ממשלת בריטניה בייבוא אישי מאוסטרליה: ראש הממשלה לשעבר טוני אבוט, כמינוי ליועץ לממשלה בתחומי הסחר הבינלאומי. הסיבה הרשמית לייבוא הלא שגרתי הזה היא מומחיותו בתחום הסחר. אבל האופוזיציה זועמת על המינוי של אבוט, שידוע בהתבטאויותיו ההומופוביות, המיזוגיניות והאנטי-סביבתיות. כמו כן, טוענים רבים, ההישגים שלו בתחום סחר החוץ הם כלל לא שלו. הממשלה מבחינתה התעקשה ומינתה את אבוט באופן רשמי. השאלה היא מדוע ההתעקשות למנות אדם כל-כך שנוי במחלוקת. התשובה היא שזה פשוט עוד נדבך באופן בו בוריס ג’ונסון ממנה ומפטר אנשים | צילום: Nick-D, ויקיפדיה
“אוסטרליה” ו”סחר” היו שתי מילים שעלו בימים האחרונים דיי הרבה בתקשורת הבריטית, ולא בגלל שנחתם עם ארץ הקנגורו הסכם סחר חופשי. הסיבה היא מינויו של טוני אבוט, ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר, ליועץ לממשלת בריטניה בנושאי סחר. הצעד לא עבר בלי ביקורת על הממשלה מצד האופוזיציה. הסיבות לכך עברו בין האישיות ודעותיו הבעייתיות משהו של אבוט להבנתו בסחר. אבל הממשלה התעקשה, ואבוט מונה.
פרופיל: מי זה טוני אבוט?
לפני שאתחיל, אציין שהבנתי בפוליטיקה האוסטרלית היא שטחית יחסית. לכן, נעזרתי באנדרו וונבלס, עורך דין אוסטרלי שמתעסק במסחר יותר משלושים שנה, כדי לכסות על חלק מהדברים בהם איני מתמצא.
טוני אבוט נבחר לפרלמנט האוסטרלי לראשונה ב-1993 מטעם המפלגה הליברלית. הוא החזיק בתפקידים ממשלתיים שונים, כמו שר התעסוקה, שר הבריאות ועוד. ב-2009, כשהמפלגה הליברלית – יחד עם חברתה הקבועה לקואליציה המפלגה הלאומית – ישבה באופוזיציה, אבוט נבחר לכהן כראש המפלגה הליברלית. כראש מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, הוא נהיה גם לראש האופוזיציה. בבחירות 2013, הקואליציה הליברלית-לאומית הצליחה להדיח מהשלטון את מפלגת הלייבור האוסטרלית, ואבוט נהיה לראש הממשלה. הוא החזיק בתפקיד עד 2015, אז הודח מראשות המפלגה על-ידי שר התקשורת מלקולם טרנבול. אבוט המשיך לכהן בבית הנבחרים האוסטרלי עד 2019, אז הפסיד בבחירות הפדרליות את המושב שלו.
הקואליציה הליברלית-לאומית היא מה שמזוהה ככוח הימני של הפוליטיקה האוסטרלית. לפי וונבלס, שלא במפתיע, אבוט הוא שמרן למדיי וגם קתולי אדוק (עד כדי כך, שאפילו הגן על קרדינל שהואשם בניצול ילדים). הוא הצביע בעקביות נגד הקלות על הפלות וזכויות להט”ב, וקרא לפיקוח קשוח יותר על הגבולות וכראש ממשלה גם הקשיח את היחס לפליטים. בנוסף לכך, הוא גם מכחיש אקלים ופעל בהתאם. מבחינת התאמה למפלגה הליברלית ניתן למנות את תמיכתו בהורדת מסים ובממשלה קטנה.
טוני אבוט מחזיק באמתחתו גם לא מעט אמירות שנויות במחלוקת. הוא אמר ש”פחם טוב לאנושות”. כראש האופוזיציה הוא השתמש בכינויים מיזוגיניים כלפי ראשת הממשלה ג’וליה גילארד. הוא טען שהוא חש “מאוים” מהומוסקסואליות ובהתאם גם התנגד לנישואים חד-מיניים.
השמועות
השמועות אמרו שממשלת בריטניה החליטה שאבוט הוא האיש המתאים לייעץ לה בתחומי סחר. אבוט גם נשאל על כך בוועדת החוץ של הפרלמנט הבריטי. יש לו לכאורה רקע בתחום הסכמי הסחר: במהלך כהונתו הקצרה נחתמו הסכמי סחר משמעותיים בין אוסטרליה לסין, יפן וקוריאה הדרומית. אבל, לאוסטרליה אין הסכם סחר עם האיחוד האירופי. וגם, אוסטרליה הרבה יותר רחוקה מיבשת אירופה מאשר האי הבריטי. כלומר, לא לגמרי ברור מה הופך את אבוט לכזה נכס בתחום הסחר מבחינתה של בריטניה. אחת ההנחות היא שהדבר נובע מחברות שנרקמה בין אבוט לבוריס ג’ונסון בזמן שהאחרון שימש כשר החוץ של בריטניה.
דבר האופוזיציה
רבים בבריטניה לא השתגעו על המינוי. ההתנגדות נבעה משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא דעותיו הלהט”בופוביות והמיזוגיניות של אבוט. אמילי ת’ורנברי, שרת הסחר הבינלאומי בממשלת הצללים, תיארה אותו כ”מיזוגן סוגד לטראמפ”. לדבריה, מדהים בכלל שבוריס ג’ונסון החליט שזה האדם המתאים לייצג את הממלכה המאוחדת מול מדינות אחרות. קרוליין נוקס, חברת פרלמנט שמרנית שמכהנת כיו”ר ועדת הנשים והשוויון, אמרה: “אני לא בטוחה שאני יכולה למצוא את המילים לתאר כמה איום אני חושבת שזה”. נוקס גם ביקרה את הרעיון ששרת המסחר הבינלאומי ליז טראס תצטרך לחלוק את התפקיד שלה עם מיזוגן שהביאו במיוחד ממדינה אחרת. ניקולה סטרג’ון אמרה שמסחר משקף באופן מסוים גם ערכים של מדינה, ושערכיו של אבוט הם לא הערכים שבריטניה רוצה לייחס לעצמה.
הסיבה השנייה היא שלא ממש משוכנעים שהוא כזה מתאים לתחום הסחר. אמת, בתקופתו נחתמו שלושה הסכמי סחר. ועדיין, רבים לא משוכנעים. אמילי ת’ורנברי טענה שאבוט אחראי להתרסקות תעשיית הרכב האוסטרלית לאחר שקיצץ בתמיכה הממשלתית. לדבריה, להסכם הסחר עם האיחוד האירופי יהיו השפעות על תעשיית הרכב הבריטית, ולכן לתת לאבוט להיות איכשהו אחראי ולו באופן עקיף על גורלה תהיה טעות קשה. בעניין המומחיות, היו גם אוסטרלים שהרימו גבה. טים וארד, לשעבר נושא ונותן מטעם ממשלת אוסטרליה, כתב מאמר לטלגרף. וארד תקף את הרעיון לפיו טוני אבוט הוא “מומחה סחר”. לדבריו, הסכמי הסחר עליהם אבוט חתם היו בהליכי מו”מ כמה שנים לפני שזה נכנס לתפקידו. אבוט, כך וארד, לא שיחק שום תפקיד משמעותי בסיום המו”מ עם אחת המדינות האלו. כמו כן, אבוט מעולם לא החזיק בתפקיד שר המסחר.
לפי אנדרו וונבלס, הסכמי הסחר אליהם הגיע אבוט מיוחסים בעיקר לשר המסחר שלו אנדרו רוב, ופחות לאבוט עצמו. כמו כן, בעוד שלאבוט אין קשר מיוחד לסין, לראש הממשלה שלפניו קווין ראד (לייבור), כדובר סינית, דווקא כן היה קשר כזה. כישורי מסחר מיוחדים, הוא אומר, אין לאבוט. הדבר הזה, לדבריו, הופך את המינוי הזה ללא ברור.
תגובת הממשלה
הממשלה, כמובן, הגיבה לביקורת. לא שהתקשורת ממש השאירה לה בררה. ככל הנראה התגובה הזכירה ביותר היא זו של שר הבריאות מאט הנקוק. הוא התראיין לרשת סקיי ניוז, ולאחר שנשאל על תחומי האחריות שלו, הוא נשאל גם על המינוי של מיזוגן הומופוב כמו אבוט לתפקיד בכיר כזה. הנקוק ניסה לענות שמה שעניין את הממשלה זה יכולותיו המקצועיות. במקום זה, התקבלו שתי דקות של תאונת רכבת שלא ניתן להתיק ממנה את המבט. הנקוק ניסה להתפתל ולהצטדק, וזה יצא בעיקר מכמיר לב.
אבל היו גם כאלו שהגיבו בהצלחה גדולה יותר. ליז טראס תקפה את הלייבור בוואטאבאוטיזם מרשים. לדבריה, זה צבוע מצד מפלגה שמעולם לא בחרה אישה לראשות המפלגה להטיף על מיזוגיניה. כמו כן, היא אמרה שבשמאל תמיד מגלים חוסר סובלנות למי שחושב אחרת מהם ותמיד יגנו על החברים שלהם. שזה בגדול מה שהיא עושה עם התגובה הזו.
בוריס ג’ונסון עצמו הסביר את המינוי למרות העמדות הבעייתיות של אבוט בכך שאמנם הוא לא מסכים עמן, אבל הוא “לא יכול להסכים עם כולם בכל הנושאים”. הוא גם הזכיר שבסופו של דבר אוסטרליה היא מדינה דמוקרטית וליברלית, שאבוט שימש כראש הממשלה שלה. אני חושב שבשלב זה חשוב לציין שיכול להיות שעמדותיו בנושאי להט”ב או נשים לא ישפיעו על שיקול דעתו בנושאי סחר (וגם זה נתון לוויכוח), אבל עמדותיו בנושאי סביבה בהחלט כן. כשיותר ויותר מכירים בכך שצריכים לחשוב על כלכלה סביבתית, מינויו של מכחיש אקלים לתפקיד כזה תחת ממשלה שלפחות כלפי חוץ מעוניינת להילחם במשבר האקלים, הוא לכל הפחות בעייתי.
המינוי
כל השיח הזה התקיים כשהמינוי עוד לא היה רשמי. אבל אמש (ו’) הכריזה ממשלת בריטניה על מינויו של טוני אבוט באופן רשמי. המינוי גם הזים את השמועות שאבוט יהיה בעל סמכויות ביצועיות של ממש או ייקח חלק בשיחות מול האיחוד האירופי. בסופו של דבר, הוא יהיה אחד מתוך כמה שייעצו לליז טראס, והוא לא ישתתף בשום שיחות סחר בעצמו. זה אמנם מוריד מהכוח שלו, אבל רבים באופוזיציה עדיין לא נרגעו.
טוני אבוט צייץ בטוויטר בתגובה למינוי שהוא גאה לקחת חלק ביציאה של בריטניה לעידן הפוסט-ברקזיט. הוא כתב שהוא שמח לרתום את כישוריו בתחום הסחר לאחר שהצליח להביא להסכמים עם שלוש מדינות במזרח אסיה. לדבריו, בתקופה כזו העולם זקוק לדחיפה כלכלית, שהסכם סחר טוב עשוי לתת.
Statement on appointment as adviser to UK Board of Trade. pic.twitter.com/Xw08RDmmAf
— Tony Abbott (@HonTonyAbbott) September 4, 2020
מבט מאוסטרליה
לא רק בבריטניה המינוי של טוני אבוט הגיע לחדשות, אלא גם באוסטרליה. לפי וונבלס, הרקע של אבוט הביא לכך שגם באוסטרליה רבים הרימו גבה על המינוי. חלק משועשעים מהעניין, שנראה כמו דרך מצוינת עבור אוסטרליה להיפטר מראש הממשלה לשעבר שזכור בעיקר הודות לעמדותיו שתקועות הרחק בעבר. לפי ניר עינון, המתגורר גם הוא באוסטרליה, הרעיון שאבוט עשוי לסייע בשיחות הסחר בין בריטניה לאוסטרליה בזמן שהוא כראש ממשלת אוסטרליה לשעבר יקדם את האינטרסים של בריטניה נתפש כמעשה מגוחך. (תגובתו של עינון נוספה ב-6.9.20)
גם הפוליטיקאים האוסטרלים הגיבו. ראש הממשלה סקוט מוריסון, ממפלגתו של אבוט, אמר שהוא יהיה “מינוי טוב”. מדליין קינג, דוברת האופוזיציה לענייני מסחר, הביעה תקווה שאבוט לא ייקח חלק בשיחות הסחר בין בריטניה לאוסטרליה. מחוץ לפרלמנט, ראשת הממשלה לשעבר ג’וליה גילארד, שתקפה בעבר את אבוט על המיזוגיניה שלו בנאום בפרלמנט, אמרה לסקיי ניוז שהיא עדיין עומדת מאחורי כל מילה שאמרה עליו. עם זאת, היא שמרה על דיפלומטיות וסירבה להעביר ביקורת על המינוי של ממשלת בריטניה מאחר שהיא לא אזרחית בריטית.
למה ההתעקשות?
נשאלת השאלה: למה הממשלה התעקשה על המינוי הזה? שום דבר לא נראה נכון במינוי הזה. אבוט לא מומחה כזה גדול לסחר כפי שעושים ממנו. העמדות שלו בלתי נסבלות. והוא אזרח של מדינה זרה, בזמן שיש אנשים – יו”ר ועדת החוץ טום טוגנדהאט, למשל – שהיו מעדיפים שאזרחי בריטניה יקבלו תפקידים כאלה. אז איזו טובה יוצאת לממשלה להתעקש על המינוי השנוי במחלוקת הזה? לא היה עדיף לוותר?
טום ריינר מסקיי ניוז הציע סיבה לא רעה: בוריס ג’ונסון לא יכול להרשות לעצמו עוד פניית פרסה. ג’ונסון עשה 12 פניות פרסה ב-15 שבועות. זה כבר מתחיל לעלות לו בכוח הפוליטי הן בקרב האלקטורט והן בתוך המפלגה השמרנית. אם הוא ישנה את דעתו גם בעניין הזה הוא כבר ייראה כמו בדיחה של ממש, והוא ממש לא מעוניין בזה. עוד הצעה של ריינר היא שהמינוי של אבוט יאפשר לג’ונסון לצבור נקודות בקרב הארד-ברקזיטרים תומכי נייג’ל פרג’, עקב הקו הנוקשה יחסית שאבוט הביע בנושא.
אבל יש עניין נוסף: ג’ונסון ממנה לפי קריטריונים אחרים. לדוגמה, שר החינוך גווין ויליאמסון, אדם ששוויו האלקטורלי לא מורגש במיוחד ושהביך את הממשלה. הוא מחזיק במשרתו למרות סאגת ציוני הבגרויות, בזמן שראש ממשלה אחר היה נפטר ממנו ולו בשביל המצביעים. לעומת זאת, סאג’יד ג’אוויד נאלץ להתפטר ממשרתו כשר האוצר כיוון שסירב לפטר את יועציו ולהחליפם ביועצים מטעם דאונינג 10. במילים אחרות, ג’ונסון לא מפטר או משאיר על בסיס מה שנכון מקצועית או אפילו אלקטורלית. הוא רוצה אנשים שהוא יוכל לסמוך עליהם כי הם יעשו את מה שהוא רוצה. לכן הוא דואג להיפטר מפקידים בכירים שמפריעים לו, ודואג לשים את אנשי שלומו במקום. לו ולאבוט מיוחסת חברות של ממש. אין ספק שעבור ג’ונסון אבוט בצוות הזה הוא נכס, אבל לא מהסיבות שאנחנו חושבים.