מונע אש

ויילס נכנסת לסגר שני. אתמול (ב’) מארק דרייקפורד הודיע שמשישי ויילס תיכנס לסגר מלא. כולה. בלי רמזור ובלי דיפרנציאלי. הסיבה לכך היא העלייה החדה במספר מאושפזי הקורונה בוויילס, והסכנה לכך שהם לא יעמדו בעומס. לכן, הוחלט להיכנס לסגר של שבועיים וחצי כדי לקנות זמן. מדובר, מהבחינה הזו, לחלוטין בכישלון של ממשלת ויילס ושל העומד בראשה. ולא סתם יצא קצפן של האופוזיציה הוולשית ושל ממשלת בריטניה. לסגר הזה ישנן גם משמעויות פוליטיות, הן לקראת הבחירות לפרלמנט הוולשי במאי 2021 והן בתמיכה עקיפה בקריאתו של קיר סטארמר לסגר כללי באנגליה | צילום: ממשלת ויילס

בזמן שממשלת בריטניה מנסה להימנע ככל הניתן מסגר כללי באנגליה, למורת רוחו של ראש האופוזיציה, ממשלת ויילס החליטה ללכת נגד המחלה בכל הכוח. אתמול (ב’) השר הראשון מארק דרייקפורד הכריז על סגר כללי וקצר מועד לכל האומה שבאחריותו. זאת, במטרה לקנות עוד זמן.

מה בסגר?

הסגר, שזכה לשם “מונע אש” (firebreak – לא מצאתי שום תרגום יותר טוב), יימשך מה-23 באוקטובר (ו’) ועד ל-9 בנובמבר, כשבועיים וחצי. בזמן הסגר, האנשים ייקראו להישאר בבתים וכל ערבוב בין משקי בית ייאסר (כלומר, איסור התקהלות מוחלט). מסעדות, פאבים וחנויות לא הכרחיות ייסגרו. כך גם בתי מלון, מספרות ומכוני יופי. מי שיכולים לעבוד מהבית יידרשו לעשות זאת. גני הילדים יישארו פתוחים. בתי הספר יחזרו חלקית (יסודי והכיתות הנמוכות של חטיבות הביניים) לאחר חופשת אמצע הסמסטר. בתי תפילה ייסגרו למעט לצורך לוויות וחתונות.

מבחינת סיוע, ממשלת ויילס מקדישה 300 מיליון ליש”ט לעניין. עסקים קטנים יקבלו אלף ליש”ט. עסקים קטנים ובינוניים בתחום האירוח יקבלו 5,000 ליש”ט. כמו כן, הובטחו עוד מענקים לעסקים זעירים שמתקשים להסתגל למציאות החדשה. הממשלה רצתה גם לאפשר גישה לתכנית לשמירת מקומות עבודה של הממשלה הבריטית, אבל זו לא תתחיל לפני ה-1 בנובמבר, ושר האוצר רישי סונאק סירב לאפשר הקדמה של התכנית.

למה סגר?

לפי דרייקפורד, מצבה של ויילס לא טוב. לפי הנתונים של ממשלת בריטניה, בשבוע שעבר הממוצע עמד על 364 מאושפזים ביום. ממוצע המאושפזים החדשים ליום עמד על 99.4. ממוצע המונשמים היומי עמד על 25. בגלל שהמספרים האלו לבדם לא אומרים כלום, והרי אנחנו בישראל דיברנו על 800 חולים קשים, כדאי להדגיש שגודל אוכלוסיית ויילס הוא כ-3.1 מיליון נפש. כלומר, אם ניכנס למספר המאושפזים לנפש, אנחנו מדברים על קרוב ל-12 מאושפזים לכל 100 אלף איש בוויילס בכל יום (בסך הכל, לא חדשים). מספר המקרים המאובחנים לנפש, לפי ה-BBC, הוא כמעט 130 לכל 100 אלף נפש נכון לשבוע שעבר (למרות שהזמנים של הנתונים הממשלתיים והנתונים של ה-BBC הם לא חופפים). גם אחוז הבדיקות החיוביות שם לא מעודד, עם כמעט 12%. מבחינת האשפוזים, סך המאושפזים עלה ב-70% מהשבוע שלפניו. באפריל המצב היה הרבה יותר גרוע, אבל החשש הוא שאם זה ימשיך ככה העומס לא יהיה נסבל.

לכן, הסביר דרייקפורד, יש צורך בסגר קצר והחלטי שימנע כניסה לסגר ארוך וקשה יותר בהמשך. כשהוא נשאל למה להכניס גם את החלקים של ויילס שמצבם טוב, הוא הסביר שהפער בין האזורים הירוקים לאזורים האדומים הולך ומצטמצם. התקווה שלו היא להגיע לחג המולד עם כמה שפחות הפרעות. אבל, כשנשאל על כך, הוא ענה שהוא לא יכול להבטיח שהדברים לא יחמירו שוב.

הכישלון

הרעיון בסגר הזה הוא לקנות זמן. לגייס עוד עובדים למערך האפידמיולוגי ולאפשר לאלו שכבר נמצאים שם להשלים את המסלולים שלהם בהתחקות אחר מסלולי ההדבקה השונים, להוסיף מיטות וכדומה. אבל, לזה בדיוק נועד הסגר הראשון. או במילים אחרות, הכניסה הזו לסגר שני היא כישלון אדיר של ממשלת ויילס. בהתאם, היו רבים שהתמרמרו על העניין. אמנם היו תושבים שגיבו את השר הראשון, אבל היו גם אחרים שלא. בנוסף, ראש האופוזיציה (שמרנים) פול דייוויס אמר שהוא לא משוכנע שזה הצעד הנכון. לדבריו, הממשלה לא סיפקה שום נתונים כדי לתמוך בצעד הדרסטי הזה. פלייד קמרי, לעומת זאת, הסכימה שהגיעה שעת החירום שמצדיקה סגר כללי נוסף. סליחה, מונע אש.

גם מחוץ לוויילס הדבר זכה לביקורת. שר ויילס בממשלה הבריטית, סיימון הארט, טען שרבים יאבדו את עבודתם בגלל החלטתו של דרייקפורד. הוא גם העביר ביקורת על כך שתכנית הסיוע נסמכה על יכולתם של עסקים להירשם לתכנית של ממשלת בריטניה, למרות שייקח שבוע מתחילת הסגר ועד תחילת התכנית. יש לציין שרישי סונאק כתב לדרייקפורד שמי שזקוק לדמי חל”ת יוכל ליהנות מהם בשבוע הזה, במהלכו תכנית החל”ת עודנה בתוקף.

הזווית הפוליטית

גם אם יוצאים מנקודת הנחה שההחלטה של דרייקפורד עבור ויילס הייתה עניינית בלבד, עדיין יש לה משמעויות פוליטיות ששווה להתייחס אליהן. הראשונה היא שבעוד קצת יותר מחצי שנה יש בחירות לפרלמנט הוולשי, או סנד’ קמרי אם תעדיפו. דרייקפורד למעשה בנקודת הזמן הזו צעק בפה מלא שהממשלה שלו כשלה בניצול הסגר הראשון כדי להימנע מסגר שני. חצי שנה היא הרבה מאוד זמן בפוליטיקה, אבל מצד שני לא מספיק זמן כדי שישכחו לו את זה לגמרי. מצד שני, ייתכן שהצעד דווקא עדיף לו מבחינה פוליטית. אם הוא צודק, ואכן הימנעות מסגר עכשיו פירושה סגר קשה וארוך יותר סמוך יותר לבחירות, אז האפשרות של סגר כעת היא הרע במיעוטו גם מבחינה אלקטורלית. איך שלא יהיה, הסגר הזה הולך לככב בקמפיין הבחירות של השמרנים.

שנית, המצב הפוליטי של ויילס הוא מעין תמונת מראה לפרלמנט הבריטי. אם בווסטמינסטר השמרנים בשלטון והלייבור באופוזיציה, בסנד’ קמרי המצב בדיוק הפוך (עם הסייג שדרייקפורד נאלץ לצרף לקואליציה שלו את הליברל-דמוקרטים וחבר פרלמנט עצמאי). כזכור, ראש מפלגת הלייבור קיר סטארמר מעוניין בסגר כללי של שבועיים-שלושה על אנגליה. ואת זה בדיוק מחיל על ויילס השר הראשון מהלייבור. או במילים אחרות, גם אם לא במודע, דרייקפורד מיישר קו עם ראש המפלגה שלו. סטארמר, כהרגלו, לא ממהר להגיב להחלטה של דרייקפורד. אבל זה ברור שאם הסגר הוולשי יוכיח את עצמו, סטארמר יוכל לקבל עוד חיזוק לטענה שלו שסגר נוסף דרוש כאן. המצבים לא בהכרח זהים, אבל כולם אוהבים להשוות.

אלו, כאמור, השלכות פוליטיות. אני רוצה להאמין שלמעט במקרי קיצון, מנהיגים לא מחליטים בנושאי חיים ומוות רק מתוך שיקול פוליטי צר. דרייקפורד כנראה לא נמצא במצב כל-כך קיצוני, וגם אם כן אז סגר בכל מקרה פוגע בו אלקטורלית. אבל המשמעויות הפוליטיות האלו נמצאות שם. אנחנו לא נרגיש אותן עכשיו וגם לא מחר, אבל בחודשים הקרובים בהחלט כן.