חדשות בקטנה: בוריס ג’ונסון הזהיר שאם ראש העיר של מנצ’סטר רבתי לא יסכים לכוננות בדרגה 3 בעיר, תהיה כפייה מלמעלה. בוויילס, לאחר שנואשו מממשלת בריטניה, הטילו איסור כניסה מאזורים מוכי קורונה לשטחיה. ג’ונסון גם הודיע רשמית על סיום השיחות עם האיחוד האירופי, והודיע שבריטניה תתכונן ליציאה ללא הסכם סחר. וחוסר היכולת של קיר סטארמר לנקוט עמדה לגבי חוקי ריגול במדינה הביאה למשבר במפלגתו | בתמונה: ראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם (צילום: מפלגת הלייבור)
התערבות מלמעלה
אנגליה נמצאת תחת תכנית כוננויות. פירוש הדבר הוא שכל אזור מקבל אחד משלושה מצבי כוננות לקורונה: בינוני, גבוה וגבוה מאוד. בכוננות גבוהה מאוד (דרגה 3), הממשלה מגיעה להסכמה עם הרשות המקומית על ההגבלות ועל הסיוע. מי שנכנסו כבר למצב הזה הן ליברפול רבתי ולנקשייר. אבל במנצ’סטר רבתי יש בעיה: ראש העיר אנדי ברנהם דורש חבילת סיוע גדולה יותר ממה שהממשלה מוכנה לתת, ועד שיקבל את מבוקשו העיר תישאר בכוננות גבוהה בלבד.
כעת, בוריס ג’ונסון מאיים שאם ברנהם לא יסכים להכניס את מנצ’סטר לכוננות גבוהה מאוד, הוא יצטרך “להתערב מלמעלה”. זאת, כדי “להגן על בתי החולים של מנצ’סטר” ועל אנשיה. מטעם ברנהם נמסר שהוא מוכן להמשיך במו”מ בכל רגע. אבל, שם חושבים שהצעדים שהממשלה מציעה לכוננות גבוהה מאוד הם לא בהכרח הנכונים, ורוצים לדון גם על אמצעים אחרים. זאת, בנוסף לנושא התמיכה הכלכלית. יותר מאוחר שר החוץ דומיניק ראב התייחס גם הוא לנושא וטען שברנהם צריך “לעשות את הדבר הנכון” עבור תושבי המטרופולין.
זו לא עמדה שנוחה לאף אחד. מצד אחד, אף אחד לא רוצה בתי חולים בקריסה ואנשים מתים. מצד שני, ברנהם רוצה שהעסקים שייאלצו לסגור והעובדים בהם יקבלו תמיכה מספקת, אחרת זו תהיה החלפה של בעיה אחת באחרת. הממשלה, מצדה, לא רוצה להיראות כמי שכופה דברים על הרשויות המקומיות. הנושא הזה גם כך רגיש בבריטניה, ואף אחד לא צריך מזה עוד. בעיקר כשבמאי יהיו בחירות לראשות העיר וצעדים מהסוג הזה עלולים להיראות לא טוב.
לא ברור איך זה ייגמר, אבל זה מראה דיי טוב את הבעיה בשיטת הכוננויות של ג’ונסון: אין קריטריונים ברורים. רמת הכוננות נקבעת בתיאום של הרשות המקומית והממשלה המרכזית. זאת, במקום להציב קריטריוני תחלואה ברורים למעבר מכוננות אחת לאחרת, ולספק תמיכה מספקת. כך, הדבר לא היה נראה כהתערבות בענייני הרשויות המקומיות וגם היה נותן תמונה ברורה יותר לגבי הצורך של כל רשות להיות ברמת הכוננות שלה.
חופשה בוויילס
כבר זמן מה שהשר הראשון של ויילס מארק דרייקפורד מבקש מבוריס ג’ונסון שיאסור על יציאה מאזורים אדומים באנגליה שלא לצרכים חיוניים. בזמן שבוויילס זה החוק, באנגליה זו המלצה לא מחייבת. לכן, דרייקפורד חושש שאנגלים מאזורים עם תחלואה גבוהה יגיעו לחופשה באזורים עם תחלואה נמוכה בוויילס. הוא כבר התריע מספר פעמים שאם ממשלת בריטניה לא תתקין תקנות שימנעו את זה, ויילס תתקין אותן. אמש (ו’) דרייקפורד עמד במילתו והוטל איסור כניסה לוויילס ממוקדי תחלואה מאנגליה וסקוטלנד.
בזמן שהשרה הראשונה של סקוטלנד ניקולה סטרג’ון גיבתה את דרייקפורד, שר ויילס בממשלת בריטניה סיימון הארט טען שההחלטה הזו יוצרת פילוג. אבל נראה שלפחות על בוריס ג’ונסון מנוף הלחץ של דרייקפורד בהחלט משפיע. ג’ונסון כתב לדרייקפורד שיבקש מהשר מייקל גוב לארגן שיחת ועידה בהשתתפות ג’ונסון וכל השרים הראשונים. זאת, כדי להחליט על מדיניות לרוחבה של הממלכה.
עד אז, איסור הכניסה יישאר שם. אמנם יש מי שטוענים שהוא לא אכיף, אבל הוא שם. מסמן עוד קרע קטן בין האומות שמרכיבות את הממלכה המאוחדת. דרייקפורד, בניגוד לסטרג’ון, הוא יוניוניסט דווקא, ולא מעוניין ביצירת קרע כזה. אבל, לדבריו, המצב בו הפער בין סוגי המגבלות החוקיות עלול לסכן את האזורים הירוקים בוויילס מחייב אמצעים נואשים. במיוחד אם האזהרות הקודמות שלו נפלו על אוזניים ערלות. כעת, נותר רק להמתין ולראות מה ייצא מהפגישה.
עוד לא סוף דבר
אתמול (ו’) ג’ונסון הודיע שבריטניה יוצאת מהמשא ומתן עם האיחוד האירופי על הסכם סחר. לדבריו, אחרי שבריטניה לא הצליחה להוציא מהאיחוד הסכם נוסח קנדה, ואחרי שהאיחוד לא “נשא ונתן ברצינות”, בריטניה תתכונן ליחסים נוסח אלו שיש לאוסטרליה עם האיחוד. “נוסח אוסטרליה”, יש לציין, הוא פשוט היופימיזם של ג’ונסון וחברי ממשלתו ליציאה ללא הסכם סחר. אין מה לדאוג לצפון אירלנד, היא לא תחזור להתפוצץ כיוון שהסכם היציאה מכסה את התחום (כל עוד, כמובן, בריטניה לא תפר אותו).
ג’ונסון מטעה באשר ליחסים של האיחוד גם עם קנדה וגם אוסטרליה. ג’ונסון מציג את הסחר בין האיחוד לקנדה כחופשי לחלוטין. בפועל, ישנם תחומים (כמו פיננסים, שחשובים מאוד לבריטניה) שלא מקבלים התייחסות בהסכם הסחר הקנדי-אירופי, וכמו כן על תחומים מסוימים יש מכסות. בנוסף, האיחוד האירופי מוכן להסדר הקיים עם קנדה בגלל שהיא רחוקה והסחר איתה יחסית מצומצם. לכן, קנדה לא ממש יכולה לתפוס יתרון לא הוגן על כלכלת אירופה. זה לא המצב עם בריטניה, שהרבה יותר קרובה ויש עמה הרבה יותר סחר. לגבי אוסטרליה, לזו אין הסכם סחר עם האיחוד, להוציא מעט הסכמי מסגרת שמאפשרים סחר מעט יותר חופשי. העניין הוא שגם שם הסחר הזה נעשה על-בסיס הסכמה הדדית בין הגורמים, ולא מדובר פשוט בסחר חופשי בלי שנחתם הסכם סחר.
באיחוד מעוניינים לחזור לשולחן המו”מ. נשיא המועצה האירופית שארל מישל אמר שהאיחוד מעוניין בהגעה להסכם סחר. ראש ממשלת הולנד מארק רוטה ניסה להזכיר שגם ג’ונסון מעוניין בהסכם. נשיא צרפת עמנואל מקרון פחות התרגש, ואמר שאם בריטניה רוצה גישה לשוק האירופי, עליה לכבד את חוקיו. “זו לא המשימה של 27 המדינות שבחרו להישאר באיחוד להשאיר את בוריס ג’ונסון מרוצה”.
כל זה לא אומר שיציאה ללא הסכם סחר היא בטוחה. עקרונית, בריטניה מוכנה להמשיך בשיחות אם האיחוד ישנה גישה. האיחוד, מצדו, רוצה להראות שפרישה היא עניין שנושא השלכות. לכן, אנחנו עכשיו נכנסים לתקופה של בליים גיים. אם לא יתקדם שום דבר, ב-1 בינואר מכסים כבר יוטלו.
פיקוח בלייבור
כתבתי הרבה על מרידות בקרב השמרנים, אבל יש גם מרידה בתוך הלייבור. הסיפור הוא כזה: הממשלה מתכוונת להציע חוק שזכה לכינוי “ספייקופס”, שיגן על מרגלים שיעברו על החוק בזמן שהם עובדים תחת זהות בדויה. מדובר בהצעת חוק שנויה במחלוקת, שרבים בלייבור מתנגדים לה. הסיבה היא שיש חשש לא בלתי מוצדק שהממשלה תשתמש בזה כדי לעבור על החוקים תוך מתן חסינות למי שעוברים עליהם. אבל, ראש הלייבור קיר סטארמר לא מצטיין בנקיטת עמדה. כדי לא להיראות כמו ג’רמי קורבין בנושאי הביטחון הלאומי, הוא החליט שהלייבור פשוט תיעדר מההצבעה.
בלייבור החליטו לא לשתוק על זה. יותר מ-30 חברי מפלגה פעלו נגד המשמעת הסיעתית והצביעו נגד החוק למרות הכל. בין המורדים, ג’רמי קורבין, שלבטח התגעגע למרוד במצליפי המפלגה. אבל אם אצל השמרנים המרידות לרוב מתמצות בבקבנצ’רס – יהיו בכירים ככל שיהיו – בלייבור העניין הגיע לספסלים הקדמיים. שישה חברים בממשלת הצללים פרשו ממנה. ואלו שמות: נאב מישרה, קים ג’ונסון, מארי פוי ורייצ’ל הופקינס – כולם מזכירים פרלמנטריים פרטיים של שרי צללים וגם חברי קבוצת הקמפיין הסוציאליסטי. דן קרדן, המזכיר הפיננסי (שר זוטר) במשרד האוצר של ממשלת הצללים. מרגרט גרינווד, שרת הצללים לבתי הספר במשרד החינוך. כל אלו פרשו.
אז לא מדובר בבכירים שפרשו כמו במקרה של הפרישות ההמוניות שקורבין חווה מממשלת הצללים שלו. ועדיין, זה ממש לא סימן טוב עבור סטארמר. הוא קיבל איתות שעם כל הכבוד לרצון שלו לקחת את המפלגה למרכז כדי לנצח בבחירות הכלליות הבאות, יש גבול. לא יכול להיות שהליברל-דמוקרטים, שממוקמים ימינה מהלייבור, מסוגלים להצביע נגד הצעת חוק כזו, בזמן שהלייבור בורחת מההצבעה. זה גם סימן עבור סטארמר, שזו לא פעם ראשונה שהוא מחליט שמפלגתו תיעדר מההצבעה, שהוא לא יכול להמשיך באסטרטגיה הזו. הוא יצטרך, במוקדם או במאוחר, לנקוט עמדה. אחת אמיתית.
