משברים בימי קורונה, לפחות פוטנציאלית. מספר תהליכים המתהווים בימים אלו ועשויים להגיע לכדי משברים של ממש: פוליטיקה מפלגתית, פוליטיקה מקומית, מרידות פנימיות, וכמובן הברקזיט שמגיע עוד רגע לנקודת רתיחה. עדיין לא בטוח שהדברים יבשילו לכדי משברים בפועל, אבל הם מראים שהקורונה לא מצליחה לעצור את הסחף הפוליטי | צילום: פיפה פאולס, דאונינג 10

בריטניה, כמו שאר העולם, נמצאת במשבר עקב המגיפה השוטפת את העולם. מדובר במשבר בריאותי (בטח בבריטניה, עם מספר המתים האסטרונומי שלה), וכמובן גם במשבר כלכלי. אבל מתחת לכל אלו, מתהווים גם משברים פוליטיים, לפחות פוטנציאליים. בפוסט הזה, תוך ניסיון לתת כמה שפחות תחזיות לעתיד, אלא רק לשים את האצבע על ההתפתחויות שכדאי לשים אליהן לב בזמן הקרוב.

שובה של הפוליטיקה

כבר כתבתי בפוסט הקודם שהפוליטיקה בבריטניה לא הלכה לשום מקום, אלא פשוט אימצה לעצמה שגרת קורונה. ובכן, לאט אבל בטוח הטענה הזו קורמת עור וגידים. והפעם: קיר סטארמר עושה אופוזיציה. הסיפור מתחיל ברביעי (13.5), בסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה. השאלה הראשונה של סטארמר לבוריס ג’ונסון הייתה על כך שעד ה-12 במרץ ההנחיות הממשלתיות סברו שאנשים שמקבלים טיפול בבתי אבות יידבקו בקורונה. ג’ונסון השיב שסטארמר טועה, ושבתי האבות הוכנסו לסגר לפני שאר המדינה.

מי צודק? ובכן, זה מורכב. ההנחיות מאמצע פברואר אכן אמרו שהסיכון להדבקה המונית בקרב המטופלים בבתי האבות הוא לא גבוה. ב-13 במרץ ההנחיה הזו הוחלפה בהנחיה אחרת, שכבר עסקה בהתמודדות עם מקרי התפרצות בבתי אבות. נעזוב כרגע את המדיניות הבריטית ביחס לקורונה, ונעבור למשמעות המידית של הדברים: ג’ונסון טען משהו שמבוסס על עובדה לא נכונה. יכול להיות שהוא התבלבל, ויכול להיות שהוא שיקר. אבל סטארמר התעקש שיש לשמור על הדיוק בזמן המשבר, ולכן הוא כתב לג’ונסון מכתב בו דרש ממנו לתקן את דבריו בפני בית הנבחרים. ג’ונסון הגיב לכך במכתב משלו, בו הוא הזכיר שסטארמר שכח פרט מאוד חשוב מההנחיה: נכתב בה בפירוש שהיא מיועדת למקומות בהם עדיין לא נמצאה הפצה של המחלה.

על אף שיש צדק בדבריו של ג’ונסון (למרות שנשאלת השאלה למה לא אמר זאת בתשובתו לסטארמר והעמיד פנים שלא הייתה הנחיה), האפקט הפוליטי נוצר. שר צפון אירלנד ברנדון לואיס האשים את סטארמר בזה שהוא “משחק בפוליטיקה”. יותר מזה, המפלגה השמרנית מנסה כעת להחזיר את כל חברי הפרלמנט לפעילות מלאה, כדי שיוכלו להריע לג’ונסון בזמן הדיונים הפרלמנטריים. האמונה היא שדיונים מהסוג הזה יהלמו יותר את ג’ונסון מאשר את סטארמר השקט והנוטה לפרטים. מדובר במשחק באש, שכן הגיל הממוצע של חברי הפרלמנט הוא 51, ויש 126 חברים מעל גיל 60. או במילים אחרות, נעים מאוד: חזרנו לשחק במפלגות. שווה לעקוב כיצד השחקנים ינסו להרוויח נקודות בלי שזה יהיה בוטה מדי.

ריבים מקומיים

בפוסט הקודם התייחסתי גם לסדקים שנוצרים בין הממשלה המרכזית לממשלות המקומיות, עקב העקיפה בסיבוב של ג’ונסון את אותן ממשלות עם הסלוגן החדש. ובכן, הקרעים ממשיכים להיווצר. הממשלות של ויילס ושל צפון אירלנד כבר הכריזו על אסטרטגיות יציאה משלהן, שונות מאלו של הממשלה המרכזית שמחייבות רק את אנגליה. ניקולה סטרג’ון רמזה שזה יקרה בקרוב גם בסקוטלנד. במכתב שלו לסטארמר, ג’ונסון אמר שהוא מעוניין להשיג קונצנזוס רחב ככל שניתן על מדיניותו. אבל, השרים הראשונים מאשימים את ממשלתו של בוריס ג’ונסון שהוא שובר את הקונצנזוס בין ארבע הממשלות בכך שהוא לא התייעץ איתן על שינוי הסלוגן. הדבר יוצר מעבר ממצב בו הממשלות עבדו יחדיו למצב בו כל אומה לעצמה ובהצלחה לכולם.

עוד צרה נפתחה בלונדון. בתמורה לסיוע כספי למערך התחבורה של לונדון (TfL), הממשלה אילצה את ראש העיר סאדיק קאן לוותר על הרבה מאוד מהפעולות שלו בתחום התחבורה. בין השאר, ביטול הנסיעות בחינם עבור תלמידים בקיץ הקרוב, וגם קשישים לא יוכלו ליהנות מנסיעה חינם בשעות העומס. כמו כן, אגרת הגודש תעלה לקראת סוף יוני. קאן האשים את הממשלה שהיא מתעללת בנוסעים באופן הזה, בזמן שהיא עדיין משאירה את ה-TfL עם חובות גדולים. מנגד, השר לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה במשרד החוץ ג’יימס קלברלי, טען שהתנהלותו של קאן בימי שגרה אילצה את הממשלה לקחת סמכויות מקאן בימי חירום. וכמובן, אמרנו שהפוליטיקה המפלגתית חוזרת: קלברלי אמר ש”בחירות לראשות העיר לא יוכלו להגיע מספיק מוקדם כדי שתושבי לונדון יוכלו להצביע לשון ביילי (המועמד השמרני לראשות העיר – אב”מ) לראשות העיר, כדי שייכנס לתפקידו וייקח אותו ברצינות”.

במילים אחרות, הממשל המקומי והממשל המרכזי משחקים במילויי ואקום. הממשלות המקומיות נכנסות איפה שנראה שהממשלה המרכזית לא מתפקדת, והממשלה המרכזית נכנסת למקומות בהם לונדון לא מצליחה להסתדר לבד. למילויי הוואקום האלו עשויות להיות השלכות חוקתיות בהמשך, חלקן גם משבריות.

ריבים פנים-מפלגתיים

אבל הפוליטיקה חזרה לשגרה לא רק בדינמיקה בין המפלגות, אלא גם בתוכן. בדגש על המפלגה השמרנית. אנחנו מדברים על חברי פרלמנט שמורדים בממשלה. כשמפלגת השלטון גדולה כמו במקרה הנוכחי, הממשלה יכולה להרשות את זה לעצמה בטווח הקצר.

הנושא שעל סדר היום הוא הברקזיט. זוכרים את זה? הממשלה עסוקה בהעברת חוקים חדשים בתחום החקלאות, כדי להתאים את המדיניות בתחום למשהו שמתאים לה ולא למדיניות האיחוד האירופי. אבל, יש דברים שמטרידים את מנוחתם של מספר חברי פרלמנט שמרנים. נושא אחד הוא העוף שמטופל בכלור, שנחשב ללא בריא, ושעשוי להגיע לבריטניה באמצעות הסכם סחר עם ארצות הברית. העניין הזה מטריד את הבריטים כבר קרוב לשנה. הדבר הוביל לניסיון של מספר מורדים שמרנים להוסיף תיקון לחוק הממשלתי, כך שלא יאפשר ייבוא של מזון שלא עומד בסטנדרט הבריאות הנוכחי. זאת, למורת רוחה של הממשלה.

התיקון נפל בהצבעה האלקטרונית. בין המצביעים נגד הממשלה ניתן למנות 22 שמרנים. מספר המורדים, בכל אופן, עומד על 21 לכל היותר. זאת, משום ששר האוצר רישי סונאק, שעדיין לא מורגל בהצבעה האלקטרונית, הצביע בטעות נגד הממשלה. ככל הנראה הוא לא היחידי שהצביע לא נכון, אך לא היה בדבר כדי לשנות את תוצאות ההצבעה.

בנוסף, אפשר להוסיף ששמרנים בהנהגת איין דאנקן-סמית’, לשעבר ראש המפלגה, מנסים להפיל את מאמצי הממשלה לאפשר גישה מוגבלת לחברת וואוויי הסינית לתשתית ה-G5 של בריטניה. החשש של דאנקן-סמית’ ואחרים הוא הרעיון שוואוויי תשמש את הממשלה הסינית בריגול אחרי בריטניה. זה גם החשש של הממשל האמריקאי, שמתנגד לשילוב ולו מוגבל של וואוויי בתשתית הסלולרית הנ”ל. הדבר נמצא בוויכוח סוער בבריטניה עוד מינואר, אך הוא עדיין לא נגמר.

איין דאנקן-סמית'
לא מרפה. איין דאנקן-סמית’ (צילום: ריצ’רד טאונשנד)

מה שאנחנו בעיקר רואים כאן זה שלא רק שהקורונה לא עצרה את הפוליטיקה המפלגתית אלא רק גרמה לה ללבוש צורה אחרת, גם בתוך המפלגות המורדים לא הולכים לשום מקום. זה לבד לא מספיק כדי להפיל ממשלה בדרך כלל, אבל כדאי לראות איך דברים יתפתחו.

ברקזיט

דיברנו קודם על ברקזיט. אז גם שם יש חדשות. מוקדם יותר השבוע החל סבב השיחות השלישי בין בריטניה לאיחוד האירופי על הסכם סחר. באיחוד לא משתגעים על זה שבריטניה לא מוכנה להארכה, על-מנת להקדיש יותר תשומת לב לעניין הקורונה. בבריטניה ממשיכים להתעקש שלא תהיה הארכה. הדדליין להארכה כזו הוא לפני הוועידה המשותפת של האיחוד ובריטניה ב-1 ביולי. כלומר, אנחנו מדברים על חודש וחצי שנשאר לכך.

היום (ו’) הסתיים סבב השיחות השלישי. קשה להגיד שהדברים מתקדמים היטב. הנושא ונותן מטעם בריטניה דייוויד פרוסט טען שניתן להגיע להסכם סחר עד דצמבר, סוף תקופת המעבר, אם האיחוד יפסיק לנסות לכבול את בריטניה לחוקיו. הנושא ונותן מטעם האיחוד מישל ברנייה טען שהדרישות של בריטניה “לא מציאותיות”. לכן, לא פלא שהממשלה הבריטית דיווחה שהייתה התקדמות קטנה מאוד במו”מ.

מישל ברנייה
התקדמות קטנה. מישל ברנייה (צילום: הפרלמנט האירופי)

אבל זה לא הכל. אתמול (ה’) הממשלה הודתה לראשונה בכך שהסכם היציאה אליו הגיע ג’ונסון פירושו גבול בים האירי. הכוונה היא לכך שעל-מנת לא להגיע למצב של גבול קשיח בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית, סחורות שיעברו מהאי הבריטי לצפון אירלנד יצטרכו לעבור מכס. זה לא אמור לחדש כל-כך הרבה: זה היה שם מההתחלה. זה היה אמור להיות ברור לכל מי שיודע לקרוא. אבל הממשלה ניסתה להכחיש שיהיה איזשהו גבול פנימי בתוך הממלכה המאוחדת. עכשיו היא כבר מציינת את זה באופן רשמי מול ממשלת צפון אירלנד, מה שמביא לזעם רב כלפיה. עקב המצב המורכב של צפון אירלנד, עלולות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת.

כלומר, למרות שהקרע המשמעותי של הברקזיט מאחורינו, זה לא בלתי נמנע שהוא ייצור עוד משברים. הממשלה מאבדת קרדיט מול הציבור שלה בגלל נושאים כמו הגבול בים האירי, שניסתה להכחיש למרות שהוא היה ברור מההסכם. בנוסף, בקרוב גורמים שונים עשויים להתחיל להפעיל לחץ על הממשלה להפסיק עם השטויות ולבקש הארכה.

לסיכום

למרות התחושה שהחיים קפאו עם בואה של הקורונה, זה לא נכון בעליל לגבי הפוליטיקה. למעט המשבר בין הממשלה המרכזית לממשלות המקומיות, שהוא תוצר ישיר של הקורונה, אף אחד מהמשברים המתוארים פה לא היה נמנע לולא הקורונה. המשברים האלו לובשים צורה שונה, מחמירים או מוקלים בגלל הקורונה, אבל הם היו שם לאורך כל הדרך. ייתכן מאוד שהממשלה המרכזית והממשלות המקומיות היו מוצאות משהו אחר להיכנס בשבילו למסלול התנגשות, גם בלי הקורונה.

לא בטוח שכל התהליכים שתוארו פה יתגבשו לכדי משבר, אבל למיטיבי הלכת, אלו התהליכים אחריהם שווה לעקוב בתקופה הקרובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.