ההאצלה על הכוונת: בוריס ג’ונסון אמר לחברי מפלגתו שהקמת הממשלה הסקוטית בסוף שנות התשעים הייתה “אסון” ו”הטעות הכי גדולה של טוני בלייר”. התגובות במערכת הפוליטיות לא איחרו לבוא: ג’ונסון הואשם בקריעת הממלכה המאוחדת, בהיותו איום על הפרלמנט הסקוטי ועוד. ב-SNP השתמשו באמירותיו כעוד דלק לדרישת עצמאות. ג’ונסון ניסה להסביר שהוא התכוון שממשלת ה-SNP הפכה את קיומה של הממשלה הסקוטית לאסון, אבל אף אחד לא באמת מאמין. דאגלס רוס, ראש השלוחה הסקוטית של השמרנים, נאלץ למצוא את עצמו באמצע, בין העמדה שלו שתומכת בקיום הממשלה הסקוטית לבין הצורך להגן על ראש המפלגה. וכל זה קורה כשבעוד פחות מחצי שנה הסקוטים ילכו לקלפיות | צילום: דאונינג 10
סיבוך שהיה לבוריס ג’ונסון השבוע נוגע, איך לא, לסקוטלנד. זאת, לאחר שבעוד אמירה שנויה במחלוקת שלו, הצליח להחריף את הקרע בין ממשלת בריטניה בראשותה הוא עומד לבין הממשלה הסקוטית בראשות ניקולה סטרג’ן מה-SNP. זאת, לאחר שכינה את מדיניות ההאצלה, זו שהקימה מלכתחילה את הממשלה הסקוטית, “אסון”. בתגובה, כל המערכת הפוליטית התרעמה עליו, והוא נאלץ להגיד “התכוונתי בכלל למשהו אחר”. וזו בעיה עבור השמרנים בסקוטלנד, שבעוד פחות מחצי שנה יחפשו מצביעים עבורם בבחירות לפרלמנט הסקוטי.
על ההאצלה
למרות שכבר הסברתי את זה כמה פעמים בבלוג, כדאי להזכיר בקצרה מה הסיפור מאחורי הממשלה הסקוטית. הממשלות האזוריות של סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד קמו כחלק ממדיניות ההאצלה (devolution) של טוני בלייר בסוף שנות התשעים. הדבר היה אמור לסייע לשכך קצת את התסיסה הלאומנית בחלקים האלו של הממלכה, שהרגישו שהם נשלטים על-ידי האנגלים (בצפון אירלנד הדבר נועד לסיים את תקופת “הצרות”). כחלק מכך, בריטניה מתנהלת כסמי-פדרציה: בתחומים מסוימים הממשלה המרכזית יכולה להפעיל מדיניות רק לגבי אנגליה, בזמן שהממשלות האחרות מטפלות באותם תחומים בשטחן. זו הסיבה, למשל, שכאשר בוריס ג’ונסון מכריז על סגר, הוא תקף רק באנגליה. לעומת זאת, הסיוע למי שאולצו לצאת לחל”ת הוא בסמכות הממשלה המרכזית בלבד, ולכן הממשלות האחרות צריכות לקחת בחשבון את ההתנהלות הכלכלית שלה כשהן מכריזות על סגר.
חלק מחשיבים גם את הקמת רשות לונדון רבתי, היא עיריית לונדון, לחלק מאותה מדיניות האצלה. הדבר נובע מכך שב-1986 ממשלת ת’אצ’ר ביטלה את מועצת לונדון רבתי, שהייתה אחראית על המטרופולין, והשאירה את ניהול העיר בידי הרובעים. כחלק מכך, הממשלה נאלצה לקחת לעצמה חלק מהסמכויות של ניהול המטרופולין. לכן, כאשר בלייר החזיר למטרופולין עירייה משלו בשנת 2000, רבים ראו בכך חלק מביזור הסמכויות שגם הביא להקמת הממשלות האזוריות. עם זאת, כמובן, רשות לונדון רבתי לא נהנית מאותן סמכויות שיש לממשלות הללו, והיא חלשה הרבה יותר.
ומה קרה?
מוקדם יותר השבוע דווח שבוריס ג’ונסון דיבר עם חברי פרלמנט מהמפלגה השמרנית שמייצגים את צפון אנגליה. בשיחה, הוא טען שהממשלה הסקוטית היא “אסון מצפון לגבול” ו”הטעות הגדולה ביותר של טוני בלייר”. על כך הוסיף שאין לו שום כוונה להאציל עוד סמכויות על הממשלה הסקוטית מעבר למה שיש לה כיום. מדיניות ההאצלה היא אחד ממושאי הגאווה של בריטניה, כולל בקרב רבים באנגליה, שכן היא נחשבת למה שמסייע לממלכה המאוחדת להישאר מאוחדת. לכן, לא מפליא שכאשר דוברו של ג’ונסון נשאל על כך, הוא השיב: “ראש הממשלה תמיד תמך לחלוטין בהאצלה והממשלה הזו ממשיכה לשים את האיחוד בלב העשייה שלה”. כשנשאל על זה ברביעי בשאלות לראש הממשלה – אותן עשה באמצעות הזום, שכן הוא נכנס לבידוד של שבועיים לאחר ששהה עם חבר פרלמנט שפיתח תסמינים – הוא הסביר שהוא התכוון שהמדיניות הספרטיסטית של ה-SNP הופכת את הממשלה הסקוטית לאסון. הרי הוא, כראש עיריית לונדון לשעבר, שירת בעצמו את מדיניות ההאצלה.
תגובות
זה לא ממש שכנע. קיר סטארמר, שהפנה לג’ונסון את השאלות האלו בפרלמנט, טען שהיחידי שמאיים על שלום האיחוד הוא ג’ונסון עצמו, בכך שהוא נותן דלק לתומכי העצמאות. איאן בלאקפורד, ראש ה-SNP בווסטמינסטר, טען שלא מדובר במעידה בלשון, אלא בסהרת המסכה השמרנית בכל הנוגע להאצלה. השרה הראשונה של סקוטלנד ניקולה סטרג’ן בכלל חגגה. לדבריה, היא קיבלה תשובה ניצחת לכל פעם שהשמרנים יטענו שהם לא מהווים איום על הפרלמנט הסקוטי, ושהדרך היחידה להגן עליו היא עצמאות סקוטית. השר הראשון של ויילס מארק דרייקפורד נחלץ גם הוא להגנת ההאצלה, וטען שהיא עובדת היטב כל עוד יש ממשלת לייבור. כשהשמרנים בשלטון, מקבלים רק עוינות להאצלה. ראש האופוזיציה הוולשית פול דייוויס השיב ש”ההאצלה לא הייתה אסון. יותר מעשרים שנים של ממשלות ויילס בראשות הלייבור היו אסון להאצלה”. ראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם, שנכנס לתאקל עם ג’ונסון על אוטונומיה מקומית, אמר שהאמירות של ג’ונסון מדאיגות כיוון שגם כך בריטניה היא מערכת “לונדונצנטרית”.
Worth bookmarking these PM comments for the next time Tories say they’re not a threat to the powers of the Scottish Parliament – or, even more incredibly, that they support devolving more powers. The only way to protect & strengthen @ScotParl is with independence. https://t.co/Hk7DqoFeuY
— Nicola Sturgeon (@NicolaSturgeon) November 16, 2020
מי שנכנס למקום לא נעים הוא דאגלס רוס, ראש השלוחה הסקוטית של השמרנים. הוא למעשה המועמד השמרני לראשות ממשלת סקוטלנד בבחירות שייערכו במאי הקרוב. קצת קשה לו לבקש את אמון הציבור למשרה הזו, כשראש המפלגה שלו טוען שהיה עדיף שהפרויקט הזה לא היה קיים. מצד שני, הוא אמור לצאת חזיתית נגד ראש המפלגה שלו, שהוא גם ראש הממשלה? לכן, הוא היה צריך ללכת בין הטיפות. התגובה הראשונה שלו הייתה לצייץ: “ההאצלה לא הייתה אסון. האובססיה המתמשכת של ה-SNP לגבי משאל עם נוסף (על עצמאות סקוטית – אב”מ) – על חשבון עבודות, בתי ספר וכל דבר אחר – הייתה אסון”. בריאיון לערוץ 4 הוא הגן על בוריס ג’ונסון. לדבריו, ג’ונסון לא התכוון למה שאמר, ושהוא עצמו הרי היה ראש עיריית לונדון. ההגנה הזו לא מנעה מגורמים מסוימים להאשים את רוס ב”חוסר נאמנות” למפלגה בגלל שחלק בפומבי על ג’ונסון. צריך ממש לא להכיר את המפלגה השמרנית בשביל להגיע למסקנה הזו.
Devolution has not been a disaster. The SNP’s non-stop obsession with another referendum – above jobs, schools and everything else – has been a disaster. https://t.co/WEOJubpDVG
— Douglas Ross MP (@Douglas4Moray) November 16, 2020
לאן הולכים מכאן?
כאמור, במאי יתקיימו בחירות לפרלמנט הסקוטי (וגם לפרלמנט הוולשי). האמירה של ג’ונסון יצרה פגיעה של ממש בשמרנים, שכן הם מבקשים את אמון הציבור לכהן בפרלמנטים שראש המפלגה שלהם לא מכיר בהם. לכן דאגלס רוס בסקוטלנד ופול דייוויס בוויילס עושים מהלך מעניין. בדרך כלל, מנסים להסתיר את מה שמריח כפוליטיקה מפלגתית נטו כעניין עקרוני לחלוטין. רוס ודייוויס עושים את הדבר ההפוך: הם לוקחים את מה שנראה כאמירה עקרונית לחלוטין ואומרים שלא, זה בכלל קטע מפלגתי לגמרי. אלו ה-SNP בסקוטלנד והלייבור בוויילס שהופכים את כל העניין הזה לאסון. ההאצלה עצמה אינה אסון. שזה טיעון מעניין בפני עצמו: השמרנים מעולם לא הצליחו להקים ממשלה באחד מהמקומות האלו. בסקוטלנד השליטה עברה מהלייבור ל-SNP, ובוויילס תמיד השר הראשון היה מהלייבור (גם אם נשען על קואליציות עם הליברל-דמוקרטים או פלייד קמרי). רוצה לומר: על סמך מה בדיוק נקבע שההאצלה עובדת ואלו המפלגות שלא עובדות, אם ההאצלה מעולם לא עבדה תחת מי שהשמרנים חושבים שיגרמו לה לעבוד?
מעבר לכך, זה תדלוק רציני לדרישת ה-SNP למשאל עם שני על עצמאות סקוטלנד. ניקולה סטרג’ן כבר הבהירה שמצע המפלגה בבחירות הקרובות יכלול הבטחה שאם ה-SNP תקים גם את הממשלה הבאה אז היא תגיש לו”ז למשאל הבא. בדאונינג 10 נחושים שלא לאפשר משאל עם כזה, אבל יתקשו שם לעמוד בלחצים הפוליטיים אם ה-SNP יצליחו לנצח שוב. ועכשיו, כשבוריס ג’ונסון הצליח למצב את עצמו כמתנגד האצלה, אותה פשרה שמצד אחד נותנת אוטונומיה לסקוטלנד אבל מצד שני משאירה אותה חלק מהממלכה המאוחדת, ה-SNP עשויה להצליח למשוך עוד קולות. גם כך הסקרים מראים שיש רוב בקרב הסקוטים ליציאה לעצמאות (גם אם רבים חושבים שצריך לחכות עם המשאל עד אחרי היציאה ממשבר הקורונה). ג’ונסון מואשם בערך מהרגע שנהיה לראש הממשלה שהוא עוד יביא לקריעת האיחוד. עם האמירה הזו, יותר אנשים מאמינים שזה נכון.