נגיף הקורונה לא פוסח על בריטניה, והרשויות עושות כמיטב יכולתן להתמודד עמו ולמנוע התפרצות. בניגוד למשברים אחרים, המשבר הזה עשוי להשפיע על הקריירות הפוליטיות של בוריס ג’ונסון וגם של שר הבריאות מאט הנקוק. אבל מעבר לנושא האישי, יש נושאים מהותיים שהמחלה עשויה להשפיע עליהם: מערכת הבריאות הציבורית, מדיניות ההאצלה וההגירה הם רק חלק מהם | תמונה: CDC
קיוויתי שזה לא ייהפך לנושא חשוב מספיק לכתוב עליו, אבל מחלת COVID-19, הידועה בטעות כנגיף הקורונה (מדובר בנגיף – SARS-CoV-2, אם לדייק בשמות – ממשפחת הקורונה), כבר רלוונטי מבחינה פוליטית הרבה זמן. אז אין לי כוונה לדבר על המחלה עצמה (מוזמנים לקרוא עליה באתר ארגון הבריאות העולמי) או על האפקטים הגלובליים שלה. נראה לי שכל ערוץ טלוויזיה עברי דיבר על אלו בהרחבה. כמו כן, אני לא מומחה לדברים האלו, והדבר האחרון שאני רוצה ליצור בעניין הזה הוא פאניקה מיותרת בגלל חוסר הבנה.
מה שכן בכוונתי לכתוב עליו הוא כיצד המערכת הפוליטית בבריטניה מגיבה לעניין הזה. למה? פשוט מאוד: כרגע נראה שלפחות בזמן הקרוב לנגיף הזה נכונו השפעות פוליטיות משמעותיות, בעולם בכלל ובבריטניה בפרט. לכן, כדי שיהיה אפשר להבין בהמשך כיצד המחלה נכנסת לתוך הפוליטיקה הבריטית, כדאי שיהיה איזשהו בסיס להתחיל ממנו. מזל שהשלב הראשון של הברקזיט נגמר בזמן…
אגב, למרות שזה לא השם המדויק של המחלה, אקרא לה לשם הנוחות “קורונה”, כי תכתבו אתם SARS-CoV-2 כל הזמן.
אז מה המצב בבריטניה?
נכון לאתמול (ו’), היו 19 חולי קורונה בריטיים. נציב הרפואה הראשי (Chief Medical Officer) בבריטניה העלה את רמת הסיכון של מחלת הקורונה מנמוכה לבינונית. כרגע, בדומה לרוב המדינות בעולם, אין הוראות מיוחדות לכלל הציבור להישאר בבתים, אלא רק למי שהומלץ להם על-ידי מוקד החירום 111 מחשש שהם נושאים את המחלה. כרגע אזהרות הטיסה למדינות אחרות לא מראות על יותר מדי פאניקה, ולמשל אזהרת המסע לאיטליה היא לאזורים מאוד ספציפיים בה.
אבל, לא כדאי לראות בכך אדישות של הרשויות הבריטיות. למשל, בעקבות אדם ממחוז סארי שחלה במחלה למרות שלא שהה בחו”ל, הרשויות מנסות לעלות על עקבותיו כדי להבין מי בסביבתו הפיץ את הקורונה. לממשלה יש גם תכנית פעולה כדי לנסות למנוע התפרצות של ממש בתוך האי הבריטי. התכנית הזו תקפה רק בתוך אנגליה, בזמן שבסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד הממשלות המקומיות פועלות בנושא. באופן כללי, בהנחה שלא ניתן לדחות את התפרצות הקורונה בבריטניה לנצח, התקווה היא למשוך אותה עד לקיץ, כשה-NHS נמצא תחת פחות לחץ ויוכל להתמודד בצורה טובה יותר עם הלחץ החדש שייווצר. מעבר לכך, הממשלה מתכוננת גם להתפרצות: אמצעים חוקיים עברו ונותנים לממשלה את הסמכות להכניס בני אדם להסגר (אך נכון לעכשיו אין מספיק מתקנים בשביל להתמודד עם יותר מכמה מאות), ובאופן עקרוני נציבות בריאות הציבור תוכל לסגור מקומות של התקהלות המונית. לפי נציב הרפואה הראשי, אם יהיה שימוש באמצעי זה, הוא עלול להיות בשימוש ליותר מחודשיים.
וגם, למרות שזה לא צוין באופן מפורש, אני דיי בטוח שיש איזו תכנית להציל את המלכה. כי תמיד יש תכנית חירום להצלת המלכה. בריטניה, בכל זאת.
האושיות הפוליטיות
שני אנשים הולכים להיבחן בזכוכית מגדלת על יכולתם להתמודד עם המחלה: ראש הממשלה בוריס ג’ונסון ושר הבריאות מאט הנקוק. אם המדיניות שלהם תצליח לדחות את ההתפרצות עד שיימצא טיפול, או עד שלפחות הלחץ ירד, הם יוכלו להגיד שהם התמודדו עם המקרה בצורה טובה. אם לא, זה עלול לגרום לנזק מספיק רציני כדי שצלקותיו יישארו עד הבחירות הבאות. הפוליטיקה אמנם לא הוגנת וכך היא עובדת, אבל מצד שני חשוב לזכור שבאמת לא בטוח שזה יהיה הוגן לשפוט אותם על זה.
לא הרבה ידוע על נגיף הקורונה החדש הזה. אמנם היו כאלו שהשתעשעו מבוריס ג’ונסון ממליץ להישמר באמצעות שטיפת ידיים, אבל למען האמת? לא בטוח שיש לו משהו יותר טוב לתת כרגע לציבור. האתר של ה-NHS לא נותן הרבה יותר מזה כרגע. כאמור, לא הרבה ידוע על הנגיף, ועשוי לקחת עוד קצת זמן עד שיהיה ניתן להתמודד איתו באופן יעיל. אז זה משעשע כמו כל דבר שיוצא לבוריס ג’ונסון מהפה (הוא בנה על זה קריירה), אבל האמת היא שספק שהוא היה יכול לספק משהו טוב יותר מבחינת התוכן.
מאט הנקוק, מצדו, כבר עובד בהתאם לנהלים הקבועים של ממשלת בריטניה למגיפות, ועובד על יידוע הציבור. השאלה היא אם זה יצליח מול הקורונה. הציניקנים רואים בו כמי שרוצה לנצל את המשבר כדי להביא לבנייתם של בתי חולים נוספים ובאופן כללי לבנות את הקריירה הפוליטית שלו. להזכירכם, הנקוק רואה את עצמו כמי שמתאים לראשות הממשלה, וגם התמודד על ראשות המפלגה השמרנית. מהבחינה הזו – ואני אומר את זה כמי שמאמין שהוא נחוש למנוע התפרצותה של מגפה מהמניעים שיש לכולנו – המחלה יכולה לבנות את הקריירה הפוליטית שלו, או לחלופין לרסק אותה לגמרי. הנקוק גם כך עושה רושם של מישהו קצת טמבל, ולא בכוונה כמו שג’ונסון עושה כדי להתחבב על הקהל, ומבחינה זו הקורונה יכולה או לאשש את זה או לחלופין להפוך אותו לגיבור. הוגן? לא. אבל זו פוליטיקה.

מה עוד על הפרק?
מעבר לסיכוי למשבר כלכלי עולמי, הקורונה וההתמודדות עמה עשויה לשים מספר נושאים פרטיקולריים למבחן. ראשית, את ה-NHS. הבריטים מאוד גאים במערכת הבריאות הציבורית שלהם, אבל היא נמצאת במשבר. היכולת שלה להתמודד עם הקורונה תשפיע על האופן בו פוליטיקאים יציעו להתמודד עם המשבר הזה. חיזוק מהכיוון הציבורי? דווקא באמצעות יותר כוחות שוק? ההתמודדות עם המגפה בפוטנציה תשפיע בסופו של דבר גם על האופן בו מובילי השיח ינסו להוביל אותו. ה-NHS לא יופרט לחלוטין בכל מקרה שלא יהיה, הוא טבוע חזק מדי בתרבות הפוליטית הבריטית. אבל הוא בהחלט עשוי להיכנס למסלול חדש בנסיבות שייווצרו (בעיקר אם הוא יהיה על הכוונת של דומיניק קאמינגס).
שנית, מדיניות ההאצלה. כאמור, המדיניות של ממשלת בריטניה רלוונטית רק לאנגליה, כי ענייני בריאות הם עניינים מואצלים. כלומר, אם איזשהו חוסר הלימה במדיניות של ממשלת סקוטלנד לעומת ממשלת בריטניה יגרום לאיזשהו נזק למדינה כולה, כל הקונספט של ממשלות מקומיות עשוי לעמוד לצליבה. הרי אם האוטונומיה הזו מביאה רק לנזקים בזמני חירום, אולי צריך לשקול אותה מחדש? פדרציה כמו שחלק מאנשי הלייבור מציעים? ממש לא, להיפך: אוטונומיה רק בשגרה, בחירום הכל חוזר לממשלה המרכזית. אגב, זה נכון גם אם הממשלות המקומיות יפעלו כמו הממשלה המרכזית, אבל התפרצות תתחיל בשטחן. מבחינת מתנגדי ההאצלה, הדבר יוכיח את הצורך ברשות אחת.
שלישית, הגירה. מדיניות הנקודות של ג’ונסון ופריטי פאטל אמורה להישען על כך שאין אפליה של מבקשי ויזה מהודו או אוסטרליה לעומת מבקשי ויזה מאירופה. אבל אם הקורונה תצא מכלל שליטה, פתאום עלולה לעלות השאלה: האם אנחנו מוכנים לתת לאנשים מכל מדינה להיכנס אלינו? אולי מדינות מוכות במיוחד צריכות להיות מחוץ למעגל מורשי הכניסה לבריטניה? גם ככה מתנגדי ההגירה מצליחים להגביר את כוחם בגלל הברקזיט, והתפרצות מגפה של ממש עשויה רק לחזק אותם עוד יותר.

יש עוד זמן עד שנדע. בינתיים, רק בריאות.