קיר סטארמר הוא הראש החדש של מפלגת הלייבור ושל האופוזיציה. סטארמר נכנס לתפקידו בימים הקשים של משבר הקורונה, ואלו כבר מציבים בפניו אתגרים לא פשוטים כלל. אבל עומדים בפניו גם אתגרים נוספים, כמו איחוד שורות המפלגה והטיפול באנטישמיות המיוחסת לה. לחלק מהאתגרים האלו, לא בטוח שהוא האדם הנכון. מבחינת העמדות, רבים קיוו למישהו שישבור מהקו הקורביניסטי, אך למרות שסטארמר אינו המשכי הוא גם לא יהווה שבירה, שכן הוא תומך במספר צעדים שנחשבים רדיקליים. ולא נשכח גם מילה על הסגנית הנבחרת אנג’לה ריינר | צילום: כריס בולנד
לא היו הפתעות: קיר סטארמר ניצח במרוץ לראשות מפלגת הלייבור. מעתה, הוא יהיה ראש המפלגה החדש וגם ראש האופוזיציה. זאת, אחרי יותר מארבע שנים של ג’רמי קורבין בתפקיד. זו לא הייתה החגיגה שסטארמר קיווה לה: הקורונה הביאה לביטול הכנס המיוחד שאורגן לעניין הזה, וסטארמר התבקש – כמו שתי המתמודדות מולו, רבקה לונג-ביילי וליסה ננדי – לצלם נאום ניצחון מראש כדי שיוכלו לשדר אותו בווידאו. מבאס, אבל זה מה יש. בכל מקרה, בפוסט הזה אנסה להסביר מיהו קיר סטארמר ומה יהיה ניתן לצפות ממנו.
מילה על מגדר
לפני שניכנס לעובי הקורה, כדאי לציין משהו מהתחום המגדרי. אני לא חושב שמישהי צריכה להנהיג את המפלגה רק כי היא אישה. אבל כן חשוב לשים לב שבשלב הסופי קיר סטארמר היה הגבר היחידי שהתמודד, מול שתי נשים נוספות. כמו כן, יש להזכיר, למעט שתי נשים שכיהנו כראשות המפלגה בפועל, עקב התפטרות או מוות של הראשים הקבועים, מעולם לא כיהנה אישה בתפקיד ראשת מפלגת הלייבור. כמובן, כל זה לא אומר שסטארמר לא היה המועמד הראוי ביותר, אבל זה כן אומר שהמפלגה תצטרך לחכות עוד מספר שנים לפני שתוכל לשבור את התחושה שיש בה תקרת זכוכית לנשים.
ניסיון
אז מה קיר סטארמר עשה בשביל מדינה? אז כך, בשנים 2008-2013 סטארמר שימש בתפקיד המקביל לפרקליט המדינה. בבחירות 2015 הוא רץ מטעם מפלגת הלייבור במחוז הבחירה הלונדוני הולבורן וסנט פנקראס, וכך החליף את חבר הפרלמנט הוותיק מטעם הלייבור פרנק דובסון. מספר חודשים לאחר מכן ג’רמי קורבין נבחר לראשות המפלגה. אז הוא נהיה לשר להגירה ב”משרד הפנים” של ממשלת הצללים. כשנה לאחר מכן, אחרי משאל העם על הברקזיט, תוצאותיו והקמת המשרד הממשלתי ליציאה מהאיחוד האירופי, סטארמר מונה לשר הברקזיט בממשלת הצללים. בין שני התפקידים הוא התפטר מממשלת הצללים כמחאה על ההנהגה של קורבין, אבל ניתן להבין שהוא גם חזר דיי מהר.
כפי שניתן לראות, סטארמר מתחיל את כהונתו כראש האופוזיציה כשיש לו חמש שנות ניסיון פרלמנטרי בלבד. אמת, עבור ישראלים החיים במדינה בה מישהו עם פחות משנה של ניסיון פרלמנטרי, שברובה עברה בפגרות בחירות, הוא יו”ר הכנסת, סטארמר נראה כבעל ניסיון רב. אבל בפוליטיקה הבריטית זה לא דבר שקורה הרבה, ולרוב ראשי מפלגה צוברים ניסיון פרלמנטרי במספר דו-ספרתי של שנים לפני שהם הופכים לראשי מפלגה. אבל הפוליטיקה הבריטית גם כך נמצאת בתהליך מואץ בו חברי פרלמנט טריים מתקדמים מהר, ובממשלה הנוכחית תוכלו למצוא מעט מאוד שרים שנבחרו לפני 2010, רובם כיהנו כשרים עוד אצל ת’רזה מיי ודייוויד קמרון.
אבל הודות לברקזיט, סטארמר רכש ניסיון אופוזיציוני רב, שיאפשר לו – תאורטית – לתפקד היטב כראש האופוזיציה. השאלה היא, כמובן, אם הוא יצליח.
אופי קואופרטיבי
כלל אצבע בפוליטיקה הבריטית אומר שאחרי מנהיגים דומיננטיים מגיעים מנהיגים הרבה יותר שקטים וקואופרטיביים. אחרי וינסטון צ’רצ’יל הגיע קלמנט אטלי. אחרי מרגרט ת’אצ’ר הגיע ג’ון מייג’ור. אחרי טוני בלייר הגיע גורדון בראון. במובנים מסוימים, אחרי דייוויד קמרון הגיעה ת’רזה מיי. אחרי ג’ון ברקו הגיע לינדזי הויל. סביר להניח שגם אחרי בוריס ג’ונסון יגיע מנהיג קואופרטיבי יותר. העובדה שהמנהיגים האלו שקטים וקואופרטיביים אינה אומרת שהם לא משפיעים, אבל שאופי העבודה שלהם הוא אחר, שהופך אותם פחות למרכז המופע. הדבר נובע מכך שהמנהיגים הדומיננטיים לרוב נוטים להקים עליהם את המערכת, ולכן השחקנים הקואופרטיביים יותר יכולים למצוא את מקומם כדי להשיב את השקט. במקרים אחרים, זה הציבור שמעוניין במישהו שיעשה קצת פחות רוח וייתן תחושה של רגיעה.
כעת, אחרי ג’רמי קורבין הדומיננטי, מגיע קיר סטארמר השקט והקואופרטיבי בהרבה. לקורבין לא הייתה בררה אלא להיות דומיננטי, שכן הוא לא היה מקובל על מרבית חברי הפרלמנט של מפלגתו, ולכן היה חייב להיות במובנים רבים סוליסט. אבל הוא גם בעל אופי דומיננטי מאוד. אופיו של סטארמר הרבה פחות דומיננטי וזכה לכינוי “משעמם” לא פעם (כשאחד הקוראים שלי העיר שכשמסתכלים עליו קיר הוא אסוציאציה הגיונית, הוא ידע על מה הוא מדבר). אבל לא רק זה, גם תהיה לו את האפשרות ליצור הרבה יותר שיתופי פעולה עם שאר חברי הפרלמנט. רובם תומכים בו גם כך, והוא גם נמצא במרכז הציר הפוליטי של המפלגה כך שמראש הוא יכול להיות מקובל על יותר אנשים.
עמדות
קיר סטארמר נמצא יחסית על אמצע הציר הפוליטי של מפלגת הלייבור, בין הבלייריסטים לקורביניסטים. והוא בהחלט מנסה לשמור על יחסים טובים עם כולם, כולל האמירה: “אל תזלזלו בממשלת הלייבור האחרונה, ואל תזלזלו בארבע השנים האחרונות (של קורבין – אב”מ)”. במקרים אחרים, הוא מקפיד לתת תשובות שלא אומרות כלום כדי שחלילה לא ירגיז אף אחד. זה חשוב, כיוון שנכון להיום המפלגה מפולגת בין הבלייריסטים לקורביניסטים, ויש צורך במישהו שיאחד את השורות. האם סטארמר יצליח בכך? ימים יגידו.
בתחומים מסוימים, סטארמר כן תומך בעמדות שעשויות להיחשב רדיקליות, ואף נתן גיבוי לעמדה הרדיקלית של קורבין נגד מדיניות הצנע. באופן יותר ספציפי, הוא תומך בביטול שכר הלימוד לסטודנטים, שליטה של המדינה ברכבות, במים ובחשמל וחיזוק זכויות העובדים. כמו כן, הוא הציע “מדד איכות חיים” (wellbeing indicator), שיתבסס על נתונים כמו אי-שוויון, בריאות, חסרי בית ועוד. זאת, כדי שהתמ”ג לא יהיה המדד היחיד. בהחלט יש שם צעדים שלאנשים מהימין הכלכלי יצרמו, אבל בכל זאת מדובר במפלגת הלייבור. בנוסף, עדיין מדובר רק בחלק מהצעדים הרדיקליים שהובטחו במצע המפלגה תחת קורבין. הוא בהחלט לא נתפש כרדיקלי כמו קורבין. זאת, בניגוד לרבקה לונג-ביילי, שתמיד נהנית לספר שהיא לא רק תומכת במסמכי המדיניות של קורבין, היא גם כתבה אותם.
בתחום מדיניות החוץ, סטארמר קורא להפסיק עם “המלחמות הלא חוקיות” (הכוונה היא למלחמות כמו מלחמת עיראק, שיצאה לדרך בלי גיבוי מהאו”ם). הוא גם מבטיח לבחון את כל מכירות הנשק של בריטניה, כדי להבטיח שלא יימכר נשק למשטרים שמפרים זכויות אדם. סטארמר בעצם נוקט במדיניות חוץ שלוקחת את העקרונות של קורבין – שמירה על זכויות אדם ברחבי העולם – אבל בלי האנטי-מערביות של קורבין.
בקיצור, קיר סטארמר הוא לא בדיוק שבירה מהקורביניזם, אבל הוא גם לא המשך שלו. החזון שלו רדיקלי בתחומים רבים, אבל הרבה פחות. הוא מסכים עם מדיניות החוץ של קורבין בהרבה דברים, אבל הוא לא אנטי-מערבי. הרבה יותר קל לעיכול.
המשימה
להזכירכם, קיר סטארמר נכנס לתפקידו לאחר התפטרותו של קורבין מהתפקיד בעקבות ההפסד הצורב של מפלגת הלייבור בבחירות 2019. הדבר נבע בין השאר מכך שמחוזות לייבור רבים, שנשענו על מעמד הפועלים המסורתי, הצביעו לשמרנים או למפלגת הברקזיט בגלל מדיניות הברקזיט של הלייבור. סטארמר היה שר הברקזיט בממשלת הצללים של קורבין, ומשום כך אחד האחראים הישירים למדיניות הכושלת הזו. בנוסף לכך, סטארמר משתייך לאליטה הלונדונית של מפלגת הלייבור, יחד עם קורבין, ג’ון מקדונל ואחרים במפלגה. האליטה הזו מואשמת בכך שהיא זנחה את מעמד הפועלים המסורתי שחי בעיירות בצפון אנגליה, לטובת שמאל קוסמופוליטי שמגיע יותר ממעמד הביניים.
לכן, יהיה עבורו אתגר להחזיר את מצביעי הלייבור המסורתיים שערקו. וזה לא רק אני אומר: גם הם אמרו את זה בעצמם. מצביעי הלייבור שנטשו לא סומכים על קיר סטארמר או על רבקה לונג-ביילי, והיו מעדיפים לראות את ליסה ננדי בתפקיד. זאת אומרת שסטארמר יצטרך לעבוד מאוד קשה כדי לזכות באמונם שוב. הברקזיט כבר אבוד, ולכן כבר אבוד לנסות לתקן את מדיניות הברקזיט הכושלת שלו מעבר לשימת דגש על הסכמי סחר מיטיבים. את הדגש הוא יצטרך לשים על הצרכים של עיירות הפועלים ולראות כיצד ניתן לחזק אותן. הוא לא בממשלה, ולכן לא יוכל לעשות הרבה בפועל עבורן, ומשום כך הוא יצטרך לגרום לקול שלהן להישמע חזק יותר במפלגה, כדי שתושביה ירגישו שהלייבור תדאג גם להם.
משבר האנטישמיות
כידוע, מפלגת הלייבור סובלת ממשבר חמור עקב האנטישמיות שעלתה בתוכה. סטארמר מכיר בכך, ואף התייחס לכך בנאום הניצחון שלו כדבר שיש לעקור מהשורש. כשעוד היה אפשר להתכנס לצורכי קמפיין, הוא אהב לספר איך הוא הרים את קולו בישיבות של ממשלת הצללים. העניין הוא שבניגוד לטום ווטסון וג’ס פיליפס, קולו לא ממש נשמע בציבור. אז אפשר להאמין לו בעניין הזה, אבל קשה להאמין שהוא באמת עשה את המיטב כדי להתמודד עם הבעיה.
כעת, הוא יצטרך להראות שהוא באמת פועל בעניין. הדבר הראשון שהוא יצטרך לעשות, לעניות דעתי, הוא לטפל במנגנון שאמור לטפל בתלונות בנושא זה. נכון להיום המנגנון מואשם בהרבה מאוד העלמות עין וטיוח של תלונות שמגיעות אליו בנושא אנטישמיות של חברים כאלה או אחרים. סטארמר יצטרך או לפרק את המנגנון ולהרכיב מחדש, או לטפל בו נקודתית. זה לא יהיה קל, שכן המנגנון הזה אמור להיות עצמאי מההנהגה. אבל לא תהיה לו בררה, או שהוא לא יצליח לזכות באמון הציבור שהוא באמת פועל בנושא.
אופוזיציה תחת קורונה
אבל האתגרים הקודמים שהצגתי הם אתגרים לטווח הארוך. בטווח המידי, סטארמר יצטרך להיות ראש האופוזיציה תוך כדי משבר הקורונה. קורבין כבר התווה את הדרך לפיה האופוזיציה נשארת באופוזיציה, מפקחת על הממשלה, שואלת שאלות ודורשת תשובות. היא לא עושה הון פוליטי ולא תוקפת באופן שנשמע כמו קמפיין בחירות, אלא מוצאת את הפגמים בהתנהלות הממשלה ומאירה אותם. בוריס ג’ונסון עצמו אמר שהתנהלות האופוזיציה באופן הזה היא מופתית.
אבל זו לא הדרך בה ראש אופוזיציה חדש היה רוצה להתחיל את התפקיד. כשקורבין רק התחיל את התפקיד הוא היה יחסית מנומס כלפי קמרון. אבל טוני בלייר, למשל, העדיף להביך את ג’ון מייג’ור מיד בתחילת תפקידו כראש האופוזיציה. אבל לשניהם הייתה בחירה, בעוד שבפני קיר סטארמר לא עומדת בחירה כזו. במקום זה תהיה לו בחירה אחרת: האם הוא ממשיך בקו אותו התחיל קורבין, או שמא הוא דווקא מנסה לחתור להכנסת הלייבור לממשלה לטובת ממשלת אחדות לאומית לימי חירום, כפי שגורמים מסוימים גורמים לעשות. סטארמר עצמו אמר בנאום הניצחון שלו שהוא מעדיף להמשיך את הדרך של קורבין בעניין זה, אבל דברים עשויים להשתנות עם הזמן. ג’ונסון עצמו לא קרא לכך במפורש, אבל קריאתו מהיום (ש’) לראשי מפלגות האופוזיציה לעבוד יחד עשויה להתפרש כקריאה כזו.
עם הדרך שסטארמר הכריז שינקוט, כדי לא לחטוא לתפקידו, הדבר הראשון אותו הוא יצטרך לעשות יהיה לדאוג שהפרלמנט יוכל להמשיך ולדון. נכון לעכשיו הפרלמנט נמצא בפגרת פסחא מוארכת, אבל לא ברור מה יהיה עם הפרלמנט כשזו תגיע לסופה בסוף אפריל. יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל כבר הורה לבדוק כיצד ניתן להפעיל את הפרלמנט מרחוק באופן כלשהו, וראש המפלגה הליברל-דמוקרטית בפועל אד דייווי קרא להקמת ועדת קורונה שתפעל בזום. אבל מי שבאמת יצטרך להתעקש על זה מתוקף תפקידו (למעט הויל) יהיה סטארמר. אם לא יתעקש שג’ונסון יעמוד בהבטחתו למצוא דרך לקיים את הדמוקרטיה הפרלמנטרית, הוא כבר נכשל בתפקידו.
על הסגנית
אסור לשכוח, קיר סטארמר הוא לא המנצח היחידי של היום הזה. הבחירות לא היו רק על ראש המפלגה, אלא גם על סגן ראש המפלגה, או יותר נכון סגנית. המנצחת, בהתאם לכל התחזיות, היא אנג’לה ריינר. ריינר, כפי שכבר הצגתי כאן, הייתה המתמודדת הכי קורביניסטית מכל החמישה שהתמודדו על התפקיד. זה אומר שלמרות שסטארמר פחות שמאלי מקורבין, עדיין יש עוגן קורביניסטי מאוד חזק בהנהגת המפלגה. ככל הנראה, היא וסטארמר יסתדרו הרבה יותר טוב מקורבין וטום ווטסון.
לסיכום
קיר סטארמר הוא לא שחר של יום חדש, אבל הוא גם לא המשך של היום הקודם. בפניו עומדות הרבה מאוד משימות לא פשוטות כלל, שלפחות לביצוע של חלקן לא בטוח שהוא האדם הכשיר ביותר למשימה. אבל הוא האדם שיש למפלגת הלייבור, ועם זה היא תצטרך (לנסות) לנצח.