אתמול (ש’) הטיימס הטיל פצצה הנוגעת לתפקודו של בוריס ג’ונסון במשבר הקורונה. בתחקיר מקיף ומעמיק, העיתון השמרני הציג תמונה כואבת: ג’ונסון נעדר מישיבות חירום בנושא, התכניות להתמודדות עם הפנדמיה לא תאמו את היכולות של ה-NHS, ותכנית חסינות העדר התבססה בכלל על תכניות להתמודדות עם שפעת. המערכת הפוליטית מגיבה כרגע יותר לאט מג’ונסון למגיפה, אבל הרשתות החברתיות כבר סוערות עקב התחקיר. האם זה יסיים את הקריירה הפוליטית של ג’ונסון? כנראה שלא | צילום: דאונינג 10
לבוריס ג’ונסון יש שם של אחד שלא לוקח דברים ברצינות רבה מדי. הוא אופטימיסט מטבעו, הדברים יסתדרו, ואין צורך לרדת יותר מדי לתוך הפרטים. זה אחד ממושאי הביקורת העיקריים נגדו (יחד עם הטענות – שלעתים נכונות באופן חלקי בלבד – שהוא שקרן, גזען ופופוליסט), אבל גם סוד הקסם שלו. ובכן, בימי קורונה הדבר קצת פחות קוסם לאנשים מסוימים. עכשיו הדבר מתעצם, כשנחשף שבתחילת הדרך ממשלת בריטניה בכלל ובוריס ג’ונסון בפרט לא ממש התייחסו לכל הסיפור הזה ברצינות.
היעדרויות
אתמול (ש’) הטיימס העלה טענות של אחד מאנשיו של בוריס ג’ונסון לגבי הרצינות בה התייחסה הממשלה לקורונה בתחילת המשבר. הכותרת לא ממש נותנת מקום לטעויות: “38 ימים בריטניה הלכה מתוך שינה אל תוך אסון”. באנגלית זה נשמע יותר טוב. או שלא. זה נשמע זוועתי בכל שפה. הפגישה הראשונה בנושא במטה COBR (שלעתים נקרא בטעות COBRA), שמשמש את הממשלה לישיבות בנושאי חירום, נערכה רק שעה. בסופה, שר הבריאות מאט הנקוק הצהיר שהקורונה לא מהווה סכנה לציבור. ג’ונסון, אגב, לא נכח בפגישה הזו.
למעשה, אם הפגישה הקצרה הזו התקיימה בסוף ינואר, הרי שג’ונסון הגיע לראשונה לפגישה בנושא במטה COBR רק בתחילת מרץ, אז חתם על תכנית ההתמודדות הבריטית עם הקורונה. בשלב הזה היו כבר עשרות מקרי הדבקה בתוך בריטניה. בסך הכל, ג’ונסון החמיץ חמש פגישות במטה. במקומו, הנקוק הוביל את הישיבות בנושא הזה. אך לטענת המדליף לטיימס זה לא באמת מספיק: “אין מצב שאתה במצב מלחמה בלי שראש הממשלה נמצא שם”.
עכשיו, גם הדברים שג’ונסון עשה שבגללם נאלץ להיעדר מהפגישות האלו עלול להימצא כדיי מקומם. מהפגישה הראשונה ג’ונסון נעדר גם בגלל שהוא חתם על הסכם היציאה מהאיחוד האירופי, אבל גם בגלל עניין אחר. באופן אירוני, ג’ונסון באותו יום השתתף בריטואל שקשור לראש השנה הסיני. מארבע הפגישות האחרות נעדר בגלל דברים שהיו קשורים בחייו האישיים. זו לא הפעם הראשונה: לאחר ההתנקשות בסולימאני, לקח לג’ונסון זמן לקצר את חופשתו בקריביים. העניין הוא שאז הוא השתתף בפגישות מרחוק (יכולת שהיום כולנו מעריכים). בפגישות הקורונה הנ”ל, הוא פשוט לא לקח חלק בשום צורה.
ככל הנראה הציטוט הכי חזק נגד ג’ונסון בכתבה הוא זה: “הייתה תחושה חזקה שהוא לא עשה שום תכנון למצב חירום. זה בדיוק מה שאנשים חששו שהוא יהיה”. או במילים אחרות: זוכרים שפחדתם שבוריס ג’ונסון יעשה שכונה? אז הוא עשה שכונה.
היערכות לקויה
כמובן, זה לא נגמר בהיעדרויות של ג’ונסון מכמה פגישות. כתבת התחקיר הארוכה הזו (לנטולי המנוי לטיימס שביניכם, הטקסט כולו הועתק לרדיט) כללה גם שיחות עם אנשי מדע ורפואה. לפיהם, בניגוד למה שהממשלה אמרה, המערכת כלל לא הייתה מוכנה להתמודד עם מגיפה גלובלית: מחסור בציוד וכוח אדם הם רק חלק מהבעיה. לא רק זה, חלק מהציוד שכן היה ל-NHS נשלח לסין כדי לסייע לה להתמודד עם המגיפה בשטחה.
גם אנשי המדע של הממשלה חוטפים: לפי התחקיר, למרות שהם הוזהרו שהנגיף הזה יותר מדבק מכל התחזיות הכי שחורות, הם קיוו שהתכניות הממשלתיות להתמודד עם פנדמיה יתגלו כיציבות. אבל אנשי מקצוע שעבדו עבור הממשלה ידעו שלמרות שפנדמיה הייתה על הנייר האיום מס’ 1 שעומד בפני בריטניה, בפועל הממשלה דיי זרקה בכל הנוגע לכך. לפי אחד הגורמים, סינגפור שאבה השראה רבה מהתכניות הבריטיות כדי להתכונן בעצמה. ההבדל: שם לקחו את זה ברצינות. כמובן, זה לא התחיל עם בוריס ג’ונסון. לפי הגורמים האלוף מדיניות הצנע של דייוויד קמרון היא זו שהחלה את הנסיגה לאחור.
גם גורמים נוספים נכשלו. למשל, למרות שלבריטניה היה את היתרון המדעי בכל הנוגע לאפשרות לבצע בדיקות ולבודד את הנדבקים באופן יעיל, מרכז בריאות הציבור של אנגליה כשל בכל התפעול של העניין.
חסינות העדר
תהיתם למה בזמן שכל העולם בערך נכנס לסגר, בבריטניה התעקשו על חסינות עדר? ובכן, מתברר שהתכנית הבריטית, זו ש”מקשיבה למדע” כפי שהציגו את זה ג’ונסון ואנשיו, הייתה מבוססת על תכנית להתמודד עם מגיפת שפעת. שם, התכנית היא פשוט לתת למגיפה להשתולל עד שתיווצר חסינות עדר. לשפעת, כך מסבירים אנשי המדע לאנשי הטיימס, חסינות עדר היא באמת אסטרטגיה סבירה. הבעיה היא שקורונה היא וירוס שעדיין אנחנו לא יודעים עליו הרבה, ולכן האסטרטגיה הזו היא בעייתית במקרה הזה. בזמן שבמזרח אסיה התייחסו לקורונה כמו לסארס, בבריטניה התייחסו לזה כמו עוד סוג של שפעת. למען הסר ספק, את העניין הובילו גם אנשי המדע עליהם התבססה הממשלה.
בנוסף לכך, מתברר, מי שהיה דוחף נלהב של אסטרטגיית חסינות העדר היה יועצו הבכיר של ג’ונסון, דומיניק קאמינגס. קשה להתפלא, האיש נמצא בכל מקום ומואשם בכך שהוא המושך בחוטים של ג’ונסון. יש לציין שקאמינגס הכחיש זאת בפני כתבי הטיימס. אבל מצד שני, כל דבר שקשור לקאמינגס שמגיע לתקשורת מקבל הכחשה מטעם הגורמים הרשמיים.
בקצרה
התחקיר הזה מאוד ארוך, ואין לי כוונה לשחזר את כולו כאן. אם לסכם בקצרה, התגובה של הממשלה הייתה איטית, גם כשנעשתה לא נעשתה כיאות, התבססה על תרחישים לא רלוונטיים, וחסרה בציוד המבוקש. דיי נראה כמו ניסיון של ראשי מערכת הבריאות ושרי הממשלה לנסות ולכסות על עצמם כי הם ידעו שבריטניה לא באמת ערוכה להתמודד עם פנדמיה.
והנה תגובת דאונינג 10, ככתבה וכלשונה (אבל מתורגמת): “תגובתנו הבטיחה שה-NHS קיבל את כל התמיכה שהוא זקוק לה כדי להבטיח שכל מי שזקוק לטיפול יקבל אותו, וכמו כן סופקה הגנה לעסקים וביטחון לעובדים. ראש הממשלה הנהיג את התגובה לכך, כשהוא מספק מנהיגות בתקופה מאתגרת במיוחד לכל האומה”. אני לרוב בגישה של להצביע על בולשיט כשאני נתקל בו, אבל כאן הוא מצביע על עצמו יפה מאוד גם בלי עזרה.
תגובות
אתם לא חושבים שהמערכת הפוליטית שקטה עם דבר כזה, נכון? אז האמת שכן. קיר סטארמר טרם הגיב. כך גם ניקולה סטרג’ון, שבימים כתיקונם נהנית להיכנס בג’ונסון במאה קמ”ש. איאן בלאקפורד אותו כנ”ל. גם אד דייווי, ראש הליברל-דמוקרטים בפועל, כרגע לא הוציא תגובה רשמית. ככל הנראה הם חוששים להיראות כמי שמנצלים את המשבר לצורך רווח פוליטי. זה משאיר אותנו עם דרגים זוטרים יותר, כמו עיתונאים, פוליטיקאים זוטרים או פוליטיקאים לשעבר.
אנה סוברי, פעם מוכרת כראשת הקבוצה העצמאית לשינוי והיום כחברת פרלמנט לשעבר, כינתה את התחקיר “כתב אישום חמור בגין יוהרה, שאננות, חוסר יכולת ועצלנות”. אוון ג’ונס, עיתונאי ופעיל פוליטי מהצד השמאלי של הלייבור, מצא את עצמו במפתיע ממליץ על תחקיר של הטיימס, שמזוהה עם הצד השמרני של המפה הפוליטית. חבר הפרלמנט הסקוטי קווין סטיוארט הצטרף גם הוא לגינויים.
Things are bad when my chums at the Sunday Times accuse me of skipping 5 cobra meetings, ignoring calls to order PPE and ventilators, being a work-shy buffoon and causing thousands of extra deaths. #covid19 #coronavirushttps://t.co/txuh2bcho4
— Parody Boris Johnson (@BorisJohnson_MP) April 18, 2020
מצד שני, יש לציין, היו גם אחרים שניסו לטעון שהתחקיר לא שווה הרבה. למשל הפוליטיקאי השמרני המאוד זוטר, שטרם הצליח להכניס את עצמו לפרלמנט, אמאן בוגאל. לדבריו, התחקיר הזה הוא תוצר של חוסר הצלחה של הטיימס למכור עיתונים. זו גם דרך להסתכל על כך שהטיימס מוציא תחקיר כזה נגד ראש ממשלה שמרני.
השלכות אפשריות
כפי שצייצה מישהי בטוויטר, שכעת איני מצליח למצוא: לו היה מדובר בת’רזה מיי או בג’רמי קורבין, כנראה שהלחץ להתפטר אחרי תחקיר כזה היה גדול. אולי לישראלים זה נראה מופרך שתהיה קריאה כזו בזמן משבר, אבל אנחנו מדברים על בריטניה. פעמיים וינסטון צ’רצ’יל היה צריך להתמודד עם הצעות אי-אמון במהלך מלחמת העולם השנייה. לבריטים יש הרבה פחות סנטימנטים, והם מוכנים לזרוק ראש ממשלה לא מתפקד לכל הרוחות גם בזמנים קשים.
אבל זה בוריס ג’ונסון. האיש ניצל היטב את משבר הברקזיט בקיץ כדי להפוך את המפלגה השמרנית לחבורה של יסמנים ועוד כמה מורדים שלא יהיה בעייתי להתמודד איתם. ג’ונסון גם יוכל לטעון שהתחקיר הזה הוא שטויות במיץ. מאחר שרוב התחקיר מבוסס על אנשים שסירבו להזדהות בשמם, לא יהיה קשה לטעון את זה. לכן, קשה לראות את בוריס ג’ונסון הולך הביתה בעקבות התחקיר הזה. לא בלי ועדת חקירה רצינית שתחקור את כולם ותוכל לאשר את מסקנות תחקיר הטיימס.
מה שכן יקרה כנראה הוא תוספת לאובדן האמון של בריטים רבים בממשלתם. הם נשארים בבית לשלושה שבועות נוספים בגלל שהממשלה השמרנית במשך עשר שנים פגעה ביכולת המדינה להתמודד עם מגיפות. השאלה היא כמה זמן זה יישאר המצב, בהתחשב בעובדה שלא צפויות בחירות בזמן הקרוב. מה שכן בטוח זה שיהיה שמח מחר במסיבת העיתונאים היומית של הממשלה. בכל זאת, שם כן נותנים מקום לשאול שאלות.