא ה-46 (למעשה ה-45, אם לוקחים בחשבון שהנשיא ה-22 וה-24 היו אותו אדם. אבל נו, אולי זה איזה מספור לא ברור של האמריקאים, כמו עם התאריכים) ג’ו ביידן. סביר להניח שגם אם אתם לא עוקבים בדבקות אחרי הפוליטיקה האמריקאית, אתם מבינים שהנשיא לשעבר והנשיא החדש הם שונים בתכלית, לא רק בסגנון אלא גם במדיניות. אם טראמפ חיבב מאוד את הברקזיט וניסה להרחיק את בריטניה מהאיחוד האירופי ככל הניתן, ביידן הרבה יותר חשדן כלפי הברקזיט. ובהתאם, גם הפוליטיקה הבריטית מכוונת את עצמה לנשיא החדש.

כשרק הוכרז שהמנצח בבחירות לנשיאות הוא ג’ו ביידן, כתבתי פוסט על התגובות הבריטיות לניצחון. אבל, לכבוד ההשבעה הברכות חזרו על עצמן, או התחדדו או אפילו השתנו. אז בואו נראה איך הפוליטיקאים הבריטיים בירכו את הנשיא החדש עם השבעתו.

ראש הממשלה

נתחיל, איך לא, עם בוריס ג’ונסון. כשרק הוכרז הניצחון, ג’ונסון אמר שהוא “מצפה לעבוד יחד על מטרותינו המשותפות, משינוי האקלים ועד סחר וביטחון”. הסחר לא הוכנס שם סתם, ולא רק בגלל הברקזיט: ג’ונסון מעוניין לקדם סחר חופשי ברמה הגלובלית, בזמן שטראמפ עסק דווקא במלחמות סחר. ביידן, לעומת זאת, כנראה הרבה יותר קרוב לגישה של ג’ונסון. אבל נראה שבינתיים ג’ונסון זנח את זה. כי תראו מה הוא צייץ: “ברכות לג’ו ביידן על השבעתו לנשיא ארצות הברית ולקמלה האריס על השבעתה ההיסטורית. ההנהגה האמריקאית חיונית לנושאים שחשובים לכולנו, משינוי האקלים לקורונה, ואני מצפה לעבוד עם הנשיא ביידן”. נראה שג’ונסון רוצה פחות לדחוף את האג’נדות האישיות שלו, ויותר את הדברים שיעניינו את ביידן. הוא מבין מי אמור ללכת לקראת מי ביחסים האלה. בריאיון ל-BBC, הוא החזיר את הביטחון והסחר לרשימת הנושאים המשותפים, כי כנראה קל יותר להגיד את זה לקהל הביתי מאשר לג’ו ביידן עצמו.

אלו לא ההזדמנויות היחידות בהן ג’ונסון ניסה רק היום להראות את עצמו כבעל ברית של ביידן. בפרלמנט, בשאלות לראש הממשלה, הוא פתח בברכות לנשיא הנכנס, ואמר שהוא מקווה ביחד הם יוכלו “לבנות מחדש טוב יותר” (Build Back Better). במקרה, או שלא במקרה, זו הסיסמה גם של ביידן מקמפיין הבחירות וגם הסיסמה החדשה שלה ג’ונסון. לא ממש ברור מי חשב על זה קודם, אבל מהצד זה קצת נראה כאילו ג’ונסון מנסה לחקות את סגנון הלבוש של הילד המגניב בכיתה.

ואפשר להבין: במסגרת “היחסים המיוחדים“, הרבה קם ונפל על היחסים האישיים בין ראש הממשלה לנשיא. מקמילן וקנדי, וילסון וג’ונסון, הית’ וניקסון, ת’אצ’ר ורייגן, מייג’ור וקלינטון, בלייר ובוש, קמרון ואובמה, מיי וטראמפ, וגם ג’ונסון וטראמפ. היחסים האישיים של הצמדים האלו ואחרים, לטוב ולרע, היו משמעותיים. וכעת יש צמד חדש, ג’ונסון וביידן. ובגלל שבכל זאת בריטניה היא הצד הפחות דומיננטי בצמד, זה בעיקר אינטרס של ג’ונסון להבטיח שיהיה מדובר בצמד מנצח.

בוריס ג'ונסון ודונלד טראמפ - ג'ו ביידן
הצמד הקודם. דונלד טראמפ ובוריס ג’ונסון (צילום: הבית הלבן)

ראש האופוזיציה

נעבור לקיר סטארמר. עם הכרזת הניצחון, הוא בירך על ניצחון הערכים של הקמפיין – “הגינות, יושרה, חמלה ואיתנות” – אותם הוא מייחס לארצות הברית ולבריטניה. והפעם? “ברכות לג’ו ביידן וקמלה האריס”, הוא צייץ. “ארצות הברית מתחילה פרק חדש בהיסטוריה שלה, פרק של תקווה, הגינות, חמלה ואיתנות. ביחד, שתי האומות שלנו יכולות לבנות עתיד טוב יותר, אופטימי יותר, לעולם שלנו”. אוקיי, לזכותו ייאמר שהוא קצת שינה את הערכים מהציוץ הקודם.

דיי ברור שאם בוריס ג’ונסון נזהר בכבודו של טראמפ גם לאחר שזה עזב את הבית הלבן, סטארמר כראש האופוזיציה מרשה לעצמו לדבר יותר בחופשיות. או במילים אחרות, להגיד בדרך עקיפה שטראמפ לא הכיל “תקווה, הגינות, חמלה ואיתנות”. כרגע הוא באופוזיציה, אז הוא יכול להרשות לעצמו להגיד לא רק שנהדר שג’ו ביידן הוא הנשיא החדש, אלא גם כמה נפלא שטראמפ עף סוף-סוף. ג’רמי קורבין כנראה היה עושה את זה יותר נחרץ, ועדיין. ספק שסטארמר אי-פעם יגיע לעבוד שוב עם טראמפ, ולכן הוא מרשה לעצמו להיות פחות דיפלומטי מג’ונסון.

יש לציין, ספק גם שסטארמר יעבוד אי-פעם עם ג’ו ביידן. לפי ההערכות, ביידן נועד להיות נשיא של כהונה אחת לכל היותר, ולכל המאוחר לפנות את הדרך להאריס בבחירות הבאות. אם הבחירות בבריטניה לא יוקדמו, 2024 תהיה הפעם הראשונה מאז 1992 בה הבחירות לפרלמנט הבריטי והבחירות לנשיאות ארצות הברית נערכות באותה שנה. כלומר, גם אם סטארמר ינצח בבחירות הבאות (ולא הייתי בונה על זה), הצמד לא יהיה סטארמר וביידן, אלא סטארמר והאריס (אם היא תנצח). בהתאם, סביר יותר להניח שכאשר נראה את סטארמר פונה לדעת הקהל האמריקאית, הוא יתאים את עצמו יותר להאריס מאשר לביידן. הוא יודע עם מי יש לו סיכוי לעבוד.

קמלה האריס - ג'ו ביידן
סטארמר כבר יתכונן אליה. קמלה האריס (צילום: גייג’ סקידמור)

השרים הראשונים

השרה הראשונה של סקוטלנד ניקולה סטרג’ון צייצה: “ברכות חמות ואיחולים לבביים לנשיא ביידן ולסגנית הנשיא האריס. סקוטלנד וארצות הברית חולקות קשרים ארוכים של חברות ושיתוף פעולה. אנחנו מחכים לבנות עליהם (על הקשרים – אב”מ) בשנים הבאות”. אם בניצחון סטרג’ון חגגה את ציוני הדרך ההיסטוריים של האריס (האישה, האפרו-אמריקאית והאסייתית-אמריקאית הראשונה להיכנס לתפקיד), הפעם הדבר לא קיבל בולטות מיוחדת.

https://twitter.com/NicolaSturgeon/status/1351935651315380228

השר הראשון של ויילס מארק דרייקפורד צייץ גם הוא: “ברכות לנשיא ארצות הברית ה-46 ג’ו ביידן ולסגנית הנשיא קמלה האריס לכבוד השבעתם. אני מצפה לחזק את הקשרים בין ויילס לארצות הברית ולהילחם באתגרים המשותפים שלנו איתכם”. עם כל הכבוד לממשלת ויילס ולסמכויותיה, אני לא בטוח ששיתוף פעולה ספציפי עם ויילס הוא משהו שביידן בכלל חשב עליו.

וכמובן, לא נשכח את השרה הראשונה של צפון אירלנד ארלין פוסטר ואת סגניתה (בשם בלבד) מישל אוניל. פוסטר כתבה: “אנו שולחים את ברכותנו לג’ו ביידן על השבעתו לתפקיד נשיא ארצות הברית ולקמלה האריס כסגנית הנשיא הראשונה. ארצות הברית היא ידידה חשובה של צפון אירלנד. אנחנו מצפים לעבוד עם הממשל [החדש]”. אוניל בירכה גם היא וציינה שהיא מצפה לשיתוף פעולה. אבל המשפט הזה הראה שכמו סטארמר, גם היא שמחה להיפטר מטראמפ: “ימים טובים יותר מצפים לעם האמריקאי”. מעניין למה היא רומזת. אגב, כדאי לציין שהבוסית של אוניל, ראשת השין פיין וראשת האופוזיציה ברפובליקה האירית מארי לו מקדונלד בירכה גם היא והוסיפה: “הקשרים בין העמים שלנו גדולים יותר מכל ברית פוליטית”.

זה מעט משעשע לראות איך כל אחד בטוח שלאומה שלו יש את הקשרים החזקים ביותר עם ארצות הברית. במקרה של צפון אירלנד השאיפה לשיתוף פעולה יותר מבוססת, בגלל המצב העדין והייחודי שלה. מה גם שלג’ו ביידן יש שורשים איריים בהם הוא גאה. אבל באופן כללי יחסי החוץ עוברים דרך הממשלה המרכזית, ושיתופי הפעולה עם הממשלות האזוריות יהיו נקודתיים בלבד.

לאן עכשיו?

לא אכנס למה צפוי ביחסים בין בריטניה לארצות הברית. גם זה יגיע. בינתיים, אפשר להגיד דבר כזה: הנשיא ג’ו ביידן הפך, בהנחה שאתם לא מכורים לתאוריות קונספירציה, אבל בוריס ג’ונסון לא צריך לחשוש יותר מדי. נכון, הם מתחילים בעמדת חוסר אמון בגלל כמה תרגילים שג’ונסון עשה סביב הברקזיט והניסיון שלו לכונן יחסים חמים למדי עם טראמפ. ועדיין, זה לא הסוף.

ראשית, כי ג’ונסון כנראה מעולם לא באמת חיבב את טראמפ. ג’ונסון הוא שמרן אליטיסט קלאסי במהות שלו, עליה הוא מכסה למחצה עם דמות הדביל החביב שהוא בנה לעצמו. ספק שהוא באמת מחבב מישהו חסר גינונים כמו טראמפ. וזה עוד לפני שמזכירים שב-2015, אז ג’ונסון היה ראש עיריית לונדון, הוא אמר שהוא היה מזמין את המתמודד בפריימריז דאז לסיור בלונדון לולא הדאגה לתושבים שיצטרכו לפגוש את דונלד טראמפ.

שנית, ג’ונסון טרח להניח בשנה וחצי שלו בתפקיד תשתית שתוכל להוכיח שהוא, כפי שהוא עצמו ניסח את זה, “ימין-מרכז פרוגרסיבי”. משבר האקלים, סחר חופשי, שיתופי פעולה בינלאומיים – יו ניים איט. האיש אפילו אמר “black lives matter” בלי לגמגם. הוא גם מעוניין בגרסה לא בדלנית של הברקזיט, והוא מנסה להוכיח שיש דבר כזה.

כלומר, נכון שהצמד ג’ונסון וביידן מתחיל עם בעיית אמון קלה. אבל הנשיא החדש יוכל למצוא עם ג’ונסון הרבה מן המשותף. אם ג’ונסון יצליח להוכיח ששווה לתת בו אמון – לא משימה קלה בעקבות כל התרגילים שעשה – יש לו סיכוי להביא את “היחסים המיוחדים” לגבהים חדשים. זה ייקח זמן, ובינתיים נחכה ונראה.

בקטנה

גם המלכה אליזבת’ השנייה שלחה את ברכותיה לביידן. המסר פרטי כך שלא ניתן לדעת, אבל לא אתפלא אם היא רמזה שבמקרה שיימאס לאמריקאים מעצמאות הם תמיד יכולים לחזור לכתר הבריטי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.