הסיעתיות בלייבור היא עניין מוכר וידוע, אבל הדלפת דו”ח פנימי של המפלגה לתקשורת חשפה את עומק הצרה: אנחנו מדברים על סכינאות של ממש. לפי הדו”ח, גורמים במפלגה עשו יד אחת כדי למנוע מג’רמי קורבין להצליח לטפל בבעיית האנטישמיות וכמו כן כדי לגרום לו להפסיד בבחירות 2017. מי שמופיעים בדו”ח טענו שמדובר בהסחת דעת של מחנה קורבין. אחרים טוענים שחייבים לפעול נגד המעורבים בקנוניה. קיר סטארמר הבטיח לבחון את הדו”ח ואת הדלפתו, אבל בינתיים ברור שהסיעתיות לא תיעלם כל-כך בקלות | צילום: מטה ג’רמי קורבין
חשבתם שהבחירה בקיר סטארמר לראש מפלגת הלייבור הביאה עמה את הפוסט האחרון על ג’רמי קורבין? ובכן, צר לי לאכזב, אבל נראה שקורבין כאן כדי להישאר. כי מתברר שכשהעניין הוא סכינאות, אז מפלגת הלייבור נבדלת ממפלגת העבודה הישראלית רק בסטייל.
אוקיי, מה?
לתקשורת הודלף דו”ח פנימי של מפלגת הלייבור, ממרץ האחרון, בנושא הטיפול באנטישמיות במפלגה. הדו”ח קובע שהאופוזיציה הפנימית לקורבין בתוך המפלגה מנעה ממנגנון התלונות המפלגתי לטפל כיאות בתלונות על אנטישמיות. מהתכתבויות ואטסאפ שהגיעו לידי מחברי הדו”ח, היו חברי צוות במפלגה שנראה שביקשו להוציא את המפלגה כמה שיותר רע כדי לפגוע בקורבין. היחסים העכורים שהיו לקורבין עם ראשי המטות של המפלגה גם לא הועילו למצב. לפי הדו”ח, לא נמצא שתלונות לגבי אנטישמיות טופלו באופן שונה מכל תלונה אחרת. חלק נרחב מהתלונות הגיע מאדם אחד בעל אינטרסים. זה לא שהטיפול לא לקה בחסר, שכן לפי הדו”ח היה חוסר בתהליכי עומק, חינוך, הכשרות ועוד, בין השאר בגלל הסיעתיות בתוך המפלגה.
אבל זה לא שהאופוזיציה לקורבין מנעה רק טיפול מיטבי בתלונות על אנטישמיות במפלגה. נראה שהאופוזיציה ניסתה למנוע במכוון מקורבין לנצח בבחירות 2017. היה גם ניסיון לגרום לבת בריתו של קורבין, רבקה לונג-ביילי, להפסיד את המושב שלה. בשיחות הוואטסאפ שהגיעו לידי מחברי הדו”ח נראה שחלק מאותם “קושרים” חשבו כיצד להסתיר את האכזבה שלהם מכך שקורבין הצליח מעבר למצופה בבחירות האלו.
מי שנמצא במוקד הדו”ח הזה הוא הלורד איין מקניקול, מזכ”ל המפלגה עד 2018. כלפי מקניקול מופנות טענות קשות שהוא ואנשיו הסתירו מלשכתו של קורבין מידע בכל הנוגע להתמודדות המפלגה עם האנטישמיות בקרבה. המידע הזה נגע לסטטיסטיקות על התלונות, מהותן, משך הטיפול בהן ועוד. לצדו מופיע גם סם מת’יוז, שישב בתפקידי מפתח לטיפול במקרי האנטישמיות, לגביו נטען שהוא טיפל בתלונות שהגיעו אליו באופן כושל.
סכינאות ראויה לשמה, ללא ספק.
קצת סייגים
את כל הסיפור הזה צריך לסייג. ראשית, אנחנו מדברים כאן על דו”ח שהודלף לתקשורת, לא חשוף לציבור וגם אם ייחשף ייקח זמן לציבור להתרשם ממנו כיוון שאורכו 860 עמודים. טוב, אולי החלק האחרון פחות בעייתי בימי קורונה. בכל מקרה, הכל נשען על סיכומי התקשורת. שנית, מדובר בדו”ח פנימי של מפלגת הלייבור שנכתב בתקופתו של ג’רמי קורבין כראש המפלגה. הדו”ח נכתב בעקבות פתיחת החקירה נגד המפלגה על-ידי הנציבות לשוויון וזכויות אדם במאי שנה שעברה. כעת, ככל הנראה, הדו”ח אפילו לא יוגש לנציבות. שלישית, בואו לא נעשה לקורבין הנחות: לפי הדיווחים, הדו”ח עדיין מצא כשלים של המנהיגות של קורבין בכל הנוגע לטיפול באנטישמיות במפלגה. זה תופס קצת פחות כותרות כי קורונה וכי זה לא ממש מחדש שקורבין כשל במשימה הזו.
סכינאות היא מה שעניין את התקשורת כי זה הרבה יותר סנסציוני. אבל, למען האמת גם זה לא מחדש. הסיעתיות בתוך הלייבור בימיו של קורבין הגיעה למה שכבר זכה לכינוי “מלחמת אזרחים”, ולא סתם מה שכל המתמודדים במרוץ להחליפו הבטיחו היה לאחד את השורות. החידוש זה עומק המחויבות להפיל את קורבין, גם במחיר של הפסד בבחירות למפלגה כולה. זה לא לחלוטין מפתיע, שכן בבחירות 2019 היו דיווחים רבים על מועמדי לייבור שהתקשו לעשות קמפיין אפקטיבי בגלל שהוא היה למען קורבין. ועדיין, פעולות אקטיביות בסתר נגד ראש המפלגה הן לא עניין של מה בכך. זה לא שהמפלגה השמרנית שומרת על נאמנות בכל מחיר: מרגרט ת’אצ’ר ות’רזה מיי נפלו אחר שגרמו לחברי מפלגתן למרוד בהן. אבל במקרה הזה המרד היה גלוי, על-ידי חברי פרלמנט, תוך כדי פרלמנט שיושב ולא בניסיון לגרום למפלגה כולה להפסיד בבחירות.
בקיצור, מהדינמיקה בלייבור על פני השטח, לא יהיה בלתי סביר להניח שלפחות חלק מהמהלכים המתוארים נגד קורבין אכן קרו, גם אם לוקחים את הדיווח בזהירות. עם זאת, אין להניח בגלל זה שלקורבין עצמו לא הייתה אחריות לכישלונות של המפלגה בתחום האנטישמיות.
למה להדליף?
בלייבור לא הגיבו לתוכן הדו”ח כמו לדברים שסביבו. קיר סטארמר ואנג’לה ריינר, ראש המפלגה החדש וסגניתו, הבטיחו חקירה דחופה. החקירה תבדוק למה הדו”ח נכתב, את תוכנו וכמובן כיצד הוא סיים בכלי התקשורת. מהתגובה הזו נשמע שלשניים לא היה מושג שהדו”ח הזה אי פעם חובר. נשמע סביר שאולי קורבין לא עדכן את סטארמר בכתיבת הדו”ח, אבל את ריינר הקורביניסטית? יש סיבות טובות לחשוד שזו תגובת כסת”ח לא פחות מהדו”ח עצמו.
בדוברות המפלגה העדיפו למסור שחומרים רבים נשלחו לנציבות לשוויון וזכויות אדם, אך שזה לא היה הדו”ח הזה. הגיוני, שכן ככל הנראה הסיבה שהדו”ח הזה לא פורסם היא עצה של עורכי הדין של המפלגה, שלא ראו בדו”ח הזה משהו שראוי להגיש לנציבות אלא לעשות בו שימוש פנימי בלבד.
הקמפיין נגד אנטישמיות טען שהדו”ח הודלף על-מנת להשחיר את שמם של חושפי השחיתויות (whistleblowers). הכוונה היא לאנשים שהתראיינו לתחקיר ה-BBC שחשף את מנגנוני הטיוח של המפלגה לכל מקרי האנטישמיות בתוכה, שהדו”ח חשף התכתבויות ביניהם לבין בכירים במפלגה. גדעון פלטר, מראשי הקמפיין, טען שהיה עדיף שאת האנרגיה העצומה שהושקעה בכתיבת הדו”ח המסיבי הזה בטיפול אמיתי באנטישמיות במפלגה. הוא גם הביע זעם על כך שדו”ח כזה נשמר בסוד.
את הטענה לגבי השקעת האנרגיה השמיע גם איין מקניקול, שמופיע בדו”ח. לדבריו, מדובר בניסיון נואל ונואש במיוחד להפנות את אור הזרקורים מהבעיה האמיתית, האנטישמיות בלייבור, למשהו אחר. אם זה אכן הסיפור מאחורי ההדלפה, הרי שבימי קורונה מדובר בבזבוז של הדלפה טובה. סם מת’יוז טען שזו אותה טכניקת סיעתיות ישנה של הקורביניסטים במפלגה, ושהוא ממש לא מופתע. הוא הביע תקווה שקיר סטארמר “יעמוד בהתחייבויותיו” לתקן את הנזק שגרמו הקורביניסטים למפלגה. על תפקודו בנושא האנטישמיות הוא טען שהיה ללא רבב.
תגובות מצד שני
יש מי שדווקא קראו לקחת את הדו”ח ברצינות. קבוצת הקמפיין הסוציאליסטי, חבורה של חברי פרלמנט מטעם המפלגה, קראה לפרסום הדו”ח ולכינוס חירום של ועידת המפלגה המרכזית. דמויות בכירות לשעבר במפלגה כמו ג’ון טריקט ואיאן לייברי הביעו שאט נפש מהגילויים, גם אם לייברי מצא אותם “לא מפתיעים”. חברי פרלמנט רבים במפלגה הצטרפו אליהם. ראש איגוד הכבאים דרש שקיר סטארמר יטפל במעורבים בתככים האלו. וכמובן, גם לתנועת מומנטום, הגוף המרכזי שתמך בקורבין בתוך המפלגה, היה מה להגיד. שם מאמינים שלולא אותם חתרנים בלתי נלאים, קורבין היה יכול לנצח את בחירות 2017. אשרי המאמין.
אנקדוטה שראויה להתייחסות משלה היא בכיכובה של דיאן אבוט שרת הפנים בממשלת הצללים של קורבין, שלא קיבלה תפקיד חדש תחת סטארמר. שם שעלה בשולי החדשות היה של אמילי אולדנואו, שלפי ההערכות סטארמר מתכוון למנות למזכ”לית המפלגה החדשה. לפי צייצן בטוויטר, שהעלה כביכול הדלפה מהדו”ח, אולדנואו עשתה קטע מסריח במיוחד: אתם אולי זוכרים שב-2016 קן ליווינגסטון טען שהיטלר תמך בציונות “עד שהשתגע” והתחיל לרצוח יהודים. לפי הצייצן, אולדנואו גרמה לסגנו של קורבין, טום ווטסון, להתמהמה עם סילוקו של ליווינגסטון מהמפלגה. זאת, למרות בקשתו המפורשת של קורבין לטיפול מהיר. המטרה: הבכתו של קורבין. לא מצאתי על כך שום דיווח בכלי תקשורת רציני, כך שאני לוקח את הטענה הזו בספקנות רבה. מי שלקחה אותה פחות בספקנות היא אבוט. אבוט קראה לסטארמר שלא למנות את אולדנואו למזכ”לית המפלגה.
So is Emily Oldknow seriously going to be @Keir_Starmer pick for @UKLabour General Secretary? Surely she should never be employed by the Labour Party in any capacity ever again? https://t.co/8aw0aetpS9
— Diane Abbott MP (@HackneyAbbott) April 13, 2020
לאן מכאן?
אנחנו ניאלץ לחכות ולראות איך סטארמר יטפל בעניין הזה. עד אז, דבר אחד בטוח: הסיעתיות בלייבור כאן כדי להישאר. היה ברור שיש סכינאות בלייבור, אבל אם רק חצי ממה שמדווח שיש בדו”ח הזה נכון, הרי שמדובר בשפל מסוג חדש למפלגה. מעבר לכך, ברור שהדלפת הדו”ח היא סכינאות בפני עצמה: זה לא מקרי שרגע אחרי שקיר סטארמר נכנס לתפקידו כראש הלייבור הדו”ח דולף. מדובר בניסיון ברור לערער על מעמדו כמאחד המפלגתי, מאחר שהוא הרבה פחות רדיקלי מקודמו בתפקיד.
אם מישהו בלייבור רוצה לראות אותה חוזרת לספסלי הממשלה בפרלמנט, כדאי לחברי המפלגה להפסיק עם השטויות. כמו שצייץ בעניין המראיין אנדרו ניל, כל הסיפור הזה נראה כאילו בתוך כל משבר הקורונה, הלייבור אובססיבית בעיקר לגבי עצמה. וככה לא מנצחים בחירות. שזה דיי מדהים, בהתחשב בעובדה שלמשבר הקורונה יש את הפוטנציאל לחסל לבוריס ג’ונסון את הקריירה הפוליטית. אז נכון שסטארמר רק בהתחלה, אבל עם הפצצה הזו, קשה להגיד שזו התחלה מבטיחה במיוחד.
I’m sure it’s a comfort to us all concerned about government accountability amid a national crisis that the Labour Party is still talking about itself. https://t.co/kbUgmbNS2Z
— Andrew Neil (@afneil) April 13, 2020
תהייה אינטלקטואלית
בישראל מפלגה דמוקרטית היא עניין לגאווה. במובנים מסוימים גם בבריטניה. אבל ישנם כאלו שטוענים ששיטת הפריימריז בבריטניה פוגעת בדמוקרטיה. הדבר נובע בעיקר מכך שבבריטניה התפטרות של ראש/ת ממשלה לרוב לא מביאה לבחירות, אלא לראש/ת ממשלה חדש/ה מאותה מפלגה. במצב כזה, בחירת ראש/ת מפלגת שלטון חדש/ה נותנת את בחירת ראש/ת הממשלה של כולם בידי חבורה של משלמי דמי חבר שלא נבחרו לשום תפקיד, ושחברי הפרלמנט מהמפלגה יהיו חייבים לקבל על עצמם. כמו כן, הם טוענים, הדבר הזה עשוי להביא לחוסר הלימה בין רצון חברי הפרלמנט לבין רצון מתפקדי המפלגה. לכן, קוראים אותם אנשים, יש להשאיר את בחירת ראש/ת המפלגה בידי חברי הפרלמנט שלה, ולא בידי המתפקדים.
דוגמה טובה לחוסר הלימה בין חברי הפרלמנט למתפקדים היא קורבין עצמו, שנבחר לתפקידו כראש הלייבור למרות שרוב חברי הפרלמנט של המפלגה לא רצו בו. האם יכול להיות שלו הבחירה הייתה בידי חברי הפרלמנט בלבד, אותן סכינאות וסיעתיות בתוך הלייבור היו הרבה יותר קטנות, שכן כך לראש/ת המפלגה הייתה תמיכה של מרבית האנשים שחשובים לפעילות הפרלמנטרית? לא בטוח, וסביר להניח שתנועות כמו מומנטום היו נשארות קוץ בישבנם של מי שאינם קורביניסטים, אבל שווה לחשוב על זה.