מתכוננים למו”מ

מוכנים? השלב השני של הברקזיט יוצא לדרך! אתמול הממשלה הציגה את המתווה שלה למשא ומתן עם האיחוד האירופי על המשך היחסים. בקיצור? ממשלת בריטניה דורשת שוב שהאיחוד האירופי לא יכפה עליה את תקנותיו וחוקיו. בסך הכל לגיטימי. אבל, באיחוד לא מתרשמים ולא מעוניינים בבריטניה כמתחרה עצמאית וקרובה גיאוגרפית לאיחוד. אבל הממשלה מתעקשת, ואם עד יוני לא תהיה התקדמות של ממש במו”מ, בריטניה מאיימת שתצא מהמו”מ ותתחיל להתארגן למסחר בתנאי ארגון הסחר העולמי. או, כמו שאחרים קוראים לזה, יציאה ללא הסכם | בתמונה: מישל ברנייה, אחראי המו”מ מטעם האיחוד האירופי (צילום: הפרלמנט האירופי)

לא חשבתם שסיימנו עם ענייני האיחוד האירופי, נכון? הכיף רק התחיל. כעת, בריטניה נמצאת בשלב המשא ומתן על יחסיה העתידיים עם האיחוד. משא ומתן שאלא אם כן תהיה הארכה (סיכוי לא גבוה), צריך להיגמר עד ה-31 בדצמבר. אתמול (ה’), הממשלה פרסמה את תכנית העבודה שלה לגבי היחסים האלו, במסמך מפורט. מסמך זה אמור להוות את נקודת הפתיחה של בריטניה לשיחות עם האיחוד האירופי. אז בואו נראה מה הכינו לנו.

תקציר

כמובן, לא אכנס כאן לכל שלושים העמודים שמהווים את המסמך, אלא רק לנקודות המרכזיות. נקודת הפתיחה של המסמך היא שהיחסים העתידיים בין בריטניה לאיחוד יתבססו על שני ריבונים, ולכן שום הסכם לא יכלול כבילה של בריטניה לחוקי או מוסדות האיחוד. שנית, הסכם הסחר צריך להיות נוסח ההסכם של האיחוד קנדה. המנגנונים לאכיפת ההסכם צריכים להיות ממשלתיים, מבלי שיהיה מקום לבית המשפט האירופי לצדק. שלישית, אם לא יהיה אפשר להגיע לזה, אז הכיוון יהיה נוסח היחסים של האיחוד עם אוסטרליה. קרי, מסחר במסגרת חוקי ארגון הסחר העולמי, עם מעט יוצאי דופן. רביעית, שהאיחוד האירופי לא ישקול אפילו בצחוק להפיל על צפון אירלנד יותר רגולציות של האיחוד ממה שמוטלות עליה במסגרת הסכם היציאה. ולסיום, כמובן, אם שום דבר לא יעבוד, גם מסחר ללא הסכם סחר כלשהו (חוקי ארגון הסחר העולמי) זה בסדר. הארכות למו”מ לא יהיו, ואם עד יוני לא תהיה התקדמות מספקת, בריטניה עשויה לפרוש מהמו”מ ולהתרכז בהכנות לסחר מסוג זה.

בסך הכל, למרות שרימיינרים מסוימים לא יסכימו איתי על זה, זה הוגן. הוגן לדרוש שבריטניה לא תישאר בפועל חברה דרג ב’ באיחוד האירופי. הוגן לדרוש שהאיחוד יתייחס לבריטניה כשווה ולא כאל איזו אסירה נמלטת. הוגן להציב קווים אדומים. אפשר לחשוש מההתעקשות על הדדליין הקשיח, כי ממש לא בטוח שזה יספיק, אבל אי אפשר להגיד שקווי המתאר האלו הם לא הוגנים. הם מאוד לא הולכים לכיוון הרימיינרים, אבל הם הפסידו כבר פעמיים. בקיצור, לא מדובר באיזה מסמך מרושע.

ומה אמרו?

בינינו, מה שמעניין בפוליטיקה זה לא מה כתוב במסמכים, אלא אילו תגובות במערכת הפוליטית הם מייצרים. אז בואו נראה. מייקל גוב, כשהציג את עמדת הממשלה בפני הפרלמנט, אמר שלבריטניה אין צורך לחשוש מהורדת הסטנדרטים עקב היציאה מהרגולציות של האיחוד האירופי. לדבריו, בריטניה תשאף הרבה יותר גבוה בכל הנוגע לתקנות בריאות, סביבה וכדומה. בוריס ג’ונסון אמר לתקשורת שאין שום כוונה ללכת לכיוון מרוץ לתחתית. אבל, כמו שהוא לא מתכוון לבקש מהאיחוד להיצמד לתקינה הבריטית, כך זה לא הגיוני שהאיחוד יבקש מבריטניה להיצמד לתקינה שלו. מי שהיה הרבה יותר חריף היה איין דאנקן-סמית’, אחד הקולות האירוסקפטיים הבולטים במפלגה השמרנית. הוא אמר שעם כל הכבוד לרגולציה האירופית, היא מביאה לתוצאות הרבה פחות מרשימות מאשר זו שיש בארצות הברית, ואף קרא לאיחוד “האיש החולה של העולם”. מדובר בפרפראזה על הכינוי של בריטניה בשנות השבעים, “האיש החולה של אירופה”, עקב הקשיים הכלכליים אליה נקלעה.

ומנגד? באיחוד האירופי, בוודאי תתפלאו לקרוא, לא ממש מרוצים מהתכניות הבריטיות. באיחוד מעוניינים, ובצדק מבחינתם, לכבול את בריטניה לחוקים ולמוסדות האירופיים ככל האפשר. הסיבה? הם אפילו לא מנסים להסתיר: כשמישל ברנייה שטח את נקודת המוצא שלו למו”מ ביום שלישי, הוא הסביר שצריך תחרות הוגנת. ברביעי הוא הוסיף שבריטניה הרבה יותר קרובה מקנדה, ושזה משנה הרבה. או במילים אחרות, באיחוד לא מעוניינים בכלכלה חזקה כמו בריטניה כמתחרה במרחק תעלה בלבד מאירופה הקונטיננטלית.

ובאופוזיציה? פול בלומפילד, שר במשרד הברקזיט בממשלת הצללים, טען שאסטרטגיית המו”מ של הממשלה מאכזבת, ושהממשלה לא לוקחת ברצינות את ההשלכות האפשריות שלה. פיט וישארט מה-SNP טען שכל מה שעומד מאחורי האסטרטגיה הזו הוא רצון להגיע ליציאה ללא הסכם, מה שאפיין את הממשלה מתחילת הדרך.

לאן מכאן?

לכאורה, לאיחוד האירופי יש הרבה יותר כוח. הוא מהווה כלכלה גדולה בהרבה מאשר בריטניה, והוא עדיין מחזיק בהסכמי סחר נוספים, בניגוד לבריטניה שתמצא את עצמה בלי הסכם סחר לרפואה אם לא תגיע עם האיחוד להסכמות. מצד שני, גם האיחוד לא בדיוק נמצא במצב הכי טוב. לא בטוח שקביעת “האיש החולה של העולם” של דאנקן-סמית’ נכונה, אבל הקשיים שלו הם לא בדיוק סוד שמור. העובדה שאוסטריה סגרה את הכניסה לתנועת רכבות מאיטליה בגלל החשש מהקורונה עלולה להעיד על כך שהאיחוד מקבל עוד מכה של חוסר יציבות. בקיצור, לא בטוח שהאיחוד באמת במצב להרשות לעצמו לוותר על כלכלה בגודל של בריטניה כשותפת מסחר.

וחוץ מזה, אני מזכיר, בוריס ג’ונסון כבר הוכיח את יכולות המו”מ שלו פעמיים, ובשתיהן ברגע האחרון. פעם אחת עם הסכם היציאה, ופעם אחת כשהצליח לגשר על הפערים בין ה-DUP לשין פיין ולהחזיר את ממשלת צפון אירלנד לתפקוד. טוב, יכול להיות שבסוף יתברר שאלו יכולות מו”מ של דומיניק קאמינגס בכלל, אבל בכל מקרה התוצאה הסופית זהה. למרות שגם אני ספקן לגבי היכולת להגיע לפריצת דרך משמעותית עד יוני, אני כבר בשלב שכלום לא יפתיע אותי. לכן, אני בהחלט לא מתכוון לתת תחזיות בעניין הזה. נחכה למועד ונראה מה קורה.

בינתיים, אני ממש לא מקנא בנציגי בריטניה במו”מ.