בוריס ג’ונסון ארגן מחדש את ממשלתו והביא למספר כותרות דרמטיות. העיקרית נקשרת בשמו של שר האוצר (לשעבר) סאג’יד ג’אוויד. זה נאלץ להתפטר לאחר שסירב לפטר את יועציו הבכירים כפי שדרש ג’ונסון. גם ג’וליאן סמית’, שר צפון אירלנד, פוטר למרות תרומתו לפתרון המשבר הפוליטי בצפון אירלנד. התובעת הכללית החדשה סואלה ברוורמן כבר עוררה לא מעט דאגות לאחר שאמרה שצריך “לקחת שליטה” חזרה מבתי המשפט. או במילים אחרות, כדאי להכניס ללקסיקון את המילה “נשיא” בהקשר הבריטי | צילום: משרד החוץ וחבר העמים הבריטי

ארגון מחדש של הממשלה (reshuffle) – קרי פיטורים, מינויים והחלפת מקומות של שרים – הוא עניין דיי שגרתי בפוליטיקה הבריטית. העובדה שברוב המקרים אין צורך בקואליציה מאפשרת לראש/ת הממשלה לשנות את הרכב הממשלה בהתאם לצורך ובהתאם ליכולת העבודה בהתאם לחזון של ראש/ת הממשלה. לכן, זה לא בדיוק עניין חריג שאתמול (ה’) בוריס ג’ונסון ערך גם ארגון מחדש משלו. ובכל זאת, יצאו משם כמה חדשות מסעירות, שנקשרו בעיקר בשמו של סאג’יד ג’אוויד.

מפוטרים ומשודרגים

אז מה השינויים? שינוי משמעותי היה פיטוריו של ג’וליאן סמית’ מתפקיד שר צפון אירלנד. זאת, למרות שהוא שיחק תפקיד מפתח בהחזרת ממשלת צפון אירלנד לתפקוד. פיטוריו תפסו לא מעטים בהפתעה, והדבר גרר אפילו דברי פרידה חמים מראש ממשלת אירלנד (כנראה היוצא) ליאו ורדקר. זה לא שג’ונסון הוא הראשון לפטר שרים שעשו עבודה טובה, אבל קשה להגיד ששרים מצפים להיות מתוגמלים כך על הצלחות. בקיצור, קשה להגיד שסמית’ ציפה להיות מתוגמל כך על הצלחתו. הוא הוחלף על-ידי ברנדון לואיס, שהיה השר האמון על ביטחון הפנים בתוך משרד הפנים.

אבל סמית’ הוא ממש לא היחיד שמצא את עצמו מחוץ לממשלה. אסת’ר מקוויי, שגיבתה את ג’ונסון במרוץ לראשות המפלגה השמרנית מרגע שהודחה מהמרוץ בעצמה, פוטרה מתפקידה כשרת השיכון. במקומה נכנס לתפקיד כריסטופר פינצ’ר, שעבר מתפקידו כשר לאירופה והאמריקות במשרד החוץ. אנדריאה לדסם, שגיבתה את ג’ונסון במרוץ באותו אופן בו מקוויי עשתה זו, פוטרה מתפקידה כשרת העסקים, האנרגיה והאסטרטגיה התעשייתית, והוחלפה בשר לפיתוח בינלאומי אלוק שרמה. שרת הסביבה ת’רזה ויליירס הוחלפה בשר הכפוף לה ג’ורג’ יוסטיס. ג’יימס קלברלי איבד את מקומו כמנכ”ל המפלגה השמרנית לטובת אמנדה מילינג. ג’פרי קוקס, התובע הכללי, התבקש על-ידי ג’ונסון להתפטר וכך עשה. במקומו נכנסה לתפקיד סואלה ברוורמן.

אבל אפשר להסתכל על העניין לא רק כפיטורים, אלא גם כשדרוגים. למשל, המשרד ליציאה מהאיחוד האירופי בוטל עם היציאה מהאיחוד בסוף החודש שעבר, וסטיבן ברקלי איבד את תפקידו כשר הברקזיט מידית. כעת הוא קיבל תפקיד בכיר במשרד האוצר. אוליבר דאודן שודרג מתפקיד ממשלתי לא מאוד בכיר לתפקיד שר התרבות. אבל בהתחשב בשינוי הגדול של אותו יום, כל אלו נראים כמו פינאטס.

בוריס ג'ונסון - סאג'יד ג'אוויד
השולחן כבר לא נראה אותו הדבר. הקבינט הישן של בוריס ג’ונסון (צילום: דאונינג 10)

לא עניין של כסף

מי שהיה אמור לשמור על מקומו היה שר האוצר סאג’יד ג’אוויד. אבל, ג’ונסון התנה את הישארותו של ג’אוויד בתפקיד בכך שיפטר את יועציו הבכירים. לכך ג’אוויד לא היה יכול להסכים והחליט להתפטר. לתקשורת הוא אמר ש”שום שר בעל כבוד עצמי” לא היה יכול לקבל את התנאי הזה. בעקבות התפטרותו, ג’אוויד הוחלף ברישי סונאק, שהיה עד כה בתפקיד בכיר במשרד האוצר (אותו סטיבן ברקלי ממלא כעת). וכל זה קורה ארבעה שבועות לפני שצריך להציג את התקציב השנתי לפרלמנט.

ההערכות העיקריות מדברות על כך שג’ונסון רוצה לחזק את השליטה של דאונינג 10 בעניינים. ג’ונסון, כידוע, הבטיח ים של הוצאות ציבוריות על שלל פרויקטים ושירותים שונים לאזרחים. סאג’יד ג’אוויד, מתוקף תפקידו כשר האוצר, עלול היה להוות מכשול לחלק מההוצאות האלו. כמו כן, היו כבר תאקלים בין הצוותים של ג’ונסון וג’אוויד. לכן, ג’ונסון רצה לעצמו יותר שליטה.

עניין של שליטה

ראש ממשלה שמרכז אצלו עוד כוח הוא לא עניין כה חריג בנוף הפוליטי הבריטי. המילה “נשיאותי” שימשה כדי לתאר את סגנון שלטונם של מרגרט ת’אצ’ר וטוני בלייר, קרי שלטון שסובב בעיקר סביב אדם אחד ולא סביב קבינט שלם. בגלל שהאיזונים והבלמים המערכתיים בבריטניה הם יחסית חלשים, סגנון “נשיאותי” שכזה למעשה מרכז בידי ראש הממשלה כוח רב מאוד. לא במקרה, המושג “דיקטטורה פרלמנטרית” מושמע בבריטניה מדיי פעם. בקיצור, גם אם לא אוהבים את סגנון השלטון הזה, כמו עם השעיית הפרלמנט בקיץ, אי-אפשר להגיד שג’ונסון ממציא משהו חדש.

מה שאולי כן יוצא דופן כאן הוא הסברה שמי שעומד מאחורי העניין הזה הוא לא רק האישיות הדומיננטית של בוריס ג’ונסון, אלא משיכה בחוטים מאחורי הקלעים של יועצו הבכיר דומיניק קאמינגס. קאמינגס נחשב למוח מאחורי הרבה מאוד ממעשיו השנויים במחלוקת של ג’ונסון, שלפעמים נחשבים לבעייתיים מבחינה חוקתית, ורבים אף רואים בו את המושך בחוטים. בכל מקרה, כצפוי, סאג’יד ג’אוויד הכחיש שלקאמינגס יש קשר לעניין.

יש שתהו על כך היכולת של ג’ונסון לשלוט ברישי סונאק, שכן זה בעייתי מאוד לפטר שני שרי אוצר. לכן, תאורטית, סונאק אמור ליהנות מחופש פעולה רב יותר, כיוון שג’ונסון יתקשה לפטרו. אחרים, לעומת זאת, טוענים שסונאק הוא לא בדיוק הדמות הכי מרכזית בפוליטיקה הבריטית או במפלגה השמרנית, מה שיאפשר לפטר אותו הרבה יותר בקלות אם יהיה בכך צורך.

רישי סונאק - סאג'יד ג'אוויד
בלתי פטיר? רישי סונאק (צילום: כריס מקאנדרו)

מהצד של סאג’יד ג’אוויד

מכתב ההתפטרות של ג’אוויד נע בין העברת ביקורת, מתן עצות וקצת תעמולה שמרנית עבור הקוראים החיצוניים. לאחר הכרת הטובה הקבועה על הכבוד שניתן לו על השירות בתפקידים הממשלתיים, ג’אוויד עבר להסביר שמנהיגים צריכים סביבם אנשים בעלי יושרה. לאחר מכן, הבהיר שהוא תומך במצע שהציגה המפלגה השמרנית בבחירות, והזכיר כמה מההוצאות הציבוריות שהובטחו, כמו 20 אלף שוטרים נוספים. וזה הוביל אותו לכתוב את הבקשה הגדולה שלו: “אני מפציר בך להבטיח שמשרד האוצר כמוסד יישאר אמין ככל האפשר”. שזה, בין כל השורות המחניפות, פשוט הבעת דאגה מצד סאג’יד ג’אוויד שג’ונסון הולך להפוך את משרד האוצר לחצר המשחקים של דומיניק קאמינגס.

עניינים משפטיים

למרות שאת הכותרות הגדולות תפס סאג’יד ג’אוויד, גם התובעת הכללית החדשה סואלה ברוורמן מדאיגה לא מעטים. זאת, מאחר שהתבטאה לגבי הצורך “לקחת בחזרה שליטה” מהרשות השופטת. אם אתם זוכרים, הוויכוח על מקומה של הרשות השופטת במבנה השלטון הוא לא ייחודי לישראל.

אם לתקצר את המאמר שיצר את המהומה, ברוורמן טענה שהמערכת השלטונית לא מאוזנת, כך שהשופטים מחזיקים ביותר מדי כוח, ושחוק ההגנה על זכויות האדם יצא משליטה. הפרלמנט הנבחר הוא זה שאמור להכריע בכל המחלוקות ובית המשפט רק לשפוט בהתאם לחוקים שקובע הפרלמנט. באופן מוזר, היא הביאה את הברקזיט כדוגמה למחלוקת בה על נבחרי הציבור להכריע. זאת, למרות שבית המשפט העליון פסק לא בעד או נגד ברקזיט, אלא רק מנע מהממשלה לעשות דברים בעייתיים מבחינה חוקתית כמו הפעלת סעיף 50 ללא אישור הפרלמנט, או השעיית הפרלמנט בתקופה קריטית מבחינה פוליטית.

סואלה ברוורמן - סאג'יד ג'אוויד
רוצה לשנות את האיזונים. סואלה ברוורמן (צילום: דייוויד וולפול)

בהתאם, יש מי שמאמינים שעמדותיה בעניין הזה נשאו חן בעיניי היושבים בדאונינג 10, ולכן הוחלט למנותה לתפקיד התובעת הכללית. רבים רואים בכך עוד אפיק לריכוז סמכויות בידיו של ראש הממשלה. האם זה נכון או שזו רק פאניקה בגלל הזיהוי (השגוי) של טראמפ עם פופוליזם ובגלל הנוכחות הבעייתית של קאמינגס? נצטרך לחכות ולראות.

ועוד עניין אחד

לבריטניה אין חוקה כתובה. כשהבריטים מדברים על “החוקה שלנו”, הם מתכוונים לשורה של חוקים רגילים, פסיקות, תקדימים, מוסכמות ומסורות שמגדירות את האופן בו עובד השלטון בבריטניה. או, במילים אחרות, האיזונים והבלמים הם פחות מובנים במערכת ויותר על כללים ג’נטלמניים שנובעים מההבנה שמי שנמצא היום בשלטון עלול למצוא את עצמו מחר באופוזיציה.

כפי שציין ד”ר רוברט סאונדרס מאוניברסיטת קווין מרי בלונדון (גילוי נאות: יש בינינו היכרות), רוב מוחלט של שרים בממשלת ג’ונסון נבחרו ב-2010 ואחרי זה. כלומר, הם לא מכירים ישיבה באופוזיציה, מקסימום ישיבה בספסלים האחוריים של מפלגת השלטון. ג’ונסון עצמו היה חבר באופוזיציה, אבל לא היה פעיל במיוחד כחבר פרלמנט וידוע בעיקר כמי שפוטר מממשלת הצללים לאחר שנתפס בשקר (מה גם שאחרי שנים לא רבות הוא פרש מהפרלמנט לטובת ראשות עיריית לונדון). לכן, סאונדרס ואחרים חוששים שבלי הזיכרון הזה מהאופוזיציה אצל רוב חברי הממשלה – בניגוד לת’אצ’ר ובלייר שהגיעו לראשות הממשלה אחרי שכיהנו כראשי האופוזיציה – התנהלות נשיאותית עלולה להיות מסוכנת במיוחד.

זה לא אומר שהם צודקים, אבל על כך שג’ונסון מעדיף להיות נשיא מאשר ראש ממשלה קשה להתווכח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *