כולם מדברים על הצורך “לשטח את העקומה”. בוריס ג’ונסון מספר שבריטניה הצליחה להגיע לשלב הזה: השיא מאחורינו. שר הבריאות מאט הנקוק הוסיף שבריטניה הצליחה להגיע לרף של 100,000 בדיקות ביום בודד. הזדמנות מצוינת לבדוק: האם אכן שוטחה העקומה? ובכן, לאט-לאט, אבל כן. באנגליה נראית הירידה המשמעותית ביותר, אחרי שנראתה בה העלייה המשמעותית ביותר. אבל, יש קבוצות שסביר להניח יותר שימותו מהקורונה? ולגבי הבדיקות? למרות התכנית הממשלתית המפורטת בנושא, נראה שהממשלה מנפחת את המספרים עם בדיקות ביתיות שנשלחו לנבדקים, אבל טרם הגיעו למעבדות | צילום: דאונינג 10
בוריס ג’ונסון סיפר שלשום (ה’) שבריטניה עברה את השיא של התפרצות הקורונה. שר הבריאות מאט הנקוק הכריז אתמול (ו’) שבריטניה עמדה ביעד של 100 אלף בדיקות ליום ביום האחרון של אפריל. 122 אלף בדיקות ביום אחד, למעשה. שתי ההכרזות האלו מהוות תירוץ מספיק טוב כדי לעצור לרגע ולנסות להבין: איפה בדיוק בריטניה עומדת בהתמודדות עם הקורונה? האם העקומה שוטחה?
כמובן, יש להתריע מראש, מה שתקראו כאן לא יהיה מדויק. הסיבה פשוטה: כרגע לאף בן אנוש אין נתונים מדויקים על מה שהולך עם הקורונה. מדובר במחלה עם אחוז נכבד של א-סימפטומטיים, וגם ספירת המתים לא תמיד מהימנה. זאת בנוסף לעובדה שהכל מאוד דינמי, ושיכול להיות שבזמן שעבר בין כתיבת הפוסט הזה לזמן שנכנסתם לקרוא אותו נוסף עוד עדכון. מאחר שאני לא אפידמיולוג או רופא, קחו בחשבון שכדאי לקחת את המספרים המדויקים בהסתייגות, ולהסתכל יותר על המגמות הכלליות. לצערי לא הצלחתי למצוא גרפים טובים בלי סיכון בזכויות יוצרים, אבל בלינקים תוכלו למצוא גם גרפים שייתנו תמונה ויזואלית של המצב.
מצב העקומה
כמובן, אין טעם לספור מספר נדבקים. בהנחה שהאוכלוסייה שלכם היא לא בגודל של איסלנד, לא ניתן באמת לבדוק את כולם כדי לענות על השאלה הזו בצורה טובה. לכן, בודקים מספר מתים יומי. אני לא נהנה לספור גופות, ולרוב אני משתדל לא לעשות זאת בבלוג, אבל הפוסט הזה נועד לתת תמונת מצב רגעית, ולכן אחרוג ממנהגי. אז מה המצב שם?
מהסתכלות על האינפוגרפיקה, עושה רושם שבבריטניה העקומה אכן עברה את השיא, כדבריו של בוריס ג’ונסון. מספר המתים היומי יורד לאט, אבל בטוח. טוב, האמת היא שקשה לדעת לגבי הבטוח. כי שום דבר לא בטוח כשזה מגיע לקורונה. כיף איתה במסיבות. אם מסתכלים על ממוצע של שבעה ימים אחורה, כפי שעשו ב-BBC, ניתן לראות ירידה אפילו יותר ברורה במספר הקורבנות היומי. יש לציין, עם זאת, שלמרות שנראה שהשיא מאחור, יש לעתים קפיצות גדולות כלפי מעלה מיום ליום. אם אתם חייבים גם התייחסות למספר הנדבקים, אז שם העקומה במצב פחות טוב.
הבעיה הרצינית היא בספירה: עד לא מזמן מי שמתו בבית בשל הקורונה לא נספרו. רק לאחרונה החלו להכניס גם אותם לספירה, ולא רק את מי שמתו מהמחלה בבית החולים. דומיניק ראב הסביר שהדבר נובע מכך שלא ניתן לבדוק את כולם. כמובן, מדובר בתשובה מטופשת למדי: אף אחד הרי לא ביקש מספרים לגבי מי שלא נבדקו. העובדה שהממשלה צירפה את מספרי המתים מחוץ לבית החולים מראה שלא כל מי שאובחנו חיוביים לקורונה ומתו גם הגיעו לבית החולים.
אגב מוות בבית: המספרים מראים שאלו שמספר המתים בבתים ממשיך לעלות. לא רק מקורונה: גם המספר של מי שמתים בבתיהם מסיבות אחרות בעלייה. ניתן להסביר זאת בבירור: רבים לא מגיעים למרפאות לקבל טיפול רפואי מסוג אחר שהם צריכים, וחלקם משלמים על כך בחייהם.
למרות הירידה הכללית במספר המתים, הממשלה לא ממהרת לחגוג. החשש מגל שני מביא אותה להודיע שכרגע הסגר נשאר על כנו.
חלוקה אזורית
כפי שהזכרתי יותר מפעם אחת, הקורונה בוחנת את היחס בין הממשלה המרכזית לממשלות המקומיות. לכן, שווה לבדוק מה המצב באופן אזורי, באנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד. נכון לאמצע אפריל, אנגליה נתנה את הביצועים הגרועים ביותר, עם מעל 170 מקרי מוות למיליון נפש. אחריה ויילס עם קצת יותר מ-120 מקרי מוות למיליון נפש. סקוטלנד עם קצת יותר ממאה מקרי מוות למיליון נפש. צפון אירלנד הראתה את השליטה הטובה ביותר במצב, עם קצת יותר מ-60 מקרי מוות למיליון נפש.
אבל זה לא מצב העקומה, וזה גם דיי מיושן. עקומות מוצלחות, מנורמלות ועדכניות שישוו בין האזורים לא מצאתי. מה שכן יש, זה עקומות לא מנורמלות על מצב המאושפזים בבתי החולים. גם שם, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד נמצאות בתחתית, ואנגליה מובילה בפער גדול, בעיקר בלונדון. אבל בכולן העקומה מתחילה לרדת, באופן מובהק יותר באזורים השונים באנגליה. ההשערה שלי, שלא מגובה במדע אלא באינטואיציה בלבד, היא שבגלל שבאנגליה יש הרבה יותר מרכזים עירוניים צפופים מאשר בשאר בריטניה, לסגר שם יש פוטנציאל השפעה גבוה יותר כיוון ששם ההרחקה בין אנשים גדולה יותר. אבל, כאמור, אינטואיציה בלבד. כאשר מפרקים את כל האומות לאזורים, ורואים שגם בסקוטלנד יש אזורים בהם חולים רבים ביחס לגודל האוכלוסייה, ובאנגליה אזורים עם מעט חולים ביחס לגודל האוכלוסייה, זה גם יכול לאשר את הדברים.
האם זה בהכרח אומר שממשלת בריטניה, ששולטת ישירות באנגליה, עשתה עבודה פחות טובה מהממשלות המקומיות? לא בהכרח. באנגליה, כפי שהוזכר, יש יותר אזורים צפופים. בעיקר לונדון. מקומות כאלו הם מגרש משחקים עבור וירוסים מדבקים. מצד שני, בתחומים מסוימים הממשלות המקומיות כן הקדימו את הממשלה המרכזית בימים ספורים, שייתכן שהיו קריטיים.
מחלה לא שוויונית
שני מחקרים פורסמו, שמציעים לבריטים להיות שני דברים אם הם רוצים לשפר את סיכוייהם לשרוד את המגיפה: לבנים ואמידים. המשרד לסטטיסטיקה לאומית מצא ששיעור המוות מקורונה גבוה יותר באזורים עניים. המכון למחקר פיסקלי מצא שסיכויי התמותה עולים גם בקרב מיעוטים אתניים: שחור ממוצא קריבי נמצא בסיכוי גבוה יותר פי 1.7 למות מאשר אדם לבן. בנגלדשי פי שניים, פקיסטני פי 2.7, ושחור ממוצא אפריקאי בסיכוי גבוה פי 3.5 לעומת אדם לבן. כל זה כאשר מדובר בשני אנשים בגיל דומה שחיים באותה רשות מקומית.
מה גורם לכך? יכולות להיות סיבות רבות: עניים צריכים פעמים רבות לצאת לעבודה ולא יכולים להרשות לעצמם להישאר בבית ולשמור על הריחוק החברתי. מיעוטים אתניים מסוימים נוטים יותר לעבוד בעבודות חיוניות שמחייבות יציאה מהבית. בקהילות אתניות מסוימות הצפיפות גבוהה יותר, כך שהווירוס מצליח להתפשט בקלות רבה יותר. הדבר נכון גם לאזורים עניים מסוימים. וכמובן, באזורים מסוימים שירותי הבריאות הרבה פחות טובים ועם הרבה פחות משאבים לעומת מקומות אחרים. שווה לזכור שעם כל הכבוד לתנאי המעבדה שיצר לעצמו המכון למחקר פיסקלי, בהרבה מקרים אזורים שמאכלסים מיעוטים אתניים הם גם אזורים עניים יותר. כמובן, יש גם עניים לבנים בבריטניה, ולא מעט, ובכל זאת.
איך בודקים
כולם יודעים שכדי לשטח את העקומה, צריך לבדוק המון. כך מקבלים תמונת מצב מלאה, ויודעים את מי צריך לבודד ומי יכול להסתובב חופשי (תחת ריחוק חברתי, כמובן). כבר אגיע למספרי הבדיקות, אבל, שווה גם להסתכל על התכנית הממשלתית לבדיקות. כן, זה דבר. הממשלה מדברת על חמישה “עמודי תווך” (pillars) של בדיקות.
העמוד הראשון הוא בדיקות שייעשו על-ידי ה-NHS למי שמצבם הרפואי מצדיק זאת ולעובדים חיוניים למדי. העמוד השני מדבר כבר על בדיקות בקנה מידה מסחרי, עבור עובדים חיוניים, בעיקר במגזר הרפואי אבל גם במגזרים אחרים. העמוד השלישי, שטרם הונח, הוא בדיקות סרולוגיות בקנה מידה גדול כדי לבדוק אם אנשים פיתחו חיסון טבעי לנגיף. העמוד הרביעי דווקא כן הונח, והוא “בדיקות פיקוח”. מדובר גם בבדיקות דם למציאת נוגדנים, אבל בקנה מידה קטן יותר. העמוד החמישי, שגם טרם נבנה, הוא פיתוח של מערכת שתאפשר בדיקות בקנה מידה עצום. לשם כך כל החברות המדעיות התבקשו להתגייס.
כפי שניתן לנחש, רוב הבדיקות נערכות כחלק מעמוד התווך השני, אבל גם מעמוד התווך הראשון, עם עשרות אלפי בדיקות לכל עמוד תווך שכזה. בעמוד התווך הרביעי התקיימו אלפי בדיקות בלבד, ולפי התכנית לא מתוכנן לעבור את זה. המספרים הגדולים של בדיקות הדם לאיתור נוגדנים אמור להיעשות כחלק מעמוד התווך השלישי.
מספר הבדיקות
אז איך בעצם הצליחו להגיע ב-30 באפריל ל-122 אלף בדיקות ביום בודד, כשמספר ימים קודם לכן היה נראה שהממשלה אפילו לא בחצי הדרך ליעד של ה-100 אלף? חלק גדול מהן, 27,497 אם לדייק, הן בדיקות ביתיות שנשלחו לאנשים כדי שיבצעו אותן באופן עצמאי וישלחו חזרה. כלומר, מתוך 122 אלף, לא בהכרח כולן הוחזרו למעבדה לצורך בדיקה. מעבר לכך, עוד קרוב ל-13 בדיקות במניין נשלחו למרכזים כמו בתי חולים ומוקדי NHS. בסך הכל, מספר הבדיקות שלא הועברו לפענוח משאיר את המספר מתחת ל-100 אלף. הממשלה, לתחושת רבים, משוויצה במספרים מנופחים. לא פלא ששר הבריאות בממשלת הצללים ג’ונת’ן אשוורת’ טען שהממשלה לא באמת הגיעה ליעד שהצביעה לעצמה.
אגב, אם סופרים אנשים שנבדקו, מקבלים הרבה פחות. אם תסתכלו על התמונה שמתחת לפסקה הנ”ל, שלקוחה מאתר הנתונים הרשמי של הממשלה (שלצערי לא שומר היסטוריה כך שהפניה לבדה לא תיתן את המידע על ה-30 באפריל), תראו שבסך הכל נבדקו כ-73 אלף בני אדם. הדבר קורה משום שחלק מהאנשים מקבלים יותר מבדיקה אחת כדי להבטיח אמינות של הבדיקות. זה בהחלט טוב ויפה, ואין בכך מלהמעיט במספר הבדיקות שאכן נעשו, אבל זה דבר שצריך לקחת בחשבון. כי בסופו של דבר, המון בדיקות זה טוב וחשוב, אבל מה שבאמת נחוץ כדי לשלוט במצב הוא לדעת את המצב על המון אנשים. יכול להיות ש-73 אלף איש זה יעד מספק, אבל אז צריך להסביר את זה. הרי המספרים לא מתחלקים בצורה הגיונית בשום צורה שהיא, כך שברור שחלק מהאנשים כן מקבלים בדיקה בודדת בלבד.
לסיכום
מצבה של בריטניה, כידוע, לא התחיל טוב בכלל. אסטרטגיית ההתמודדות הראשונית של הממשלה עם הנגיף לא עלתה יפה, ונכון לכתיבת שורות אלו יותר מ-27 אלף תושבי בריטניה קיפחו את חייהם בגלל הווירוס. אבל, כעת נראה כי העקומה מתחילה לאט-לאט להשתטח. באופן כללי, מדובר בירידה מאוד מתונה, שיהיו מי שיראו כמצב יציב, אבל בכל זאת נראה שהמספרים מתחילים לרדת. הממשלה, בצדק, רוצה לחכות עוד קצת לפני שהיא מתחילה להקל על הסגר הזה.
הבעיה הרצינית היא, כמובן, נושא הבדיקות. הממשלה בהחלט משתפרת במספר הבדיקות שלה, אבל לרבים יש תחושה שהיא מנפחת מספרים. הדבר עשוי לפגוע באמינות הממשלה, ואמינות היא הדבר לו הממשלה זקוקה יותר מכל בזמן כזה. בלי זה, אמצעי הסגר יתקשו להחזיק מעמד. בינתיים, צריך להמשיך לבדוק.