חוזרים שבוע לאחור על-מנת לנתח את נאום קמפיין הבחירות הסקוטי של קיר סטארמר. בשבוע שעבר, לקראת הבחירות לפרלמנט הסקוטי שיתקיימו במאי הקרוב, סטארמר פנה אל הסקוטים וביקש את אמונם. זאת, בגלל החיוניות של סקוטלנד ליכולת של הלייבור להשיג רוב בווסטמינסטר. הוא הסביר להם שמצד אחד השמרנים דופקים את מדיניות ההאצלה הקרובה כל-כך ללבם, ומצד שני ממשלת ה-SNP בסקוטלנד כושלת בכל דבר בערך, ובעיקר מושכת ליציאה לעצמאות. רק שהנאום הזה ננאם בתזמון תמוה לחלוטין, הכיל שגיאות מביכות, התעלם במופגן מראש השלוחה הסקוטית של מפלגתו והביא שחקן חיזוק מחליש ביותר. אם הקמפיין ימשיך כך, קשה להפגין תקוות רבות כלפי סקוטלנד | צילום: מטה ג’רמי קורבין

לפני שבוע (21.12) קיר סטארמר התחיל לחמם מנועים לקראת הבחירות לפרלמנט הסקוטי שיתקיימו במאי 2021. לכבוד כך, הוא נתן נאום אינטרנטי על החזון שלו לגבי סקוטלנד והכוחות של הממשלה והפרלמנט שם.

שאלת התזמון

אם תשאלו למה נזכרתי באיחור של שבוע, זו תהיה שאלה במקום. רציתי לכתוב על זה קודם, אבל הייתי עמוס והיו עניינים קצת יותר דחופים באותו שבוע. נגיד, ה”בידוד” של בריטניה מהעולם בגלל המוטציה החדשה של הקורונה, או הקטע הזה עם הסכם הסחר עם האיחוד האירופי. זה היה מופת של תזמון גרוע: זה לא רק שסטארמר בחר לנאום שלו תקופת זמן שהיה ידוע מראש שכולם יהיה טרודים בהסכם הסחר. סטארמר נאם בזמן שעוד ועוד מדינות חסמו כניסה מבריטניה בגלל המוטציה החדשה. עכשיו, אני לא יודע מה לגביכם, אבל אם אני הייתי ראש האופוזיציה שרוצה לדבר על איזשהו עניין ואז המדינה שלי הייתה נכנס לתחושת מצור, הייתי דוחה את הנאום הווירטואלי שלי טיפה. אבל סטארמר התעקש על התאריך – שכאמור, מראש היה תמוה – למרות שכשהוא ננאם כבר יותר מ-30 מדינות חסמו אליהן כניסה מבריטניה.

זה ליקוי רציני בשיקול הדעת של סטארמר. הנאום שלו הופיע אולי לחמש דקות בכותרות ולעשר דקות עורר עניין בטוויטר. ואז כולם חזרו לדבר על העניין הפעוט הזה שמאות משאיות תקועות במעבר הגבול עם צרפת ושעשויה להיות בעיה בשרשרת האספקה. הנאום שלו, חשוב ככל שיהיה, היה יכול לחכות לפחות לאמצע ינואר. נכון, אפשר לפתוח את קמפיין הבחירות יותר מוקדם, אבל בהתבסס על בחירות 2016, כנראה שהפרלמנט לא יתפזר לפני סוף מרץ. בקיצור, מה הדחיפות? למה להפוך נאום כל-כך חשוב וחיוני למשהו שאף אחד לא זוכר?

למה זה חשוב?

אחרי שעברנו על זה שסטארמר לא הראה שיקול דעת פוליטי ראוי, כדאי לדבר על למה הוא נאם מלכתחילה. העניין הוא שסקוטלנד הייתה בעבר, בדומה לחומה האדומה, שטח בטוח של הלייבור. אבל לאט-לאט כוחה של ה-SNP עלה. בהתחלה הלייבור הודחה מהשלטון בסקוטלנד עצמה, וב-2015 מושבי הלייבור הסקוטיים בפרלמנט הבריטי כמעט ונמחקו לחלוטין. בזמן שלשמרנים יש סיכוי ריאלי להשיג רוב מוחלט באמצעות ניצחונות באנגליה ובוויילס לבדן, ללייבור אין סיכוי אמיתי לעשות את זה בלי סקוטלנד. הסיבה לכך שהלייבור נמחקת כך היא לא רק עליית הספרטיזם בפני עצמו, אלא גם שהלייבור פשוט נקרעת: על קולות היוניוניסטים היא מתחרה עם השמרנים ועל קולות הפרוגרסיבים היא מתחרה עם ה-SNP.

בקיצור, סקוטלנד היא יעד אסטרטגי מבחינת הלייבור, ויעד שהיא חייבת לכבוש. כי אם ג’רמי קורבין היה יכול להשתעשע ברעיון של קואליציה עם ה-SNP, או לפחות איזשהו שת”פ, סטארמר לא יכול. כי סטארמר מנסה למרכז את הלייבור, ושיתוף פעולה עם מפלגה ספרטיסטית לא עומד על הפרק. לכן, אין לו בררה אלא לנצח בסקוטלנד, כי אחרת הוא יהיה ראש הלייבור שיתפטר כדי שיוכלו לבחור ראש אופוזיציה חדש.

תעמולה סקוטלנד
שת”פ לא בא בחשבון. תעמולה שמרנית בה ראש הלייבור לשעבר אד מיליבנד נראה בכיסו הקטן של ראש ה-SNP לשעבר אלכס סלמונד (צילום: וולט ג’בסקו)

ומה הוא רצה?

בגלל שהנאום של סטארמר הוא בכל זאת ישן, אחרוג ממנהגי ולא אתקצר לחלוטין את התוכן שלו. במקום זאת, אציג את הרעיונות המרכזיים שלו.

עוד האצלה

בגדול, מה שסטארמר אומר זה שמדיניות ההאצלה (devolution) – אותה מדיניות שיצרה את הממשלות האזוריות של סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד – היא אחת ההצלחות הגדולות של ממשלת בלייר. וכעת מצד אחד הספרטיסטים הלאומנים של ה-SNP רוצים לקרוע את סקוטלנד מתוך הממלכה המאוחדת, בזמן שהשמרנים בווסטמינסטר רק מנסים להגן על סטטוס קוו שברור שכבר לא מספיק. סטארמר מבקש לתת לתושבי סקוטלנד משהו יותר טוב מבחירה בין היפרדות מוחלטת לבין סטטוס קוו לא מספק. ולכן, הוא מציע לבצע האצלה נוספת, רדיקלית (מילה שלו) במהותה, בתחומים הפוליטיים והכלכליים. הוא לא מאוד פירט מעבר, מפני שהוא מקים ועדה שתבחן מה האופן הנכון ביותר לעשות זאת.

אני רק חייב להתעכב על דבר שאמר: “למעשה, ייתכן שאני האדם הראשון אי-פעם לרוץ לראשות הממשלה של הארץ הזו על מצע שמכוון לזכות בשלטון – ואז להוציא כמה שיותר כוח החוצה מווסטמינסטר”. אההה, לא. לא. ממש לא, אפילו. הבטחה להאצלה, שכל מהותה היא הוצאת כוח מהממשלה המרכזית, הופיעה במצע הלייבור בבחירות 1997. ספק שסטארמר לא יודע שהוא מבלבל את המוח: הוא החמיא לממשלת בלייר על הצלחתה של מדיניות ההאצלה. הוא באמת חושב שמדיניות כל-כך מורכבת ומהותית מבחינה חוקתית לא הופיעה במצע? זה לא ישראל פה. אני בספק שעשו לבוריס ג’ונסון בדיקת עובדות שמגיעה למבוכה הזו.

טוני בלייר
לא תיתן לו קצת קרדיט? טוני בלייר (צילום: Web Summit)

תקיפת היריבים הפוליטיים

אנחנו בקמפיין פוליטי-מפלגתי קלאסי. לכן, סטארמר גם צריך לתקוף את שני היריבים הפוליטיים שמאפילים על הלייבור בסקוטלנד. לדבריו, אחרי שהלייבור הפסידו את השלטון בהולירוד (מקום מושבם של הפרלמנט והממשלה הסקוטיים) ב-2007 ל-SNP ואת השלטון בווסטמינסטר ב-2010 לשמרנים – הישגי ההאצלה בסקוטלנד החלו לסגת לאחור.

המפלגה השמרנית, הארכי-יריב של הלייבור, השליטה את משטר הצנע שלה, שהגדיל את הפערים החברתיים ולדברי סטארמר קרע את הממלכה המאוחדת. ויש גם את הברקזיט, נושא כאוב בסקוטלנד בגלל ששם רוב התושבים הצביעו בעד הישארות באיחוד האירופי. אבל גם בלי זה, מייחסים לפילוג שיצר משאל העם גם איום על אחדות הממלכה. וכמובן, זה שבוריס ג’ונסון התבטא לגבי זה שהוא חושב שכל המדיניות הזו היא “אסון” בטח לא מוסיפה לאחדות. בהתאם, סטארמר סבור שהשמרנים לא באמת מאמינים בהאצלה.

אבל גם ה-SNP חוטפים על הראש. הנה רשימת “הישגים” קצרה שסטארמר מייחס ל-13 שנות שלטון המפלגה בסקוטלנד. אחרי שהחינוך בסקוטלנד היה מהמתקדמים בעולם, כעת הילדים הסקוטים לא נמצאים רק מאחורי אנגליה אלא גם מאחורי מדינות מפותחות רבות. מספר הילדים בכיתה בסקוטלנד הוא מהגדולים ביותר שיש בקרב כלכלות גדולות. שיעור הילדים העניים מאז 2007 רק עלה, וצפוי להגיע לשליש עד 2030. תוחלת החיים בסקוטלנד היא הנמוכה ביותר במערב אירופה. תגובת הקורונה של הממשלה הסקוטית בגל הראשון הייתה כושלת למדי. נראה לי שהבנתם את הרעיון. לכן, כך סטארמר, ניקולה סטרג’ון מעוניינת להפוך את הבחירות הקרובות ל”משאל עם על עוד משאל עם”. להזכיר, סטרג’ון הודיעה כבר שאם ה-SNP תקים גם את הממשלה הבאה היא תעבוד על משאל עם. כי לפי סטארמר, על חינוך, בריאות ורווחה לא כדאי לה לרוץ.

המתקפה על השמרנים היא דיי ברורה. ההתקפה על ה-SNP בצורה כזו היא פשוט שריפת גשרים. עידן קורבין נגמר והברקזיט כבר גמור. אין שום סיבה בעולם, מכריז סטארמר באמצעות המתקפה הזו, שהלייבור תשקול שוב איזשהו שת”פ עם המפלגה המוקצית הזו.

ניקולה סטרג'ון
הגשרים נשרפו. ניקולה סטרג’ון (צילום: ממשלת סקוטלנד)

מי לא הופיע?

קיר סטארמר הזכיר את שמו של ראש השלוחה הסקוטית של הלייבור, ריצ’רד לאונרד, וגם זה בהיבט טכני לגמרי. זה לא מאוד מפתיע – לאונרד לא מאוד פופולרי אפילו בקרב השלוחה עצמה – אבל באמת? בסופו של דבר סטארמר יצטרך לקדם את לאונרד, שכן הוא זה שמתמודד על תפקיד השר הראשון של סקוטלנד. אבל סטארמר דיבר רק על עצמו ועל מה שהוא רוצה לעשות. סטארמר הוא לא מנהיג מהז’אנר הדומיננטי, ולכן סביר להניח שהוא לא עושה את זה כי הוא מאוהב בעצמו. סביר יותר להניח שמאוד לא נוח לו בשלב הזה לקדם את לאונרד, שנחשב למקורב של קורבין. סטארמר עושה הכל כדי להרחיק את עצמו מקורבין, וסביר להניח שלו זה לא היה קורע עוד יותר את הלייבור הוא היה פועל להדחת לאונרד. בהינתן שזה בעייתי, סטארמר יסתפק כרגע בלא להזכיר את לאונרד יותר מדי.

וכן, כשסטארמר נשאל על לאונרד על-ידי העיתונאים הוא בסך הכל ניסה להיות איתו בסדר. אבל זה מס שפתיים. מי שרוצה להשיק קמפיין לבחירות בסקוטלנד ולא מקדם אפילו קצת את מועמד הלייבור לתפקיד השר הראשון, או לא יודע איך עושים קמפיין – שזו אופציה, בהינתן נתוני הפתיחה של הקמפיין – או שהוא באמת נבוך מהמועמד הזה.

ריצ'רד לאונרד
נטל מבחינת סטארמר. ריצ’רד לאונרד (צילום: הפרלמנט הסקוטי)

ומי כן הופיע?

איזה אחד, גורדון בראון. בראון, מעבר להיותו ראש הממשלה האחרון מטעם הלייבור, גם נבחר לפרלמנט מטעם מחוז בחירה סקוטי. במספר ראיונות שהתקיימו איתו בתקשורת בשבועות האחרונים הוא תקף את ה-SNP בחריפות על כוונתם לקיים משאל עם על עצמאות סקוטלנד עוד ב-2021. בנאום, סטארמר סיפר בגאווה שגורדון בראון הסכים לייעץ לוועדה. בתקשורת סיפרו שבראון ממש יוביל אותה. בראון עצמו הגדיר את זה כ”לעבוד עם סטארמר”. נכון, גם הוא הוזכר בעניין הזה רק פעם אחת, אבל זה לא עניין טכני – הוא מוצג כשחקן חיזוק של ממש.

עכשיו, אם בראון הולך רק לייעץ לוועדה לגבי מה הדבר הנכון לסקוטלנד, זה סביר. האיש בכל זאת היה ראש ממשלה, מגיע מסקוטלנד וכו’. הוא כנראה יכול לזרוק רעיון או שניים שיהיו מאוד מועילים עבור סקוטלנד. נכון, הוועדה הזו אמורה לעסוק בהאצלה בכל הממלכה, אבל בתור מי שהיה שר האוצר בממשלות שהוציאו אותה לפועל, הוא כנראה מבין משהו.

אבל כשחקן חיזוק פוליטי? ברצינות? בראון הוא כשל אלקטורלי של ממש. מאז בחירות 1922 (כולל), היחידי שקיבל חלק קטן יותר מהקול הפופולרי מבראון היה מייקל פוט ב-1983. כן, אפילו קורבין עם ההפסד האלקטורלי הקולוסלי שלו, הצליח למשוך יותר מצביעים. נכון, בסקוטלנד הוא הצליח יחסית יפה, אבל זה היה בבחירות האחרונות בהן הסקוטים הצביעו לפרלמנט בהתאם לדפוסים הישנים, וגם זה כנראה בגלל ששיטת הבחירות מדכאת הצבעה לאנדרדוג. הוא לא האיש להחזיר מצביעים שאבדו. רוצה לומר: מי לעזאזל מייעץ לסטארמר? נכון, בראון לא מקדם קמפיין בחירות, אבל סטארמר הציג אותו בתור מי שאמור לגרום לסקוטים להבין שכדאי להם לשוב ללייבור.

גורדון בראון
זה שחקן חיזוק זה? גורדון בראון (צילום: RISING Global Peace Forum)

לסיכום

קיר סטארמר החליט לשים את סקוטלנד בראש בנק המטרות שלו ל-2021. מטרה חשובה וראויה עבור כל מי שמעוניינים לראות ראש ממשלה מהלייבור. אבל פתיחת הקמפיין הזו מעלה שאלה רצינית: למה? למה דווקא בתזמון הזה, למה להתעלם מריצ’רד לאונרד, למה להתהדר בנוצות לא לו, ולמה לעזאזל להציג את גורדון בראון כג’וקר שלו? סטארמר קיבל סביב הנאום האומלל הזה כל-כך הרבה החלטות לא נכונות, שזה באמת מפתיע הרבה פחות שהוא לא הצליח להתעלות על ג’ונסון בסקרים במהלך משבר הקורונה. ונכון, סטארמר הצליח להעלות את התמיכה במפלגה לעומת קורבין. אבל נו, אחרי הבחירות האחרונות כל מי שהוא לא גורדון בראון כנראה יצליח לעשות את זה. במהלך טיפול כל-כך כושל במשבר הלייבור הייתה אמורה להוביל באופן עקבי.

בכל מקרה, אם זו פתיחת הקמפיין, קשה לי לראות איך הלייבור מחזקת את עצמה בסקוטלנד, שלא לדבר על מנצחת בבחירות האלו. אם היא תצליח להחזיר לעצמה את המקום השני ולעקוף את המפלגה השמרנית אני אהיה מופתע. כמובן, יש עוד כארבעה חודשים, ואני לא רוצה להתנבא וייתכן שעוד נופתע. אבל אם סטארמר ימשיך באותו קו, קשה לי לראות אותו מוביל שם מהפך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *