מנצ’סטר רבתי נכנסת לסגר כפוי. זאת, לאחר שהמו”מ בין העירייה לממשלה על כניסה לרמת כוננות גבוהה מאוד לא הצליח. הסיבה לכך היא שראש העיר אנדי ברנהם דרש חבילת סיוע נדיבה בהרבה ממה שהממשלה הייתה מוכנה לתת. לאחר שהמו”מ לא התקדם, והדדליין שהממשלה הציבה פקע, היא החליטה לכפות את הסגר המקומי על העיר. ברנהם טען נגד הממשלה שהיא מאלצת את תושבי העיר להיכנס לסגר בלי לתת להם תמיכה כלכלית מספקת. וכך, עם הרצון של ברנהם לקבל חבילת סיוע מספקת ועם התחושה שדופקים את צפון אנגליה מצד אחד, והעקשנות של בוריס ג’ונסון לא לפתוח דלת לרשויות המקומיות הבאות, נוצרה אחת ההתנגשויות הגדולות ביותר בין הממשלה המרכזית לעירייה מאז שנות השמונים. כעת, הכדור עובר לפרלמנט, שם ההחלטה כנראה תאושרר, אבל לא ברור עד כמה פשוט זה יהיה | צילום: BMA
אחרי שהמשא ומתן בין הממשלה לבין עיריית מנצ’סטר רבתי על כניסה לכוננות גבוהה מאוד חרק, אתמול זה הגיע לכדי פיצוץ. בוריס ג’ונסון הודיע שאין לו בררה, אלא לכפות על המטרופולין להיכנס לכוננות הגבוהה ולמיני-סגר, בלי שהוסכמו התנאים לכך עם העירייה. בכך, הממשלה המרכזית נכנסה לעימות עם רשות מקומית ברמות שככל הנראה לא נראו מאז ימיה של מרגרט ת’אצ’ר בדאונינג 10.
הסבר קצר
בשבוע שעבר, הושקה באנגליה תכנית הכוננויות, המקבילה של ממשלת בריטניה לתכנית הרמזור. לפי התכנית, כל רשות מקומית תפעל תחת כוננות בינונית, גבוהה או גבוהה מאוד, ומרמת הכוננות תיגזר חומרת ההגבלות במקום. המעבר מכוננות אחת לאחרת היא לא אוטומטית ולא פורטו ספים מינימליים של חולים לנפש, מספר מאושפזים או כל דבר אחר. במקום זאת, המעבר נעשה בתיאום של הממשלה המרכזית עם הרשויות המקומיות. המעבר לרמה הגבוהה ביותר דורש כבר משא ומתן של ממש, כדי להחליט מה בדיוק יהיו ההגבלות (מעבר לכמה בסיסיות), ואיזה סיוע תקבל העיר. שתי ערים שהגיעו להסכמות כאלה עם הממשלה היו המטרו של ליברפול ולנקשייר.
מי שהייתה יותר בעייתית היא עיריית מנצ’סטר רבתי, מועצה משותפת, כלומר שמורכבת מכמה מועצות קטנות יותר תחתיה. ראש העיר אנדי ברנהם מעוניין בחבילת סיוע גדולה יותר מזו שהממשלה מוכנה לתת. ראש הממשלה בוריס ג’ונסון הזהיר שאם לא תהיה לממשלה בררה היא תכפה על המטרופולין להיכנס לרמת הכוננות הגבוהה ביותר. בסופו של דבר נמאס לו, והוא קבע דדליין לאתמול (ג’) ב-12:00 (שעון בריטניה). מספר שעות לאחר פקיעת הדדליין, הממשלה הודיעה שמנצ’סטר תעבור לרמת הכוננות הגבוהה ביותר על אפו ועל חמתו של ברנהם.
בדאונינג 10
כמה שעות לאחר שהדבר נודע בתקשורת, בוריס ג’ונסון נשא הצהרה מדאונינג 10 על מצב התחלואה בכלל, והתייחס למנצ’סטר רבתי בפרט. הוא הסביר את ההגבלות הרגילות, לפיהן פאבים ייסגרו אלא אם הם מגישים ארוחות מלאות, אסור לערבב משקי בית כמעט בשום מקום, ומומלץ שלא לנסוע אל ומתוך האזור. ההגבלות האלו יובאו לאישור הפרלמנט ביום חמישי וייכנסו לתוקף החל מחצות באותו יום. הוא הביע אכזבה מכך שהמו”מ עם עיריית מנצ’סטר לא צלח, אבל אמר שהדלת להמשך המו”מ עודנה פתוחה וקיווה לשיתוף פעולה עם העירייה בביצוע ההנחיות ומערכי הבדיקות.
הדבר המעניין, והחשוב, הוא נושא התמיכה הכלכלית. אחד החששות מהתמיכה הכלכלית העכשווית הוא שהתכנית של משרד האוצר היא לתת לעובד שיצא לחל”ת בגלל שהעסק נסגר זמנית בעקבות ההגבלות מציעה רק שני שליש מהשכר המקורי. זאת, לעומת שמונים אחוז מהשכר בסגר הראשון. ג’ונסון הבטיח שעבור אלו שהכנסתם נמוכה, קצבאות ההכנסה (Universal Credit) ישלימו את השכר לשמונים אחוז מהשכר המקורי. כמובן, זה לא מכסה את כל מי שעשוי להזדקק לזה, ואובדן שליש מההכנסה עשוי להיות הרסני גם לחלקים שממוקמים יותר גבוה במעמד הסוציואקונומי, אבל זו התחלה.
בפרלמנט
שר הבריאות מאט הנקוק הביא לפרלמנט את הבשורה על ההחלטה לכפות את רמת הכוננות החדשה על מנצ’סטר. לדבריו, במשך עשרה ימים הממשלה עבדה מול רשויות מקומיות כדי להגיע להסכמות, אבל בניגוד ללנקשייר וליברפול רבתי, עם מנצ’סטר לא הושג הסכם. הוא הבטיח שמעבר לתמיכה כלכלית שכל תושבי בריטניה מקבלים, כמו תכנית התעסוקה, מנצ’סטר תקבל 22 מיליון ליש”ט. לדבריו, הוצעה לעיר גם חבילה כלכלית נדיבה, פרופורציונלית לזו שניתנה לליברפול ולנקשייר. אבל ראש העיר סירב, ולכן לממשלה לא נותרה בררה. עם זאת, הבהיר הנקוק, החבילה הכלכלית הזו לא ירדה מהשולחן, ועיריית מנצ’סטר תוכל להסכים לה.
אם לפרק את דבריו של הנקוק, הוא למעשה מבהיר שבהסכמה של ליברפול ולנקשייר לחבילה הכלכלית שהציעה הממשלה, הן קבעו את הרף. מנצ’סטר, ולמעשה שום עיר אחרת בהמשך, לא יכולה לצפות לחבילה גדולה יותר. כלומר, למרות שהרעיון בדיון עם כל רשות מקומית בנפרד את הכניסה למצב כוננות חדש הוא לעשות התאמות, הממשלה קבעה רף אחיד, או לפחות רף עליון. שזה מצד אחד הגיוני, שכן רשויות עלולות לנסות לסחוט עוד ועוד, וזה גם נראה יותר הוגן. מצד שני, הסיבה לאפשרות למו”מ היא לענות על צרכים שונים, דבר שלא בא כאן לידי ביטוי.
שר הבריאות בממשלת הצללים ג’ונת’ן אשוורת’, איך לא, ביקר את הצעד של הממשלה. לדבריו, כמי שגדל במטרופולין, התושבים שם רוצים לעשות את הדבר הנכון. אבל, הם לא יכולים להרשות זאת לעצמם, כשהתכנית של משרד האוצר לעובדים שעסקיהם נסגרו בשל ההגבלות נותנת להם רק שני שליש משכרם. ואז הממשלה משאירה 38 מיליון ליש”ט על השולחן, במקום להעביר אותם ישירות לעיר. הוא הזהיר שיש צורך בעוד אמצעים כדי להתמודד עם הנגיף, אבל שלא ניתן לעצור אותו בזול. הוא גם ביקש לדעת כמה זמן מנצ’סטר תהיה ברמת הכוננות החדשה, אבל הנקוק לא השיב על כך.
דבר ראש העיר
לפני ההצהרה הרשמית של הממשלה. אנדי ברנהם כיכב במסיבת עיתונאים משלו, באיכות הקלטה נוראית. הוא הזכיר שמנצ’סטר נמצאת תחת הגבלות מקומיות כבר שלושה חודשים, ושאנשים נאבקים כלכלית. הגבלות נוספות, הוא אמר, יביאו לעלייה בעוני ובחסרי הבית. מי שנפגעים יותר מכל מכניסה לרמת הכוננות החדשה “הם אלו שבקלות נשכחים על-ידי אלו שנמצאים בשלטון”. לכן, הוא ואנשי המועצות המרכיבות את מנצ’סטר רבתי הלכו למו”מ עם הממשלה תוך הבטחה לתושבים שהעירייה והמועצות ידאגו להם. לכן, היה ניתן להסכים להגבלות נוספות רק בתנאי שתינתן תמיכה כלכלית מלאה למי שצריכים אותה. העירייה הציעה מתווה לחבילת תמיכה כזו, כדי לתמוך באלו שהכנסתם נמוכה ובעצמאים, שעלותה מוערכת ב-90 מיליון ליש”ט עד סוף שנת הכספים. אבל, הממשלה סירבה לכך ועזבה את שולחן המו”מ.
ברנהם טען שהוא עדיין מעוניין להגיע לעסקה עם הממשלה, אבל שהוא לא מסוגל להסכים למה שהיא מציעה. זאת, משום שחבילת הסיוע שהממשלה מציעה לא תאפשר לברנהם למלא את התחייבויותיו לתושבי העיר. הוא שאל בכעס איך ניתן להביא את הציבור לשתף פעולה עם ההגבלות אם לא דואגים להם להכנסה. לכן, הוא נושא את עיניו לפרלמנט, בתקווה שהוא יתערב ולא יאפשר לממשלה להוציא את תכניתה אל הפועל. הוא הזכיר שכל האזורים באנגליה עשויים באיזשהו שלב להיכנס לאותה רמת כוננות, ולכן זה אינטרס של כולם שחבילת הסיוע הממשלתית תהיה מספקת. לסיום, הוא פנה לתושבי מנצ’סטר ישירות, ואמר שהוא יודע שהתקופה האחרונה הייתה מבלבלת בגלל המו”מ המתמשך. אבל, הוא אמר שייעשה מה שניתן למענם, וקרא להם לציית להנחיות. לאחר מכן, דיברו גם ראשי וחברי המועצות המרכיבות את המועצה המטרופוליטנית, אבל הם לא הוסיפו הרבה.
ואיך זה התקבל בעיר?
נראה שרוב תושבי מנצ’סטר רבתי תומכים בראש העיר שלהם. הכינוי “מלך הצפון” (King of the North) לא היה רק טרנד חזק בטוויטר, אלא גם כיסה כמה שלטים ברחבי העיר. הסיבה לכך דיי הגיונית: הגבלות היו בכל מקרה. ברנהם לא היה יכול למנוע את זה בכל מקרה. לכן, מה שנשאר זה העובדה שהוא נלחם על עוד כסף עבור התושבים שלו. נכון, כרגע הוא משאיר אותם עם פחות כסף בגלל שלא הגיע להסכם, אבל מבחינת רוב התושבים בעיר האדומה, את האשם ניתן למצוא ברחוב דאונינג, ולא בבניין העירייה שלהם.
עושה שרירים?
נשאלת השאלה האם אנדי ברנהם פשוט עשה שרירים? מצד אחד, נראה שלא. נכון שהוא רצה 90 מיליון ליש”ט בהתחלה. אבל, מאז הוא הספיק לרדת ל-75 מיליון ליש”ט ולאחר מכן ל-65 מיליון ליש”ט. הסכום שהממשלה הציעה עמד על 60 מיליון. האם הפער הלא מאוד גדול הזה הוא על כתפיו של ברנהם בלבד? מן הסתם גם לעקשנות של בוריס ג’ונסון יש בזה עניין. צריך לזכור: ג’ונסון מכר את עצמו כגאון במו”מ. הוא הצליח נגד כל הסיכויים לשנות את הסכם היציאה מהאיחוד האירופי, והצליח ברגע האחרון להביא להסכם בין ה-DUP לשין פיין כדי להחזיר את ממשלת צפון אירלנד לעבודה. לכן, נראה, הוא לא מסוגל להרשות לעצמו להתפשר אפילו על הפער הקטן הזה. מה גם, שהממשלה נמצאת במו”מ עם רשויות אחרות שצריכות להעלות את רמת הכוננות שלהן. אם היא תתכופף בפני מנצ’סטר, זה עשוי לשדר מסר גם לכל הרשויות האחרות.
מצד שני, כסף זה לא הכל בשביל ברנהם. בשבוע שעבר הוא הביע תמיכה בסגר כללי, בהתאם להמלצות המומחים של הממשלה. הוא אמר שמנצ’סטר, ליברפול ולנקשייר, כולן בצפון מערב אנגליה, “הוצבו על תקן הקנרית במכרות” כחלק מניסוי שנועד להימנע ממה שנחוץ באמת – סגר כללי על כל אנגליה. כלומר, ברנהם, מבלי להפחית מהפרגמטיות שלו בהורדת הסכום הנדרש, מגיע גם ממקום מאוד עקרוני. הצפון תמיד הרגיש הרבה מאחורי הדרום העשיר בהרבה. אמנם השיא הוא בעיירות הפועלים, אבל גם במטרופולין יש טינה רבה.
כרגיל, הקורונה מדגישה בעיות מרכזיות במדינות השונות. אחת היא המתיחות בין הממשלה המרכזית לשלטון המקומי. זה עניין בכל מדינה כמעט, אבל בבריטניה הדבר בולט במיוחד ומתבטא ברפורמות כל שני וחמישי. בדרך כלל לא מדובר ביחסים כל-כך קונפליקטואליים, והפעם האחרונה בה הייתה התנגשות כזו הייתה בשנות השמונים. אז ת’אצ’ר העבירה שורת רפורמות שהגבילו מועצות עיר לוחמניות במיוחד. הבעיה השנייה היא המתח בין הצפון לדרום. הצפון כבר זמן מה מרגיש דפוק מהרגיל, שכן התחלואה בו גבוהה יותר והוא נמצא תחת הגבלות מחמירות יותר זמן רב יותר.
מה הלאה?
כפי שאמר ג’ונסון, מחר (ה’) הפרלמנט יצטרך לאשר את ההגבלות האלו. לא בטוח שזה יהיה כל-כך פשוט. גראהם בריידי, יו”ר ועידת 1922 של המפלגה השמרנית וככל הנראה הקוץ הכי אפקטיבי בישבנה של הממשלה, הזהיר שעשוי להיות מרד. לדבריו, חברי פרלמנט שלא מייצגים אזורים במנצ’סטר, עשויים לחשוש שהממשלה תעשה דברים דומים למחוזות הבחירה שלהם. חברי פרלמנט שמרנים כבר הביעו ספקות לגבי היעילות של הסגרים המקומיים, שבסופו של דבר משאירים הרבה מאוד אינטראקציות חברתיות פעילות. קיר סטארמר כבר הודיע שהיום (ד’) הלייבור תאלץ את הממשלה להצביע על עסקה הרבה יותר הוגנת עבור הקהילות שנכנסות לכוננות גבוה מאוד.
The Government's treatment of the North West has been a disgrace. It is treating millions of people with contempt.
Tomorrow Labour will force Parliament to vote for a fair deal for communities facing restrictions.
— Keir Starmer (@Keir_Starmer) October 20, 2020
כמובן, ההגבלות כנראה יעברו בפרלמנט. לשמרנים יש רוב ענק, ולא ברור אם היקף המרידה יישאר כפי שהוא. יש לא מעט שמגבים את הממשלה. כך, מספר חברי פרלמנט שמרנים כתבו לברנהם ש”יפנה דרך למנהיגים וחברי פרלמנט מקומיים” כדי להגיע להסכם. המכתב הזה מתעלם לחלוטין מהעובדה שראשי המועצות שמרכיבות את מנצ’סטר רבתי נותנים לברנהם גיבוי מלא.
אבל, יכול להיות שהממשלה תצטרך קצת להזיע. היומיים הקרובים יקבעו בצורה משמעותית את טיב היחסים של הממשלה עם הרשויות המקומיות בעתיד הקרוב.