על הכוונת של ממשלת בריטניה השבוע: השמנת יתר. הממשלה הכריזה מלחמה על ההשמנה באנגליה, שלפי הערכות עולה ל-NHS כשישה מיליארד ליש”ט כל שנה. בתכנית: מגבלות על פרסום, שיווק ומכירת מוצרים העשירים בשומן, נתרן וסוכר, הוספת מספר הקלוריות לתפריטי המסעדות, וקמפיין מודעות. המבקרים מימין טוענים שבוריס ג’ונסון מאמץ מודל של מדינת בייביסיטר. המבקרים משמאל טוענים שבטווח הארוך ג’ונסון לא הציג תכנית שתסייע לבעיית ההשמנה בקרב השכבות החלשות. ג’ונסון מסביר שהוא החליט לנקוט בצעד הזה לאחר שמשקלו העודף שלו הקשה עליו להתמודד עם הקורונה בה נדבק, עד שהגיע לטיפול נמרץ. אבל מה שלא תהיה הסיבה, כדאי לזכור שג’ונסון הוא לא ראש הממשלה השמרן הראשון שמציג תכנית להתמודד עם השמנה | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
עוד נגיע לטיפול בסערה האחרונה סביב האנטישמיות בלייבור ובחשש מגל שני של קורונה באירופה. אבל היום, לפרויקט הדגל של ממשלת בריטניה בשבוע האחרונה. אם לסכם את זה במשפט אחד, בוריס ג’ונסון הכריז מלחמה בהשמנת היתר. מי שעקבו אחרי הפרסומים של דאונינג 10 ראו כי השמנת יתר הייתה בעיה בה החליטה הממשלה להתמקד ביתר שאת. זה אמנם נראה קצת מיותר בימים בהם נלחמים במגיפה, אבל בהתחשב בכך שארגון הבריאות העולמי הזהיר שאחת ההשפעות של הסגרים תהיה עלייה במשקל מדובר במטרה ראויה. אם נוסיף לכך שעוד לפני הקורונה בריטניה הייתה מהמובילות באירופה בשיעור השמנת היתר, בכלל מדובר בנושא שחשוב לטפל בו.
מה בתכנית?
אז איך הממשלה מתכוונת להילחם בתופעת השמנת היתר? לפי התכנית שפרסמה הממשלה, ישנם ארבעה מרכיבים עיקריים. ראשית, איסור על שידור פרסומות למאכלים העשירים בשומן, מלח או סוכר לפני תשע בערב. שנית, איסור מבצעים נוסח “1+1” על מאכלים אלו והגבלות נוספות על הצבת מאכלים אלו בפרונט של המכירות. שלישית, תפריטים יכללו פירוט קלוריות של כל מנה. ולסיום, קמפיין שיעודד אנשים להיות יותר פעילים מבחינה גופנית ולאכול בריא יותר. בנוסף על כך, יושקעו יותר משאבים ביכולות של ה-NHS להתמודד עם בעיות בריאות הנקשרות בהשמנה.
הממשלה גם מפרטת למה היא פתאום החליטה להיכנס לעניין הזה. לפי הערכות, באנגליה (שרק לגביה הנחיות בריאות של ממשלת בריטניה תקפות) השמנת יתר היא תופעה שמוכרת לכשני שליש מהתושבים הבוגרים ולשליש מהילדים שמסיימים בית ספר יסודי. לכן, הטיפול במחלות הקשורות בתופעה עולה ל-NHS כשישה מיליארד ליש”ט מדי שנה. בוריס ג’ונסון הסביר שהוא בעצמו סובל ממשקל יתר, מה שהקשה עליו להתמודד עם מחלת הקורונה כאשר נדבק בה. לכן, היום הוא מנסה להקפיד על אורח חיים בריא יותר, למרות שהוא לא נהנה מזה (או כמו שהוא התייחס לזה, אחרי שמסיימים עם התעמלות הבוקר שום דבר באותו יום לא יהיה יותר גרוע). הוא גם חושב שאנשים שיקפידו על משקל תקין יגנו על בריאותם ובכך גם על ה-NHS, חזרה לסיסמה הראשונית בה השתמשה הממשלה כדי לעודד את הציבור להקפיד על סגר הקורונה.
מדינת בייביסיטר?
הדבר הזה העלה שאלה: השמנת יתר היא אכן נושא שיש לעורר אליו מודעות, אבל האם ההתערבות של המדינה עם איסורים והגבלות לא מהווה קצת מדינת בייביסיטר? שחקן אחד שקידם את הקו הזה היה הטלגרף, שלרוב לא רק שמצדד במפלגה השמרנית אלא גם בבוריס ג’ונסון אישית. שריל ג’ייקובס, בעלת טור בעיתון, סברה ש”מדינת הבייביסיטר נוקטת באסטרטגיה מיושנת” שכן היא בעיקר מתנגדת למאכלים לא בריאים ופחות מעודדת צריכה של מאכלים כן בריאים. צ’רלס מור טען מעל דפי העיתון שיש הרבה מאוד אחיות שמנות, מה שיקשה על הממשלה לשכנע אנשים לנקוט באורח חיים בריא יותר. אבל זה לא היה רק הטלגרף. בדיילי מייל נכתב ש”כעת, כשהוא (בוריס ג’ונסון – אב”מ) יודע את המחיר הגבוה של הקילוגרמים העודפים הללו, הוא מאמץ את מדינת הבייביסיטר שבעבר נרתע ממנה”. הלורד נייג’ל לוסון, בעבר שר האוצר של מרגרט ת’אצ’ר, הזהיר שמדובר בהליכה לעבר מדינת בייביסיטר.
ובהחלט, ניתן לתהות מה קרה. כשת’רזה מיי רצתה להרחיב את המס על משקאות ממותקים כך שיחול על משקאות חלביים כמו מילקשייק, ג’ונסון הבטיח לקחת את הסיפור הזה לאט. האם שהייה בטיפול נמרץ הביאה אותו למסקנה כי השמנת יתר מצדיקה התערבות כזו מצד המדינה? גם שמרנים המאמינים ב-one-nation מאמינים בהתערבות מסוימת בכלכלה אבל לא במה נכנס לצלחת. טוב, אולי כדאי שנשמע מה יש לבוריס ג’ונסון עצמו להגיד על העניין? “באופן עקרוני אני לא מאמין בדגם הבייביסיטרי או הבוסי של פוליטיקה. אבל המציאות היא שהשמנת יתר היא אחד מהגורמים למחלות כרוניות. ירידה במשקל היא אחת הדרכים להוריד את הסיכון האישי”. הוא לא אמר את זה ממש, אבל המסמך הממשלתי שהוזכר קודם עושה את הקפיצה להצדקה של מדינת בייביסיטר בעניין הזה: אנשים שהשמנה גורמת להם למחלות כרוניות עולה ל-NHS הרבה כסף. וזה כבר מצדיק התערבות.
היסטוריה קרובה
לפני שנעבור לביקורות נוספות, שווה להתעכב על עוד עניין אחד קטן לגבי הביקורות על מעורבות יתר: בוריס ג’ונסון הוא ממש לא השמרן שהתחיל עם העניין הזה. כפי שהזכיר כתב הבריאות של ה-BBC יו פים, העניין הזה התחיל עם דייוויד קמרון. הוא הציג תכנית ב-2016, שהייתה אמורה לצמצם את הפרסום לאוכל לא בריא באנגליה. אבל אז הגיע משאל העם על הברקזיט, קמרון התפטר ומיי זרקה את התכנית לפח. רק ב-2018 היא שינתה גישה, ושר הבריאות דאז ג’רמי האנט הציג תכנית שתקשה על פרסום ושיווק של מזון מהיר. אבל לפני שהאנט הספיק לקדם את התכניות האלו, ממשלת מיי נכנסה למערבולת הברקזיט וב-2019 גם מיי התפטרה. בוריס ג’ונסון השאיר את התכניות הללו בלימבו במשך תקופה, כשהוא דיבר נגד “המשך השרץ של מדינת הבייביסיטר”.
רוצה לומר: ג’ונסון אולי עשה (עוד) פניית פרסה, אבל הוא לא המציא את התמיכה במעורבות המדינה בנושא. זה למעשה קו שמאפיין – עם ירידות ועליות – את הנהגת המפלגה השמרנית בחצי העשור האחרון. מה שנכנס לה בגלגלים, כמו בכל דבר אחר בערך שהמפלגה ניסתה לעשות מאז 2016, היה הברקזיט.
ביקורות ביצועיות
אלו, כאמור, היו הביקורות מימין. יש מן הסתם מי שיחשבו שנושא בריאות הציבור הוא משהו שמצדיק התערבות מהסוג הזה. יש גם מי שיטענו שהמעורבות של הממשלה לא מונעת רכישת מזון לא בריא, אלא רק מאפשרת לציבור לעשות בחירה מושכלת בנושא, ולכן לא מדובר באמת במדינת בייביסיטר. אבל, זה לא אומר שלא היו ביקורות אחרות. שרה בוזלי, כתבת הבריאות של הגארדיאן, אמרה שאמנם התכנית הראשונית טובה עבור אחת שנכתבה בזמן קצר, אבל שאין לה אסטרטגיה לטווח הארוך. לשיטתה, המטרה צריכה לאפשר לשכבות הנמוכות, שלרוב נשענות יותר על מזון מהיר, זול ולא בריא במיוחד, אורח חיים בריא יותר.
המכון לעוסקים בפרסום ביקר גם הוא את התכנית, בטענה שבעת שכזו הצגת “אמצעים דרקוניים” שכאלה עשויה לפגוע קשות במגזר הפרסום. זאת, עקב המגבלות על האפשרות לפרסם מזון לא בריא. מעבר לכך, לדבריהם המחקרים מראים שהגבלות הפרסום יורידו מתפריט הילדים בערך 1.7 קלוריות ליום.
ומה עשתה האופוזיציה? לא הרבה. לא לפה ולא לפה. הגיוני: אף אחד לא רוצה לצאת נגד קמפיין שנועד לשפר את בריאות הציבור באמצע מגיפה. יותר נכון לאופוזיציה, מורכבת כמעט כולה ממפלגות שנמצאות משמאל לשמרנים, לסתום את הפה ולתת לימין לבקר את הממשלה הימנית. אגב, כדאי לציין שהיו גם גורמים שתמכו בתכנית. הלן וייטלי, השרה לטיפול סיעודי במשרד הבריאות, הראתה את תמיכתה. טאם פריי, יו”ר הפורום הלאומי להשמנת יתר, תיאר את התכנית הממשלתית כ”גיים צ’יינג’ר”. כמובן, הוא קרא לצעדים נוספים.
אז מה הסיפור?
נשאלת השאלה מה שינה את דעתו של בוריס ג’ונסון לגבי מעורבות המדינה בעניין. ג’ונסון הוא ראש ממשלה כבר שנה. המחיר ל-NHS עקב מחלות שנגרמות בשל השמנת יתר היה שם כל הזמן. למה רק עכשיו? אפשרות אחת היא שההגעה של ג’ונסון לטיפול נמרץ באמת הייתה הקש ששבר את גב הגמל. אחרי שהיה זקוק להנשמה מלאכותית, הוא מאמין שהמשקל העודף שלו הקשה עליו לתפקד טוב יותר אל מול הקורונה. לכן, עכשיו, כשבריטניה פותחת בהקלות, זה הזמן לעודד אורח חיים בריא יותר, לפני שייווצר גל שני. בקיצור, הוא חווה הארה, וכעת הגיע הזמן ליישם אותה.
אפשרות שנייה היא שאם גם ככה בשנים האחרונות היו מגמות אנטי-צנע בציבור, שגרמו לג’ונסון לנוע יותר שמאלה לעומת קמרון ומיי, הקורונה יצרה מגמה לגבי הציפיות מהמדינה. מלחמת העולם השנייה, עקב היותה מלחמה טוטלית, הביאה את הציבור במדינות רבות לצפות ליותר אחריות כלפיו מצד המדינה. בבריטניה, הדבר התבטא בניצחון הסוחף של מפלגת הלייבור ב-1945. כעת, גם הקורונה, שמכריחה ממשלות ברחבי העולם לדאוג לצרכים הבסיסיים ביותר של אזרחים כדי שיוכלו להרשות לעצמם להישאר בבית, יוצרת שינוי בדרישות הציבור מהמדינה. השינוי פחות חד מאשר בשנות הארבעים, פשוט כי כיום כבר יש מדינת רווחה. ועדיין, ישנו שינוי. לכן, ייתכן שג’ונסון מוצא שהציבור מצפה ממנו לקחת צעדים רציניים יותר בכל מה שקשור לבריאותו, כולל האישית.
ואולי, שתי התשובות נכונות.