עדכוני ברקזיט

ברקזיט בקטנה. פחות משבוע אחרי שבוריס ג’ונסון הודיע על סיום המשא ומתן עם האיחוד האירופי, השיחות חודשו. בין לבין, ת’רזה מיי תפסה את עין המצלמה בהבעת אי אמון בתשובות הממשלה. כמו כן, בית הלורדים יצא למלחמה מוכרזת על חוק השוק הפנימי. בסוף השבוע מישל ברנייה הגיע ללונדון, והפעם נראה ששני הצדדים מוכנים לפשרות. האם זה יספיק? בקרוב נראה | צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי

ברקזיט זה כמו גירושין: גם כשחושבים שהסיפור הזה נגמר, תמיד יש עוד איזה עניין שצריך להסדיר עם הלשעברים. במהלך שבוע אחד בלבד, בריטניה והאיחוד הצליחו לשנות לחלוטין פאזה לגבי השיחות על הסכם הסחר העתידי. לפני קצת יותר משבוע בריטניה הודיעה על סיום השיחות, ועוד לפני שהגיע הסופ”ש שהסתיים אמש כבר הספיקו להודיע על חידוש השיחות. ובין לבין גם קרה לא מעט. אז הנה כמה עדכונים כדי להישאר בלופ.

“אתה אמיתי?”

בתחילת השבוע שעבר, מי שתפסה את תשומת הלב הייתה ראשת הממשלה לשעבר ת’רזה מיי. ביום שני השר מייקל גוב עדכן את הפרלמנט בהתפתחויות האחרונות לגבי המו”מ עם האיחוד, בעיקר לעוד ההחלטה לסיים את השיחות ולהתכונן לסיום תקופת המעבר ללא הסכם. מיי התעניינה לדעת מה יקרה לשיתוף הפעולה הביטחוני – הכוונה יותר לביטחון פנים מאשר חוץ – בין האיחוד לבין בריטניה. היא ציינה שגם בהצהרה של גוב לפרלמנט וגם במכתב של בוריס ג’ונסון לחברי הפרלמנט כמה ימים לפני כן, נושא שיתוף הפעולה הביטחוני לא הוזכר. הסיבה לשאלה שלה דיי ברורה: ת’רזה מיי הגיעה לתפקיד ראש הממשלה אחרי שש שנים בתפקיד שרת הפנים. שיתוף הפעולה הזה סייע לה מאוד בתפקידה כשרה שאחראית על המשטרה.

גוב השיב שיש התקדמויות בנושא הזה, אבל שיש כמה דברים שתקועים. למשל, הגישה של בריטניה למערכת המידע של שנגן (SIS2). לדברי גוב, האיחוד האירופי מתנה את הגישה הזו בסמכות של בית המשפט של האיחוד במקרים מסוימים, מה שבריטניה מסרבת לקבל. לאחר מכן, וזה מה שזכה לרוב תשומת הלב, גוב אמר שהוא מאמין שיש תחומים שבהם יהיה ניתן לשתף פעולה טוב יותר עם האיחוד מחוצה לו מאשר בתוכו. המצלמה תפסה את מיי בהבעת “אתה אמיתי?”. היה כתב שאמר שמחוץ לטווח המצלמה היא גם נראתה אומרת “קשקוש מוחלט”.

עכשיו, אני לא מומחה לביטחון ואני לא מומחה לכל ההסדרים הביטחוניים בין בריטניה לאיחוד. אני לא יכול לתת כאן ניתוח ולהכריע מי צודק. אני מאמין שמיי יודעת על מה היא מדברת, כי היא בכל זאת מכירה היטב את החומר. אבל הפואנטה היא שנראה שמיי שמה את עצמה כאופוזיציה פנימית. היא לא תלך נגד המשמעת הסיעתית, אבל היא כן תדרוש מהמפלגה שלה להפסיק לברבר ולתת מידע קונקרטי. היא לא ממש חוששת לעתידה הפוליטי, שכן שיאו מאחוריה. היא כנראה לא בונה על מקום בבית הלורדים. אז היא פשוט תעשה את תפקידה כפרלמנטרית ותדרוש מהממשלה תשובות.

צרות עם הלורדים

במקביל, חקיקה הנוגעת לברקזיט הגיעה לבית הלורדים. הכוונה היא כמובן לחוק השוק הפנימי, שמאיים להפר את החוק הבינלאומי. הלורדים, כפי שכבר כתבתי כאן, מאוד לא אוהבים את החוק הזה, ושם השמרנים פחות להוטים להגן על הממשלה. עכשיו, גם הכנסייה נכנסה להתקפה. באותו יום בו מיי הופתעה מתשובתו של גוב, חמישה ארכיבישופים – שניים מהם גם חברים בבית הלורדים מתוקף תפקידם – כתבו מכתב פתוח לפייננשל טיימס נגד החקיקה, שלטענתם תפגע גם בחוק הפנימי (עקב הפגיעה בממשלים המואצלים) והן בחוק הבינלאומי. זה חריג למדי שבכירים בכנסייה לוקחים צד בעניין פוליטי שלא בתוך דיונים בבית הלורדים. זה עד כמה הצעת החוק הזו שנויה במחלוקת.

בתוך הבית, הממשלה גם זכתה לבעיות. יום לאחר פרסום המכתב, הלורדים הצביעו על תיקון לחוק. התיקון אומר שיוספו לחוק מילות “חרטה”, לפיהן החקיקה “תדרוס את שלטון החוק ותפגע במוניטין של הממלכה המאוחדת”. התיקון הזה עבר ברוב גדול, של 395 תומכים מול 169 מתנגדים. כמובן, התיקון הזה לא אומר משהו מאוד מהותי, אבל זה לא נטול משמעות. ראשית, אף ממשלה לא תרצה להעביר חוק שכולל את המילים האלו. זה אומר שהיא תצטרך לתקן את התיקון בבית הנבחרים, ושזה שוב יאושר בבית הלורדים. שנית, כתוצאה מכך, הלורדים שלחו מסר ברור לממשלה שכדאי לה להתחיל לתקן את החקיקה הזו, כי כמו שהיא כרגע היא לא תעבור בבית הלורדים.

זו לא הפעם הראשונה שהממשלה נוחלת תבוסה בבית הלורדים בכל הנוגע לברקזיט. בתחילת אוקטובר, הממשלה סבלה שם משורה של תבוסות בהצבעות על חוקי ההגירה החדשים. הלורדים למעשה הודיעו לשמרנים שבריטניה אולי יוצאת מהאיחוד האירופי, אבל העתיד שאחרי סיום היציאה הזו לחלוטין נתון לוויכוח.

חוזרים לדבר?

יום לאחר התבוסות האלו, ברביעי, הממשלה הודיעה שאולי ממשיכים לדבר למרות הכל. הנושא ונותן מטעם בריטניה דייוויד פרוסט, יחד עם הנושא ונותן מטעם האיחוד האירופי מישל ברנייה, הגיעו להסכמות על מתווה לחידוש השיחות. ההצהרה כוללת בעיקר פרטים טכניים ולא מעניינים, אבל כן מדובר שם על “השלב הבא והסופי” של השיחות. אבל זה גם מה שאמרו על השלב שהסתיים שבוע קודם לכן. אז זה מרגיש כמו סופי הפעם עם הקובץ. עוד דבר שחשוב לדעת הוא שהם קבעו שמדובר בהכל או כלום: לא ניתן להסכים רק על חלק מנושאי הליבה (בעיקר דיג ותחרות בין השווקים), והכל צריך להיכנס להסכם אחד.

והשיחות אכן נמשכו, כשבסוף השבוע ברנייה הגיע ללונדון. כמובן, היה לבריטניה יותר קל לארח אותו אחרי שביום הוצאת ההצהרה הוא אמר שנדרשות פשרות “בשני הצדדים”. ככל הנראה, הפשרה שהוא הצליח להשיג מצד בריטניה היא בנושא סובסידיות לתעשיות. ברנייה גם מנסה לפרגן לראש הממשלה בוריס ג’ונסון, עליו אמר שהוא כנראה באמת רוצה הסכם.

מי שעלולים להקשות על ברנייה הם ראשי המדינות החברות. הסיפור הוא זכויות דיג, עניין שבריטניה שמה עליו דגש גדול מאוד. היא דורשת שליטה מלאה על מי שיכולים לדוג במים הטריטוריאליים שלה. שתי מדינות שמסרבות ללכת לקראת בריטניה בעניין הזה הן צרפת והולנד. שתי המדינות האלו יושפעו מאוד בשינוי הסדרי הדיג באזור. לכן, דווח שבמהלך השבוע שעבר נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין נפגשה עם ראש ממשלת הולנד מארק רוטה כדי להוריד אותו מהעץ. דבר דומה עשתה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל עם נשיא צרפת עמנואל מקרון. לפי הדיווחים, לפחות עם מקרון זה עובד.

בסך הכל, כך נראה, בשני הצדדים מוכנים להתפשר. העיקר לסיים עם הסיפור המעיק הזה כבר בלי שהוא נגמר בהתרסקות על הסלעים.

לסיכום

מצד אחד, נראה שיש איזשהו סיכוי להסכם סחר למרות הכל. שני הצדדים מאוד מעוניינים בהסכם. נראה שכמה עזים שבוריס ג’ונסון היה מוכן להוציא וההודעה שלו שהסיפור נגמר זירזו את העניינים. מצד שני, גם האיחוד וגם הממשלה הבריטית סובלים מאופוזיציה מבית. האיחוד בדמות ראשי המדינות החברות, גם אם הם מרככים עמדות. הממשלה רואה את האופוזיציה בעיקר בבית הלורדים. שם, מסרבים לתת לבריטניה את החופש המוחלט שהממשלה מעוניינת לתת לעצמה כשזה מגיע לחוק הבינלאומי. לכן, גם הסכם נראה סביר יותר מאשר לפני חודש (למרות שסיום תקופת המעבר ללא הסכם סחר נשאר האפשרות הסבירה ביותר). אבל, הממשלה גם תצטרך להתפשר על המסלול עליו רצתה לשים את בריטניה בדרכה החדשה.

הערה: התמונה של פרוסט וברנייה היא מסבבי שיחות קודמים.