המוטציה הבריטית עושה שמות בבריטניה, והממשלה החליטה על סגר שלישי. בניגוד לסגר השני, הסגר הנוכחי קשוח לפחות כמו הסגר הראשון. בוריס ג’ונסון כמובן היה שמח להימנע מכך, אבל כפי שהוא הסביר: בכל המדדים מצבה של בריטניה כיום גרוע מזה שהיה בשיא הגל הראשון. לכן לתושבי אנגליה – ועם ניואנסים מסוימים גם לתושבי שאר הממלכה – אסור לצאת מהבית שלא לצורך חיוני. בתי הספר, אחד הדגלים של הממשלה בימי הקורונה, יחזרו ללימודים מרחוק. במקביל, כדי לחסן כמה שיותר אנשים כמה שיותר מהר, החליטו בוועדה לחיסונים לדחות את מתן המנה השנייה של החיסון משלושה שבועות אחרי הראשונה, ל-12 שבועות. הדבר שנוי במחלוקת, אבל יש מי שמאמינים שאין בררה. וגם: על המעצר של חברת הפרלמנט מרגרט פרייר, שהפרה את ההנחיות בספטמבר | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10

המשפט שפוליטיקאים בריטים אוהבים לומר בעקבות התחלת מבצע ההתחסנות לקורונה הוא ש”רואים את האור בקצה המנהרה”. אולי, אבל כמו שאוהבים לומר שהזמן הכי חשוך הוא לפני עלות השחר (בדקו אם זה נכון, אגב?), לפעמים מקטע הדרך שנשאר עד קצה המנהרה הוא בעיקר דרך משובשת. הסיבה היא, איך לא, המוטציה הבריטית. היא דאגה להחזיר את הבריטים בערך למה שהיה בסגר הראשון, ואפילו דברים שנותרו פתוחים בסגר השני נסגרו הפעם.

תזכורת

באמצע דצמבר בריטניה דיווחה על מוטציה חדשה של נגיף קורונה שגורם ל-COVID-19, שבעיקר מדבק הרבה יותר. וההתפשטות המהירה של הנגיף עושה את שלה: מדיי יום מאובחנים בבריטניה הרבה יותר נדבקים מאשר בשני הגלים הקודמים, מספר המאושפזים בבתי החולים עקף את זה של הגל הראשון, וגם מספר המתים היומי מרקיע שחקים. שלא במפתיע, הקריאות לסגר כללי עלו. הממשלה היססה, אבל בסופו של דבר אתמול (ב’) בוריס ג’ונסון הודיע לבריטים שהגיע הזמן להיכנס הביתה.

הצהרת ראש הממשלה

בוריס ג’ונסון נתן הצהרה לאומה. לא היה מדובר במסיבות העיתונאים הרגילות שהוא לרוב מקיים, מלווה באנשי המקצוע ולאחר מכן עונה על שאלות עיתונאים. היה מדובר בנאום בסגנון “שיחות ליד האחד” של פרנקלין רוזוולט, או הנאומים החשובים של המלכה. רק הוא, לבד, ליד שולחן, בלי שאלות בסוף. המסר של זה ברור: אני לא הולך כרגע לטמטם אתכם עם סטטיסטיקה ונתונים, אלא לתת לכם מסר חד וברור, כי אנחנו נכנסים לתקופה קשה. זו לא הפעם הראשונה שג’ונסון פונה לציבור עם נאום מהסוג הזה במהלך המגיפה. ועדיין, זו לא בררת המחדל בה הוא בוחר, ולכן כשהוא בוחר בסגנון כזה של נאום טלוויזיוני, יש בכך הצהרה שזה מספיק חשוב.

מהצורה לתוכן

ג’ונסון הסביר שהחשש מהמוטציה הוא קצב ההדבקה שלה, שלפי ההערכות גבוה בחמישים עד שבעים אחוז מזה של ה-SARS-CoV-2 המקורי. זה מביא להדבקה מסיבית, ולכך שבתי החולים כבר מתחילים לחוש בלחץ. מספר המאושפזים באנגליה כעת גבוה ב-40% מזה שהיה בשיא הגל הראשון. לכן, יש צורך להביא את המצב להיות תחת שליטה בזמן שמבצע ההתחסנות נמשך, והאמצעי הוא סגר נוסף בכל אנגליה. כעת, תושבי אנגליה יוכלו לצאת מהבית לחמש סיבות בלבד: קניית מצרכים חיוניים, התעמלות, עבודה אם לא ניתן לעבוד מהבית, טיפול רפואי והימלטות מאלימות בבית.

מה שלא קרה בסגר השני וקורה עכשיו הוא סגירת בתי הספר. רק ילדים בסיכון וילדים של עובדים חיוניים ימשיכו ללכת פיזית לבית הספר. שירותים כמו מעונות יום לילדים קטנים יישארו פתוחים. כמו כן, “זה לא יהיה הוגן” לקיים את בחינות הבגרות כרגיל, ולכן שר החינוך יעבוד עם הגורמים המקצועיים כדי למצוא חלופה. כמו כן, הארוחות חינם לילדים שזכאים להן בבתי הספר ימשיכו לקבל אותן הביתה כל עוד נמשכים הלימודים מרחוק. הוא הסביר שבתי הספר לא נסגרו עוד קודם בגלל החשיבות שלהם עבור הילדים, אבל שבסופו של דבר בתי ספר מהווים גורם להדבקה.

לכן, ראש מערך הרפואה המליץ על מעבר לרמת מוכנות 5, שפירושה שאם לא תינקט פעולה מידית, ה-NHS עלול לקרוס תוך 21 יום. אין לבלבל את זה עם מערך הכוננויות המקומי, שנע בין 1 ל-4. מדובר על מדד המוכנות, שפעל ברמה הארצית עם תחילת היציאה מהסגר הראשון.

אבל יש גם חדשות טובות: בניגוד לסגר הראשון, הפעם יש גם חיסון. לפי ג’ונסון, בריטניה עד כה חיסנה יותר אנשים מכל שאר אירופה יחד. לפי ההערכות, אם דברים ייעשו כשורה, עד אמצע פברואר יחוסנו ארבעה קבוצות העדיפות הראשונות. אבל למרות האופטימיות, ג’ונסון נזהר מלתת לו”ז ברור ליציאה מהסגר, ורק רמז שבתי הספר כנראה לא ייפתחו לפני חופשת הסמסטר, שמתקיימת בפברואר.

ולסיום, הוא חזר לסיסמה שהתחילה את הכל: “הישארו בבית > הגנו על ה-NHS > הצילו חיים”.

נושא החינוך

הנושא המרכזי בנאום הזה, מעבר לכניסה עצמה לסגר, הייתה מערכת החינוך. יש כמה אספקטים בעניין הזה שכדאי להתייחס אליהם.

העיכוב בסגירה

זה זמן מה שיש קריאות לממשלה לא להחזיר את בתי הספר מחופשת החגים. הכוונה היא לבתי הספר היסודיים, שכן החטיבות העליונות כבר עברו ללמידה מרחוק. סקר שנערך בדיעבד מצא שרוב הבריטים מוצאים שזו הייתה טעות לפתוח את בתי הספר. בכל מקרה, אתמול (ב’), חצי יממה לפני שג’ונסון סגר אותם שוב, תלמידים רבים באנגליה הלכו לבתי הספר (לא בכל אנגליה). שלשום, ג’ונסון עודד את ההורים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר היכן שנפתחו. והוא חזר מהר מאוד על עקבותיו. וכאמור, הוא הסביר את העיכוב בסגירת בתי הספר בחשיבות שיש להם לילדים.

וצריך להגיד: גם אם ההחלטה שקיבל תתברר כאומללה, יש לה בסיס. מחקר של ארגון הבריאות העולמי בדק את נושא ההדבקה בבתי הספר. המחקר אמנם סייג את ממצאיו בגלל הבעיה לזהות הדבקות בקרב ילדים, אבל המלצה ברורה אחת הייתה לו. לילדים נגרם נזק כשהם לא בבית הספר, ועל הרשויות לשקלל את הנזק הזה כשהן בוחנות את האפשרות לסגור את בתי הספר. ייתכן בהחלט שג’ונסון קיבל את ההחלטה מאוחר מדי, אבל אם הוא אומר את האמת לגבי הסיבות בגינן קיבל את ההחלטה, אז הוא ידע למה פתיחת בתי הספר חשובה לו.

עקומת הלמידה

בזמן שכולם עובדים על שיטוח עקומת התחלואה, נשאלת השאלה מה בדבר עקומת הלמידה. ג’ונסון התייחס בנאומו לשתי פארסות שהתרחשו מאז שהפנדמיה נכנסה לחיינו. הראשונה היא ציוני הבגרויות: מאחר שלא התקיימו בחינות ב-2020, הציונים ניתנו על-סמך הערכות המורים. כדי להימנע מאינפלציה של ציונים גבוהים, אלגוריתם שקלל את הציונים ולרבים מהתלמידים הוריד את הציון. בסוף, הממשלה נאלצה להודיע שהיא חוזרת בה מהאלגוריתם. עכשיו, כך נראה, בוריס ג’ונסון מעוניין למצוא פתרון אחר. שזה, בגדול, חיובי.

הפארסה השנייה היא סביב הארוחות החינמיות לילדים. אחרי שבהתחלה הממשלה סירבה לממן לילדים ממשפחות נזקקות ארוחות חינם שהם מקבלים בבתי הספר גם בזמן החופשה, היא הביאה על עצמה קמפיין רציני בהובלת הכדורגלן מרקוס רשפורד. בסוף, לאחר שכל הרשויות המקומיות התנדבו למלא את הוואקום, הממשלה חזרה בה. עכשיו, לפני הוויכוחים, הממשלה כבר מודיעה שרשפורד יכול לנוח הפעם.

מרקוס רשפורד - סגר
הפעם לא צריך קמפיין. מרקוס רשפורד (צילום: אולג בחמברי)

שר החינוך

אחת הבעיות שיש לג’ונסון היא שר החינוך שלו, גווין ויליאמסון. ויליאמסון, מעבר לזה שהתנהלותו בפארסת ציוני הבגרויות בשנה שעברה לא הייתה מרנינה במיוחד, חייבים לומר את זה במפורש: ויליאמסון רחוק מלהיות מבריק. כמו כן, יחד עם ג’ונסון, ויליאמסון היה הפנים של ההתעקשות להחזיר את בתי הספר היסודיים לפעילות בכיתות למרות העלייה בתחלואה. אז נכון, יש לשיקול של הנזק לתלמידים חשיבות, אבל רבים סבורים שהוא לא פעל נכון. גם ההסבר שלו לכך שמורים לא נמצאים בעדיפות להתחסן – כי הם לא קבוצת סיכון – לא ממש הביא לנחת בקרב רבים. אז מה הפלא ששיעור האנשים שהעידו שהם שבעי רצון ממנו עומד על תשעה אחוזים בלבד?

במילים אחרות, החינוך הנושא שנמצא במרכז הסגר הזה לעומת הסגר הקודם. ומה שיש לג’ונסון זה שר חינוך לא מאוד מוצלח, עם רקורד לא זוהר, אמון מזערי מהציבור ושמהווה את הפנים של הפארסה הנוכחית. זה לא מעודד, בלשון המעטה. ואפשר להיות בטוחים שנושא החינוך הולך לחזור. בקיץ הוא הגיע כפארסה, וכנראה שזה מה שיקרה גם בפעם הבאה.

גווין ויליאמסון - סגר
לא הבטחה גדולה. גווין ויליאמסון (צילום: פיפה פאולס, דאונינג 10)

תגובות

קיר סטארמר הביע חשש שלשום (א’) שג’ונסון יתעכב עם סגר כללי במשך שבועות כפי שהיה בפעמים הקודמות. אבל לקח לג’ונסון יום אחד בדיוק להיכנס לסגר. לפני ההודעה הרשמית, סטארמר עוד ניסה לטעון שג’ונסון מתעכב עם ההליכה לסגר. לאחר הכניסה לסגר סטארמר צייץ שהוא ומפלגתו תומכים בצעדים האלו, ואף חזר על סיסמת הממשלה. ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי היה קצת יותר תקיף. הוא האשים את ג’ונסון על כך שחיכה יותר מדי וכתב: “בוריס ג’ונסון פגע ב-NHS שלנו, בילדים שלנו ובכלכלה שלנו”.

אבל עם הקורונה, אנחנו יודעים, מה שבאמת מעניין זה מה אומרים השמרנים. הרי הרבה מהם מורדים בו. ראש קבוצת ההתאוששות מהקורונה במפלגה השמרנית מארק הרפר טרם הגיב, אבל מעט לפני ההודעה הרשמית על כניסה לסגר, הבהיר שהוא מתנגד לשימוש בסגרים שפוגעים גם בבני האדם. גם מורדים בכירים אחרים טרם הגיבו להחלטה, אבל אל דאגה: זה יקרה. הפרלמנט יצביע על הסגר ביום רביעי – כשחברי הפרלמנט מתבקשים להשתתף בדיון מרחוק למען בריאותם – והצרות עוד יבואו.

מחוץ לאנגליה

כזכור, הממשלה הבריטית מוסמכת להטיל סגר רק באנגליה. בוויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד הדבר נתון לשיקול הדעת של הממשלות שלהן. בוריס ג’ונסון אמנם אמר שהוא בטוח שהשרים הראשונים שותפים לגישתו, אבל בואו נבדוק איך דברים נראים בפועל.

נתחיל עם סקוטלנד. קודם כל, כנראה לשמחת חברי ה-SNP, חברתם לשעבר מרגרט פרייר נעצרה. בספטמבר, היא עברה בערך על כל הנחיות הקורונה, והושעתה ממפלגתה. לינדזי הויל רמז, לא ממש בעדינות, שעליה להתפטר. היא סירבה. כעת, ממשלת סקוטלנד החליטה לעצור אותה. היא לא הודתה בכך באופן רשמי, אבל כן שמישהי בגילה של פרייר שעברה את העבירות בתאריכים של פרייר ושנהנית מאותם התחביבים של פרייר נעצרה בחשד למסוכנות.

בכל מקרה, בסקוטלנד החוקים דומים: מותר לצאת מהבית רק לצורך חיוני, ובתי הספר יישארו סגורים לפחות עד תחילת פברואר. סטרג’ון הסבירה שאין בררה, כי מצד אחד אמנם יש חיסון, אבל מצד שני יש נגיף שלמד “לרוץ מהר יותר”. בוויילס נמצאים בסגר מאז ה-20 בדצמבר, וכעת הוחלט שבתי הספר שם יישארו סגורים לפחות עד ה-18 בינואר. בצפון אירלנד נמצאים כבר בשבוע השני של העוצר הלילי, וכעת יש כוונה להחמיר את המסר ל”הישארו בבית”.

משחקים בחיסון

אחרי שסיימנו את הסגרים, חייבים להתייחס לעוד עניין: החיסון. כידוע, החיסון של פייזר פועל על שתי מנות במרחק של שלושה שבועות. פייזר לא ניסו לתת רק מנה אחת, ולכן לא ברור עד כמה היא יעילה. אבל, כשצריך לייצר מנות לכל העולם, עלולים להיות קצת עיכובים במשלוחים. לכן, בבריטניה הוועדה לחיסונים שמייעצת לממשלה החליטה כרגע לדחות את מתן המנה השנייה, כך שתינתן עד 12 שבועות לאחר הראשונה. הנימוק הוא שכשיש מוטציה שמשתוללת בחוץ, עדיף יעילות מופחתת להרבה יותר אנשים מיעילות מקסימלית למעט אנשים. ראש מערך הרפואה כריס ויטי ומקביליו בוויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד גיבו את ההחלטה. חובה להגיד שלא ברור מה יעילות החיסון אחרי מנה אחת, וגם לא מה יעילות המנה השנייה אם ניתנה בעיכוב גדול מדי. למרות שכוונות הממשלה הבריטית טובות, היא בפועל מבצעת ניסוי בקנה מידה ענק על אנשים שלא התנדבו לכך.

הדבר עורר אי-נוחות ברחבי העולם. בפייזר הדגישו שאין להם ראיות ליעילות של מנה אחת. כאמור, זה כי החברה לא ניסתה מנה אחת בלבד, ויש באזהרה הזו גם אלמנט של כסת”ח. כנראה שיש יעילות מסוימת למנה בודדת, אבל לא ברור לכמה זמן היא נמשכת ועד כמה היא גבוהה. אבל השיקול של לחסן הרבה מאוד אנשים במהירות ביעילות פחותה הוא לא שיקול שאפשר פשוט לזרוק לפח. העניין הוא שאם היא תהיה פחותה בהרבה, זה עלול להיות הרה אסון. מה שבטוח זה שיש פה ניחוח חזק של נואשות מהמצב, ומוכנות לשבור את הפרוטוקולים כדי לצאת ממנו.

בוריס ג'ונסון - סגר
הולכים לניסוי. בוריס ג’ונסון במבצע התחסנות (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)

ניתן רק לקוות לטוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *