הברקזיט הגיע לסיום הפאזה הראשונה, והבלוג בינתיים ממשיך לנושאים אחרים. ראשון על סדר היום: הבקשה של חברת וואוויי הסינית להיכנס לבניית תשתית דור 5 בבריטניה, והסכמת הממשלה לעניין. אמנם כניסה מוגבלת לשוק, אבל כניסה. הדבר בא למרות לחצים אמריקאים שלא לאפשר לחברה שום גישה שהיא לתשתיות דור 5, מחשש שממשלת סין תשתמש בכך לצורכי ריגול. אבל לא בטוח שלבוריס ג’ונסון באמת הייתה בעיה | צילום: Raysonho, ויקיפדיה
אני יודע, עדיין יש התרגשות באוויר בגלל שבריטניה יצאה, אחרי יותר מדי פארסות, מהאיחוד האירופי. בהחלט מרגש. אבל פוסט סיכום היה כבר אתמול, לתת עכשיו תחזית לשלב הבא מעבר למה שהיה שם זה מיותר, וחבל להתעכב על סיכום החגיגות של יום הפרידה. החיים הרי ממשיכים, כרגע אפילו בלי יותר מדי שינויים לעומת אתמול, אז כמו שאמרו אתמול בריטים רבים: הגיע הזמן להמשיך הלאה. לעבר דור 5, אם להיות מדויקים.
אבל האמת היא שלסיפור הזה יש קשר לברקזיט, למרות שתחילתו היא לפני יום היציאה מהאיחוד. אז נו, אי-אפשר להגיד שאני לגמרי מזניח.
דור 5
על דור 5, או 5G, בטח שמעתם. אם לא, אז מדובר בדור הבא של התקשורת הסלולרית. לא אפרט כאן מה מביא עמו השדרוג הזה, כי איני מבין גדול בטכנולוגיה (זה פחות או יותר נגמר בכך שאני יודע מה יחידות המידה של זרם חשמלי). מה שחשוב לדעת לענייננו זה שדור 5 דורש תשתיות מסוימות שצריך להקים ולהציב.
אחת המועמדות לקחת חלק בהקמת התשתית הזו בבריטניה הייתה חברת וואוויי (Huawei) הסינית. הממשלה הבריטית מעוניינת לתת לחברה הזו גישה מוגבלת לבניית תשתית דור 5 במדינה, תוך הסתמכות על חברות נוספות כדי לא להיות תלויה לחלוטין בוואוויי. מי שמתנגד לרעיון הזה הוא נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הסיבה הרשמית: חשש שממשלת סין העממית תשתמש בגישה של החברה אל התשתית כדי לצורכי ריגול. כמובן, זה לא בלתי מתקבל על הדעת שמדובר בעוד חלק מהמאבק של טראמפ בסין, אבל לא בפוליטיקה אמריקאית באנו לדון כאן. בכל מקרה, טראמפ ניסה ללחוץ על בוריס ג’ונסון, בין השאר באמצעות שיחת טלפון אישית בנושא, שלא לאפשר לוואווי גישה כלשהי לתשתית דור 5 הבריטית, ולו המוגבלת ביותר.
בסופו של דבר, ביום שלישי (28.1) הממשלה, באמצעות המועצה לביטחון לאומי, החליטה לאשר לוואווי גישה מוגבלת להקמת תשתית דור 5. מהחברה תימנע גישה ל”ליבה רגישה” של התשתית, וכמו כן היא תוגבל לעד 35% מהשוק. זאת למרות שמרכז ביטחון הסייבר הלאומי קבע שמדובר בסכנה. עם זאת, המרכז המליץ בשורה התחתונה להתבסס על וואויי כמה שפחות, ולא לחסום אותה לחלוטין. מה גם שראש ה-MI5 אנדרו פרקר קבע שהסיכון הוא כזה שסוכנות הביון שתחתיו יכולה לנהל. הקביעה הזו גם הביאה את הממשלה להעדיף לתת את הגישה המוגבלת, שכן בהינתן חוות דעת כזו מראש ה-MI5 יהיה קשה להגן על החלטה לחסום את וואוויי לחלוטין אם זו תובא לביקורת שיפוטית.
התגובות
קשה להגיד שממשל טראמפ התלהב מהעניין הזה. “אכזבה” היא אחת המילים שנשמעו מכיוון ארצות הברית בעניין הזה. פוליטיקאים בכירים טענו שבריטניה העדיפה את האח הגדול על פני “היחסים המיוחדים” בין בריטניה לארצות הברית. בקיצור, לא להיט ליחסים. לא פלא, אם כן, שבוריס ג’ונסון נדרש לשיחה אישית עם הנשיא, במהלכה הוא זרק משהו על זה שתכנית המאה היא בעלת פוטנציאל, למרות שהיא חורגת מהמתווים בהם דגלו ממשלות בריטניה.
ארצות הברית לא הייתה היחידה שלא התרשמה לחיוב מההחלטה. מי שלקחה לצד ממשל טראמפ את ההובלה של חסימת וואווי היא אוסטרליה. בהקשר הזה כדאי להכיר את המושג “חמש העיניים”, שיתוף פעולה מודיעיני בין ארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה, ניו-זילנד וקנדה. המאמץ האמריקאי היה להביא את חמש המדינות החברות לחסום את וואוויי מגישה לתשתית האלקטרונית בתחומן. כעת, וואוויי משתמשת בהחלטה של ממשלת בריטניה כדי לנסות בכל זאת ללחוץ על אוסטרליה שתאפשר לה בכל זאת לשחק קצת בתשתית דור 5. דובר מטעם ראש הממשלה סקוט מוריסון מסר שעמדת הממשלה לא השתנתה. אפשר רק לנחש שמוריסון לא ממש מרוצה מהתקדים שבריטניה יצרה.
בסוף, שלשום (ה’) ההדורים בין בריטניה לבין ארצות הברית יושרו. מזכיר המדינה של ארצות הברית מייק פומפאו הבהיר ש”היחסים המיוחדים” אינם בסכנה. כמו כן, הוא אמר שהמדינות יעבדו יחד על-מנת לגרום להחלטה הזו לעבוד. שר החוץ דומיניק ראב הבטיח שהגישה הבריטית תהיה “ממוקדת” בכל הנוגע לוואוויי, כלומר שיהיה ברור מה החברה יכולה ולא יכולה לעשות.
בין הפטיש לסדן
אני לא רוצה לקבוע עמדה ביטחונית לגבי החלטת הממשלה הבריטית. אני לא מבין בסייבר ואין לי שום יכולת להעריך אם הגישה המוגבלת שתקבל וואוויי באמת ניתנת לשליטה ולפיקוח, כך שהיא לא תשמש את הממשלה הסינית לריגול. בהחלט ייתכן שכן, ואני לא אהיה זה שיקבע בנושא. חוץ מזה, באנו לדבר כאן על פוליטיקה.
זוכרים שהבטחתי בהתחלה התייחסות לברקזיט? אז הנה אני מקיים: כדאי לזכור שאם בוריס ג’ונסון מעוניין לקיים את הבטחתו שלא יהיו הארכות לתקופת הביניים, הוא חייב לסגור כמה שיותר הסכמים עד סוף 2020. לא הרבה זמן בכלל. הסכמים עם האיחוד האירופי זה הדבר החשוב כי איתו בריטניה מקיימת את רוב הסחר שלה, אבל כדי להבטיח כמה שפחות חריקות במעבר מהמצב הנוכחי לעצמאות המוחלטת של בריטניה, כדאי שיהיו כמה שיותר הסכמי סחר עם מדינות שיש להן הסכמים עם האיחוד האירופי (וגם הסכמים עם מדינות שלא סוחרות עם האיחוד יתקבלו בברכה). אתם הייתם רוצים לוותר על הסכמי סחר עם ענקיות כמו סין – שמהווה את יעד הייצוא השני בגודלו של האיחוד והמקור הגדול ביותר לייבוא באיחוד – או ארצות הברית?
הנחיתות הבריטית נובעת מכך שבהינתן אפס הסכמי סחר עצמאיים בין בריטניה למדינות אחרות, היתרון נמצא אצל המדינות שנושאות ונותנות איתן. הרבה יותר אמין שארצות הברית יכולה להסתדר בלי הסכם סחר עם ארצות הברית מאשר הפוך. אז זה לא אומר שלבריטניה אין יכולת להגיד “לא” למדינות מולה היא מנהלת מו”מ, אבל היא בסופו של דבר היא מוגבלת יותר ביכולת הזו. גם העובדה שג’ונסון מוכן להסתכן בכך שלא ייחתמו הסכמים לא אומרת שהוא ילך בכיוון הזה כבר בתחילת תקופת המעבר.
והתוצאה
אז ג’ונסון צריך להלך בין הטיפות. מצד אחד לא לחסום את הסינים לחלוטין, ומצד שני להרגיע את האמריקאים כמה שאפשר. וכמובן, עדיין ישנו החשש הביטחוני. אז נותנים גישה מוגבלת משהו לחברה סינית לאחת התשתיות הכי רגישות שבריטניה מתכוונת להקים, ולוקחים סיכון מחושב. כמובן, הלחצים האלו היו יכולים ליפול גם על מדינות שלא נמצאות בסכנה לאבד את כל הסחר החופשי שלהן בבת אחת, אבל בריטניה נמצאת במצב רגיש במיוחד. חלק מכלי התקשורת מציגים את עמדת הממשלה לגבי דור 5 כעמוד שדרה מול ממשל טראמפ. אבל בהתחשב בעובדה שיש כאן שני גורמים, לא ברור מול מי הופגן עמוד השדרה, אם בכלל. את העמדה האוסטרלית ניתן להציג כעמוד שדרה מול סין, או כהתרפסות מול ארצות הברית. תלוי בפרשנות. ג’ונסון בחר בפשרה לא מאוד נוחה, אבל מבחינתו הכי פחות גרועה. ייתכן שהיה נוהג כך גם בלי קשר לברקזיט, אבל אין ספק שהברקזיט הוא בהחלט שיקול לנהוג כך.
אין ספק שהדיפלומטיה הבריטית הולכת להיות יותר זהירה מהרגיל בזמן הקרוב.