מסיימים את השנה העברית עם עדכון ברקזיט אחרון (בתקווה) לתקופה הקרובה. אחרי שהמרד במפלגה השמרנית נגד חוק השוק הפנימי סירב לדעוך, בוריס ג’ונסון הצליח להגות פשרה. כעת, החוק יאפשר לממשלה לעקוף את הסכם היציאה מהאיחוד האירופי רק באישור הפרלמנט. את המורדים השמרנים בבית הנבחרים זה ריצה, אבל השאר פחות מסופקים. בבית הלורדים הזהירו שהם הולכים להקשות על החקיקה. הלייבור טענה שהפשרה הופכת את הצעת החוק לגרועה אף יותר, עקב הקושי לאתגר אותה משפטית. וגם בחו”ל הדברים לא משתפרים. בארצות הברית, ג’ו ביידן הצטרף לאזהרה של המפלגה הדמוקרטית מפני פגיעה בהסכם יום שישי הטוב. מאמצי השכנוע של שר החוץ דומיניק ראב, שביקר בוושינגטון, לא עלו יפה. ולפי השמועות, צרפת דוחקת באיחוד האירופי לפתוח בהליכים משפטיים נגד בריטניה וכמו כן ישנו חשש שהיא תקשה על העברת סחורות מבריטניה. האזהרות מחו”ל הגיעו עוד לפני הפשרה, אבל לא נראה שהפשרה מרגיעה אותם. עכשיו, נותר לראות מה יקרה בבית הלורדים | בתמונה: בוב ניל, ממובילי הפשרה מטעם השמרנים המורדים (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

שני דברים עיקריים מעסיקים את הפוליטיקה הבריטית כרגע: קורונה וברקזיט. הפוסט של מחר – בהנחה שלא יצוץ משהו חשוב – יעסוק בקורונה, והפוסט הנוכחי בברקזיט. זאת, בתקווה שאחרי זה יהיה אפשרי במשך תקופה להתייחס לנושאים שאינם ברקזיט. אבל עד אז, שוב עיסוקנו בחוק השוק הפנימי, שבנוסחו המקורי מקנה לממשלה סמכות להפר את החוק הבינלאומי, ועבר בהצבעה הראשונה בפרלמנט. הדבר הביא ללא מעט ביקורת הן בבריטניה והן מחוצה לה, כולל איומים על חתימת הסכמי סחר עתידיים. וגרוע יותר מכל עבור בוריס ג’ונסון: גם במפלגה שלו החלה מרידה נגד החקיקה, בטענה שהיא מנוגדת לרעיון שלטון החוק ויפגע במוניטין של בריטניה כמדינה שעומדת בהסכמים עליהם היא חתומה.

אבל שלשום (ד’) התחוללה תפנית בעלילה. ג’ונסון הגיע עם המורדים השמרנים לפשרה. אופי הפשרה הוא כזה: הצעת החוק המקורית נתנה את הסמכויות ששימוש בהן יפר את החוק הבינלאומי ואת הסכם היציאה מהאיחוד האירופי לשרי ממשלה ספציפיים. למשל, שר צפון אירלנד. כעת, בהצעה המתוקנת, הפרלמנט יצטרך לאשר את השימוש בסמכויות האלו. כך, לג’ונסון לכאורה יש עדיין את מנוף הלחץ הזה במשא ומתן מול האיחוד האירופי, אבל הוא לא יכול להשתמש בו בנקישת אצבע. קצת קשה לדעת אם זו עוד פניית פרסה של ג’ונסון, שהפך את הזיגזג למדיניות, או שהוא חזה את ההתנגדות מראש ולכן הכניס עז.

בכל מקרה, הפשרה הזו היא, כמובן, ישרא-בלוף (או בריטן-בלוף, אם תעדיפו). נכון שזה יקשה על הממשלה על להפר את החוזים שהיא חתומה עליהם או את החוק הבינלאומי, אבל הוא עדיין מאפשר את זה. אם לתת דוגמה מעט דמגוגית אבל שמעבירה נקודה, זה קצת כמו לנסוע נגד הנתיב כי ביקשתם רשות מההורים. בנוסף, במשטרים פרלמנטריים כמעט תמיד יש לממשלה רוב בפרלמנט. יהיה צורך בחתיכת מרד כדי לא לאפשר את השימוש בסמכויות. אז, שלא במפתיע, הרבה מאוד לא ממש מרוצים מהפשרה הזו.

במפלגה השמרנית

נתחיל עם המתנגדים מבית. מי שהגיע לפשרה עם הממשלה היה בוב ניל, יו”ר ועדת המשפט של הפרלמנט. אז כנראה שהוא היה בסדר עם זה. גם הרבה בכירים שמרנים אמרו שבכוונתם להצביע בעד התיקון הזה לחוק. אבל זה ממש לא כולם. בלט מעל כולם מייקל הווארד, לשעבר ראש המפלגה השמרנית וכיום חבר בבית הלורדים. הוא אמר שהתיקון הזה “לא מספיק”, מהסיבה שהראיתי קודם. הוא הזהיר שאפילו עם התיקון, הוא לא צופה להצעת החוק חיים קלים בבית הלורדים. עכשיו, מייקל הווארד הוא הארד-ברקזיטר, וקשה להאשים אותו בזה שהוא מתנגד לחוק בגלל התנגדותו לברקזיט (טענה מטופשת בפני עצמה, אבל נניח לזה כרגע). בהקשר הזה, מעניין לציין שגם ויליאם הייג, עוד ראש מפלגה לשעבר שעבר לבית הלורדים, הראה התנגדות טרם נמצאה הפשרה. והייג כל-כך אירוסקפטי, שהוא גרם ב-1999 לפיצול במפלגה השמרנית לטובת הקמת המפלגה השמרנית הפרו-אירופית.

מייקל הווארד
ממשיך להתנגד. מייקל הווארד (צילום: כריס מקאנדרו)

בנוסף, בכל הנוגע למפלגה השמרנית, הפשרה הזו ככל הנראה הגיעה באיחור של כמה שעות. זאת, מפני שמוקדם יותר באותו יום בו הוצגה הפשרה, הלורד ריצ’רד קין התפטר מתפקידו הממשלתי כיועמ”ש לענייני סקוטלנד (לא תרגום מילולי מדויק, אבל מעביר את מהות התפקיד). במכתב ההתפטרות שלו הוא הסביר שהוא לא מסוגל להגן על הצעת החוק הזו מבלי להתנגד למדיניות הממשלה. לכן, ראוי שיתפטר. ייתכן שלו היה מחכה כמה שעות, היה מסוגל לבלוע את הצפרדע הזו. אבל לא בטוח שהוא היה רוצה.

הסיבה שהקיר הבאמת יצוק של ההתנגדות להצעה (מתוך המפלגה) מגיע מבית הלורדים ולא מבית הנבחרים הוא נושא ההיבחרות. לורד, מרגע שקיבל את התואר, מכהן בבית הלורדים עד למותו או עד שנמאס לו. מה שבא קודם. זה אומר שהמפלגה יכולה להעניש מורדים מתוכם בהשעיה מהמפלגה, אבל זה לא ירגש אותם. הם זקוקים למנגנון המפלגתי הרבה פחות מחבריהם שצריכים להילחם על מקומם כל כמה שנים. מה גם שיש יותר לורדים באופוזיציה מאשר לורדים שמרנים. לכן, בסוף ג’ונסון ייאלץ לרצות גם אותם.

באופוזיציה

גם לאופוזיציה, כמובן, היה מה להגיד בנושא. בלייבור טענו שהפשרה הופכת את הצעת החוק לגרועה יותר. זאת, משום שהפשרה עשויה להקשות על הצבת אתגר משפטי לשימוש בסמכויות הבעייתיות. הדבר נובע מכך שבית המשפט העליון בבריטניה, בניגוד לישראל, לא נוטה להתעסק בתוכן כמו בפרוצדורה. קביעתה של פרוצדורה שנותנת את הכוח לפרלמנט, שבית המשפט כבר קבע בעבר שלו הסמכות הריבונית, עשויה להקשות לאתגר את החוק בבית. במקום זאת, המאתגרים יצטרכו לפנות לבתי משפט בינלאומיים, סאגה מייגעת בהרבה. שר העסקים והאנרגיה בממשלת הצללים אד מיליבנד, שבתחילת השבוע הוביל את תגובת האופוזיציה לחוק, הבטיח שהלייבור תמשיך להתנגד להצעת החוק. הוא שוב הזכיר שההסכם שממשלת ג’ונסון מבקשת את הכוח להפר הוא הסכם שהשמרנים רצו עליו בבחירות האחרונות.

עוד חבר לייבור שניסה להקשות היה יו”ר ועדת הברקזיט הילארי בן. שלשום, בן קיבל הזדמנות לתשאל את ג’ונסון, כחלק מהתכנסות של ועדת השת”פ (Liaison Committee, אם יש לכם תרגום יותר טוב אשמח לשמוע). ועדת השת”פ מורכבת למעשה מיושבי הראש של כל הוועדות הפרלמנטריות הקבועות. נהוג שראש הממשלה לפחות פעם אחת בשנה משיב לשאלות הוועדה. שלשום, לפני שהוצגה הפשרה, הוועדה התכנסה בדיוק לצורך זה. בן השתמש בשאלותיו כדי להבין לעומק את הצורך בסעיפים הבעייתיים בחוק השוק הפנימי, כשיש סעיף בפרוטוקול צפון אירלנד שאמור לספק הגנות מפני תרחישים מהם החוק אמור להגן. ג’ונסון השיב שהוא לא חושב שהסעיף המדובר יספיק במקרה של “התנהגות קיצונית” מצד האיחוד האירופי. בן הקשה: למה בעצם? האם זה כי הסעיף שג’ונסון נשא ונתן עליו מחורר, או שהוא חושב שהוא יפסיד בעתירה במסגרת הסעיף? ג’ונסון, אחרי התפתלויות, הסביר שהסעיף נכתב מתוך הנחה שהאיחוד יישא וייתן בטוהר לב, דבר שהוא כבר לא לחלוטין משוכנע שקורה.

הילארי בן
תהה על טיב ההסכם. הילארי בן (צילום: Chatham House)

בחו”ל

כאמור, גם בחו”ל היו מי שעשו את החיים קשים.

בצד השני של האוקיינוס

מעברו השני של האוקיינוס האטלנטי, בארצות הברית, המפלגה הדמוקרטית המשיכה להקשות עוד לפני שהוצגה הפשרה. זוכרים את האזהרה של יו”ר בית הנבחרים ננסי פלוסי שאם הסכם יום שישי הטוב ייפגע, אפשר לשכוח מהסכם סחר בין שתי המדינות? אז המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג’ו ביידן הצטרף גם הוא לאזהרה. בכך, הוא למעשה הפך את האזהרה הזו להבטחת בחירות להגן על הסכם יום שישי הטוב (לא בטוח שהיא שווה אלקטורלית, אבל שייהנה). הדבר הגיע בעקבות הודעה של ועדת החוץ של הקונגרס יום קודם לכן, לפיה יו”ר הוועדה אליוט אנגל הוביל מאמץ דו-מפלגתי בדמות מכתב שנשלח לבוריס ג’ונסון עם אזהרה דומה. ההודעות האלו, יש לציין, הגיעו לפני שנודעה הפשרה. אבל גם ביידן וגם ועדת החוץ לא ממש טרחו להתייחס לפשרה הזו. גם אין סיבה שיתייחסו אליה: מדובר בפשרה פנימית של ג’ונסון כדי להרגיע את חברי מפלגתו שלו. מבחוץ זה פשוט נראה לכולם שעסקים כרגיל.

התסיסה בקרב הדמוקרטים הייתה נושא לכאב ראש עבור שר החוץ דומיניק ראב בביקורו בארצות הברית. ראב ניסה לשכנע את הפוליטיקאים האמריקאים שאין להם מה לחשוש. לא ברור שהוא הצליח, כי פלוסי חזרה על האזהרה שלה לאחר הפגישה עם ראב. במסיבת עיתונאים משותפת עם מזכיר המדינה מייק פומפאו, ראב טען שזה בכלל האיחוד האירופי שמאיים על הסכם יום שישי הטוב, והאשים את האיחוד ב”פוליטיזציה” של העניין. בפועל, ההסכם אליו הגיעו עם האיחוד מגן על הסדרי השלום בצפון אירלנד. זה נכון גם אם לא יהיה הסכם סחר. פומפאו אמר שהוא “בוטח” בבריטניה שתעשה את הדבר הנכון.

דומיניק ראב מייק פומפאו
נאלץ לפתוח במסע שכנועים. דומיניק ראב עם מייק פומפאו (צילום: מחלקת המדינה של ארצות הברית)

בבריטניה, גם ה-DUP הגיבו לאזהרות מהדמוקרטים. ג’פרי דונלדסון, ראש המפלגה בווסטמינסטר, טען שהרטוריקה של הדמוקרטים נהייתה “מגוחכת”. הוא הזהיר שהסכם היציאה עשוי להביא לגבול פנימי בין צפון אירלנד לאי הבריטי, מה שגם יפגע בהסכם יום שישי הטוב. הוא תהה אם לדמוקרטים אכפת מהסכם יום שישי הטוב כמו שאכפת להם מקולות האירים.

בצד השני של התעלה

אבל כמובן, גם באירופה, הדבר הביא לזעם רב. את המתקפה הפעם מובילה צרפת. לפי הגארדיאן, צרפת מנסה לדחוף את האיחוד האירופי לפתוח בהליכים משפטיים נגד בריטניה. כמו כן, עלה חשש שאם בריטניה תתחכם יותר מדי, הנשיא עמנואל מקרון עשוי לקבוע שהסחורות מבריטניה ייבדקו במכס בשיטה הישנה והאיטית במקום על בסיס מודיעין. צרפת, יש לזכור, היא הגשר היבשתי (אוקיי, תת-ימי) של בריטניה לאירופה הקונטיננטלית, וככזו מחזיקה בכוח רב אם מקרון יאמין שבריטניה לא מתנהגת יפה. אבל, אחד החברים הזוטרים בממשלה הצרפתית הביע תקווה שכל הסיפור הבריטי הוא בגדר טקטיקת מו”מ ולא מעבר.

גם הפגנת הכוח הצרפתית הגיעה עוד לפני מציאה הפשרה, אבל כאמור, היא לא מעניינת עבור מי שאינו שמרני. מה שרואים בחוץ זה ממשלה שנותנת לעצמה את הסמכות להפר את ההסכמים שהיא עצמה קידמה וחתמה עליהם. בהתאם, אין עדכון של ממש בעמדה הצרפתית או בעמדה של האיחוד האירופי. לכן, למרות שיש לפשרה חשיבות לענייני הפנים, אין לה חשיבות כמעט בכל מה שנוגע ליחסי חוץ.

עמנואל מקרון
לפי השמועות, שוקל להגביר את הלחץ על בריטניה. עמנואל מקרון (צילום: רמי ז’ואן)

מה הלאה?

האתגר הבא של ג’ונסון הוא בית הלורדים. זאת, מאחר שהפשרה הפנימית שהשיג כנראה תאפשר לחוק לעבור את שלב הוועדה בלי יותר מדי קשיים. הלורדים הם סיפור אחר לחלוטין, ותיקונים רבים לחוק מצדם ממש לא יהיו בגדר הפתעה. זו כמובן תהיה מבוכה ענקית עבור ג’ונסון. ולא מדובר בדבר תקדימי, וראשי ממשלה קודמים גם סבלו ממבוכות כאלו. הלורדים לא נוהגים להפיל הצעות חוק שהובטחו במפורש במצע מפלגת השלטון, אבל הם בהחלט מרשים לעצמם לתקן. מה גם, שבשום מקום במצע השמרני לא צוינה הבטחה לאפשר לממשלה להפר את ההסכם שהיא קידמה ממש באותו המצע.

יהיה כיף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.